"ואבא תמיד אומר תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת, אין עצור
קפצת ממנה היום חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור"
(מאיר אריאל, "נשל הנחש", 1988)
31 בינואר, 1999
מורטן אנדרסן בן ה-38 מגיע לאצטדיון "פרו פלייר" (לשעבר ג'ו רובי) בפאתיה הצפוניים של מיאמי כדי להשתתף לראשונה בחייו בסופרבול. שבועיים לאחר הבעיטה ההיסטורית שלו בגמר החטיבה במטרודום הוא חולם על עוד סיום דרמטי ואולי עוד בעיטה שתיזכר לדורות, ותביא לאטלנטה את גביע לומברדי הראשון בתולדותיה. רק 60 דקות ודנבר ברונקוס מפרידים בינו לבין האליפות הנכספת.
דנבר הגיעה למשחק כאלופה המגנה על התואר בהנהגת הק"ב האגדי ג'ון אלוויי. לאחר שבשנה שעברה הוריד את קוף ההפסדים בסופרבול מעל גבו, התפנה אלוויי לשפר את הישגיו האישיים, ונתן את עונתו האיכותית ביותר: 22 מסירות לט"ד לעומת 10 חטיפות בלבד, כמעט שמונה יארד למסירה והרייטינג הגבוה ביותר בקריירה שלו 93. בגיל 38 ידע אלוויי כי זוהי עונתו האחרונה, ושאף להצטרף למועדון המצומצם של ק"ב שזכו פעמיים ברציפות בסופרבול בארט סטאר, בוב גריזי, טרי בראדשו, ג'ו מונטנה וטרוי אייקמן. במהלך העונה נפצע והחמיץ ארבעה משחקים, אולם "באבי" בריסטר הוותיק מילא בהצלחה את מקומו, וניצח בכל משחקיו בהרכב. יחד הצעידו השניים את דנבר למאזן הטוב בתולדותיה, 2:14, כשעד המחזור ה-14 היתה עדיין בלתי מנוצחת, ואז הפסידה במפתיע לג'איינטס הבינוניים (קבוצה שכלל לא הגיעה לפלייאוף בעונה זו).
אלוויי אף לא היה השחקן הדומיננטי ביותר בהתקפת דנבר התואר הזה היה שמור לרץ הדורסני טרל "בוס הוג" דייוויס, שמינף את זכייתו בתואר השחקן המצטיין של הסופרבול הקודם לעונת שיא משלו יותר מ-2,000 יארד על הקרקע ותואר השחקן המצטיין של עונת 98'. במשחק האוויר נהנה אלוויי משירותיהם של הטייט אנד חבר היכל התהילה שנון שארפ, התופס הטוב ביותר שאף אחד לא שמע עליו, רוד סמית', והפתעת העונה התופס האפרורי "איזי" אד מקאפרי, שפרץ לתודעה עם עונת אלף יארד ראשונה. פרישתו של התאקל המצטיין גארי זימרמן לא פגעה ביכולתו של קו ההתקפה, כשהתאקל הימני טוני ג'ונס מילא בהצלחה את מקומו של זימרמן, והסנטר המעולה טום ניילן המשיך לנהל את הקו ביד רמה (כולל מדיניותו הייחודית לפיה איש משחקני הקו אינו מתראיין, מצטלם או מבצע כל פעילות תקשורתית אחרת).
בהגנה נשענה דנבר על צמד התאקלים, קית' "טרקטור" טריילור המאסיבי וטרבור פרייס הזריז והמסוכן. מאחוריהם ארב הליינבקר הפרוע והאגרסיבי ביל רומנובסקי, והסייפטי סטיב אטווטר הטיל חיתיתו על כל תופס שאתרע מזלו לרוץ במסלול דרך מרכז המגרש. בעמדת הבועט התייצב מול אנדרסן ג'ייסון אילם המצוין, שנבחר באותה עונה לפרובול.
דנבר שאפה להוכיח כי זכייתה המפתיעה לפני שנה בתואר לא היתה הברקה מקרית, ובפתח עמד עידן חדש של איזון ושוויון בין החטיבות, לאחר 16 שנה של דומיננטיות מוחלטת של ה-NFC. אבל היתה עוד מטרה, אישית יותר: אלוויי והמאמן שנאהאן נשאו עימם חשבון ארוך עם מאמן אטלנטה, דן ריבס, מימיו כמאמן ראשי במייל-היי. אלוויי הרבה להתלונן על גישתו ההתקפית המוגבלת של ריבס ועל בניית הסגל הבלתי מאוזנת שלו, ומאמן הק"ב דאז, שנאהאן, תמך באלוויי ופוטר בשל כך ע"י ריבס. מנגד, טען ריבס לקראת המשחק כי פיטוריו שלו מדנבר לאחר עונת 92' היו תוצאה של קנוניה בין שנאהאן ואלוויי. לקלחת הצטרף גם מקאפרי, שריבס חתך בשעתו מהג'איינטס משום שראה בו שחקן בינוני ללא אופק קידום. כעת, משהפך לכוכב במייל היי, שאף התופס להוכיח למאמן הוותיק כמה טעה לגביו.
"היכנסי כבר לאוטו וניסע..."
שחקני אטלנטה התעוררו בבוקר המשחק לכותרות בלתי צפויות: הן לא עסקו בניתוח מקצועי של הקבוצות, אלא בסייפטי הוותיק יוג'ין רובינסון, השחקן היחיד בסגל הפלקונס שזכה באליפות (עם גרין ביי), והיה על סף הופעתו השלישית ברציפות בנשף הגדול. בערב הקודם נעצר רובינסון ע"י שוטרת סמויה שהתחזתה ליצאנית, לאחר שעצר לצדה את מכוניתו השכורה במרכז מיאמי והציע לה 40 דולר תמורת פעילות מינית מסוימת שהיתה בעבר בלתי חוקית בפלורידה. מאחר שכמו רוב מדינות ארה"ב הוציאה פלורידה את הזנות מחוץ לחוק, ומאחר שלקוח פוטנציאלי נחשב לעבריין כמו ה"ספקית", מצא עצמו רובינסון בצרות משפטיות והעביר את רוב הלילה בתחנת המשטרה. הוא שוחרר בערבות והותר לו לשחק בסופרבול, אולם יש להניח כי לא התכונן למשחק כראוי, וגם חבריו לקבוצה התקשו מעט להתרכז בתדרוך הטקטי ובספר התרגילים שלהם.
רובינסון שכח כנראה שפלורידה אינה המקום המועדף להיתפס בו עם המכנסיים למטה: יכול היה ללמוד מניסיונם של סולן "הדלתות", ג'ים מוריסון המנוח, ויבל"א כוכב הילדים פול "פי ווי הרמן" רובנס. כמו להוסיף חטא על פשע התברר שהמעצר אירע רק שעות ספורות לאחר שקיבל רובינסון את "פרס בארט סטאר" מידיו של הק"ב המהולל עצמו פרס הניתן ל... שחקן שהוכיח רמה מוסרית גבוהה על המגרש ומחוצה לו. הוא הסכים, כמובן, להחזיר את הפרס.
העובדה כי דווקא השחקן המנוסה ביותר בקבוצה נכשל באופן כה בוטה ערב המשחק החשוב ביותר בתולדות אטלנטה העכירה את האווירה בחדר ההלבשה; אפילו שחקנים ותיקים כמו אנדרסן חשו בכך ולא הצליחו להתנתק בזמן, דווקא כשהיו זקוקים יותר מכל לראש נקי. הצל שהוטל על ההכנות למשחק התברר כנבואה המגשימה את עצמה.
אילם בעט את בעיטת הפתיחה והמחזיר טים "מאט" דווייט הוכיח כי סקנדל או לא סקנדל, שבועיים מנוחה או לא שבועיים מנוחה הוא נותר חד וחדור מוטיבציה כפי שהיה במטרודום. ההחזרה למרחק 31 יארד הזניקה דרייב פותח מוצלח של צ'נדלר שהסתיים בבעיטה של אנדרסן ממרחק 32 יארד אטלנטה 3, דנבר 0, והדני הרשה לעצמו בשלב זה אופטימיות זהירה.
אלוויי ניגש מייד להראות שהופעתו החמישית בנשף הגדול תהיה שונה מארבע קודמותיה. אחרי שהיה איום ונורא בשלוש הראשונות, ובינוני ברביעית (אותה ניצח על גבו הרחב של "בוס הוג" דייוויס) החליט כי הפעם יציג את יכולתו הגבוהה מהעונה הסדירה גם על הבמה הגדולה מכולן. דרייב מרשים של 80 יארד (כולל מסירה של 41 יארד לרוד סמית') הסתיים בריצה ליארד אחד של הפולבק הווארד גריפית' דנבר 7, אטלנטה 3.
שארפ נפגע במהלך הדרייב והוגבל בתנועותיו לאחר מכן. בדרייב הבא של דנבר מסר אלוויי לטייט אנד שלו, אך הכדור ניתז מגופו של שארפ ונתפס ע"י הניקלבק רוני ברדפורד. שארפ ירד לספסל ולא חזר למשחק. החזרת החטיפה סידרה לצ'נדלר עמדה מצויינת כדי לעלות שוב ליתרון, אולם הגנת הריצה של דנבר בהנהגת טריילור בלמה את ג'מאל אנדרסון פעמיים בדאון שלישי ורביעי, ואטלנטה יצאה בידיים ריקות. אלוויי הוביל עוד דרייב עמוק לתוך הרד-זון של הפלקונס ואילם הבקיע מטווח 26 יארד 3:10 לדנבר.
אטלנטה הגיבה בדרייב ארוך משלה ואנדרסן התייצב לבעיטה מאותו טווח ממנו הבקיע אילם אך באופן בלתי מוסבר התעופף הכדור אל מעבר לעמוד הימני, והדני רשם לעצמו החטאה ראשונה ומפתיעה בסופרבול. אלוויי לא בזבז זמן: הוא בודד את רוד סמית' על רובינסון המנומנם, והתופס המוביל של הברונקוס ברח מהסייפטי, שעט עם הכדור למרחק 80 יארד, והעלה את דנבר ליתרון 3:17.
דווייט הוכיח שוב שהוא השחקן היחיד של אטלנטה שהתעלה לרמת המשחק עם החזרת הקיקאוף למרחק 42 יארד, וצ'נדלר נעזר בכך כדי להגיע שוב לתוך הרד-זון של דנבר. הפעם אנדרסן לא נכשל מ-28 יארד דנבר 17, אטלנטה 6. היה זה השער האחרון שלו בסופרבול. הקבוצות ירדו להפסקה בידיעה שאמנם 11 נקודות אינן יתרון בלתי מחיק, אך הפאלקונס ייאלצו לשפר את משחקם באופן משמעותי כדי לחזור למשחק.
שביר, מתפורר בקלות
אנדרסן פתח את המחצית השניה בקיקאוף מעולה שהוחזר למרחק 6 יארדים בלבד. אלוויי הוביל דרייב אל סף הרד-זון, אך אילם "חיקה" את אנדרסן והחטיא מטווח 38 יארד. צ'נדלר קיבל את הכדור עם הזדמנות לצמצום להפרש חד ספרתי, אך נחטף ע"י הקורנרבק דריוס ג'ונסון. שוב התייצב אילם לבעיטה הפעם מטווח ארוך יותר, 47 יארד ושוב החטיא! נראה כי תחילת המחצית השנייה מספקת לאטלנטה שפע הזדמנויות לחזור למשחק, אך גם הפעם בזבז הק"ב השביר של הפאלקונס את הפוטנציאל, ונחטף ע"י הקורנרבק דריין גורדון. גורדון, מחזיר הפאנטים המצויין של דנבר, השתמש ביכולתו המוכרת כדי להחזיר את החטיפה למרחק 58 יארד, ומשם לא התקשתה דנבר להשיג עוד ט"ד, כשבפעם השניה היה זה גריפית' עם ריצה של יארד אחד. דנבר 24, אטלנטה 6.
ברק לא מכה באותו מקום פעמיים? נכון, הוא מכה שלוש פעמים. כבר בדרייב הבא נחטף צ'נדלר בפעם השלישית במשחק, ושוב היה זה גורדון, שחבש את כובע מחזיר הפאנטים שלו ורץ הפעם למרחק 50 יארד. "בוס הוג" הפך מסירה קצרה של אלוויי למהלך של 39 יארד, והק"ב הוותיק נזכר לפתע שפעם היה המוסר האתלטי ביותר בליגה, ורץ בעצמו לעוד ט"ד ממרחק 3 יארד. דנבר הובילה 6:31 והמשחק היה גמור, כשנותרה פחות מרבע שעה לסיום. אלוויי הצטרף בכך לת'רמן תומאס כיחידים שהשיגו ט"ד בארבעה משחקי סופרבול שונים.
מזל שיש את דווייט, שהציל מעט מהכבוד של הפלקונס בהחזרת הקיקאוף הבאה 94 יארד וט"ד, שצמצם את היתרון ל-18 נקודות "בלבד". ריבס הורה כמובן על בעיטת אונסייד, אולם דנבר השתלטה על הכדור וניצלה את המגרש המקוצר לעוד שער של אילם, הפעם מ-37 יארד. המשחק הסתיים בתוצאה 13:34 לדנבר, ואלוויי השיג את מטרתו לפרוש עם שתי טבעות רצופות. הוא גם נבחר סוף סוף, בגיל 38, לשחקן המצטיין של הסופרבול, וסגר מעגל נוסף. הפאלקונס ההמומים עלו לטיסה הקצרה לאטלנטה, שם התקבלו בתשואות (חוץ מצ'נדלר, שספג שריקות בוז).
הקבוצה נאלצה לערוך חשבון נפש נוקב: כיצד ארע שדווקא בהזדמנות הראשונה שלה לאחר 32 שנה לזכות בתואר הגיעה למשחק לא מוכנה ושיחקה הרבה מתחת לרמתה בעונה הסדירה. כל מערכי הקבוצה לא תפקדו, ורק דווייט ובמידה מסויימת ג'מאל אנדרסון נלחמו כמצופה מהם. ההפתעה הגדולה במטרודום איבדה את משמעותה וחלון ההזדמנויות הצר שב ונסגר מייד. כל השחקנים בסגל הפאלקונס לא זכו גם לאחר מכן בגביע לומברדי, ורק אחד מהם (הסנטר רובי טובק) זכה לחזור לנשף הגדול (במדי סיאטל). 13 שנה חלפו מאז, ואטלנטה עדיין ממתינה לאליפות ראשונה. אולי קלט אנדרסן באינטואיציה של שחקן ותיק את הסיכויים הקלושים לחזור למעמד הזה, והבין כי עליו לחפש אתגרים אחרים, אישיים יותר באופיים.
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
ב-5 בספטמבר 98' יצאה נבחרת דנמרק עם המאמן השבדי בו יוהנסון למשימה חדשה ולא מוכרת לראשונה מזה 16 שנה היה עליה להתמודד במוקדמות של טורניר גדול ללא שום נציג של משפחת לאודרופ. הדנים לא הצליחו להעפיל מהמוקדמות ללא אחד מהאחים המצטיינים מאז שנת 64', והאתגר נראה כמעט בלתי אפשרי.
הגרלת בתי המוקדמות ליורו 2000 זימנה לדנים בית קשה במיוחד, עם ארבע נבחרות שאף אחת מהן לא הוגדרה כנמושה. היו שם האיטלקים, המועמדים הטבעיים לסיים במקום הראשון ולעלות אוטומטית לאליפות; וויילס, עם שלושת כוכבי הפרמייר ליג ריאן גיגס, מארק יוז וחברו הטוב ביותר של אייל ברקוביץ', ג'ון הארטסון; בלארוס, המונהגת ע"י צמד שחקני דינאמו קייב, ולנטין ביילקביץ' ואלכסנדר חצקביץ'; ושווייץ עם הסקורר האימתני ממוצא טורקי, קובילאי טורקיילמאז. הקרב על המקום השני, המוביל לפלייאוף, היה צפוי להיות קשה במיוחד.
החיים אחרי האחים לאודרופ היו קשים וקודרים. את הקישור הדני הנהיגו כברירת מחדל אלן נילסן ומרטין יורגנסן, אליהם הצטרף סטיג טופטינג מדואיסבורג בעמדת הקשר האחורי. בהתקפה המשיך אבה סאנד כחלוץ מרכזי, ואיתו צוות יון דאל תומאסון מאייאקס, שהחמיץ את החיתוך הסופי בסגל למונדיאל בצרפת. ההגנה נותרה כמעט ללא שינוי, בהנהגתו של פטר שמייכל, מלבד הצטרפותו של המגן הימני מאייאקס, אולה טוביאסן.
כבר במשחק הראשון במינסק מצאו הדנים את עצמם במצור, כששמייכל עובד קשה מאד כדי לשמור על 0:0. וויילס הגיעה לפארקן בהרכב חסר מאד, ללא שלושת כוכביה, והדהימה את המארחים בניצחון 1:2 עם שער מכריע של קרייג בלאמי הצעיר בדקה ה-86. הרוליגנים נסעו לשווייץ, ספגו מרגלי חלוץ דורטמונד סטפן שפוייזאט, וניצלו עם שער שוויון של טוביאסן בדקה האחרונה. כעת הגיע עוד הפסד ביתי, הפעם לאיטליה, 2:1 משערים של פיליפו אינצאגי ו... מאמן יובנטוס הנוכחי, אנטוניו קונטה, מול שוויון זמני של סאנד.
לאחר ארבעה משחקים, אם כן, דשדשה דנמרק בתחתית הבית עם שתי נקודות בלבד. נראה היה כי נסתם הגולל על סיכוייה. אבל שמייכל לקח את העניינים לידיו וניהל שיחת מוטיבציה עם השחקנים, מזכיר להם כי לפני פחות משבע שנים הניף את הגביע באליפות של 92', ומשכנע אותם שהמאבק אינו אבוד. זה עבד: מאותו רגע לא הפסיקה דנמרק לנצח עד ההעפלה לטורניר הגמר.
תחילה אירחה הנבחרת את בלארוס בפארקן וניצחה 0:1 משער של היינצה בן ה-35. הדנים נסעו לוויילס, הפעם למשחק מול הרכב מלא של המקומיים, והדהימו אותם 0:2 משערים של תומאסון וטופטינג (בפנדל). שני המשחקים האחרונים בבית נקבעו בהפרש של ארבעה ימים בלבד בספטמבר 99'. תחילה אירחה דנמרק את שווייץ לעיני 42 אלף רוליגנים בפארקן. נילסן כבש ראשון, טורקיילמאז השווה בדקה ה-70, אבל תומאסון צחק אחרון בדקה ה-81 וקבע מצב מוזר: הן הדנים והן השווייצים יכלו להגיע רק ל-14 נקודות, אולם לדנמרק היה יתרון בשובר השוויון הפנימי. לעומת זאת, האיטלקים כבר הבטיחו לעצמם לפחות את המקום השני, ולשם הבטחת המקום הראשון היו זקוקים לנקודה אחת בלבד עם שני משחקים ביד.
כמובן שכל החישובים היו חסרי חשיבות במקרה שהדנים לא יצליחו במשימה "פשוטה": לנצח את איטליה באצטדיון סאן פאולו בנאפולי. 49 אלף צופים באו לעודד את הסקוואדרה אזורה בדרך להשגת הנקודה החסרה. נראה היה כי הכל מתנהל כשורה עבורם כשדייגו פוזר וכריסטיאן ויירי קבעו 0:2 תוך חצי שעה. יורגנסן צימק בפנדל ודנמרק היתה עדיין רחוקה מכיבוש המקום השני. במחצית השניה העלה יוהנסון את קשר סלטיק, מורטן ויגהורסט, ותוך דקות קיבל ממנו בתמורה שער שוויון. האיטלקים לא הספיקו להתאושש מההלם ותוך שש דקות ספגו שער מכריע מרגלי תומאסון, מה שהכתיר אותו סופית כמצטיין של המוקדמות. הרחקותיהם של ויגהורסט וג'וליאנו ג'ניקדה בעשר הדקות האחרונות לא השפיעו על התוצאה, ודנמרק הבטיחה לעצמה את המקום השני התפתחות שמעטים יכלו לחזות לאחר ארבעת המשחקים הראשונים.
במחזור הסיום באוקטובר ישבו שחקני דנמרק בבתיהם והחזיקו אצבעות לבלארוס, אך איטליה הצליחה להוציא 0:0 במשחק זה והשיגה את הנקודה החסרה. האיטלקים עלו ישירות ליורו 2000, בעוד דנמרק נכנסה להגרלת הפלייאוף עם עוד שבע סגניות.
לפעמים מוטב גרם של מזל מטון של כשרון, ודנמרק קיבלה יריבה נוחה: ישראל של המאמן שלמה שרף. הייאוש נעשה יותר נוח ערב המשחק הראשון באצטדיון רמת גן. כמה משחקני הנבחרת המארחת החליטו לקחת דוגמא מיוג'ין רובינסון, ובילו את השעות שלפני המשחק עם כמה נערות ליווי ש"הוברחו" למלון הנבחרת. למחרת נראו השחקנים כקונוסים על הדשא המטופח ברמת גן והפסידו 5:0, עם צמד של תומאסון ושערים של טופטינג (המצטיין במשחק), יורגנסן וברייאן סטין-נילסן. למחרת המשחק פורסמה פרשת נערות הליווי בעיתונות המקומית ושחקני ישראל בילו את שלושת הימים הבאים כשמשחק הגומלין עצמו רחוק מאד ממחשבותיהם. המשחק בפארקן היה טיול קליל והסתיים בתוצאה 0:3 לדנמרק משערים של סאנד, סטין-נילסן ותומאסון. דנמרק, עם שישה ניצחונות רצופים, עמדה במשימה והעפילה בפעם החמישית ברציפות לאליפות אירופה.
צולל חופשי ללא מצנח
פתיחת עונת 99' מצאה את אטלנטה במאבק נגד שתי בעיות מנטאליות: ראשית היה עליה להתמודד עם העובדה שמעולם לא השיגה מאזן חיובי בשתי עונות רצופות (על כך עמדנו בהרחבה בפרק "שחקן גמור"), ולכן היתה צפויה להיכשל בעונה הנוכחית; ושנית נאלצה להתאושש מהתבוסה המשפילה בסופרבול, במהלכה שכנעה את כל מי שעוד הטיל ספק בכך שהגיעה למעמד המכובד רק במקרה (שלא לומר "בטעות").
המאמן ריבס, עדיין תחת השפעת הכישלון הרביעי שלו בסופרבול, לא נערך כראוי לעונה החדשה ולא ביצע שום שינוי משמעותי בסגל. הפאלקונס נכנסו לעונה בצליעה רבתי ולא הצליחו להתיישר במהלכה. ארבעת המשחקים הראשונים הסתיימו בהפסדים, כשאנדרסן משתלב בחולשה הכללית ומחטיא ארבע משש בעיטותיו הראשונות. הוא לא הצליח להבקיע שער עד המשחק הרביעי. למזלה של אטלנטה היה המשחק החמישי נגד הסיינטס, ואנדרסן כרגיל הצטיין נגד קבוצתו לשעבר והכריע את המשחק עם שני שערים ברבע האחרון. למרבה הצער לא ניתן לשחק 16 משחקים בעונה נגד ניו אורלינס, ולכן המשיכה אטלנטה להציג יכולת חלשה (מלבד עוד ניצחון על הסיינטס, כמובן) ולהפסיד ללא הרף. שני ניצחונות בגארבג' טיים של סוף העונה הניבו מאזן 11:5 מטעה, שאפשר לריבס להמשיך באותה דרך גם לעונה הבאה, מבלי לתקן את הטעון תיקון, תוך התייחסות דווקא לעונה הכושלת כאל תאונה מצערת ולא כאל הסטטוס קוו של הפלקונס.
אנדרסן הבקיע רק 15 שערים ב-71% דיוק, יכולתו החלשה ביותר מאז 89'. 79 הנקודות שלו היו השלל הנמוך ביותר מאז עונת הרוקי. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן נבחר בפעם השניה לבועט העשור, מה שהזכיר לרבים כי עדיין מדובר היה בכוכב האמיתי היחיד שצמח בעמדת הבועט. בגיל 40 היה הדני נחוש להוכיח כי הבחירה הזו לא היתה פרס ניחומים ל"שחקן גמור", אלא עוד תחנה בדרכו הארוכה, שטרם הסתיימה. ריבס מצדו לא סבר שהבעיה של הקבוצה היתה בעמדת הבועט, והחזיר את הדני לעוד עונה ה-19 שלו.
אנדרסן פתח את העונה באופן מרשים ביותר, עם הצגה גדולה נגד הניינרס: חמישה שערים מחמישה ניסיונות, שהביאו את הניצחון. גם במשחק השלישי נגד קרוליינה הצליח הדני להבקיע שער קריטי ברבע האחרון והפאלקונס היו במאזן 1:2. מאותו רגע החלה הידרדרות חמורה יותר מזו של עונת 99': אטלנטה הפסידה 11 מ-12 משחקים, כולל (לצערו הרב של אנדרסן) שני המשחקים נגד הסיינטס שלא הצליחו עד כה לנצח את אטלנטה אפילו פעם אחת מאז עזיבתו של הבועט המצטיין שלהם. נקודת האור מבחינתו בעונה החשוכה הזו היתה יכולתו האישית, שהשתפרה מאד, והביאה אותו לנצח עוד שני משחקים עם רגלו השמאלית קרב צמוד מול קרוליינה ותבוסה קשה שהנחיל לצ'יפס עם עוד חמישה שערים מחמישה ניסיונות, במחזור הסיום. אטלנטה סיימה במאזן 12:4 מביש שנתיים בלבד לאחר מאזן של 2:14. אנדרסן היה אחראי לכל ארבעת הניצחונות, וסיים עם 25 שערים ב-81 דיוק ו-98 נקודות. היתה זו נחמה קטנה מאד, בהתחשב בעובדה שקבוצתו לשעבר נעזרה בשני הניצחונות מול אטלנטה כדי לזכות באליפות בית המערב, ובהמשך השיגה ניצחון פלייאוף ראשון בתולדותיה (הישג שאנדרסן יכול היה רק לחלום עליו בתקופתו בניו אורלינס) והודחה רק מול מינסוטה, כפי שראינו בפרק הקודם.
הקאמבק היחסי של אנדרסן לא סייע לו כשהחליט ריבס (יחד עם הבעלים החדש ארתור בלנק) שהגיע סוף סוף הזמן לעשות שינוי משמעותי בסגל, ובמסגרת זו בחר בדראפט (בבחירה מס' 1) את הק"ב של וירג'יניה טק, מייקל ויק. בגיל 41 לא התאים הדני למגמת ההצערה של הקבוצה, ונחתך לטובתו של ג'יי פילי, הצעיר ממנו ב-16 שנה. אנדרסן עזב את אטלנטה כמלך הנקודות שלה, השחקן היחיד בליגה שהחזיק בתואר בשתי קבוצות שונות (מעמד שנותר בעינו עד היום). הוא צבר בשש עונות במדים האדומים-שחורים 620 נקודות עם 139 שערים ב-80 אחוזי דיוק, כולל שלוש עונות עם יותר מ-100 נקודות.
הבועט הוותיק לא חשב על פרישה: הוא קיווה שהישגיו הידועים יספיקו כדי למצוא קבוצה חדשה, במדיה יוכל להגשים את יעדיו החדשים שורת שיאים שנקבעו לאורך שנים רבות, חלקם החזיק מעמד כבר יותר מחצי יובל. העובדה שבמהלך העונה הצליח בן מחזורו אנדרסון להפוך למלך הנקודות הוסיפה למוטיבציה שלו. האם יצליח למחוק את השיאים מהטבלה ולרשום בה את שמו?
נפלתי על פיז'ו
קיץ 2000 הביא את נבחרת דנמרק ואלפי רוליגנים נלהבים לארצות השפלה לא נסיעה קצרה כמו לשבדיה בשעתה, אך גם לא מרחק משמעותי מהבית. הנבחרת שובצה בשלב הבתים יחד עם המארחת הולנד, אלופת העולם צרפת והפיינליסטית מהאליפות הקודמת, צ'כיה. יוהנסון לא היה אופטימי, מטבע הדברים, לאור ההגרלה הקשה הוא רק לא הבין עד כמה היה מצבו חמור. ללא האחים לאודרופ נראתה דנמרק בטורניר כבשר תותחים, לא יותר.
המשחק הראשון היה באצטדיון בריידל בברוז', נגד הצרפתים המפחידים. יוהנסון נתן הזדמנות בקישור לייספר גרונקייאר מצ'לסי, ובהגנה חולל מהפיכה של ממש כשעלה בלי ריפר, הלבג והוג. הניסוי נכשל כשלון חרוץ, וכבר בדקה ה-16 העלה הבלם הענק לוראן בלאן (כיום המאמן הלאומי) את אלופת העולם ליתרון. שמייכל הצליח איכשהו להחזיק מעמד מול התקפות בלתי פוסקות של זינדין זידאן, תיירי הנרי וניקולה אנלקה, אך בדקה ה-64 נכנע בשנית, הפעם להנרי, והמחליף סילבן וילטור קבע 0:3 בדקת הסיום.
לדנים היו חמישה ימים להתאושש בטרם התייצבו למשחקם השני באצטדיון "דה קיפ" ברוטרדם, נגד הנבחרת המקומית. מאחר שיוהנסון לא ביצע שום שינוי בהרכב, אין פלא שגם בתוצאה לא היה שום שינוי 0:3 להולנדים משערים של פטריק קלוייברט, רונלד דה בור ובודווין זנדן. אחרי שני משחקים כבר היתה דנמרק מחוץ למאבק על המקום ברבע הגמר, ונותר לה משחק לפרוטוקול נגד הצ'כים. יוהנסון התעקש גם הפעם להישאר עם אותו הרכב, והפעם ראה "שיפור משמעותי": הנבחרת הפסידה רק 2:0, מצמד של ולדימיר שמיצר. דנמרק חזרה הביתה עם 0 נקודות והפרש שערים 8:0 במקרה או שלא במקרה, היה זה בדיוק המאזן של נבחרת ישראל בתום צמד משחקי הפלייאוף...
ההתאחדות הדנית לא התרשמה במיוחד מתפקודו של יוהנסון בטורניר (מעניין למה?) ופיטרה אותו מייד. במקומו מונה המועמד הטבעי ביותר מורטן אולסן, המנהיג הבלתי מעורער של "הדינמיט הדני". האיש ששיחק בנבחרת עד גיל 40 היה המתאים ביותר לנווט אותה בשנים הקרובות, בעיקר לנוכח פרישתו הקרובה של שמייכל, שהיה כבר בן 37. אנו נמצאים כיום בסוף שנתו ה-12 של אולסן כמאמן הלאומי של דנמרק, ולא עושה רושם שהוא מתכוון לעזוב בקרוב.
המשימה הראשונה של אולסן היתה להרים את חניכיו מהקרשים לאחר ההשפלה בארצות השפלה, ולהחזיר אותם לפוקוס לקראת מוקדמות המונדיאל באסיה. הגרלת הבית המוקדם הפגישה אותם שוב עם הצ'כים, הזדמנות להתמודד מיידית עם הטראומה של יורו 2000. בנוסף להם שובצו בבית גם בולגריה, צפון אירלנד, מלטה ואיסלנד. בשלב הראשון עדיין עמד שמייכל לרשותו של המאמן החדש, שהיה נחוש לנצל את המצב באופן מירבי. המשחק הראשון היה ברייקיאוויק, ואולסן עלה עם שלושה שחקני הגנה בלבד הלווג והיינצה יחד עם רנה הנריקסן, קישור מעובה בהנהגת סטין-נילסן ושחקן אברטון, תומאס גראבסן, הקיצוני הימני של איינדהובן, דניס רומדאל וכמובן תומאסון וסאנד בהתקפה. לאחר יתרון מפתיע של איסלנד השווה תומאסון תוך רבע שעה, ומורטן ביסגארד הבקיע שער ניצחון במחצית השניה. גם המשחק השני היה בחוץ, בבלפסט, ושוב עלו המקומיים ליתרון ודניס רומדאל השווה בדקה ה-60.
דנמרק זכתה סוף סוף לארח משחק בפארקן לאחר יותר משנה, ואבה סאנד העלה אותה ליתרון נגד הבולגרים. החלוץ הצעיר דימיטאר ברבאטוב השווה למרבה אכזבתם של 40 אלף הרוליגנים. הנבחרת יצאה לטיול קליל במלטה וחזרה עם ניצחון 0:5. אביב 2001 הביא עמו צמד משחקים נגד צ'כיה, שעת הנקמה של הדנים על ההפסד בשנה שעברה. המשחק הראשון בפראג ב-28 במרץ היה "לילה ראשון בלי אמא" לאחר ששמייכל פרש והוחלף בידי שוער סנדרלנד, תומאס סורנסן. היורש הצעיר הוכיח את עצמו וסייע לדנמרק לסחוט תיקו מאופס. ב-2 ביוני המתינו 42 אלף צופים משולהבים לצ'כים בפארקן. האורחים הגיעו עם כל התותחים בקישור המפורסם שלהם פאבל נדבד, פטריק ברגר, ולדימיר שמיצר וקארל פובורסקי אך אלה לא הועילו מול צמד החלוצים של דנמרק, שהתחלקו בשערים והובילו את דנמרק לניצחון הקריטי, 1:2.
נפילת המתח לאחר הניצחון הגדול גרמה להיחלשות משמעותית של הנבחרת שהתבטאה בניצחון מינימלי על מלטה החלשה ותיקו ביתי מול צפון אירלנד. הדנים תיקנו את המצב עם ניצחון חוץ 0:2 על בולגריה (צמד של תומאסון) וקינחו עם שישייה לרשת איסלנד (גראבסן וסאנד הצטיינו עם צמדים). דנמרק הקדימה את צ'כיה בשתי נקודות ועלתה אוטומטית למונדיאל בפעם השניה ברציפות, והשלישית בלבד בתולדותיה. מינויו של אולסן הוכיח את עצמו, אולם מה המתין לחניכיו בקוריאה ויפן? האם הניסיון המר של יורו 2000 יחזור על עצמו?
קול קורא לנדוד, לנדוד
ניסיונו השני של מורטן אנדרסן כשחקן חופשי הביא אותו בקיץ 01' לתפוח הגדול, כשניו יורק ג'איינטס החליטה להיפטר מבראד דלואיזו הבינוני (74% דיוק בעונת 00'), וכמו בשנת 66' לשדרג את משחק הבעיטה שלהם באמצעות בועט זר. בגיל 41 מצא עצמו הדני באותה סיטואציה בה היה לפני שנתיים בקבוצה המנסה להתאושש מטראומת ההפסד בסופרבול. במקרה של הג'איינטס היתה זו הכניעה המוחלטת להגנת "שלטון הארגמן" של בולטימור בהנהגת ריי לואיס. המאמן ג'ים פאסל והק"ב קרי קולינס ניסו ליצור המשכיות להצלחה המפתיעה של העונה החולפת, בה נגענו בפרק הקודם.
לאחר שנים של משחק בשולי תשומת הלב התקשורתית "הודות" להשתייכותו לשתי קבוצות אפורות ואלמוניות למחצה, התקשה אנדרסן להסתגל לתקשורת הניו יורקית ולפרופיל הגבוה בו תפקדה הקבוצה. שחקנים כמו אמאני טומר וטיקי ברבר דרשו את הכדור בהאדל, ההגנה דרשה תשומת לב עודפת להתקפה, ובכל מקום זמזמו נחילי עתונאים וצלמים. בתוך ביבר הזכוכית הזה השתדל לתפקד כמיטב יכולתו. בנוסף לכך נאלץ לבעוט לראשונה מאז הגיע לליגה באצטדיון ביתי פתוח, מה שהגדיל מאד את חשיפתו לתנאי מזג האוויר. הוא פתח את העונה עם חוויה מוכרת: הפסד לדנבר. אחריה באו שלושה ניצחונות רצופים בהם לא נדרש לעשות הרבה, ואחריהם שלושה הפסדים רצופים. רק במשחק השמיני, במדולנדס נגד דאלאס, צעד אנדרסן למרכז הבמה. הוא היה מעורב בקאמבק המרשים של הג'איינטס מפיגור 24:7 כשהבקיע שער ברבע הרביעי, ואז ניצח את המשחק בהארכה עם בעיטה מ-42 יארד. הקהל המקומי השתולל והדני הפך באמצע העונה לחביב האוהדים.
הניצחון המלהיב על הקאובויס לא שינה את העובדה שהג'איינטס של 01' היו קבוצה בינונית ולא יותר. הם המשיכו לרחף סביב המאזן החצוי לאורך העונה כולה. במחזור ה-15 שוב היה אנדרסן מעורב בקאמבק במשחק ביתי, כאשר הבקיע שער ברבע האחרון נגד סיאטל, אך היה זה לעג לרש, כי הניצחון בסך הכל החזיר את ניו יורק ל-50% הצלחה. שני הפסדים בתום העונה חרצו את גורל הקבוצה לשבט והוכיחו כי לא התאוששה מההנג-אובר של התבוסה בסופרבול.
אנדרסן המשיך להפגין יכולת טובה בעונתו ה-20 בליגה, למרות שרגלו השמאלית כבר לא היתה חזקה כבעבר (שני שערים מחמישה ניסיונות מטווח 50+). הוא הבקיע 23 שערים ב-82% דיוק וסיים כמו בעונה שעברה עם 98 נקודות.
למרות השיפור המשמעותי בעמדת הבועט לעומת עונת 2000, לא ראו פאסל ומשפחת מארה בדני בן ה-42 שחקן לטווח ארוך, וחששו שההידרדרות הבלתי נמנעת ביכולתו תגיע דווקא במדים הכחולים. לכן שחררו אותו לאחר עונה אחת בלבד ושלחו אותו לחפש לעצמו קבוצה רביעית.
אולי אין זה מפתיע שבועט מזדקן נחטף מהשוק ע"י מאמן מזדקן דיק ורמיל בן ה-66, שלאחר חזרתו המוצלחת לליגה כמאמן ראשי בסיינט לואיס עבר לצדה השני של מדינת מיזורי כמאמן הצ'יפס. לאחר עונה כושלת ב-01' הדיח ורמיל את הבועט טוד פיטרסון, שדייק רק ב-77% מבעיטותיו, והחליט להמר על הדני. אנדרסן המשיך להתרגל למשחקי בית באצטדיון פתוח, הפעם ארוהד הענקי והרועש.
קנזס סיטי של עונת 02' היתה עוד קבוצה בתהליך שיקום, אך היא היתה גם קבוצת ההתקפה האיכותית ביותר בה שיחק אנדרסן ב-21 עונותיו בליגה. מבחינה מסוימת היתה החוויה שלו בארוהד דומה לעונת 97' של אנדרסון בסן פרנסיסקו, כשלראשונה גילה איך זה לשחק סוף סוף עם כישרונות על בתחום ההתקפי. את המשחק ניהל הק"ב טרנט גרין, שחקן שוורמיל הביא בשעתו לראמס, ולאחר קריירה עמוסת החמצות ומשברים מצא את מתאם ההתקפה (אל סונדרס) שיפיק ממנו את המירב. הכוכב הבלתי מעורער היה הרץ פריסט הולמס, שלא קיבל הזדמנות אמיתית לפתוח בבולטימור ולכן עבר לקנזס סיטי, שם פרח גם הוא תחת הדרכתו של סונדרס. איום העומק העיקרי היה התופס אדי קניסון, עוד פליט מהראמס שמצא את מקומו בארוהד, ולצידו שיחק הטייט אנד מס' 1 בליגה, טוני גונזאלס. בקו המעולה של הקבוצה כיכבו חבר היכל התהילה, התאקל השמאלי ווילי רוף, והגארד וויל שילדס.
כבר מראשית העונה התברר הפער העצום בין איכות ההתקפה, שדורגה ראשונה בליגה בנקודות, לבין הגנת הקבוצה, שהיתה אחת הגרועות בליגה. מבול של נקודות ירד על ראש הצ'יפס כמעט בכל משחק, מה שהטיל עומס יתר על ההתקפה וגרם לעונה קלאסית של "יום עסל, יום בסל". אנדרסן פתח ברגל ימין כשניצח משחק נטול הגנות בקליבלנד 39:40 עם שער בשניות הסיום, אך גם הוא לא הצליח להושיע את הקבוצה מחולשת ההגנה שלה. הוא הצטיין בשיבה למדולנדס (משחק נגד הג'טס דווקא) עם שלושה שערים בניצחון 25:29, נפצע במחזור ה-14 וראה מהיציע את הקבוצה מפסידה בשני משחקיה האחרונים ומסיימת במאזן 8:8 שיפור מסוים, אך רחוק ממיצוי הפוטנציאל.
מבחינה אישית היתה לאנדרסן עונה מצוינת: הוא החטיא ארבע בעיטות בלבד, הבקיע 22 שערים ב-85% דיוק וצבר 117 נקודות הפעם ה-13 בקריירה שלו שצלח את קו המאה, ובכך השתווה לגארי אנדרסון. שני הבועטים הוותיקים המשיכו לנוע בקווים מקבילים, ואפילו נפצעו באותה עונה והחמיצו כל אחד שני משחקים.
ההצלחה האישית הבטיחה לאנדרסן עוד עונה בארוהד, ה-22 שלו. בגיל 43 השתלב שוב בהתקפה הדורסנית ביותר בליגה, שהשיגה יותר מ-30 נקודות למשחק (וכמובן שוב הובילה את הליגה בתחום זה). הפעם הצליח ורמיל להפיק מההגנה שלו די מהלכים גדולים כדי להשיג גם ניצחונות ולא רק נקודות.
הצ'יפס פתחו את עונת 03' עם תשעה ניצחונות רצופים, כשגרין (עונת 4,000 ראשונה בקריירה), הולמס (27 ט"ד בריצה, שיא ליגה) וגונזאלס (900 יארד באוויר) מובילים את ההתקפה. ג'וני מורטון הצטרף לקניסון ונתן לקנזס סיטי צמד תופסים עם 50 תפיסות לפחות, בנוסף לטייט אנד המצטיין שלה. הולמס לא טמן ידו בצלחת גם במשחק המסירות, עם 74 תפיסות.
רוב הניצחונות ברצף של תחילת העונה היו בהפרשים ניכרים, אך אנדרסן היה בכל זאת מעורב בכמה מרגעי ההכרעה. בניצחון הביתי על דנבר 23:24 בעט את בעיטת הבונוס שניצחה את המשחק, במשחק בלמבו פילד כפה הארכה עם שער בשניות הסיום, מה שאפשר לקניסון לנצח את המשחק עם ט"ד ארוך טווח, ולאחר הפסד הבכורה בסינסינטי הבקיע שער ניצחון נגד אוקלנד בארוהד.
הצ'יפס זכו באליפות המערב עם מאזן 3:13, וקיבלו כמובן שבוע מנוחה בפלייאוף. אנדרסן תרם את חלקו לעונה המוצלחת בעיקר בבעיטות בונוס, והבקיע 15 שערים ב-80%. הוא קבע שיא ליגה חדש עם עונה 14 מעל 100 נקודות (צבר 106), אותו נאלץ לחלוק עם אנדרסון.
הופעת הפלייאוף השביעית שלו (והראשונה מאז הסופרבול) המתינה לאנדרסן לאחר שבוע המנוחה. לראשונה עמד להגיע אליה לא כשחקן ראשי בהתקפה, אלא כ"תומך לחימה" בלבד. נותר רק לגלות אם השינוי המהותי הזה יביא בכנפיו גם שינוי בתוצאה.
הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות
הנס כריסטיאן אנדרסן נודע בעולם כולו עוד בימי חייו כסופר לילדים, ורוב קבצי האגדות שפרסם אף נשאו את כותרת המשנה "לילדים". אבל עיון בקובץ הראשון שלו, שיצא בשנת 1837, מגלה סיפור אחד לפחות שאינו אגדה כלל, וגם אינו "ילדותי" במיוחד. מדובר בסיפור סאטירי מובהק, ללא שום אלמנטים פנטסטיים או על טבעיים; סיפור המביע כבר בראשית הדרך את דעתו הקודרת והפסימית של אנדרסן על טבע האדם. בכך הוא דומה במידה רבה ל"מסעות גוליבר" של ג'ונתן סוויפט, שהסווה תחת אלמנטים מתחום האגדה (גמדים, ענקים, חיות מדברות) התקפה חריפה ובוטה על האנושות והעולם המעשי.
הסיפור "בגדי הקיסר החדשים" (המכונה בישראל "בגדי המלך החדשים") מתחבא בתוך הקובץ ליד "בת הים הקטנה", "אצבעונית" ו"הנסיכה על העדשה". אך מתחילתו הוא מתגלה כשונה ונפרד מעמיתיו. אנדרסן ביסס את העלילה על משל מתוך ספר משלים ספרדי, אותו קרא בתרגום לגרמנית. אבל הוא שינה את העלילה כך שתתאים למטרותיו הסאטיריות, ובעיקר הוסיף סיום שונה לחלוטין הסיום שבזכותו הפך הסיפור לקלאסיקה.
"גיבור" הסיפור הינו קיסר יהיר ושטחי, המתעניין אך ורק בהופעתו החיצונית. הוא שואף ללבוש את הבגדים היפים ביותר בעולם, כך שיאפיל על כל יתר המלכים והקיסרים. לשם כך הוא מבזבז את אוצר המדינה על בדים יקרים יותר ויותר ומעסיק צבא של חייטים ותופרים, המבלים את כל זמנם בחיפוש אחר קישוטים מפוארים ונוצצים לבגדיו של הקיסר.
שמע יהירותו ובזבזנותו של הקיסר יצא למרחוק, ועורר "יוזמה חופשית" של שני נוכלים מתוחכמים. הם מגיעים לארמון ומתחייבים בפני הקיסר כי יכינו לו את הבגדים היפים ביותר, היקרים ביותר והמרשימים ביותר, תמורת סכום סביר כמובן. הקיסר נוגס בפתיון ומקצה עבורם חדרי עבודה בארמון. מדי יום הוא מגיע לבקרם, ומדי יום אינו רואה דבר עד שסקרנותו גוברת עליו והוא דורש לדעת היכן הבגדים המובטחים. כאן מסבירים לו שני הנוכלים כי הבגדים עשויים מבד מיוחד המצוי רק ברשותם בד כה נדיר ויקר שרק מי שראוי למעמדו וחכם דיו יכול לראותו.
הקיסר אינו רואה כמובן את הבד, אך פוחד לומר דבר מחשש שיראו בו מתחזה שאינו ראוי לכס המלכות. הוא מזמן את שריו ויועציו לחוות דעתם על הבגדים, אך גם הם חוששים למעמדם ומשבחים בהתלהבות את הבגדים הדמיוניים. כל העת ממשיך הקיסר לשלם לרמאים שכר מנופח ומכסה את עלויות רכישת ה"ציוד" להכנת הבגדים. בסופו של דבר מגיע היום המיוחל והקיסר מתעתד ללבוש את בגדיו החדשים בתהלוכה ברחובות עיר הבירה. בעוד ההמון מתאסף לחזות בקיסר, ולראות את הבגדים החדשים הנראים רק לעיניהם של החכמים והראויים, מעמידים הרמאים פנים כאילו הם מלבישים את הקיסר, והוא יוצא עירום כביום היוולדו אל הרחוב. מייד עם צאתו מבחינים הכל במערומיו, אך איש אינו פוצה פה מחשש שיראו בו טיפש. עד שילד קטן שאינו ער למשמעות הדברים אומר בקול רם את מה שחושבים כולם: "הקיסר אינו לובש דבר!" מרגע שנפרץ הסכר מתפשטת הצעקה בקהל, עד שכל הצופים מצטרפים אליה. ורק הקיסר עצמו ממשיך להעמיד פנים שאינו מתרגש מהצעקות, וממשיך לצעוד בראש מורם, מעדיף לעשות מעצמו צחוק מאשר להודות כי ההמון "הטיפש" צודק, והוא היחיד שטועה.
הצעקה החצופה, המתורגמת לרוב השפות בנוסח המקוצר והקולע "המלך עירום!", יסודה בחוויה אישית של הסופר. לטענתו, בהיותו ילד לקחה אותו אימו לחזות במלך פרדריק השישי, אולם כשהופיע הוד מלכותו התאכזב הנס הקטן ופלט: "הוא רק בן אדם..." האם נבהלה והשתיקה אותו באומרה: "השתגעת?!" במידה רבה שיקף הסיפור גם את חוויותיו של אנדרסן הצעיר כאשר ניסה למצוא את דרכו בחברה הגבוהה והסנובית של אצולת קופנהגן.
כולנו מכורים לשקר ולהעמדת הפנים, הצהיר אנדרסן בסיפורו. איננו מעזים לנתק את שרשרת הצביעות וההתחזות, כי אנו חלק ממנה. רק ילד תמים העיוור לאינטרסים ומוסכמות יכול להכריח אותנו להתבונן באמת, וחשוב יותר: להכיר בה. במידה רבה מבאר הסיפור את המשפט הנצחי מתוך הברית החדשה: "האמת משחררת". אמנם "אין מחיר לחופש", אך יש לו כרטיס מעבר.
המלך העירום רוכב שנית
הגרלת שלב הבתים במונדיאל 02' שידכה את דנמרק בפעם השלישית ברציפות עם נבחרת צרפת, אלופת העולם ואירופה. לכאורה היתה זו ההגרלה הגרועה ביותר שניתן היה לקבל. יחד עם השתיים שובצו גם אורוגוואי וסנגל, הנבחרת האפריקנית שהפתיעה בעצם העפלתה לטורניר. משחק הפתיחה של המונדיאל כולו הפגיש את צרפת וסנגל, והעולם עצר מלכת מרוב תדהמה כשה"ילד" הסנגלי פאפא בובה דיופ צעק "המלך עירום" ואכן חשף את השוער המגוחך פביאן בארתז במערומיו. הניצחון הסנגלי טרף את כל הקלפים בבית ושכנע גם את אולסן ושחקניו שיש על מה לדבר.
דנמרק פתחה את משחקיה בעיר הנמל אולסאן, לא הרחק מבוסאן שם שיחקה כזכור דרום אפריקה. לעיני 30 אלף צופים עלה אולסן (שוודאי הרגיש בבית...) עם מערך 2-4-4 מסודר וסימטרי, כשטופטינג וגראבסן במרכז המגרש, רומדאל כתמיד באגף ימין, גרונקייאר במקומו של יורגנסן בצד שמאל, ותומאסון וסאנד יחד בחוד. במרכז ההגנה הצטרף מרטין לאורסן ממילאן לרנה הנריקסן, עם הלווג והיינצה כרגיל בעמדות המגינים.
אורוגוואי הונהגה בידי הבלם/קפטן פאולו מונטרו, הסלע המוצק של יובנטוס אלופת איטליה. בהתקפה שיחק החלוץ הענק מקרוז אזול, סבסטיאן אבראו, שלימים יערוך ביקור חטוף גם בבית"ר ירושלים. מאחוריו שיחק אלבארו רקובה, כוכב אינטר.
המשחק היה שייך לתומאסון, שבסיום המחצית הראשונה העלה את דנמרק ליתרון. מייד עם פתיחת המחצית השניה השווה המגן השמאלי החדש של שאלקה, דריו רודריגז. דנמרק הסתדרה היטב עם ניסיונות אורוגוואי לחולל מהפך והמתינה לשעת כושר, שהגיעה בדקה ה-83. שוב היה זה תומאסון שגבר על מונטרו וחבריו והבקיע את שער הניצחון. מאמן אורוגוואי ויקטור פואה הכניס שלושה חלוצים בעשר הדקות האחרונות אך ללא הועיל, ודנמרק פתחה את הטורניר כשהיא במקום הראשון בבית.
שתי המנצחות של המחזור הראשון נפגשו בדאיגו לעיני 43 אלף צופים. אולסן לא שינה את ההרכב המנצח מהמשחק הראשון וקיבל שער של תומאסון בפנדל כבר בדקה ה-16. הסנגלים האלמונים הוכיחו אופי והשוו מרגלי סליף דיאו במחצית השניה. מאחר שצרפת ואורוגוואי סיימו ב-0:0, נותרה דנמרק בראש הבית.
ב-11 ביוני פגשה דנמרק באינצ'ון, זירת הקרבות הקשים ביותר של מלחמת קוריאה, את אלופת היבשת, העולם והיקום, צרפת (בהנהגת מלך ה"גלקסיה" זינדין זידאן). כמעט כל גיבורי הטורנירים הקודמים היו שם: דויד טרזגה וסילבן וילטור, כריסטוף דוגארי ויורי דז'ורקייף, פטריק ויירה וקלוד מקללה, מרסל דסאיי וליליאן טוראם. למרבה הצער היה שם גם פביאן בארתז, שספג שער מרומדאל כבר בדקה ה-22. התקפות הצרפתים שהיו חייבים לנצח כדי להשאיר לעצמם סיכוי להעפלה לשמינית הגמר התנפצו על המערך ההגנתי שהעלה אולסן, עם תומאסון כחלוץ יחיד וכריסטיאן פולסן כקשר הגנתי שלישי לצדם של טופטינג וגראבסן. לאחר שתומאסון הכפיל את היתרון בדקה ה-67 העלה אולסן גם בלם שלישי, קספר בוגלונד, והמבצר הדני החזיק מעמד עד לסיום. במשחק המקביל סיימו אורוגוואי וסנגל ב-3:3, מה שהעניק לדנמרק את המקום הראשון בבית. אך אולסן וחניכיו נהנו יותר מכל לסגור את החשבון הארוך עם צרפת, ולשלוח אותה הביתה עם נקודה אחת בלבד ואפס שערים. יחד עם הדנים עלתה גם סנגל והשלימה את ההפתעה הגדולה של שלב הבתים.
חגיגת הרוליגנים הסתיימה בשלב שמינית הגמר. דנמרק שובצה למשחק מול סגנית בית ו', אנגליה, במשחק שנערך ביפן, בעיר ניגאטה, באצטדיון "הברבור". חלק משחקני דנמרק שיחקו בפרמייר ליג, וביום המשחק נראה היה שנתנו כבוד מוגזם לנבחרת המדינה בה התפרנסו. ניקלאס ינסן (מנצ'סטר סיטי), סורנסן (סנדרלנד) וגראבסן (אברטון) ביצעו כולם טעויות חובבניות למדי שלא תאמו את המעמד, ונתנו לאנגלים על מגש של כסף שני שערים, הראשון של הבלם ריו פרדיננד והשני של החלוץ מייקל אואן. אמיל הסקי השלים שלישיה עוד לפני השריקה למחצית, ודנמרק נפרדה מהמונדיאל השלישי שלה כמו מהראשון בשלב שמינית הגמר. ההפסד מנע מהדנים לשחזר את המפגש מלפני ארבע שנים מול ברזיל ברבע הגמר. אנגליה הפסידה לסלסאו במקומם.
חצי נחמה מצאה דנמרק ביכולת הטובה בשלב הבתים וכמובן בנקמה המתוקה בצרפתים. מעמדו של אולסן היה איתן, והוא החל לתכנן כבר את המשימה הבאה.
ילד, של מי אתה?
בסתיו 82', כשהחל מורטן אנדרסן את דרכו בליגה והצטרף לסיינטס, הצטלבו דרכיו עם כוכב הקבוצה, ארצ'י מאנינג, שהיה בדרכו החוצה (על כך עמדנו בפרק "טילים ודינמיט"). עם עזיבתו של מאנינג נעלמו מנוף הסופרדום גם שני בניו הקטנים, קופר ופייטון, שנהנו לשוטט על המשטח הסינתטי ולספוג את אווירת הפוטבול.
חלפו יותר מ-21 שנה, וב-11 בינואר 2004 נסגר עוד מעגל, כשפייטון מאנינג כעת כוכב אינדיאנפוליס הוביל את חבריו לארוהד למשחק הסיבוב השני של הפלייאוף. הק"ב הצליח בשבוע הקודם לרשום ניצחון פלייאוף ראשון בקריירה שלו כששחט את דנבר ברונקוס בבית 10:41. כעת משהוכיח את עצמו בינואר היה עליו להתמודד עם הרוח העזה באצטדיון הפתוח, לעיני 79 אלף פנאטים באדום.
התפתח משחק נטול הגנות מראשיתו, שנכנס להיסטוריה: היה זה משחק הפלייאוף הראשון בתולדות הליגה ללא אף פאנט. שתי ההתקפות המצוינות פשוט חבטו זו בזו ללא הרף וחיכו לראות מי תישבר קודם. עבור הפאנטר הבטלן של הקולטס, האנטר סמית', היה זה משחק שני ברציפות של השבתה, לאחר שגם נגד דנבר לא נקרא לדגל.
מאנינג קיבל את רשות הדיבור ראשון והוביל דרייב של 70 יארד שהסתיים במסירה לברנדון סטוקלי. הצ'יפס ענו בדרייב של 73 יארד ואנדרסן התכבד בנקודות הראשונות של המארחים, שער מ-22 יארד. מאנינג הגיב בדרייב מושלם של ששה מהלכים, והרץ המצטיין אג'רין ג'יימס סיים אותו עם ריצה של 11 יארד. הפעם השיגו גם הצ'יפס ט"ד במסירה של גרין למחזיר המהיר דנטה הול.
מאנינג נשאר ב"זון" והפעם הכתיר את הדרייב עם מסירת ט"ד מפתיעה לפולבק טום לופינסקי. לקנזס סיטי נותר זמן לעוד דרייב אחד במחצית הראשונה. גרין מצא את גונזאלס לט"ד של 27 יארד, אך השופטים פסקו עבירת פס אינטרפירנס נגד הטייט אנד, והמהלך בוטל. הדרייב קרטע ואנדרסן נדרש לבעוט מ-31 יארד. כמו במשחק הפלייאוף הקודם שלו, גם הפעם החטיא הדני בעיטה מטווח קצר יחסית, והמחצית הסתיימה בתוצאה 10:21 לקולטס.
הטירוף נמשך לאחר ההפסקה: הולמס איבד את הכדור והקולטס ניצלו זאת כדי להגיע אל סף הרד-זון של המארחים. כאן הצליחה הגנת הצ'יפס לעצור את ג'יימס מאחורי הקו, והבועט הקנדי מייק ואנדרג'אגט הבקיע מארבעה יארד והגדיל את היתרון לשני ט"ד. כאן הפגינו שני כוכבי הקבוצות את כישוריהם. ראשון היה זה פריסט הולמס שכיפר על איבוד הכדור עם דרייב של שש ריצות ל-44 יארד, בסיומו השיג ט"ד ממרחק יארד אחד. אחריו הגיע תורו של מאנינג, שמסר חמש מסירות רצופות ל-57 יארד, האחרונה שבהן ט"ד של 19 יארד לרג'י וויין. שוב עמד ההפרש על 14- לזמן קצר בלבד: ואנדרג'אגט בעט את הקיקאוף, והול הראה מדוע הוא נחשב למחזיר המסוכן בליגה, עם ט"ד של 92 יארד. התוצאה היתה 24:31 לאורחים.
מאנינג המשיך ללהוט עם דרייב בן 10 מהלכים שכיסה 81 יארד והסתיים עם עוד ריצה של ג'יימס לאנד זון. לצ'יפס נותרו 10:38 דקות להשיג שני ט"ד, אלא שהדרייב הראשון שלהם ארך זמן רב מדי, ונמשך על פני 17 מהלכים. הולמס אמנם הצליח להשיג ט"ד שני במשחק, אולם נותרו רק ארבע דקות, ומאנינג אכל כמעט את כולן בדרייב טקטי מבריק שהסתיים בכשלון מכוון בדאון רביעי. הקולטס ניצחו 31:38 עם 300 יארד של מאנינג, שנתן הצגת פלייאוף מהגדולות בכל הזמנים עם רייטינג 138. הולמס מנגד השיג יותר מ-200 יארדים כוללים בהתקפה אך לא התנחם בהישג האישי היפה. ואנדרסן, בפעם השניה ברציפות, סיים משחק פלייאוף בו מצד אחד החטיא בעיטה "קלה" ומצד שני חש שלא היה פקטור בתוצאה הסופית.
היה זה משחקו האחרון של אנדרסן במדי הצ'יפס, ועל סף גיל 44 היה שוב בצומת הדרכים המוכר לו היטב: האם לפרוש מהמשחק או לנסות למצוא קבוצה חמישית, ולשבור כמה שיאים נצחיים בדרך? כשמצא לבסוף את הקבוצה הזו, היה זה במקום בלתי צפוי ביותר.
*בפרק הבא תנו לדוג בשקט