עבור קבוצה שניצחה את שני משחקי הבית הראשונים בסדרה, המשחק השלישי נחשב למשחק שמותר להפסיד. זה מזכיר קצת שחקן טניס שמוביל 2:0 במערכות - מול יריב נחות הוא פשוט ינסה לגמור את הסיפור, מול יריב ראוי פעמים רבות הוא יוריד הילוך, ינסה להישאר בעניינים אבל יוותר על המערכה אם הוא נקלע לפיגור מוקדם. אך מול יריב רציני במיוחד, תמיד יש סכנה שהורדת הילוך של המוביל תעיר מפלצת שהוא לא יצליח להכיל בהמשך.
גם סן אנטוניו וגם מיאמי הגיעו למשחק השלישי בידיעה שזה המשחק שמותר להפסיד, הספרס עשו זאת גם באופן מודע. לא רק השחקנים, שנראו פחות חדים בדרך לכמות הנקודות הנמוכה ביותר שקלעו מאז ינואר, גם פופוביץ' השתמש בחלוקת הדקות של העונה הרגילה, עם מנוחה מוגברת לשחקני המפתח, וויתר על המשחק בתוך הרבע השלישי.
מיאמי העדיפה להילחם עד הסוף, וכאן טמון הבדל מרכזי בין שתי הקבוצות - בסדרה המזרחית המובילה היא גם הקבוצה הצעירה עם הרגליים הטריות, לכן עמדת היתרון שלה משמעותית יותר. לכן גם היה נכון מבחינת ספולסטרה להשאיר את הכוכבים לניסיון הקאמבק של הרבע האחרון - כי זה הכריח את בוסטון ליצור עוד מאמץ קבוצתי אחד כדי להבטיח את המשחק. אצל בוסטון, כל מאמץ שהם נאלצים לייצר יכול לבוא על חשבון היכולת לייצר מאמץ כזה במשחקים הבאים.
אוקלהומה סיטי ובוסטון הראו כיצד קבוצה ראויה מגיעה למשחק השלישי מהצד המפסיד - שילוב של מוטיבציה וריכוז, שלהוב הקהל מהרגע הראשון, הבהרה ליריבה שנגדן יש מחיר ברור מאוד להורדת הילוך. אצל הסלטיקס הרשימו בעיקר המוטיבציה ורמת האנרגיה לאחר ההפסד הכואב והשואב במשחק השני, אצל הת'אנדר הרשימה רמת הריכוז הגבוהה שאפשרה לה לאבד רק 7 כדורים ולשחק עם אחריות נדירה בהגנה - משימה לא פשוטה עבור קבוצה צעירה שמשחקת עם אנרגיות גבוהות. בשני המקרים זו גם תהיה השאלה המרכזית לקראת המשחק הרביעי: האם לבוסטון יהיו אנרגיות לעוד משחק כזה, האם הילדים של ברוקס ימשיכו להישאר מרוכזים כל כך.
מאפיין משותף נוסף לשני המשחקים הוא תרומה משמעותית במיוחד, אולי הגבוהה בכל הפלייאוף, של הצוות המסייע של המנצחות. ספולושה (המצטיין במשחק), איבקה, קוליסון ופישר קלעו מבטים פנויים ולקחו אחריות אצל הת'אנדר, קיון דולינג ומרקיז דניאלס הובילו את הריצות של הסלטיקס. ניתן אפילו לטעון שזה נראה יותר מדי טוב עבור שתי הקבוצות, הכל התחבר ביחד באותו משחק - האנרגיות והריכוז, היכולת של שחקני המשנה ויום חלש של היריבה באלמנטים החשובים שלה. אצל אוקלהומה סיטי היו גם התאמות הגנתיות נהדרות, אצל בוסטון יום התקפי נהדר שני ברציפות, אחרי שכל הפלייאוף היו רק שניים כאלה. בדיעבד, אני בטוח שברוקס וריברס היו מעדיפים לשמור ג'וקר או שניים למשחק הבא והחשוב לא פחות.
מבחינה מקצועית, כדאי להתעכב על ההתאמות ההגנתיות של הת'אנדר, שהוכיחו שצוות האימון שלהם הוא מהמשובחים בליגה. כי זה לא היה רק להעביר את ספולושה על פארקר ולבצע חילופים אוטומטיים בחסימות, את זה כולם יכולים לנסות, כל התאמה התבצעה עם מחשבה. ברוקס לא הסתפק בלבדוק אם השוויצרי יתמודד עם הפיק נ' רול הקטלני של פארקר ודאנקן טוב יותר מווסטברוק (הוא כן), הוא החליט למנוע מפארקר את הקליעה מחצי מרחק בכל מחיר בעזרת מלכודת של פרקינס - השומר של דאנקן, בנקודה ממנה הצרפתי רגיל לעלות לקליעה.
התוצאה הייתה שהביג פונדמנטל נשאר פנוי, אבל כאן הגיעה ההברקה הגדולה של המהלך - המטרה האמיתית של ספולושה הייתה להתמקם בין פארקר לדאנקן ולהקשות על המסירה בעזרת הידיים הארוכות שלו. כך הוא הצליח לכפות איבודים ולעכב את המסירה באופן שיאפשר לפרקינס לחזור ולמנוע מדאנקן זריקה חופשית בחלק גדול מהמקרים. כך המהלך היעיל ביותר של הספרס מהמשחק השני הפך למהלך שבמקרה הטוב משאיר את דאנקן לזריקה שהוא קולע באחוזים סבירים, וגם לכך סן אנטוניו לא הצליחה להגיע ברוב הפעמים.
הגדולה של החילופים האוטומטיים הייתה בשימוש המדוד שלהם - בעיקר עם המחליפים ומול המחליפים של הספרס. זה לא מקרה שכמעט לא רואים חילופים אוטומטיים ב-NBA - הכישרון האינדיבידואלי יכול להפוך כל מיס מאץ' לזריקה נוחה די בקלות. אך מול הספרס זה כלי יעיל כדי להכריח אותם לשנות סגנון - חילופים אוטומטיים מקשים במיוחד על הנעת כדור ותרגילי חסימות ומכריחים את היריבה לשחק על בידודים, בדיוק מה שסן אנטוניו נמנעת ממנו. חילוף אוטומטי בפיק נ' רול בין גבוה לנמוך פגיע במיוחד בחלק בו שחקן נמוך נשאר על גבוה, קבוצה סבלנית תדע לשים את הכדור ביד של הגבוה שלה. ברוקס והצוות שלו חשבו על כך מראש ולכן ביצעו את החילופים רק מול גבוהים שיהיה להם קשה יותר לנצל אותם - בעיקר ספליטר ובונר. כך הם הכריחו את הספרס לעבוד מול המיס מאץ' המסובך יותר - הגארד של סן אנטוניו מול הגבוה האתלטי של אוקלהומה סיטי.
עכשיו תורו של פופ להגיב, וניתן לסמוך עליו שהוא יגיע עם הפתעות למשחק הבא. אפשרויות - שדאנקן יחתוך פנימה במקום להתגלגל החוצה בפיק נ' רול, להראות לספליטר קלטות מימי טאו ויטוריה כדי שייזכר שהוא יודע לתפוס עמדה בפוסט, להשתמש בדואן בלייר במקום בונר חסר התוחלת בסדרה הזאת, כדי שיהיה עוד גבוה שיידע לנצל מיס מאץ' די בקלות.
במזרח, השינוי המעניין היה ההרכב של ספולסטרה לרבע האחרון, הרכב שיצר את המיני קאמבאק - חמישה שחקני חוץ, כאשר לברון מתפקד בהגנה כסנטר. מכיוון ששחקן הפנים היחיד של הסלטיקס הוא גארנט העייף בשלב הזה, החסרונות של הרכב כזה היו קטנים משמעותית מהיתרונות שלו - חמישה קלעי חוץ בהתקפה שמפנים את הצבע, יכולת לרוץ בלי הפסקה, יכולת לבצע רוטציות מושלמות בהגנה, השימוש בחמשת שחקני ההתקפה הטובים ביותר של הקבוצה שלא מאפשר לעזוב אף אחד מהם. לא יפתיע אותי אם ההרכב הזה, שניצח את הרבע האחרון ב-12 הפרש, עוד יביא למיאמי גם ניצחון.
היומיים הקרובים יהיו המעניינים ביותר בפלייאוף עד כה - המשחק הרביעי בשתי הסדרות מקבל משמעות עצומה בעקבות השלישי. השחקנים שהכי כדאי לשים לב אליהם הם אלה שעוד לא נתנו משחק גדול באמת בסדרה הזאת - ווסטברוק, דאנקן, וויד ופירס.
