למצות את רגע האמת

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לבוסטון

המאמנים בפלייאוף: אריק ספולסטורה 18:26, דוק ריברס 51:64 (אליפות אחת)

איך מיאמי תנצח?

הנפילה לפיגור 2:1 באינדיאנה, ללא בוש הפצוע ועם הברך הטורדנית של וויד (31% מהשדה בשלושת המשחקים הראשונים), התגלתה בדיעבד כמיני-משבר שרק הועיל למיאמי בפלייאוף הזה. כעת ההיט יגיעו מפוקסים - מבחינה מקצועית ומנטלית יחדיו - להתמודדות מול אותה קבוצה שהיוותה טריגר לאיחוד של לברון, ווייד ובוש. אבל מעבר לניתוחים מקצועיים ופסיכולוגיים, אולי הניתוח הרפואי הוא המשמעותי ביותר לסדרה זו - תרתי משמע. הודות לניקוז מים מברכו של וויד לפני משחק מס' 4 באינדיאנה והלאה, הוא היה פשוט בלתי ניתן לעצירה בשלושת הניצחונות שהוציאו את מיאמי מפיגור לגמר המזרח, עם 33 נקודות למשחק, 61.5% מהשדה, 9 גיחות לעונשין בממוצע, ו- 7.3 ריבאונדים.

ואם זו הייתה התפוקה שלו מול שילוב האורך, זריזות ואתלטיות של פול ג'ורג', איך לדעתכם הוא ייראה מול ריי אלן? הנה ספויילר מחצי גמר המזרח אשתקד: בחמישה משחקים שנדרשו למיאמי כדי להדיח את הסלטיקס, וויד קלע 30.2 נקודות, עם 52.5% מהשדה ו- 11.6 גיחות לעונשין. הרוקי אייברי בראדלי לא שותף באותה סדרה - והסיפור יחזור על עצמו גם השנה, מאחר שהוא גמר את העונה בגלל פציעה בכתף. בשני המפגשים העונתיים בין הקבוצות שהיו להם משמעות (הראשון היה ממש בפתיחה והאחרון בסיומה, ללא הטריו של מיאמי), בראדלי עצר את וויד על תצוגות של 35.3% ו- 43% מהשדה, כולל 4-5 גיחות לעונשין בלבד. אוהדי הפועל ירושלים יכולים לגחך בבוז, אבל נכון לעכשיו היעדרותו של בראדלי היא המשמעותית ביותר בשלב זה, אפילו יותר מהיעדרותו של בוש משורות מיאמי.

המשפט האחרון אינו סתם פרובוקציה. אין ספק שחזרתו של בוש יכולה לסייע למיאמי - בכושר מלא או לא, מדובר באיום התקפי נוסף, עם גובה ואורך להתמודדות הגנתית סבירה מול גארנט (34.6% מהשדה בהפסדי בוסטון בחצי הגמר אשתקד). עם זאת, בוש עצמו קלע 29% מהשדה באותם מפגשים משמעותיים בין שתי הקבוצות העונה, וייתכן שלצורכי המאבקים בצבע עדיף יהיה לחלק את זמן המשחק שלו בין האסלם, אנתוני וטוריאף, בנוסף לדקות מרובות של לברון כפאוור פורוורד. בעוד שפירס ופייטרוס יכולים לתת פיתרון חלקי להתמודדות מול קינג ג'יימס על הפרימטר, באס יתקשה לעמוד בקצב. מאחר שבאס פחות גבוה ואתלטי מלברון, אינו עולה עליו מבחינת מסה וממילא בעיקר זורק מחצי מרחק, המיס-מץ' לא יצוץ גם בצד השני. כך גם יתאפשר לבאטייה הממולח ולמילר הפיזי, לשמור על פירס לפרקי זמן משמעותיים במשחק.

מעבר להתמודדות עם היכולת המוגבלת (פר זמן משחק) של פירס לייצר לעצמו מצבי קליעה, הגנת מיאמי תצטרך למצוא מענה להתקפה הקבוצתית והמתואמת של הסלטיקס. המענה צריך להיות קבוצתי בעצמו: חסימת נתיבי המסירה והחדירה בפני רונדו, עד לכדי השארתו פנוי לזריקות מבחוץ; התמקמות בצבע לסחיטת עבירות תוקף, אולי המיומנות הכי משותפת לסופרסטארים ולשחקני המשנה בקבוצה; וחסימות וויק סייד מצד לברון, וויד ואנתוני. הודות לכך וליכולת החטיפה של צ'אלמרס, וויד ולברון, מיאמי תמצא הזדמנויות לסלים קלים במתפרצות, למרות שריברס ישים דגש על חזרה מהירה להגנת מעבר, כולל הימנעות ממרדפים מיותרים אחר ריבאונד התקפה - ממילא לא תחום הצטיינותה של בוסטון.

באמצעות ורסטיליות וקבוצתיות. מבין הקבוצות שנותרו בפלייאוף, בוסטון שנייה רק לספרס מבחינת כמות אסיסטים למשחק, וכל שחקני החמישייה שלה קולעים בדאבל פיגרס עד כה בפלייאוף. שני המוסרים הבכירים בקבוצה, רונדו וגארנט, יצטרכו לחיות זה מזה: הקליעה מבחוץ של גארנט - קלעי הפרימטר המוביל בפלייאוף לפי ג'ף ואן גנדי - תרווח את הצבע לחדירות של רונדו; החדירות של רונדו יכווצו את הגנת מיאמי למבטים פנויים עבור גארנט (וגם עבור באס מחצי מרחק, אלן, פירס ופייטרוס משלוש); הדאבל טים על גארנט בהיי פוסט, לצד התנועה הבלתי פוסקת של אלן, יפרמו תפרים בהגנה שאותם רונדו מסוגל לנצל בחיתוכים דרך הבייס ליין; וכך חוזר חלילה. כמובן שבוסטון תצטרך לספק את הסחורה גם בהתקפות חצי מגרש מסודרות יותר, בין אם בבידודים של פירס או בהתמקמות של גארנט עמוק בצבע, שם אף אחד מגבוהי מיאמי אינו גבוה מספיק כדי למנוע את שחרור הזריקה הגבוה שלו.

רק שמול הגנה מרובת זרועות, זריזה ואתלטית כמו של מיאמי, אי אפשר להסתפק בתנועה ללא כדור מצד אלן בלבד. באס מספיק נייד בשביל לייצר בלגן נוסף ברוטציות השמירה שממול, במיוחד באמצעות הצבת חסימות הרחק מהכדור; וגם רונדו כאמור, אינו צריך לעמוד בצד בחיבוק ידיים, אפילו כשמיאמי מאפשרת לו את הזריקה מבחוץ והיא נכנסת, כמו שקרה במשחק מס' 7 מול פילדלפיה. תנועה של רונדו לרוחב המגרש תסייע לו בין היתר בתפקידו הייחודי, כריבאונדר ההתקפי המוביל של הסלטיקס.

אבל בסופו של דבר, למרות הקשיים הרבים של בוסטון לקנות סל במהלך הפלייאוף הזה, המפתחות להעפלתה לגמר ה-NBA טמונים מתחת לסלע קיומה - הגנה. והיא מתחילה מגארנט, כך שלמרות הכול מצבו של בוש יכול להיות קריטי להתפתחות הסדרה. אם הביג טיקט יוכל להגן על הצבע מחדירות של וויד ולברון, לצאת ממנו כדי ללכוד את לברון בפינה או להצטרף לדאבל טים על וויד, כשהוא לוקח את אלן עם הגב לסל, ובעיקר לשלוט בריבאונד הגנה - כל זאת מבלי לדאוג לבוש וטווח הקליעה שלו - אז הסלטיקס יהיו בחצי הדרך ליצירת תסכולים רבים בפסקי הזמן של ספולסטורה.

החצי הנוסף יצטרך להגיע מצד השמירה של פירס, פייטרוס ומרקיז דניאלס, מול באטמן ורובין. בהמשך למה שנאמר על יתרונו של לברון כפאוור פורוורד מול באס, משני צדי המגרש, ריברס יצטרך להגיב לכך עם פירס או פייטרוס באותה עמדה - ובכך גם להרוויח ריווח מקסימלי מחוץ לקשת השלוש. החלטה נוספת שהדוק צריך לקבל, היא האם ללכת עם ריאן הולינס או גרג סטייסמה בתור גבוה מחליף, עם יתרון דווקא לרוקי בסדרה זו לאור טיימינג החסימה שלו מול חדירות לטבעת.

כי מדובר בשתי קבוצות ההגנה הטובות ביותר בפלייאוף הזה, וזה לא שהן מורכבות מנגרים. כאן תוכלו לראות את צמד הסופרסטארים שהעמיסו על גבם את התקפת מיאמי לאורך רבעים שלמים מול אינדיאנה, נתקלים בשמירה שתאמר להם "עד כאן!". תוכלו לראות מכונה התקפית מתואמת, אך כזו שכבר חורקת בצירים, מנסה להתמודד עם שמירה מהירה ומתישה. הפייסרס והסיקסרס נתנו פייטים ראויים ועם זאת, בדיעבד שימשו כיריבות אימון לקראת מה שמצפה לנו כאן: הזדמנות אחרונה לסלטיקס המחפשים גם לנקום את הדחתם בחמישה משחקים אשתקד; והזדמנות נוספת עבור מיאמי ובמיוחד לברון, להתחשל לקראת ביקור נוסף ומיוחל בגמר הפלייאוף. עם כל הכבוד לאטרקטיביות של גמר המערב, כאן זו המלחמה האמיתית.

ולתחזית:

בהתחשב ביריבות שניצבו מולן בחצאי הגמר, מיאמי ללא ספק הרשימה יותר במהלך השבוע האחרון, ויש לה יתרון בעומק הרוטציה עם או בלי בוש. האסלם, צ'אלמרס, אפילו מייק מילר, התחילו לקלוע מבטים פנויים ואם זה יימשך הלאה, מיאמי תוכל לברוח במהלך המשחקים, שרק יום מנוחה אחד יפריד ביניהם. החיסרון של בראדלי הוא קריטי גם מבחינת קיצור הרוטציה של בוסטון, שתהיה עייפה ופצועה מדי בשביל להתמודד עם שני סופרסטארים שמפעילים כל כך הרבה לחץ על השמירה מולם - וגם על השופטים. 1:4 למיאמי.