"האם אתה עדיין חש בכאב צלקות המסרבות להגליד?"
(אלטון ג'ון, "דניאל" 1973, מילים: ברני טאופין)
"נשכח את הכל. נשכח את האלאמו".
(שריף סאם דידס (כריס קופר) מפנה עורף לעבר, "כוכב בודד" 1996, תסריט: ג'ון סיילס)
בעונתו ה-17 בליגה טעם גארי אנדרסון את ההחמצה המרה ביותר שלו, כאשר היה מרוחק בעיטה אחת מהעפלה ראשונה לסופרבול, אולם החטאה מפתיעה לאחר רצף חסר תקדים של 122 בעיטות מוצלחות הותירה אותו שוב בחוץ, בפעם הרביעית בקריירה. הוא החזיק בשיא השערים הרצופים הכללי, בשיא השערים הרצופים בפלייאוף, בשיא הנקודות לעונה ועדיין לא זכה להופיע בנשף הגדול. העונה המושלמת שלו הסתיימה בהדחה כואבת ברגע האמת.
קשה להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח של כישלון כזה על הקריירה של ספורטאי מקצועני. הספורט מעניק בדרך כלל הזדמנות שניה (ושלישית ורביעית...) וסיכוי לגאולה. שנתיים בלבד לאחר הפסדם הסנסציוני בפנדלים בגמר ליגת האלופות באיסטנבול, חזרו קלארנס סיידורף, ג'נארו גאטוסו ואנדראה פירלו למעמד הגמר נגד המנצחת הבלתי הגיונית של המשחק ההוא, ליברפול, ונקמו בה עם ניצחון 1:2. אוליבר קאן, שהנגיחה של טדי שרינגהאם עברה מעל ידיו המונפות בדרך לשער הנצחון של אולה גונאר סולשייאר בגמר בקאמפ נואו, חזר לגמר אחרי שנתיים בלבד ובמו ידיו ניצח את ולנסיה בפנדלים והביא לבאיירן גביע חמישי. רונאלדו לימה, שהתמוטט בבוקר גמר המונדיאל בצרפת ושוטט כזומבי על המגרש לאורך המשחק כולו, חזר ארבע שנים לאחר מכן לגמר המונדיאל ביפן והבקיע צמד מנצח נגד גרמניה. ג'ון אלוויי שיחק איום ונורא בשלוש הופעותיו הראשונות בסופרבול בשנות ה-80, רק כדי לחזור עשור מאוחר יותר ולסיים את הקריירה עם שתי טבעות, כולל תואר השחקן המצטיין בהופעת הפרידה. מוחמד עלי איבד את חגורת האלוף מטעמים משפטיים/פוליטיים, ספג מכות רצח מג'ו פרייז'ר כשניסה לזכות בה מחדש במדיסון סקוור גארדן ואז הצליח לחסל את ג'ורג' פורמן ב"קרב בג'ונגל" כעבור שנתיים בקינשסה והחזיר לעצמו את התואר.
אנו זוכרים את הדוגמאות האלו, במידה רבה, בגלל ייחודן. רבות יותר הדוגמאות למקרה ההפוך, ולכן אנו נוטים שלא לשים אליהן לב. רוב הספורטאים אינם מקבלים "סוף הוליוודי" לסיפורם ואינם רוכבים לעבר השקיעה.
אם נגזר על אנדרסון להתמודד עם טראומת ההפסד בגמר החטיבה, אין להכחיש כי היתה זו התאוששות דה-לוקס. מעמדו בקבוצה נותר יציב, מינסוטה נותרה קבוצת ההתקפה המוכשרת ביותר בליגה, והמטרודום נותר מגרש ביתי אידיאלי לבועטים. כל אלה סייעו לרכך את הנחיתה.
ואכן, היה מה לרכך. כבר במשחק הראשון של עונת 99' התארחו הווייקינגס אצל... אטלנטה, אותה קבוצה שהדיחה אותם באופן כה אכזרי בגמר החטיבה. אנדרסון ואנדרסן שוב נפגשו פנים אל פנים, והיה ברור כי טרם הסתגלו לחיים שאחרי אותו משחק גורלי. אנדרסן החטיא את שתי בעיטותיו במשחק, ואנדרסון החטיא גם הוא שתיים, אם כי בניגוד לאנדרסן הצליח גם להבקיע מ-36 יארד במחצית הראשונה, ובסופו של דבר ניצחה מינסוטה 14:17 לעג לרש לקבוצה שהיתה כה קרובה להופעה בסופרבול (ואולי לאליפות היסטורית, מה שלעולם לא נדע).
משחק הפתיחה הגרוע של הדרום אפריקני היה סימן לבאות. כעבור שבוע שוב הבקיע רק שער אחד משלושה ניסיונות נגד אוקלנד, ובמחזור הרביעי החטיא את נסיונו היחיד נגד טמפה ביי. משחק מעולה שלו עם חמישה שערים מחמישה נסיונות במטרודום מול שיקגו לא סייע לווייקינגס, שהפסידו בבית. לאחר מכן המשיכו הדברים להדרדר, כשאנדרסון לא מצליח להבקיע יותר משני שערים במשחק עד תום העונה, ונותר ללא שערים כלל בעוד משחק אחד (בארוהד). למרות שהצליח בכל זאת להכריע שני משחקים בבעיטה בסיום במיילהיי ובהארכה בסולג'ר פילד, סיים אנדרסון את העונה עם 63% בלבד, אחוזי הדיוק הנמוכים ביותר בקריירה שלו, ו-19 שערים המספר הנמוך ביותר מאז עונת הרוקי המקוצצת שלו. למרות כל זאת, הצליחה התקפת מינסוטה "לסדר" לו די בעיטות בונוס כדי להגיע בפעם ה-12 ל-100 נקודות, ולהשתוות למורטן אנדרסן בראש הדירוג.
בסדרה "רגל אחת בחוץ", בפרקים "עשרה כוכביא", "שירת הברבורים" ו"פצצות חכמות", כבר סקרתי בהרחבה את עונת 99' של הווייקינגס, בה הגיעו לפלייאוף (עבור אנדרסון, היתה זו הפעם השמינית ברציפות!), שמו קץ לאימפריה של דאלאס, אך נפלו מול התקפה עוצמתית לא פחות, "ההצגה הגדולה על האסטרוטרף" של קורט וורנר וחבריו מסנט לואיס. אנדרסון עצמו, שכאמור הגיע לפלייאוף באותה עונה כטרמפיסט של ההתקפה המעולה, שיחק היטב בשני המשחקים ולא הפגין סימנים של חוסר בטחון בעקבות ההחטאה המפורסמת מהעונה החולפת. הופעתו הטובה בפלייאוף בגיל 40 אותתה לווייקינגס כי עדיין היה מוקדם לסתום את הגולל על הקריירה שלו, וכי הוא מסוגל להשתחרר מזכרונות גמר 98' ולחזור לעצמו.
שיבת המלך
לפני תחילת עונת 00' נבחר אנדרסון בפעם השניה לנבחרת העשור על ידי היכל התהילה, שוב כסגנו של אנדרסן. הכבוד הגדול העניק לו מוטיבציה מחודשת, רצון להוכיח כי גם בגיל 41 היה לו מקום בליגה, ובעיקר בקבוצה המתמודדת באופן קבוע על התואר. מוטיבציה נוספת הגיעה מכיוון הסטטיסטיקה האישית: הוא החל את העונה עם 1,948 נקודות בקריירה, רק 54 מאחורי מלך הנקודות של כל הזמנים, ג'ורג' בלנדה. אלא שבעוד בלנדה, זקן שחקני הליגה, צבר את 2,002 הנקודות שלו ב-26 עונות, עמד אנדרסון "רק" בפתח עונתו ה-19. לא היה ספק כי כבר באמצע העונה יוכל להפוך לשחקן השני בהיסטוריה עם 2,000 נקודות, ומייד לאחר מכן למלך הנקודות של הליגה.
הקבוצה עימה יצא לדרך זו היתה שונה במקצת מזו של עונת 98', אך עדיין הציגה התקפה איכותית, גם לאחר עזיבתו של מתאם ההתקפה ביליק. בעקבות עזיבתו של בראד ג'ונסון ודעיכתו של רנדל קנינגהאם הוותיק עבר שרביט ההתקפה בעונה הקודמת לידיו של ג'ף ג'ורג', אולם גם הוא עזב בפגרה והשאיר את מינסוטה עם שני מוסרים: על הספסל המתין באבי בריסטר המזדקן, חברו של אנדרסון מימי פיטסבורג, ומאחורי הסנטר התייצב הק"ב שנראה כמו ליינבקר, שחקן השנה השניה דונטה קולפפר.
לקולפפר היה עדיין "בנק מטרות" מרשים, עם הצמד כריס קרטר ורנדי מוס והרץ המצטיין רוברט סמית'. עזיבתם של ג'ייק ריד, אנדרו גלובר ולירוי הורד אמנם פגמה בעומק הכשרון ההתקפי, אך זה לא הפריע לק"ב הצעיר להתקרב ל-4,000 יארד ולמסור 33 ט"ד, והוא מילא במידה מסויימת גם את מקומו של הורד בזכות כישוריו האתלטיים, עם 470 יארד ושבעה ט"ד בריצה. מוס המשיך לבסס את מעמדו כ"נשק הגרעיני" של הליגה כולה, כשתפס קרוב ל-1,500 יארד ו-15 ט"ד. קרטר בן ה-35 שימש כשכפ"צ של קולפפר וידיו האגדיות קלטו קרוב ל-100 כדורים ו-9 ט"ד. ורוברט סמית' שרף את האסטרוטרף ליותר מ-1500 יארד, והפך בשל כך למלך הריצה של מינסוטה.
השינוי העיקרי היה בקו: הגארד מס' 1 בליגה, רנדל מקדניאל, והסנטר ג'ף כריסטי עברו לטמפה ביי. את מקומו של כריסטי מילא הצעיר מאט בירק, ואילו במשחק הריצה הצטיין התאקל הימני המאסיבי קורי סטרינגר. לא פחות מששה שחקני התקפה ייצגו את הווייקינגס בפרובול (קולפפר, קרטר, מוס, סמית', בירק וסטרינגר), ואליהם הצטרף גם הסייפטי רוברט גריפית'.
את עונתו הראשונה כק"ב פותח החל קולפפר עם שבעה ניצחונות רצופים, שלמעשה הבטיחו לקבוצה עוד אליפות בית והופעה בפלייאוף. העובדה שבמסגרת השביעיה נכלל סוויפ על שיקגו ונצחונות על טמפה ביי ודטרויט מנעה כמעט לחלוטין מיריבותיה של מינסוטה להדיח אותה מהמקום הראשון. באותם שבעה משחקים הופיע שוב אנדרסון שהקהל הוויקינגי זכר מעונת 98': מדוייק כחוט השערה ויציב כסלע. הוא שיחק מצויין בנצחונות הקשים על שיקגו בבית, מיאמי וטמפה ביי, והבטיח את הניצחון הדחוק על בפאלו עם שער בדקות הסיום. לאורך אותם שבעה משחקים החטיא הדרום אפריקני רק בעיטה אחת וגם היא מטווח של יותר מ-50 יארד. היתה זו החטאתו האחרונה בעונת 2000.
ב-29 באוקטובר הגיעו הווייקינגס המושלמים לאצטדיון ריימונד ג'יימס בטמפה. מזג האוויר הנוח של חוף מפרץ מקסיקו שימש תפאורה מושלמת לרגע ההיסטורי: גארי אנדרסון נכנס למשחק עם 1997 נקודות בקריירה, והיה רחוק רק 5 נקודות משיאו של ג'ורג' בלנדה, וזאת עוד בטרם הגיע לנקודת האמצע של עונתו ה-19.
לא היה זה יום מוצלח להתקפת מינסוטה. הגנת ה"טמפה 2" של המאמן טוני דאנג'י והמתאם מונטה קיפין חנקה את קולפפר חסר הנסיון, וחטפה פעמיים את מסירותיו החטיפה השניה הפכה לט"ד הגנתי של הליינבקר המצטיין דריק ברוקס. קולפפר גם הופל פעמיים ע"י התאקל וורן סאפ והקורנרבק רונדה ברבר. הט"ד ה"קבוע" לרנדי מוס לא הפריע לבאקנירס לברוח ליתרון של שלושה ט"ד עוד לפני תום המחצית הראשונה.
אנדרסון פתח את המשחק שלו עם שער קל מ-30 יארד ברבע הראשון והפך לבועט ה-2,000 השני בתולדות הליגה. הפער מבלנדה עמד על שתי נקודות בלבד, והצטמצם עוד יותר עם בעיטת הבונוס אחרי הט"ד של מוס. לקראת סיום המחצית הראשונה נתקע הדרייב של מינסוטה על סף הרד-זון, ואנדרסון עלה לניסיון בעיטה מ-37 יארד. הוא הבקיע בלי להזיע, והפך רשמית למלך הנקודות של הליגה, על כל 81 עונותיה ומאות הבועטים ששיחקו בה.
הבעיטה ההיסטורית של אנדרסון סיימה את המחצית והשידור הוחזר לאולפן של רשת "פוקס". הפרשן טרי בראדשו הקפיד לברך את אנדרסון על הישגו, ולא פחות מכך הקפיד להזכיר כי השיאן החדש היה "פעם" חברו לקבוצה, אי שם בראשית שנות ה-80...
המשחק מול טמפה ביי קטע את רצף הנצחונות של מינסוטה, והוביל להפסד צורב בהארכה בלמבו פילד כעבור שבוע. הווייקינגס לא התרגשו והגיבו עם רצף חדש של ארבעה נצחונות, שהבטיח להם מאזן 5:11 ואת ראשות בית המרכז. אנדרסון עבר את כל המשחקים שנותרו עד תום העונה ללא החטאה, אך לא נדרש שוב להכריע משחקים בעצמו. הוא סיים את העונה עם הדיוק השני בטיבו בקריירה (אחרי עונת 98' כמובן), 95%, 22 שערים, החטאה אחת בלבד ו-111 נקודות עונה 13 במספר מעל 100, ובכך עקף את אנדרסן, ש"נתקע" על 12. כמלך הנקודות המוכתר של הליגה ועם אחת מעונותיו הטובות ביותר לא הותיר אנדרסון ספק בלב איש בכך שחזר לעצמו, והיה מוכן להסתער פעם נוספת על היעד החמקמק כרטיס לסופרבול הראשון שלו.
ממשיכים ליפול על הראש
לאחר הופעתם המכובדת אך מאכזבת במונדיאל 98' יצאו ה"בפאנה בפאנה" של דרום אפריקה לחפש המשכיות להישגיהם. תקופת הזוהר בעקבות נפילת האפרטהייד תמה, וכעת נדרשה עבודה קשה ומפרכת להוכיח כי אין מדובר בהבזק חולף שניזון רק מהאופוריה של החופש הפתאומי. המאמן הצרפתי פיליפ טרוזיה עזב כדי לאמן את נבחרת יפן, שעמדה לארח את המונדיאל הבא, ובמקומו מונה המאמן השחור השני של הנבחרת, טרוט מולוטו.
הישגי הנבחרת בשנים הקודמות העניקו לה מעמד של נבחרת בכירה ואפשרו לה לדלג על הסיבוב הראשון ולעלות היישר לשלב הבתים במוקדמות גביע אפריקה. הגרלה נוחה יחסית שיבצה את הדרום אפריקנים בבית אחד עם אנגולה, גאבון והאי הזעיר מאוריציוס. בהתאם לכך היתה רמת העניין במשחקים פחותה יחסית, ורק 20 אלף צופים הגיעו לאצטדיון ביוהנסבורג כדי לצפות בנצחון המינימלי על אנגולה משער של שון בארטלט. במשחק מביך במאוריציוס סיימה דרום אפריקה בתיקו 1:1 עם שער של מסינגה, ואז תיקנה את המצב עם רביעיה נגד גאבון באצטדיון אודי הענקי בעיר מאבופאנה. 50 אלף אוהדים מילאו את היציעים וראו את שלושת החלוצים, מאסינגה, בארטלט ומקארת'י, מבקיעים שער כל אחד; המחליף מואטי פתח את חגיגת השערים.
כאן החלו העניינים להסתבך. ה"בפאנה בפאנה" נסעו לליברוויל ב-10 באפריל 99' והפסידו במפתיע לגאבון 1:0. לשתי הנבחרות נותרו משחקים נגד אנגולה ומאוריציוס. תחילה אירחה דרום אפריקה את מאוריציוס בדרבן, לעיני 45 אלף אוהדים, וניצחה 0:2 (מקארת'י ות'אבו מנגומני, קשר אורלנדו פיירטס). אולם גאבון ניצחה במשחק המקביל את אנגולה 1:3 ושמרה על פער של נקודה אחת בלבד מדרום אפריקה. ההכרעה לגבי המקום הראשון נדחתה למחזור האחרון, כאשר נציגי "אומת הקשת" נוסעים למשחק חוץ קשה באנגולה ואילו נבחרת גאבון טסה ל"טיול" נגד מאוריציוס.
שני המשחקים נערכו בו זמנית ב-20 ביוני 99'. הלמן מחאללה הדהים את המארחים באצטדיון "סידבלה" בלואנדה עם צמד שערי חוץ; אנגולה נלחמה על הכבוד הספורטיבי והשוותה ל-2:2. כמו לפני ארבע שנים בלומה, מיהרו ה"בפאנה בפאנה" לשדה התעופה כדי לטוס בחזרה ליוהנסבורג ושמעו בדרך את הבשורה המתוקה: גאבון לא הצליחה לנצח את מאוריציוס, והמשחק הסתיים בתוצאה זהה 2:2. זאת למרות שהמשחק נערך מחוץ למאוריציוס, באי ראוניון, ונכחו בו 100 צופים בלבד...
ה"היחנקות" של גאבון על קו הסיום העניקה לדרום אפריקה מקום ראשון וכרטיס שלישי רצוף לגביע אפריקה, וביססה בכך את מעמדה בצמרת הכדורגל האפריקאי. מולוטו הגיע לטורניר הגמר כשהוא משתדל לשמור על יציבות בסגל: הוא החזיר את אריק טינקלר, שחקן בארנסלי, ואת השוער ארנדסה שהחלים מפציעה, כעת שחקן אוקספורד. הנבחרת נפרדה אמנם מ"דוקטור" קומאלו, אך חבריו לסגל במונדיאל עדיין הרכיבו את עיקר ההרכב מחאללה ומושויו בקישור, בארטלט בהתקפה, פיש, ראדבה ואיסה בהגנה. שני הנעדרים העיקריים היו החלוצים מקארת'י ומאסינגה, שנותרו בקבוצותיהם האירופיות בגלל העיתוי הבעייתי של הטורניר, באמצע העונה. התוספת המשמעותית להרכב היתה של שחקן מנצ'סטר יונייטד, קווינטון פורצ'ון בן ה-22, שעבר זה עתה לשורות אלופת אירופה הטריה מאתלטיקו מדריד.
בניגוד לטורניר הביזארי בבורקינה-פאסו הנידחת, נערך גביע אפריקה 2000 במדינות גדולות שהן גם מעצמות כדורגל, ניגריה וגאנה. האירוח הועבר לשתיים אלו בעקבות פסילת המארחת המקורית, זימבבווה, בשל האלימות והדיכוי תחת שלטון מוגאבה. הפיינאליסטית מ-98' פגשה בשלב הבתים שוב את גאבון, מולה שיחקה במוקדמות, הרפובליקה של קונגו (לשעבר זאיר) ואלג'יריה החזקה.
המשחק הראשון נערך בגאנה, באצטדיון "באבא יארא" בעיר קומאסי. גאבון עלתה ראשונה על לוח התוצאות בדקה ה-21. קשר אנקרה גוצ'ו, דומיסה נגובה, השווה שתי דקות לפני ההפסקה. המחצית השניה היתה הצגת יחיד של בארטלט, שבהעדרם של מקארת'י ומאסינגה השתלט על העניינים בחוד וכבש צמד. בשורות טובות לא פחות קיבלה דרום אפריקה למחרת היום, כאשר קונגו ואלג'יריה לא הצליחו להכריע את המשחק ביניהן, שהסתיים ללא שערים. הדבר הבטיח ל"בפאנה בפאנה" עליה לרבע הגמר עם שתי תוצאות תיקו, אבל הם לא הסתפקו בכך וניצחו את קונגו 0:1 מעוד שער של בארטלט. אלג'יריה ניצחה את גאבון ושתי הנבחרות הבכירות בבית הבטיחו את עלייתן עוד לפני מחזור הסיום. כתוצאה מכך הגיעו רק אלפיים איש לעימות הישיר בין אלג'יריה לדרום אפריקה ב"באבא יארא", וראו את האחרונה משיגה את התיקו שהיה דרוש לה כדי לסיים שוב ראשונה בבית. שער של בארטלט כבר בדקה השניה הרגיע את מולוטו, והשוויון האלג'יראי במחצית השניה לא שינה דבר.
המקום הראשון בבית לא מנע מה"בפאנה בפאנה" הגרלה קשה ברבע הגמר: המארחת גאנה. המשחק נערך שוב ב"באבא יארא", בו שיחקה הנבחרת עד כה את כל משחקיה. 40 אלף צופים באו הפעם, לעודד את גיבוריהם המקומיים, "הכוכבים השחורים". היו שם סמואל קופור, בלם באיירן מינכן, כמה חודשים לאחר שהלם בכעס על הדשא של קאמפ נואו לאחר ההפסד למנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות; כריסטיאן ג'יאן, מגן פיינורד; סטפן אפיה, קשר אודינזה; פיטר אופורי-קוויה, ילד הפלא של אולימפיאקוס; אלכס ניארקו מלאנס הצרפתית; ואוטו אדו, הפליימייקר של בורוסיה דורטמונד. גם ללא עבאדי "פלה" אייוו, עדיין מדובר היה על הנייר בנבחרת חזקה ומנוסה בהרבה מזו של מולוטו.
בדקה ה-42 הושלך הס באצטדיון, כשהחלוץ הצעיר מקייזר צ'יפס, שיאבונגה נומבתה, העלה את דרום אפריקה ליתרון. הקהל הרב דחף את "הכוכבים השחורים" למתקפה כוללת בנסיון להשוות, אך ללא הועיל: ההגנה בהנהגתו של פיש עמדה בלחץ ולא נשברה עד הסיום. בפעם השלישית ברציפות העפילה דרום אפריקה לחצי הגמר, שם נועדה לפגוש את המארחת השניה, ניגריה.
ה"בפאנה בפאנה" עזבו סוף סוף את העיר קומאסי ועלו על מטוס לעיר הענקית לאגוס. הפעם היה עליה לשחק מול 60 אלף צופים עויינים, שלא היו מוכנים לקבל מנבחרתם דבר מלבד זכיה בגביע, לאחר ההשפלה במונדיאל (עליה כתבתי בפרק הקודם) מול דנמרק. בניגוד להפתעה נגד גאנה, הפעם שיחק יתרון הביתיות תפקיד חשוב. ה"סופר איגלס" המקומיים עם שחקנים מארסנל, צ'לסי, סן ז'רמן, ברצלונה, דורטמונד, יובנטוס ואייאקס לא הותירו לאורחים כל סיכוי, וטיג'אני בבנגידה הבקיע צמד תוך כחצי שעה לפני ההפסקה. הוא שם קץ לחלום לשחזר את הזכיה מ-96', וניגריה המשיכה לגמר, שולחת את דרום אפריקה למשחק על המקום השלישי נגד טוניסיה.
החלוצים בארטלט ונומבתה הבקיעו לדרום אפריקה לעיני אלף צופים בלבד באצטדיון הלאומי באקרה, בירת גאנה. מספר הצופים הזעום אמנם הבהיר כמה שולי ומיותר הוא המשחק, אבל בשורה התחתונה התאמצו שתי הנבחרות, והטוניסאים השוו פעמיים, האחרונה שבהן דקה לסיום. לאחר הארכה ריקה מתוכן התייצבו השחקנים לבעיטות הכרעה, והטוניסאים הכניסו עצמם לבור עמוק כשהחטיאו את שתי בעיטותיהם הראשונות. החטאות של שני חלוצי ה"בפאנה בפאנה", בארטלט ונומבתה, איזנו את התוצאה, אולם הקשרים הוותיקים, מחאללה, טינקלר ומושויו, הבקיעו כולם מה שהביא לשוויון בתום עשר בעיטות. בשלב זה החטיא עלי זיתוני, הקיצוני הטוניסאי, והשחקן האלמוני ביותר בהרכב דרום אפריקה קשר מאמלודי סנדאונס, אלכס באפלה דייק בבעיטה ה-12 והעניק לדרום אפריקה את המקום השלישי.
הנצחון הדרמטי בפנדלים לא שינה את העובדה שמאז הזכיה ב-96' התקדמה הנבחרת אחורה במקום קדימה, וירדה למקום השני ואז לשלישי. כיצד תשפיע המגמה על המשימה העיקרית שלה מוקדמות המונדיאל באסיה?
הלם קרב
הזכיה באליפות בית המרכז סידרה למינסוטה את המקום מס' 2 בחטיבה ושבוע חופש בפלייאוף. גארי אנדרסון בן ה-40 בהחלט חש שהוא זקוק למנוחה לפני הכניסה לרגעי ההכרעה שיקבעו אם יצליח להגיע סוף סוף לנשף הגדול. תותח העל של הקבוצה, רנדי מוס, לא יכול היה לחכות: בעונתו השלישית נראה היה לו שאמור היה להגיע כבר לסופרבול השלישי שלו (אם לא למעלה מזה...) והמאמן דניס גרין ציין הגעה שמינית לפלייאוף בתשע עונות, שכולן הסתיימו במפח נפש. החטיבה כולה המשיכה את תקופת המעבר שלה, כאשר האימפריות המבוססות של שנות ה-90 (גרין ביי, דאלאס והניינרס) מקרטעות והתחרות פתוחה לכל. אם כך מדוע ייגרע חלקה של מינסוטה, שמבחינה התקפית לפחות החזיקה בסגל השני בטיבו בליגה כולה?
כבר בסיבוב הראשון, בעוד שחקני מינסוטה רובצים על הספה עם הרגליים למעלה וזוללים צ'יטוס מול הטלוויזיה, נפלה ההפתעה הראשונה, כאשר התקפת היארדים מס' 1 של כל הזמנים, סנט לואיס (עם 7,000 יארד בהתקפה, מתוכם 5,000 באוויר), הפסידה לאלופת המערב הבלתי צפויה, ניו אורלינס. במשחק השני ניצחה פילדלפיה המתקמבקת, עם הק"ב הצעיר דונובן מקנאב (בן מחזורו של קולפפר), את טמפה ביי.
האיגלס נסעו לג'איינטס סטדיום למפגש עם אלופי בית המזרח, בעוד הסיינטס עלו לאורך המיסיסיפי עד שמצאו עצמם במטרודום. את הקבוצה הוביל הק"ב ארון ברוקס, עוד נציג של דראפט 99'. פגישת המחזור שלו עם קולפפר לא עלתה יפה, כשהמוסר הענקי של הווייקינגס תקף את הגנת הסיינטס עם שני הטילים המונחים שלו, קרטר ומוס, שסיימו עם כ-120 יארד כל אחד. מוס תפס שתי מסירות ארוכות טווח לט"ד, וקרטר הוסיף אחד משלו. בפיגור של שלושה ט"ד ניסה ברוקס להוביל קאמבק, אולם שתי מסירות הט"ד שלו במחצית השניה לא שינו דבר, והווייקינגס ניצחו 16:34. אנדרסון שוב הצטיין כשסיים עם 10 נקודות ללא החטאה, ולמעשה לא החטיא בפלייאוף מאז אותה החטאה אומללה בגמר 98'. משחק אחד קל ופשוט הביא אותו לגמר החמישי בקריירה שלו, ובגיל 41 נראה היה כי זוהי ההזדמנות הטובה ביותר עד כה: מול מינסוטה התייצבה היריבה האפורה והבינונית ביותר ש"זכה" אנדרסון לפגוש בגמר חטיבה כלשהו.
בעמדת הק"ב התייצב ה"נווד" קרי קולינס, בחירת הסיבוב הראשון מ-95' שבשש עונותיו הספיק כבר לשחק בשלוש קבוצות שונות. בעונת 2000 התחבר קולינס עם התופס אמאני טומר והרץ טיקי בארבר, ונתן עונה טובה במושגים (המוגבלים) שלו, עם 3,600 יארד, 22 ט"ד ורייטינג 83. המאמן ג'ים פאסל הצליח להפוך את קולינס משתיין בעייתי ו"זאב בודד" לשחקן קבוצתי סולידי, שלא היה דומיננטי אך גם לא קלקל את השורה. בכל מקרה היה קולינס עדיין רחוק מאד מרוב המוסרים להם הפסיד אנדרסון בארבעת הגמרים שלו עד כה: דן מרינו בעונת ה-5,000 יארד, כריס צ'נדלר בעונת הפרובול וכמובן השחקן המצטיין של הליגה בשלוש עונות רצופות, ברט פארב. אם בכלל, ניתן היה להשוותו רק לסטן המפריס, שהוביל את הצ'ארג'רס לסנסציה נגד פיטסבורג בעונת 94'. אבל המפריס התעמת אז מול התקפה אפורה וחד ממדית למדי של הסטילרס, בעוד קולינס יידרש לשמור על קרב צמוד מול אחת ההתקפות הטובות בליגה.
גם הצוות המסייע של קולינס היה נחות מאד בהשוואה לזה של קולפפר. טומר היה תופס האלף היחיד שלו, לא היתה לו שום מטרה בטוחה בסגנון כריס קרטר, וברבר למרות התקדמותו הרבה בעונתו הרביעית בקושי עבר את קו האלף על הקרקע, לעומת התפוקה המעולה של רוברט סמית'. לג'איינטס לא היו תופסים איכותיים בעמדות הטייט אנד או הפולבק, מה שהגביל את קולינס עוד יותר. בהגנה היה המצב מאוזן יותר: הג'איינטס העמידו הרכב קשוח ומהיר כאחד, בהנהגת האנד המעולה מייקל סטרייהן והליינבקר החיצוני ג'סי ארמסטד. מייקל בארו, הליינבקר האמצעי, והסייפטי הענק סם גארנס נלחמו נגד משחק הריצה, והקורנרבק ג'ייסון סיהורן סיפק מטריה אווירית. ניתן היה לומר שהגנת מינסוטה, עם רנדל, גריפית' ואד מקדניאל, לא היתה עדיפה על האורחים בעיקר נוכח סיוע רעש הקהל בביצות ג'רזי.
כך הגיע אנדרסון למדולנדס באותו "אחר צהריים חיובי" של ה-14 בינואר 01' כשהוא נחוש לזכות בגאולה: להמשיך את יכולתו המעולה מאז תחילת העונה ואת רצף משחקי הפלייאוף ללא החטאה בשנתיים האחרונות, ואולי מי יודע? להכריע את המשחק בבעיטה בדקות הסיום, בעיטה שתמחק מהתודעה האישית והקולקטיבית את ההחטאה הגורלית נגד הפלקונס.
נתחיל עם החדשות הטובות: רצף משחקי הפלייאוף ללא החטאה של אנדרסון נמשך, ומינסוטה לא ספגה עוד הפסד אכזרי בהארכה כפי שארע לה בגמר הקודם.
נעבור לחדשות הרעות: כל היתר...
במזג אוויר קר אך לא קפוא וברוח בינונית התייצב מיטש ברגר לבעיטת הפתיחה של הגמר. 80 אלף צופים בכחול עודדו את המחזיר דיימון וושינגטון, שממש כמו "מאט" דווייט לפני שנתיים שלל מברגר את הזכות לזלול חטיף "מארס" לאחר הבעיטה, והחזיר את הכדור למרחק 26 יארד. בתמיכת הקהל הנלהב, שלא זכה לראות את הג'יינטס בגמר במדולנדס מאז עונת 86', הוביל קולינס דרייב של ארבעה מהלכים ובסיומו מסר פצצה של 46 יארד לתופס מס' 2 שלו, אייק היליירד 0:7 לג'איינטס. הבועט המארח, בראד דלואיזו, בעט את הקיקאוף למרחק קצר יחסית, אולם המחזיר מו וויליאמס השמיט את הכדור ולייל ווסט מהג'איינטס השתלט עליו על קו 18 היארד. קולינס לא המתין שהגנת הווייקינגס תתאושש מההפתעה, ומייד במהלך הראשון שלו מצא את הפולבק גרג קומלה לט"ד 0:14 למארחים.
שתי דקות ושבע שניות מתחילת המשחק מצאה עצמה מינסוטה בפיגור משמעותי, אך ודאי שהיו לה הכלים להתגבר עליו. קולפפר יצא למשימה, אולם הדרייב הבא של מינסוטה טבע בים של בעיות בתיאום בינו לבין מוס, עבירות מטופשות ונפילות מנטליות של הק"ב הצעיר. כאן החלה סדרה של שלוש חטיפות רצופות, כשקולינס נחטף פעמיים וקולפפר פעם אחת. אף קבוצה לא הצליחה לנצל את החטיפות להשגת נקודות, ולאחר הרחקה (איומה) של ברגר המבולבל הצליח קולינס להרגע, לנהל דרייב קצר ויעיל ולשלוח את דלואיזו לשער קל 0:17 לניו יורק, בדיוק עם תום הרבע הראשון!
הרבע השני נפתח בדרייב מזעזע נוסף של מינסוטה, שנראתה כמו ההתקפה הגרועה בליגה, ולא הצליחה להתקדם אפילו יארד אחד, אלא רק נסוגה לאחור. ברגר הרחיק קצת יותר טוב, אך זה לא הפריע לקולינס, שהתאפס לאחר שתי החטיפות, נכנס לקצב ומצא את ג'ו גורבישיוס, התופס הגבוה שלו, ממרחק שמונה יארד 0:24 לג'איינטס. לאחר עוד דרייב כושל של האורחים הבקיע דלואיזו שוב מטווח קצר (בעזרתה האדיבה של עבירת פס אינטרפירנס מצד הגנת מינסוטה) וקבע 0:27. עוד דרייב של מינסוטה, עוד מאזן יארדים שלילי, עוד הרחקה של ברגר והפעם נעזרה ניו יורק בחוסר תשומת לב של הגנת הווייקינגס, כאשר השמטה של טיקי בארבר נאספה ע"י... טיקי בארבר. קולינס מצא את היליירד באנד זון בפעם השניה במשחק 0:34 למארחים.
תמה המחצית הראשונה של הגמר, וגארי אנדרסון עדיין לא נגע בכדור; עדיין לא עלה על הדשא; עדיין לא עשה דבר וחצי דבר. מינסוטה ירדה שבורה וחבולה לחדר ההלבשה, ולא מצאה שם כל פתרון קסמים ליישום לאחר ההפסקה. בתחילת המחצית השניה צירף קולינס את אמאני טומר לחגיגה עם ט"ד ממרחק שבעה יארד, וקבע את תוצאת המשחק, 0:41. קולפפר הספיק להיחטף עוד פעמיים, ומעבר לכך לא עשתה מינסוטה הרבה: 13 הדקות האחרונות של ההתמודדות כמעט כל הרבע האחרון הוקדשו לדרייב אינסופי של הג'איינטס, שזלל את השעון עם ריצות חוזרות ונשנות של הרץ המחליף ג'ו מונטגומרי. המארחים העלו את הק"ב המחליף ג'ייסון גארט כדי לכרוע ברך שלוש פעמים, וסיימו את ייסוריהם של הווייקינגס.
גארי אנדרסון קם מספסל האורחים בסיום המשחק ודשדש אל חדר ההלבשה. הוא לא נזקק למקלחת: במשך שלוש שעות של משחק לא נדרש לקום מהספסל ולו פעם אחת. הוא רק צפה מהצד בפנים אפורות וקודרות כיצד קבוצתו מובסת באורח משפיל בגמר החד צדדי ביותר מאז איחוד הליגות. צפה מהצד והרהר בינו לבינו: האם מוטב להחטיא בעיטה גורלית ברגע קריטי במשחק צמוד, או להימנע מנגיעה בכדור לכל אורכו של הפסד על האפס?
ארבעה חודשים לאחר המשחק המוזר במדולנדס הציגו האחים כהן, צמד הקולנוענים היהודי ממינסוטה, את סרטם "האיש שלא היה שם" בפסטיבל קאן. האם ייתכן שהכותרת התייחסה לאנדרסון, שלכל דבר ועניין יכול היה להישאר בערים התאומות ולא לנסוע כלל לניו ג'רזי? אולי לעולם לא נדע, אבל מכל מקום, הוא לא קיבל את ההזדמנות לגאולה שחיפש, ובפעם החמישית חמק הכרטיס לסופרבול מבין אצבעותיו.
הווייקינגס המושפלים שבו למינסוטה עם זנבם בין רגליהם, אולם עד מהרה עתידים היו לגלות כי טרם הגיעו לתחתית.
הצלקות מסרבות להגליד
ב-2 ביוני 99' ערכה "אומת הקשת" בפעם הראשונה בחירות כלליות חופשיות לחלוטין: השתתפו בהן כל האזרחים, אך תוצאותיהן לא נקבעו מראש, ולא היתה כל התחייבות לקואליציה מסויימת לאחריהן. נלסון מנדלה, הנשיא והסמל הלאומי, לא התמודד שוב בבחירות: קדנציה אחת כנשיא הספיקה לו, והוא תמך ביורשו בהנהגת "הקונגרס", ת'אבו מבקי, שאכן ניצח בקלות (עם שני שליש מהקולות) והפך לנשיא השחור השני של דרום אפריקה.
ללא משרה רשמית יכול היה מנדלה לפעול בנושאים שנראו לו חשובים כאאוטסיידר, תוך ניצול השפעתו וקשריו ברחבי המדינה ובזירה הבינלאומית. הוא המשיך כמובן לתמוך ב"ועדת האמת והפיוס" אותה הקים, ובין יתר עיסוקיו החל לפעול כדי להביא למדינה ארוע ספורט בינלאומי שלישי, אחרי אליפות העולם בראגבי וגביע אפריקה בכדורגל: הפעם כיוון גבוה יותר, למונדיאל.
בעוד מנדלה נפרד מלשכת הנשיא ומתחיל לשוטט בעולם ולשכנע עסקני כדורגל בצדקת מטרתו, המשיכה "ועדת האמת והפיוס" לדון בפרשת ביקו. בינואר 99', לאחר כמעט שנה של דיונים והתלבטויות, הוציאה הוועדה הודעה ראשונה: היא דחתה את בקשת החנינה של אחד מחמשת החשודים בגרימת המוות, הקולונל גידיון (גדעון) ניוהוט, מה שפתח את הדרך יותר מ-21 שנה לאחר המקרה להעמדתו לדין פלילי. מאחר שחשוד אחר, קולונל הרולד סנימן, נפטר מסרטן במהלך הדיונים בשנת 98', נותר בלתי פתור עניינם של שלושה חשודים נוספים. התובע הכללי של מחוז איסט קייפ הודיע כי ימתין להחלטה בעניינם של השלושה בטרם יחליט מה לעשות בעניינו של ניוהוט התיק המתין כבר יותר משני עשורים, ומהם עוד כמה שבועות?
ב-17 בפברואר פורסמה סוף סוף ההחלטה בעניינם של השלושה דניאל סייברט, רובין מארקס וג'קובוס בנקה, כמו גם בעניינו של סנימן המנוח. הוועדה השתכנעה כי הארבעה לא גילו את כל האמת בעדויותיהם בפניה, ומאחר שהטילו את האשמה במוות על שכמו של הקרבן עצמו, וטענו כי מדובר בתאונה שארעה בעת שהשתולל והיה צורך לרסנו הרי שגם לגרסתם, המקרה אינו מתאים לחנינה, המיועדת למעשים מכוונים שנעשו ממניעים פוליטיים, ולא לתאונות שלהן כביכול לא היו מבקשי החנינה אחראים.
כתוצאה מהההחלטות של ראשית 99' נפתחה הדרך בפני התובע הכללי להאשים את ארבעת השוטרים לשעבר ברצח ביקו, ולקיים משפט תקדימי שיקים לתחיה את זכר קרבנות האפרטהייד בהעדר אפשרות להקים לתחיה את הקרבנות עצמם, כמובן. מעבר לערכו החינוכי של משפט כזה עבור הציבור הדרום אפריקני (שחור כמו גם לבן), היתה לו חשיבות עצומה עבור ילדיו של ביקו, שהיו כעת גברים ונשים צעירים שזכרונותיהם מאביהם אם היו כאלה בכלל היו מעטים ומעורפלים.
לאחר כשנתיים של דיונים ב"ועדת האמת והפיוס", הועבר הכדור למגרשו של התובע הכללי, לסבב נוסף של דיונים וזכרו של ביקו הוסיף להמתין לצדק המבושש לבוא.
שנה וחצי מאוחר יותר, עמוק בתוך הקדנציה של הנשיא החדש מבקי, החלה נבחרת דרום אפריקה במסע הארוך לעבר המונדיאל ביפן ובקוריאה. מכיוון שלא היה ידוע בשלב זה אם הקמפיין לאירוח המונדיאל יצליח יום אחד, חשוב היה ל"בפאנה בפאנה" להפגין נוכחות קבועה בטורניר בזכות ולא בחסד, ולבצר את מעמדה כאחת הנבחרות הבכירות של היבשת השחורה. כמובן שחשוב לא פחות היה להראות ליתר המדינות כיצד הפיוס הלאומי והחופש מניבים פירות גם בתחום הספורטיבי.
שלב המוקדמות באפריקה היה הנרחב ביותר בכל הזמנים, כאשר מכל מדינות היבשת רק שלוש לא השתתפו בו. הסיבוב הראשון הפגיש את דרום אפריקה עם לסות'ו מדינה קטנה המהווה למעשה מובלעת בתוך דרום אפריקה, המקיפה אותה מכל עבר. חניכיו של טרוט מולוטו לא התקשו לנצח 0:2 באצטדיון הקטן בלסות'ו, משערים של בארטלט והקשר המחליף ג'אבו פולה. הגומלין נערך בבלומפונטיין, ובארטלט הבקיע את השער היחיד והעלה את דרום אפריקה לשלב הבתים.
כנבחרת מדורגת קיבלה דרום אפריקה הגרלה נוחה מאד, עם גינאה (שפרשה ולא שיחקה), בורקינה- פאסו ומלאווי הקטנות, וזימבבואה הנבחרת היחידה שיכולה היתה לגרום לה מעט צרות, אך היתה רחוקה ביכולתה מאריות היבשת. המשחקים הנוחים אפשרו למולוטו לערוך ניסויים בהרכב ההגנתי שלו, כאשר ותיקי הנבחרת פיש, ראדבה וארנדסה לא זומנו, ובהתקפה קיבלו הצעירים יותר דלרון באקלי ושיאבונגה נומבתה הזדמנות לצדו של בארטלט הלוהט. ב-9 ביולי 2000 פתחה דרום אפריקה את הבית ברגל ימין, עם נצחון חוץ קריטי 0:2 בהרארה בירת זימבבואה, לעיני 55 אלף צופים, מצמד של באקלי.
זמן קצר לאחר הניצחון החליטה ההתאחדות להחליף מאמן: ההעפלה למונדיאל נראתה מובטחת, והלך הרוח שגרם למינויו של פיליפ טרוזיה לקראת מונדיאל 98' עדיין שלט במדינה: תחושת נחיתות לפיה מאמן מקומי אינו יכול להתמודד עם הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי. פעם נוספת מונה מאמן אירופי, קרלוש קיירוש הפרוטוגלי, במקומו של מולוטו. לקיירוש היה לפחות יתרון אחד על טרוזיה מבחינה זו: הוא היה למעשה יליד אפריקה, משום שגדל במושבה הפורטוגלית מוזמביק, שכנתה של דרום אפריקה, עד שעזב עם משפחתו בשנת 75', לאחר הכרזת העצמאות של המדינה. מאז ועד מינויו לא חזר קיירוש ליבשת הולדתו, וכעת זכה לסגור מעגל. הוא הגיע לנבחרת לאחר שאימן כמה שנים בשולי הכדורגל העולמי, בליגה היפנית ובנבחרת איחוד האמירויות.
ה"בפאנה בפאנה" אירחו את בורקינה פאסו בעיירה רוסטנבורג וניצחו 0:1 משער של בארטלט, במשחק שהחזיר להרכב את בני מקארת'י לראשונה מאז המונדיאל בצרפת. במשחק הבא חזר גם פיל מאסינגה לשורות הנבחרת והבקיע בנצחון החוץ על מלאווי 1:2 (נומבתה תרם שער משלו). הסיפור היה גמור, ורק כ-8000 צופים הטריחו עצמם לאצטדיון הענק ביוהנסבורג כדי לצפות בנבחרת משלימה סוויפ על זימבבווה מרגלי בארטלט ומקארת'י. שני המשחקים האחרונים היו לפרוטוקול, וקיירוש השתמש בהרכבים נסיוניים ובשחקנים אלמוניים בתיקו בבורקינה-פאסו ובנצחון השני על מלאווי.
ב-21 באפריל 2001 העפילה דרום אפריקה בפעם השניה ברציפות למונדיאל, וכעת התפנתה להתרכז במשימה הקרובה יותר: גביע אפריקה לאומות, שנערך בינואר-פברואר 02' במאלי, על סף מדבר סהרה. פעם נוספת קיבלה דרום אפריקה פטור מהסיבוב הראשון של המוקדמות, ושובצה היישר לשלב הבתים, יחד עם ליבריה, קונגו ו...שוב מאוריציוס. במשחק הראשון, בפואן-נואר, ניצחו ה"בפאנה בפאנה" את קונגו 1:2 כשמנגומני ובראדלי אוגוסט מבקיעים לזכותם. המשחק המכריע היה ביוהנסבורג נגד ליבריה, ושני החלוצים הוותיקים, בארטלט ומאסינגה, הביאו את הניצחון 1:2. דרום אפריקה ניצחה בקלות את מאוריציוס בבית 0:3, סיימה את שאר משחקיה בתיקו ועלתה לטורניר הגמר יחד עם ליבריה.
מגמת הנסיגה של הנבחרת בגביע אפריקה נמשכה גם הפעם. קיירוש ניסה לבצע חילופי משמרות בסגל שהלך והזדקן מאז הזכיה ההיסטורית ב-96'. הוא ויתר על מושויו, מחאללה, מאסינגה וראדבה, וסמך על ארנדסה, פורצ'ון, טינקלר, בארטלט ומקארת'י שיובילו את הדור החדש. הניסיון לא עלה יפה. משחקי הנבחרת בשלב הבתים נערכו בעיר סגו , על גדות נהר הניגר האדיר. במשך 180 הדקות הראשונות שלה לא הבקיעה דרום אפריקה שום שער ומנגד לא ספגה. לאחר תוצאות תיקו מאופסות נגד בורקינה-פאסו וגאנה פגשה הנבחרת במשחק האחרון את מרוקו ובהנהגתו של סיבוסיסו זומה, שחקן קופנהגן בליגה הדנית, ניצחה את המשחק בבליץ של 3 שערים תוך 9 דקות משני עברי ההפסקה. הניצחון 1:3 העלה את ה"בפאנה בפאנה" לרבע הגמר יחד עם גאנה.
בשלב הנוק-אאוט אתרע מזלה של דרום אפריקה לקבל את המארחת מאלי. המשחק נערך בגבול המערבי של המדינה, בעיר קאייס על גדות נהר הסנגל. בין אם היה זה המגרש הפרימיטיבי ובין אם היתה זו ההתלהבות של המקומיים, הרי שהאורחים לא הצליחו לפתח את משחקם הרגיל והפסידו 0:2 הישגם הגרוע ביותר בטורניר מאז 94'. הכשלון היחסי גרם לקרע בין קיירוש להתאחדות הדרום אפריקנית, והמאמן הפורטוגלי התפטר כשנותרו חודשים ספורים למונדיאל. בצר להם פנו ראשי ההתאחדות לפנים מוכרות שיחלצו אותם מהבוץ.
נחיתה קשה
1 באוגוסט, 2001. קבוצת מינסוטה וייקינגס נמצאת בעיצומו של מחנה האימונים בעיירה מנקאטו שבדרום המדינה, על גדות נהר המינסוטה. הקבוצה נמצאת בשלב ההתאוששות והשיקום מהתבוסה המחפירה שספגה שבעה חודשים קודם לכן בגמר החטיבה, ומנסה לחזור לכושר ולריכוז לקראת העונה החדשה, עונתו העשירית של המאמן דניס גרין.
למרות מיקומו של המחנה במדינה הקרה ביותר בארה"ב, עובר על האזור קיץ חם ולח בצורה יוצאת דופן, והשחקנים בעיקר שחקני הקו הכבדים מזיעים ומתנשפים באימוני הכושר האינטנסיביים תחת השמש הקופחת. לפתע מתמוטט התאקל הימני הענק, קורי סטרינגר, שלמרות שהפחית במשקלו קרוב ל-7 ק"ג לקראת המחנה עדיין שקל יותר מ-150. רופאי הקבוצה ממהרים לטפל בו ומאבחנים אותו כסובל ממכת חום. הוא מפונה לחדר מיון, אולם מצבו הולך ומחמיר לתוך הלילה, ו-15 שעות לאחר ההתמוטטות נקבע מותו.
פטירתו של סטרינגר בגיל 27 בלבד טלטלה את הליגה כולה כמו גם את התאחדות הפוטבול של המכללות, וגרמה לשינויים משמעותיים בשיטות האימונים במחנות הקיץ. אולם ההשפעה על קבוצתו שניסתה כאמור להתגבר על טראומה ספורטיבית קשה היתה הרסנית בטווח הקצר. שחקני ההתקפה כולם העבירו את העונה הבאה במצב של הלם, ונראו כצלללים של עצמם. הקו לא חסם (אפשר 47 סאקס), הרצים שהחליפו את רוברט סמית' הפורש לא תפקדו, קולפפר קרטע, התופסים פעלו כרובוטים ואיבדו ריכוז לחלוטין. אפילו דניס גרין לא הפגין את הלהט וההתלהבות המוכרים שלו על הקווים, ובמקום זאת עמד כבוי ומהורהר ואיבד את שליטה במשחקים בשלב מוקדם. מאליפות בית עם מאזן 5:11 בעונה הקודמת הדרדרה מינסוטה למקום הרביעי עם מאזן 11:5, בעונת הפרידה של בית המרכז, שעמד להתבטל. היא יצאה מההתמודדות על מקום בפלייאוף כבר בנובמבר, וגרין פוטר לפני מחזור הסיום והוחלף במאמן הקו, מייק טייס. כריס קרטר הודיע על עזיבתו בתום העונה ועבר למיאמי, מה שהשאיר למעשה את רנדי מוס ככוכב היחידי של ההתקפה, שרק שלוש שנים קודם לכן היתה הטובה בכל הזמנים.
גארי אנדרסון בן ה-42 ניסה להפגין נוכחות בוגרת ומרגיעה בחדר ההלבשה הדכאוני של הווייקינגס אך ללא הועיל. הבועט הוותיק כמעט ולא השפיע על המשחק, כאשר ההתקפה המסורבלת של מינסוטה העניקה לו רק 18 הזדמנויות בעיטה בעונה כולה. הוא שמר על רמת דיוק טובה (83%) אולם החטיא בעיטת בונוס אחת אירוע נדיר עבורו. המאמן הראשי טייס, שקיבל את המינוי הקבוע בפגרה, חשב שעמדת הבועט היא הבעיה האחרונה שלו בסגל, והשאיר את הדרום אפריקני לעונה נוספת החמישית שלו בקבוצה וה-21 בכלל.
לאורך ספטמבר 02' הבינו כולם כי הווייקינגס עדיין רחוקים מהתאוששות, כאשר הפסידו בכל ארבעת משחקיהם הראשונים. "ספטמבר השחור" סתם למעשה את הגולל על העונה כולה: לא היה למינסוטה סיכוי לחזור ולהדביק את גרין ביי המובילה, שהיתה בדרך לאליפות ראשונה בבית הצפון החדש. הפעם נפגעה גם יכולתו של אנדרסון מאווירת הדיכאון הכללית: בגיל 43 איבד כמעט לחלוטין את העוצמה ברגלו הימנית, ולאחר שהחמיץ שני משחקים בספטמבר עקב פציעה, התקשה לשחזר את הדיוק האופייני שלו, ורשם 78% בלבד. התעוררות מאוחרת של רנדי מוס בדצמבר הובילה את הווייקינגס לשלושה נצחונות רצופים שהעניקו להם מאזן 10:6, רע אך לא קטסטרופלי. כל שלושת הנצחונות המאוחרים היו בהפרשים זעירים, ובשני האחרונים היה זה אנדרסון שהכריע את המשחקים בבעיטות ברבע הרביעי. מול מיאמי, במחזור ה-16, הבקיע שער ניצחון מ-53 יארד הבעיטה היחידה שלו מטווח זה לאורך העונה, והאחרונה שלו במדי מינסוטה. שירת הברבור הקצרה הזו לא שינתה לגבי גורלו של אנדרסון. זמן קצר לאחר תום עונת 02' ויתרו הווייקינגס על הבועט שהיה על סף גיל 44, ולאחר 21 עונות בליגה היה עליו להחליט מה יעשה מכאן ואילך. האם הגיע הזמן לפרוש? והאם הגיע הזמן, אחרי 25 שנה, לחזור הביתה?
סונו בארץ המובטחת
מייד לאחר הטורניר המאכזב במאלי נקרא ג'ומו סונו, כוכב העבר המהולל של הכדורגל הדרום אפריקני, לדגל כמנהל הטכני של הנבחרת, במאמץ לייצב את הספינה הטובעת לפני המונדיאל הקרב בצעדי ענק. המינוי היה אחד הגורמים להתפטרותו של המאמן קיירוש, שלא הסכים לכרסום כלשהו בסמכויותיו. בלית ברירה מונה סונו בפעם השניה תוך ארבע שנים למאמן זמני; אלא שבניגוד לפעם הקודמת, הפעם עמדה על הפרק המשימה הכבדה מכולם גביע העולם ביפן וקוריאה.
הגרלת שלב הבתים שיבצה את ה"בפאנה בפאנה" בחצי הקוריאני של המונדיאל, כשכל משחקיהם נערכו על חצי האי, ובמסגרת זו שיחקו שלוש נבחרות בכירות: ברזיל, ספרד וצרפת. בגורלה של דרום אפריקה נפל להימנות על הבית הספרדי, יחד עם פרגוואי (בהנהגת השוער השמן באפודת הבולדוג, חוזה לואיס צ'ילאברט) וסלובניה, ההפתעה הגדולה של האיזור האירופי. ניתן היה לקבל הגרלה קשה בהרבה (ניגריה, למשל, קיבלה על הראש את ארגנטינה, שבדיה ואנגליה) ובהתאם לכך ניגש סונו למשימה באופטימיות וההתלהבות שאפיינו אותו לאורך הקריירה. "הנבחרת התרוממה בזכות סונו", הסביר הקפטן הוותיק ראדבה, שהוחזר לסגל, לאחר הטורניר. "הוא דאג למוראל ולאווירה טובה בינינו לאורך המשחקים." אולי אין הדבר מפתיע: באיחור של כ-30 שנה זכה סונו סוף סוף לטעום את טעמו של גביע העולם, וההמתנה הארוכה תרמה להתלהבות הטבעית.
ראדבה לא היה השחקן הוותיק היחיד שנכלל בסגל. סונו, שטיפח וגילה רבים מהשחקנים שהצעידו את הנבחרת להצלחות בשנים 95'-98', לא ויתר על נציגות מכובדת שלהם בטורניר הנוכחי. השוערים ארנדסה ו-וונק, המגן איסה והקשר מנגומני הצטרפו לראדבה ולכוכבי הדור החדש: מקארת'י (כעת בפורטו), נומבתה (אודינזה), פורצ'ון, באקלי ומגן שטוטגרט, בראדלי קארנל.
הנבחרת פתחה את משחקיה באצטדיון ה"אסיאדה" בעיר בוסאן שבדרום חצי האי הקוריאני, נגד פרגוואי. שתי הנבחרות המייצגות מדינות כה רחוקות משכו רק 25 אלף צופים. צ'ילאברט לא היה כשיר למשחק (אולי מעד על כרסו?) ובמקומו פתח השוער ריקרדו טבארלי. בחוד שיחק חלוץ באיירן מינכן, רוקה סנטה קרוז, ובמרכז הקישור רוברטו "טורו" אקוניה.
ההגנה החדשה של דרום אפריקה, עם המגינים הצעירים קארנל וארון "הגרזן" מוקואנה (אייאקס), לא נכנסה טוב למשחק, התערערה עוד יותר לאחר פציעתו המוקדמת של איסה, וספגה פעמיים משני עברי ההפסקה, הראשון של סנטה קרוז והשני של מגן פלמייראס, פרנסיסקו ארסה. הקשר טבוהו מוקואנה (לא לבלבל עם ארון) צימק בדקה ה-63. הפרגוואים החלו לבזבז זמן והשוער טבארלי ספג כרטיס צהוב בשל כך, אולם ללא הועיל: בדקה ה-91 קיבלה דרום אפריקה פנדל וקווינטון פורצ'ון השווה. ה"בפאנה בפאנה" השיגו נקודה ראשונה והמשיכו למשחק הבא אופטימיים מתמיד.
האופטימיות הצדיקה עצמה בינתיים במשחק נגד סלובניה, בעיר דאיגו, שאינה מרוחקת במיוחד מבוסאן אך שוכנת בפנים חצי האי, במרחק רב יותר מהחוף. הפעם הגיעו 47 אלף איש לצפות בשתי הנבחרות האלמוניות שעצם הופעתן בטורניר לא היתה מובנת מאליה. סיריל נזאמה החליף את איסה הפצוע, ונומבתה הוקפץ להרכב והוצב יחד עם מקארת'י בחוד. סלובניה הגיעה למשחק ללא הכוכב מס' 1 שלה, זלאטקו זאחוביץ', שהסתכסך עם המאמן סרצ'קו קטאנץ (בוגר נבחרת יוגוסלביה האחרונה בשנת 91') ונשלח הביתה אחרי משחק אחד. בהיעדרו היה על הקשרים אלש צ'ך ומילנקו אצ'ימוביץ' לנהל את המשחק. ארבע דקות בלבד נדרשו לנומבתה להציג את סונו כ"גאון": הוא הבקיע והעלה את דרום אפריקה ליתרון אותו שמרה עד הסיום. הסלובנים עשו הכל כדי להשוות, ואפילו החליפו חלוץ עבר של הפועל ת"א (סבסטיאן סימירוטיץ') בחלוץ הווה שלה (מילאן אוסטרץ), אך ארנדסה הוותיק החזיק מעמד בשער ה"בפאנה בפאנה" ודרום אפריקה זכתה בנצחונה הראשון אי פעם במונדיאל. עם ארבע נקודות הרשו לעצמם סונו וחניכיו לחלום על עליה לשמינית הגמר, אם פרגוואי לא תנצח את סלובניה במשחק האחרון. אך תחילה היה עליהם למלא חובה לא נעימה: להתייצב למשחק נגד האימפריה הספרדית, ב-12 ביוני 02', לעיני 31 אלף צופים, באצטדיון בדאיג'ון.
במובנים רבים היתה זו שעתה היפה של נבחרת "אומת הקשת". הסיכויים להוציא נקודות במשחק היו אפסיים: סלובניה ופרגוואי כבר ספגו שלישיות נגד השחקנים באדום, שכללו את כוכבי ריאל מדריד, אלופי אירופה הטריים, ובראשם מלך השערים ראול גונזלס. יחד עמו הופיעו בהרכב ספרד השוער הבאסקי, איקר "הקדוש" קסייאס, הבלם איבן הלגרה, והחלוץ המרכזי פרננדו מוריינטס. את אלופת ספרד ולנסיה ייצגו הקיצוני הבאסקי גאישקה מנדייטה, הקשר דויד אלבלדה והמגן הימני קורו טורס, וגם לבלאוגראנה המדשדשים היה נציג בהרכב, הקשר צ'אבייר "צ'אבי" הרננדז. מול שחקנים ברמה כה גבוהה ניתן היה להבין אילו ויתרו ה"בפאנה בפאנה" מראש על המשחק והסתפקו בהרחקת כדורים ליציע. מה שקרה בפועל היה ההיפך הגמור מכך. הדרום אפריקנים החליטו לא להסתמך על חסדיה של סלובניה, ועלו עם מקארת'י, נומבתה וזומה בחוד.
ראול פתח כהרגלו את מסכת השערים בדקה הרביעית. דרום אפריקה לא נבהלה והשיבה מלחמה עם שער של מקארת'י כעבור חצי שעה. בתוספת הזמן של המחצית הראשונה הצליח מנדייטה להעלות את ספרד ליתרון מחודש, אולם השלב הקריטי בו הובקע השער לא שבר את ה"בפאנה בפאנה", שהשוו בשנית מרגלי לוקאס ראדבה, שער נדיר של הקפטן הוותיק. תוצאת תיקו היתה מעלה את דרום אפריקה לשלב הנוק-אאוט בכל מקרה, אבל ראול הלם בשנית עם שער הניצחון כעבור שלוש דקות נוספות. סונו ושחקניו המתינו בדריכות לשמוע את החדשות מהאי ג'ג'ו, שם שיחקו סלובניה ופרגוואי. תחילה נראה היה שהמצב משחק לטובתה של דרום אפריקה: אצ'ימוביץ' העלה את סלובניה ליתרון 0:1, גם הוא בתוספת הזמן של המחצית הראשונה. המחליף נלסון קואבס השווה בדקה ה-65, אך לא היה די בכך עבור פרגוואי. ואז, בדקה ה-73, הבקיע מחליף נוסף, חורחה קאמפוס, את שער הנצחון ושלח את פרגוואי לשמינית הגמר ואת דרום אפריקה הביתה. לשתי הקבוצות היו מספר נקודות זהה והפרש שערים זהה, אולם דרום אפריקה הבקיעה "רק" חמישה שערים לעומת שישה של פורטוגל.
ההדחה על חודו של שער סיכמה הופעה מכובדת ביותר של דרום אפריקה במונדיאל השני שלה, כשהיתה מאוזנת מבחינת תוצאות ושערים ונותרה במרחק 17 דקות בלבד מעליה לשלב הנוק-אאוט. כעת נותר רק לראות אם תצליח משימתו של הנשיא לשעבר מנדלה, להבטיח ל"בפאנה בפאנה" העפלה אוטומטית למונדיאל, הפעם כנבחרת המארחת.
*בפרק הבא פוסט טראומה ב'