פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אימפריית הפשע

        איומים, חטיפות, הטיות משחקים, כלי נשק ביציעים, ניסיון התנקשות בנשיא אופ"א והכל בחסות פושע מלחמה מסוכן. כך הפכה אוביליץ' מודל 1997/8 לקבוצה היחידה שהצליחה לקחת את אליפות סרביה מפרטיזן והכוכב האדום

        הרבה לפני שלבש את מדי פנרבחצ'ה, גנואה, לאציו ואחרות, ניקולה לאזטיץ' היה קשר צעיר וכשרוני מהקבוצה הסרבית הצנועה וויבודינה. עונת 1997/8 הבליטה אותו כאחד מהשחקנים הטובים ביותר בליגה הסרבו-מונטנגרית ולפושע המלחמה זליקו רזנאטוביץ', "ארקאן" בכינויו הידוע, היו תכניות גדולות עבורו.

        ארקאן עמד אז בראשה של קבוצת אוביליץ' מבלגרד, והוא היה נחוש להפוך אותה לאימפריה מקומית. בקיץ 1998 הכריזה התקשורת על מעבר של לאזטיץ' לאוביליץ'. הסכומים לא פורסמו, אבל דובר שם על סכומים גבוהים יחסית. האמת, לעומת זאת, נראתה קצת אחרת. לאזטיץ' אכן הגיע לקבוצה, אבל זה היה אחרי שהוא נחטף.

        זליקו רזנאטוביץ', ארקאן (AP)
        היה נחוש להפוך את אוביליץ' לאימפריה בקנה מידה מקומי והוליך אותה לאליפות בכוח הזרוע. ארקאן (צילום: AP)

        זוראן אוסקוקוביץ' היה איש השירות החשאי של יוגוסלביה לשעבר, שבשנות המלחמה הפך למנהיג של כנופיית פושעים ושהחזיק בקשרים עסקיים מפוקפקים עם ארקאן. כשלאזטיץ' ביסס את מעמדו ככוכב ואחרי שארקאן הביע את רצונו לראות אותו בקבוצה שלו, אוסקוקוביץ' החליט שכרטיס השחקן של הכוכב הצעיר שייך לו ועשה מעשה. הוא שלח אנשים שהכניסו את לאזטיץ' לרכב (שמועות מספרות שהוא ננעל בתא המטען) ולקחו אותו לעיר הבירה. בלית ברירה, הכשרון חתם באוביליץ'.

        על פניו מדובר בסיפור שנע על הגבול שבין זעזוע לשעשוע, אבל הוא בוודאי לא מפתיע. לפני ארבע שנים שידרה רשת הטלוויזיה B92 הסרבית שורה ארוכות של כתבות על המעורבות של הפשע המאורגן בספורט הסרבי: מהטיית משחקים, דרך סחיטות ועד מקרי רצח. כתבה אחת בעברית לא תספיק בשביל לספר על כל המקרים שנחשפו לאורך השנים, אבל היא בהחלט תספיק בשביל לספר על האליפות ההזויה של אוביליץ' בשנת 1998, זו שמציבה את החטיפה של לאזטיץ' באור טבעי.

        שחקן נבחרת סרביה לשעבר, ניקולה לאזטיץ' (GettyImages)
        על פי הסיפורים, לאזטיץ' הוכנס לתא המטען של הרכב על ידי חברים בכנופייה של אוסקוקוביץ' ועל פי דרישתו של ארקאן, נשלח לבלגרד. בלית ברירה הוא חתם באוביליץ' (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        ארקאן הידוע לשמצה בנה לעצמו קריירה של פושע מאז שהיה בן 14 ובבוא הזמן הפך לשודד בנקים מבוקש ברחבי אירופה. הוא ישב בבתי כלא בבלגיה, הולנד וגרמניה, נמלט מכולם, ובשנות ה-80 חזר הביתה לבלגרד ופתח דוכן אוכל בסמוך לאצטדיון של הכוכב האדום בלגרד. עד מהרה הפך למנהיג האוהדים של האימפריה מעיר הבירה ובנה במו ידיו את "הנמרים של ארקאן" - קבוצה של כ-1,000 אוהדים שבבוא הזמן יהפכו לחוליית חיסול קרת דם.

        לפני שנרצח בינואר 2000, ארקאן הספיק לספר: "אימנו את האוהדים בלי כלי נשק. התעקשתי על משמעת מהרגע הראשון. האוהדים של הכוכב האדום רועשים, הם אוהבים לשתות ולצחוק - אבל אני הפסקתי את זה. הכרחתי אותם להסתפר, להתגלח על בסיס יומי ואסרתי עליהם לשתות". מגדוד של אוהדי כדורגל חוליגנים, "הנמרים של ארקאן" הפכו למיליצייה צבאית שאחר כך זכתה לחסות של המטכ"ל הסרבי, נלחמה בשטחי אויב ונודעה במעשי טבח אכזריים. בעתיד יהפוך ארקאן לאחד מפושעי המלחמה הבכירים בעולם.

        נחזור לכדורגל.

        אחרי מלחמת יוגולסביה, ארקאן לא היה עוד פושע, אלא גיבור בעיני סרבים רבים, שבחרו להתעלם מכך שאת הונו צבר תוך כדי עבירות על החוק. עכשיו, כשעל פני השטח הוא הפך לאיש עסקים לגיטימי והחל להשקיע בעסקים ברחבי בלגרד, ארקאן ביקש להיכנס לעולם הכדורגל, אבל הכוכב האדום האהובה לא הייתה זמינה לחיזורים שלו. אוביליץ', קבוצה קטנה שבילתה אז בליגה השנייה, שימשה מטרה טובה ונוחה. בתוך שנים ספורות היא כבר הפכה לאלופת סרביה.

        זליקו רזנאטוביץ', ארקאן (AP)
        לקח קבוצת אוהדים-חוליגנים של הכוכב האדום בלגרד והפך אותם ל"נמרים של ארקאן" - חוליית חיסול בשרות המטכ"ל הסרבי. ארקאן בימי המלחמה (צילום: AP)

        אוביליץ' מעולם לא הצטיינה במשיכת אוהדים רבים, אבל אחרי הגעתו של ארקאן, רבים מנאמניו החלו להופיע ביציעים. הסיפורים הנפוצים מאותה תקופה מזכירים שוב ושוב "אוהדים" שנופפו באקדחים בתוך האצטדיון, איימו על שחקנים יריבים ושופטים, ודאגו לכך שהקבוצה של הבוס תנצח. שחקן מקבוצה יריבה, למשל, סיפר למגזין בריטי שהבריונים של פושע המלחמה נעלו אותו פעם בחנייה בביתו. ארקאן עצמו עבר קורס מאמנים בהצטיינות, מה שאפשר לו לשבת על ספסל הקבוצה ולהטיל מורא מהקווים.

        השופט הבינלאומי, זוראן ארסיץ', סיפר שנים לאחר מכן: "היה משחק בו ארקאן נכנס לחדר ההלבשה וסטר לי. שופטים אחרים זכו לאיומים על חייהם. הוא היה כל כך חזק ועוצמתי באותה תקופה. התרגלנו לחטוף מכות ולראות אקדחים מכוונים לנו למצח".

        לעומת המאוימים הרבים, קבוצות מסוימות קיבלו היתר לנסות לנצח את אוביליץ' בתנאים מסוימים. אחת כזו הייתה ז'לזניק, שהבעלים שלה, יוסה בוליץ', היה אחד מראשי העולם התחתון בבלגרד והכיר את ארקאן מימי הפשע והרשע בשנות ה-70. רגע לפני שעונת 1997/8 הסתיימה, בוליץ' נרצח והמועדון עבר לבנו, דרגאן. המשחק הבא של ז'לזניק היה נגד אוביליץ', שדורגה במקום הראשון עם 82 נקודות, אחת יותר מהכוכב האדום וכל זאת כשנותרו שש נקודות בקופה.

        על פי הסיפורים, ארקאן ניגש לדרגאן הצעיר והורה לו להפסיד 2:0. ברבות השנים, בוליץ' הצעיר הכחיש, אבל סיפר: "הכרתי את ארקאן מאז שהייתי בן שבע, הוא היה חבר של אבא שלי. מאוחר יותר התגייסתי לצבא והיחסים בינינו היו בהתאם גם אחרי המלחמה. אני הייתי חייל והוא היה מפקד". כמעט מיותר לציין שאוביליץ' ניצחה במשחק 0:2.

        במחזור הבא והאחרון, ז'לזניק גברה על הכוכב האדום 1:2 והשלימה סיוע מושלם לאוביליץ', שזכתה באליפות הראשונה והאחרונה בתולדותיה - הפעם היחידה מאז פירוק יוגוסלביה בה פרטיזן בלגרד או הכוכב האדום לא זכו בתואר הנכסף. אגב, דרגאן בוליץ' נעצר לפני כחודשיים בחשד שהיה שותף בהטמנת מטען בביתו של דרגאן סטויקוביץ', אחד מגדולי שחקני יוגוסלביה בשנות ה-80 וה-90.

        חיילים סרבים מ"הנמרים של ארקאן" (AP , Dragan Filipovic)
        חלק מנאמניו וחייליו של ארקאן בזמן המלחמה, עברו משדה הקרב ליציעים, נופפו באקדחים ואיימו על שחקנים יריבים ועל שופטים (צילום: AP)

        הזכייה של אוביליץ' באליפות הטרידה את בכירי אופ"א, שלא רצו להתחכך עם פושע המלחמה בקוקטיילים החגיגיים שלהם. התאחדות הכדורגל האירופאית איימה להשעות את המועדון מהמפעל וארקאן, שבינתיים הפך למבוקש באשמת פשעים נגד האנושות, לא יכול היה לעזוב את סרביה מחשש שייעצר. הפתרון היה פשוט: העברת המועדון לידיה של אשתו, זמרת הפופ המפורסמת סבטלנה, או בשמה הידוע "צצה".

        היחס של בכירי הכדורגל ביבשת כלפיו, פגע בגאוותו של ארקאן, שראה בעצמו איש עסקים לגיטימי וגיבור עם סרבי. אבל הפיצוץ הגדול הגיע מעט מאוחר יותר.

        אחרי שזכתה באליפות ועברה את IBV האיסלנדית בסיבוב הראשון במוקדמות ליגת האלופות, אוביליץ' הוגרלה למפגש כפול עם באיירן מינכן הענקית. כשהקבוצה הסרבית יצאה לבוואריה, אנשיה גילו שנשיא באיירן, פרנץ בקנבאואר, הורה על איסור גורף לצלם מחוץ למגרש עצמו. צצה הנעלבת הבינה שהקייזר לא רוצה להיות מתועד לצידו של אשת פושע מלחמה, ומיהרה לבשר לבעלה.

        ההתנערות הזו הבעירה את חמתו של ארקאן, שגמל בליבו לנקום ופנה לשני מכריו הוותיקים, זוראן אוסקוקוביץ' ודרגאן ניקוליץ'. הראשון – אותו עבריין צמרת שחטף את ניקולה לאזטיץ', השני – מפקד ידוע לשמצה בימי המלחמה. השניים נסעו לוינה במטרה לחסל את נשיא אופ"א, לנארט יוהנסון, אבל גילו שהשמירה עליו מוקפדת ממה שחשבו וחזרו לבלגרד בלי לבצע את המשימה. ארקאן זעם על השניים, אבל לבסוף ויתר על רעיון ההתנקשות. אגב, ניקוליץ' יושב היום בבית הכלא אחרי שנמצא אשם בפשעי מלחמה. אוסקוקוביץ' נרצח ביריות באפריל 2000.

        סבטלנה רזנאטוביץ', צצה, באצטדיון האולימפי במינכן בשנת 1998 (GettyImages)
        בקנבאואר סירב להצטלם עם אשתו, ראשי הכדורגל האירופאי התנערו ממנו וארקאן הנעלב תכנן התנקשות בנשיא אופ"א, לנארט יוהנסון. צצה רזנאטוביץ' (במרכז) במינכן (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        ב-15 בינואר, 2000, ארקאן ישב בלובי של בית המלון אינטרקונטיננטל בבלגרד, בשעה שדוברוסאב גאבריץ', חניך בבית הספר לשוטרים, צעד לעברו בנחת וירה בו למוות. כ-30 אלף איש הגיעו להלוויה שלו, שבמונחים ספורטיביים הפכה גם להלוויה של אוביליץ'.

        צצה אמנם המשיכה לעמוד בראש המועדון גם בשנים הבאות, אולם לפני כמה חודשים נודע מדוע: היא נעצרה בחשדות להלבנת כספים ולמעילה, הכל דרך הקופה של אוביליץ'. אחת מהעסקאות המדוברות ביותר הייתה מכירתו של ותו ניקולה לאזטיץ' לפנרבחצ'ה בשנת 2000, ממנה על פי החשד, אשת המאפיונר המת הכניסה סכום אדיר לכיסה.

        אחרי שצצה סיימה למכור את כוכבי הקבוצה ולגזול את קופת המועדון בתהליך שארך מספר שנים, היא הניחה לו להתפוגג ובהמשך נטשה. אוביליץ' ירדה לליגת המשנה בתום עונת 2005/6 ובעונה הבאה נשרה לליגה השלישית. בהמשך הידרדרה לליגה החובבנית והעונה - 14 שנה אחרי שהפכה לאלופה - התרסקה לתהום נוספת וירדה לליגה השביעית.

        האליפות של אוביליץ' לא הייתה החותמת היחידה שהותיר העולם התחתון על הכדורגל הסרבי. נשיאי מועדונים-עבריינים נרצחו גם לאחר אותה עונת 1997/8, מאמנים של הנבחרת נחשדו בזימון שחקנים לסגל על פי הזמנת סוכנים כדי להעלות את המחיר שלהם ו"לגזור קופונים", משחקים נמכרו ושחקנים ספגו איומים. ארקאן שוכן בחלקת הקבר המפוארת שלו כבר שנים ארוכות, צצה עשויה להיכלא בקרוב ואוביליץ' גוססת, אבל הסיפור שלהם עדיין חי וקיים.