אחד הדברים האהובים על אברהם גרנט הוא לדבר על צ'לסי, ובמיוחד על צ'לסי שלו. התקשורת האנגלית משתמשת בו לא אחת לתגובות על הנעשה במועדון וגרנט מנדב בשמחה את דעתו. ההעפלה של הבלוז לגמר ליגת האלופות ארבע שנים אחרי שהישראלי היה למאמן הראשון בהיסטוריה שמגיע עם הקבוצה למעמד היוותה טריגר מצוין לשיחת נוסטלגיה נוספת. השבוע ביקרה את גרנט בבלגרד כתבת "דיילי מייל", לורה וויליאמסון, והישראלי לא התאפק וירה: "צ'לסי שלי שיחקה כדורגל טוב מאוד באותה עונה. אני זכור שהאנק טן קאטה (עוזרו של גרנט דאז) אמר לי: 'עוד יתגעגעו פה לכדורגל הזה' ואני מסכים. לא מכבדים את זה. אנשים שוכחים את איכות הכדורגל ששיחקנו".
גרנט, כאמור, נהנה במשך ארבע שנים להיות המאמן היחיד שלקח את צ'לסי לגמר הצ'מפיונס וכעת הוא חולק את ההישג עם רוברטו די מתאו, שכמוהו קיבל גם הוא את המושכות במהלך העונה. נקודת הפתיחה של השניים, במיוחד בכל הקשור ליחס התקשורת, השחקנים ורמת הציפיות, הייתה שונה בתכלית, אבל בסופו של דבר, שניהם יכולים לסכם את הקדנציה כמוצלחת מבחינה מקצועית. ערב גמר ליגת האלופות 2012, יצאנו להשוות בין קדנציית גרנט לזו של די מתאו בכל הקשור לתוצאות, הישגים ושליטה בחדר ההלבשה ולבדוק כיצד תשפיע זכייה של צ'לסי בתואר על הזיכרון של תקופת גרנט והאם גורלו של האיטלקי יהיה שונה מזה של הישראלי?
ספטמבר 2007. ז'וזה מוריניו התפטר מצ'לסי לאחר הידרדרות מתמשכת ביחסים עם הבעלים רומן אברמוביץ'. במהלך בזק, הודיע המועדון על מינויו של גרנט, שהגיע באותו קיץ לסטמפורד ברידג' לשמש כמנהל טכני. הממלכה סערה. מסיבת העיתונאים בה הוצג הישראלי הפכה לאמבוש מתוכנן של התקשורת. "האם תקעת סכין בגב של מוריניו?", נשאל גרנט ההמום. גם היו"ר פיטר קניון, מתומכיו הגדולים של מוריניו, התפתל בכיסאו כשנדרש להסביר את ההחלטה להחליף את המאמן המוערך בעולם בישראלי אלמוני ללא רקורד מוכח. גם ההמשך לא היה פשוט. התקשורת זלזלה בגרנט וגם השחקנים לא אהבו את המינוי. על פי אחד הדיווחים, גרנט נפגש עם מספר שחקנים לשיחות אישיות, בהן הסביר לכל אחד מהם כי הוא מאמנם הקבוע ומבחינתם, האפשרות היא לקבל את העובדה שהוא המאמן או לעזוב לקבוצה אחרת.
אלא שמבחינה מקצועית, צ'לסי של גרנט אכן הייתה קבוצה מצליחה. המאזן שלו עומד על 22 ניצחונות ליגה, שמונה תוצאות תיקו ושני הפסדים בלבד למנצ'סטר יונייטד (במשחק הבכורה שלו) וארסנל. את שתיהן, אגב, ניצחה צ'לסי בסטמפורד ברידג'. באותם 32 משחקים צ'לסי כבשה 58 שערים וספגה 20. בסך הכל, גרנט השיג 77 אחוזי הצלחה בליגה ותתפלאו, מדובר באחוזים גבוהים יותר מעונת האליפות של קרלו אנצ'לוטי ב-2009/10. לצורך השוואה, מנצ'סטר סיטי השיגה העונה 78 אחוזי הצלחה וזכתה בתואר. בנוסף לליגה, צ'לסי של גרנט הגיעה לגמר גביע הליגה, רבע גמר הגביע האנגלי וכמובן, גמר ליגת האלופות.
לעומת גרנט, אחוזי ההצלחה של די מתאו נמוכים בהרבה. האיטלקי, ששימש כעוזרו של אנדרה וילאש בואש, החליף את הפורטוגלי שפוטר במרץ. הוא השיג חמישה ניצחונות ליגה, שלוש תוצאות תיקו ושלושה הפסדים (54.5 אחוז) בהפרש שערים כולל של 14:18. כל הניצחונות, אגב, היו על קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. תחת די מתאו, הבלוז כשלו במשימה לסיים בין ארבע הראשונות, אבל נחלו הצלחה גדולה עם זכייה בגביע האנגלי (ארבעה ניצחונות תחת האיטלקי) והעפלה לגמר ליגת האלופות. אלא שגם אם מחברים את התוצאות בשני המפעלים הללו, די מתאו לא מגיע לאחוז ההצלחה של גרנט.
מי מהם קיבל את הקבוצה בסיטואציה קשה יותר? גרנט בטוח שמדובר בו: "הרבה יותר קל לקחת את צ'לסי עכשיו מאשר כשאני עשיתי את זה", אמר אחרי פיטורי וילאש בואש. "אני החלפתי את ז'וזה מוריניו שהיה ועודנו שם חזק בצ'לסי - זה היה קשה... כשאתה מחתים מאמן, אתה מחתים פילוסופיה. תחת מוריניו צ'לסי השיגה תוצאות. תחת וילאש בואש היא לא השיגה תוצאות וגם לא שיחקה כדורגל טוב. כשמחברים את שניהם ביחד, התוצאה ברורה".
אין ספק שנקודת הפתיחה של די מתאו הייתה נוחה יותר. ראשית, מדובר בשחקן עבר מפואר, שסיים את הקריירה בצ'לסי ואהוב על ידי הקהל התובעני. לפיכך, המינוי שלו נראה טבעי יותר מאשר זה של גרנט שלווה בניחוח קשרים וקשירת קשר. די מתאו קיבל את המושכות בשלב מאוחר מאוד של העונה, כשאליפות כבר לא הייתה ריאלית, ולפיכך נתפס אוטומטית כממלא מקום זמני. בניגוד לגרנט, שהרגיש כי כולם מחכים לו בפינה ורוצים בכישלונו וידע כי ההזדמנות שקיבל תהיה גורלית להמשך עתידו, האיטלקי הבין שיש לו רק מה להרוויח. כל הישג יירשם לזכותו. כל כישלון לחובתו של וילאש בואש. בנוסף, העובדה שדי מתאו החליף דמות כה שנואה בצ'לסי, הפכה את חייו לקלים הרבה יותר במיוחד בכל הקשור למערכת היחסים עם השחקנים. "כל מה שאומר עליו לא מספיק. תראו את הרקורד שלו, זה לא מקרי. הוא יצר אווירה, רוח ונחישות הוא חיבר אותנו יחד והתוצאות שאנחנו משיגים, לעומת התוצאות שהשגנו לפניו, פשוט מדהימות", אמר למפארד על האיטלקי ופרננדו טורס הוסיף: "הקבוצה יותר מחויבת תחתיו".
וילאש בואש ניסה לבצע מהפכה ודחק הצידה את הבכירים, נאמני מוריניו אם תרצו. די מתאו ידע כי עליו לקרב בחזרה את ג'ון טרי, פרנק למפארד ודידייה דרוגבה. הוא ביצע התאמות טקטיות עבורם, התייחס אליהם בכבוד, התנהל בענווה וקיבל מהם בחזרה. "התחלתי בשיחות אישיות עם כל השחקנים. הם שחקנים טובים ועל זה אין ויכוח, אבל כולנו בני אדם ולפעמים כשלא הולך, יש ספקות. הדרך היחידה שלנו לנצח הייתה לרתום את כולם ולתת לשחקנים ביטחון ואמון", סיפר המאמן. "כדורגל הוא לא מדע טילים והבסיס של אימון הוא התנהגות מול אנשים... די מתאו הוא האיש הנכון להתפתחות (Evolution) ולא למהפכה (Revolution)", נכתב לאחר הזכייה בגביע האנגלי.
ומה היה המצב אצל גרנט? מאז עזיבתו, גרנט התגאה בקשר הטוב עם שחקני צ'לסי, סיפר על הודעות טקסט שהוא מקבל משחקנים ודאחקות שהחליף עם דרוגבה, אותו דרוגבה שערב גמר ליגת האלופות ב-2008 אמר: "מה אתם רוצים שאגיד עליו? הוא הביא את חזון הכדורגל שלו, אבל מעבר לזה הוא פחות כריזמטי ושנוי במחלוקת ממוריניו וזה יצר פער. בכל מקרה, לגרנט לא היה יותר מדי מה להגיד. הוא רק חיכה לראות אם התוצאות יגיעו או לא. אנחנו מצאנו את עצמנו עם אבא חורג שלא בחרנו".
המציאות היא ששחקני צ'לסי לא אהבו או העריכו את גרנט. אחד מהם סיפר בעבר על שיחת המוטיבציה של הישראלי בחדר ההלבשה לפני המשחק במוסקבה: "השיחה הייתה לא מעוררת השראה וקולו בקושי נשמע. הוא נראה לחוץ יותר מהשחקנים". גם הישראלי עצמו נאלץ להודות במספר הזדמנויות בעבר כי שחקנים דחפו אותו החוצה מאחורי גבו: "מסוכן שבעלים מקשיב לשחקנים. הם מדברים, הם כועסים ותמיד יש כמה שחקנים שלא מרוצים מהמאמן. בקבוצה כמו צ'לסי יש 27 שחקנים בינלאומיים, איך אפשר לשמור את כולם מרוצים? אני יודע ששני שחקנים ביקרו אותי כי הם כעסו עליי והבעלים לא היה צריך לשמוע להם. צריך לכבד את השחקנים, אבל גם לדעת לנהל אותם".
גרנט נותר פגוע מעזיבת צ'לסי. הוא הרגיש, בצד מסוים, כמאמן הנשכח. לא זוכרים את הכדורגל שלו ואת התוצאות אלא רק את השורה התחתונה, שני הפסדים במשחקי גמר ומקום שני מרחק שתי נקודות ממנצ'סטר יונייטד. "אם הייתי פותח את העונה והיינו משחקים טוב כמו בסיום העונה, צ'לסי הייתה זוכה באליפות. וכמה קרובים היינו לזכות בליגת האלופות? אז אני יכול לומר בכנות שלא הייתי מרוצה מההתנהגות אליי בסוף הדרך. קרו הרבה דברים שליליים שקשה לי לשכוח. אני גאה בהישגיי בצ'לסי, אבל הטעות שלהם הייתה שלקחו את מה שעשיתי כמובן מאליו. תמיד האמנתי שיהיה קל יותר בעונה השנייה, אבל לא קיבלתי את ההזדמנות", אמר המאמן בעבר.
צ'לסי עברה הרבה בארבע השנים האחרונות. חמישה מאמנים שונים עבדו בקבוצה ולמרות שהיא זכתה בגביע עם חוס הידינק, בדאבל עם קרלו אנצ'לוטי ושוב בגביע העונה עם די מתאו, מה שהבדיל את גרנט הוא ההישג בליגת האלופות. במובן מסוים, זכייה היסטורית של צ'לסי בתואר תהפוך את עונת 2007/8 של הישראלי לזיכרון עמום ורחוק. כמו זמר עם להיט אחד. גרנט כבר לא נבדל ובכלל צריך להודות על האמת, הדרך של די מתאו לגמר (מהפך מול נאפולי והדחת ברצלונה בחצי הגמר) מרשימה יותר מזו של הישראלי, שנהנה מהגרלות נוחות עד המפגש עם ליברפול בחצי הגמר. האיטלקי עשוי להיזכר כגדול יותר גם אם יפסיד לבאיירן מינכן בגמר וזאת מכיוון שיש לו תואר אחד יותר ממה שהשיג גרנט. התמונה שתיזכר מקדנציית האיטלקי תהיה שחקני צ'לסי מניפים אותו באוויר. התמונה הזכורה מעידן גרנט היא החיבוק עם טרי הממרר בבכי בגשם של מוסקבה.
השאלה האמיתית היא: האם גורלו יהיה דומה לזה של גרנט? במרץ 2011 כתב העיתונאי ג'ייסון ברט ב"טלגרף" כי רומן אברמוביץ' החליט לפטר את גרנט אחרי ההפסד בגביע לברנסלי וכי גם זכייה בליגת האלופות לא הייתה משנה את המצב. מצבו של די מתאו דומה. בצ'לסי היו מאוכזבים מאוד מההופעה המביכה ב-4:1 מול ליברפול בליגה והעובדה כי הקבוצה סיימה את העונה מחוץ לרביעייה המובילה לראשונה מזה 10 שנים. "המקום השישי לא נחשב כהצלחה וההנהלה תעבוד בקיץ כדי להבטיח שזה לא יקרה יותר", התבטא ברוס באק מהנהלת המועדון.
אברמוביץ' היה ויהיה אובססיבי לגבי זכייה בליגת האלופות, אבל לא צפוי לוותר במהרה על הרצון לראות שם גדול על הקווים. פפ גווארדיולה או פאביו קאפלו למשל. כך שדי מתאו עשוי להידחק החוצה. ההבדל הוא שכמנצח או מפסיד בגמר, הקריירה של האיטלקי צפויה לנסוק. לאציו כבר מעוניינת בשירותיו ובכלל, הוא לא צפוי להיתקל בקשיים אם ייאלץ לחפש קבוצה בקיץ. גרנט? הוא ישב 17 חודשים בבית אחרי המשחק במוסקבה ולמרות אינספור מועמדויות לקבוצות ונבחרות שונות, לא הצליח להרים את הקריירה בצורה משמעותית. אז מה אתם אומרים, מי גדול יותר?
