בסדרה הזאת נראה הכל

מאזן בעונה הסדירה: 1:2 לאוקלהומה סיטי

המאמנים בפלייאוף: סקוט ברוקס 12:15, מייק בראון 32:46

איך אוקלהומה סיטי תנצח?

ביד חזקה - עם פרקינס, קוליסון ופישר, צעירי הת'אנדר צריכים לדעת שיש להם גב מול השטיקים המלוכלכים של וורלד פיס ובארנס, ולא להיגרר לאובדן שליטה אמוציונלית בגלל תקריות למיניהן; ובזרועה נטויה – למרות שאינם מתורגלים בשמירה אזורית, האורך של ווסטברוק, ספולושה, דוראנט ואיבקה, לצד הניידות המשופרת של קנדריק פרקינס, מאפשרים הרבה עזרה וחיפוי בהגנה, מה שמפצה על יתרון הגודל של הלייקרס. יעיד על כך מר בריאנט, שאומנם סחט 9.3 זריקות עונשין בשלושת המפגשים העונתיים מול אוקלהומה, אך גם רשם את תצוגות קליעה הבאות: 7 מ-24, 7 מ-25, 9 מ-26. כך גם ביינום, שלצד תצוגת תכלית אחת של 10 מ-15 מהשדה, זייף עם 5 מ-15 בשני המפגשים האחרים. השמירה הקבוצתית מסוגלת לעשות את שלה אם כך, בעוד שמבחינת הגנה אישית יש את ספולושה, הארדן ולפרקים גם דוראנט, שיכולים להתמודד עם קובי; ואילו גאסול יגלה שהחיים בפוסט מול קוליסון ולפרקים גם פרקינס, אינם ורודים כפי שהיו במשחק מס' 7 מול דנבר.

מבחינה התקפית, סקוט ברוקס בוודאי שמח לראות במהלך השבוע האחרון כיצד דנבר מביכה את הגנת הלייקרס, שהיא הרי על ראש שמחתו של מייק בראון, הודות למהירות של לאוסון, השליטה של אנדרה מילר בקצב המשחק, גלינארי כמייצר מצבי קליעה לא-עקבי, וגבוהים ניידים כמו פאריד ומגי. עם ווסטברוק ודוראנט כגרסה משודרגת וקטלנית יותר של לאוסון וגלינארי, עם הארדן בתפקיד מילר בעל סיומת טובה יותר וקליעה מבחוץ, ועם מצבת גבוהים ניידים שכוללת את פרקינס, קוליסון, מוחמד ובעיקר איבקה, אוקלהומה יכולה להרגיש בנוח מול הגנת הפנים של הלייקרס ושומרים אישיים כמו וורלד פיס ובריאנט. זאת בתנאי שתקפיד על התקפה דינמית, אגרסיבית ועם זאת קבוצתית ומבוקרת. הת'אנדר צמצמו את ממוצע האיבודים העונתי שלהם (16.3), ל- 12.8 בסיבוב הראשון. היות ובמפגשים העונתיים עם הלייקרס, הם רשמו רק 10, 12 ו- 17 (בשתי הארכות, כשהארדן ממורפק ומושבת לקראת המחצית), מגמה חיובית זו בהחלט אמורה להימשך.

לומר שהמפתחות הם בריאנט, הגבוהים ושלשות, זה מובן מאליו. השאלה היא כיצד אותם מפתחות אמורים להסתדר בצרור. הממבה השחורה יפתח כל רבע ראשון ושלישי בשמירה על ווסטברוק, שקלע 2 מ-22 במפגש האחרון ביניהם. זה אומר שקובי יצטרך לשמור כוחות בהתקפה, אך אסור לו להסתפק בייצור מצבי קליעה על הפרימטר מול שמירתו החונקת של ספולושה; כמו שקרה לפרקים מול אפללו והנאגטס, בריאנט חייב לנצל את יתרונו הפיזי לזריקות מחצי מרחק בפוסט, שלהן אחוזי הצלחה גבוהים יותר – אפילו החטאות משם מובילות לריבאונדים שמרוחקים פחות מהטבעת, יתרון שנמצא בידי גבוהי הלייקרס - תרתי משמע. הגבוהים בתורם, יצטרכו לנצל את הנטייה של גבוהי אוקלהומה להפגין מחויבות יתר בעזרה הגנתית, שמובילה לצבע פרוץ. גאסול מוכרח להיות אסרטיבי ולדרוש שהכדור יעבור דרכו, יש לו יתרון פיזי מול איבקה כך שהוא מסוגל לקחת אותו לסל ולהכניסו לבעיית עבירות. בנוסף לכך, יכולת המסירה שלו מובילה למבטים פנויים עבור ביינום, בריאנט וקלעי השלוש - בעיקר ארטסט, בלייק וקובי, שקלעו יחדיו 11 שלשות במשחק מס' 7 מול דנבר.

מבחינה הגנתית, הלייקרס זקוקים לפתרון מול הטריו של אוקלהומה שיעלה מולם ברגעים החשובים. בריאנט, ארטסט ובארנס יצטרכו להיות אגרסיביים מול הארדן ודוראנט, ולכפות עליהם זריקות קשות מבחוץ. מול ווסטברוק הלוהט מחצי מרחק והלאה, למייק בראון יש שתי אופציות. הראשונה, לקוות שבזמן המנוחה הממושך מאז הסיבוב הראשון ווסטברוק כבר הספיק להתקרר, ופשוט לתת לו את הזריקות מבחוץ על חשבון חדירה לסל. השנייה, יצירתית יותר, תעשה שימוש בהגנת פרימטר צמודה של בלייק הזריז, שתכסה את "הנקודות החמות" שמהן ווסטברוק קולע היטב, לצד חיפוי בצבע מצד היל וביינום הארוכים והאתלטיים. כל זאת במטרה לפתות את ווסטברוק להשתלט על המשחק מחד גיסא, ולהיכנס למצבי קליעה שפחות טבעיים עבורו מאידך גיסא.

למה זו ה-סדרה?

כי מבלי לגרוע משתי המערביות בחצי הגמר הנוסף, מכאן יכולה לצאת האלופה. אוקלהומה היא כבר קונטנדרית בזכות, עם שילוב של טריו סופרסטארים וצוות מסייע שנראה כמוצלח ביותר עד כה בפלייאוף. הלייקרס מנגד, עדיין מחזיקים בצמד הסנטרים הטוב בליגה - יתרון משמעותי בגמרים פוטנציאליים מול הספרס ומיאמי - ובאחד משחקני הקלאץ' המובילים כיום, בנוסף על רוטציה משודרגת הודות לצירופם של סשנס והיל, לצד השיפור ביכולת הקליעה של וורלד פיס ובלייק. אם חיפשתם פיקנטיות נוספת למפגש שכבר כולל התמודדות בין האריה המזדקן ללביא הצעיר (או בדימוי מעולם החי שמורכב מכינויים מוכרים יותר, בין הממבה השחורה לדוראנטולה), אז תקבלו אותה בהגעתו של פישר למשחק פלייאוף בסטייפלס סנטר, לבוש במדי היריבה (רק תדמיינו סל ניצחון שלו עם הבאזר בסיטואציה כזאת); ועם הגעתו של וורלד פיס לקבלת הפנים שמצפה לו מצד הקהל הביתי והמסור באוקלהומה, לראשונה מאז המרפק המכוער לרקה של הארדן. האמוציות הולכות להיות שם על הפרקט – ועם כמות הכישרון שתדרוך עליו, אפשר להיות בטוחים שאומנם זה יוביל לכדורסל קשוח ואגרסיבי, אך גם אטרקטיבי.

למרות יתרון הגובה של הלייקרס ולמרות יכולת השמירה של בריאנט על ווסטברוק, אוקלהומה אוחזת ביתרון הביתיות כמו גם ביתרון על הקווים. היא הרשימה יותר בסיבוב הראשון, ושלטה במפגשים העונתיים מול הלייקרס (הראשון שבהם נערך בשלהי פברואר, ללא ספולושה וקוליסון), עד כדי כך שנדרשה היעדרותו של הארדן ממחצית שנייה ושתי הארכות כדי לגרום לתאנדר להפסיד משחק בסדרה – ועוד בסטייפלס סנטר. הלייקרס יתנו פייט ברוב המשחקים, בעיקר באולמם הביתי, אבל העייפות תכריע אותם, בעיקר במשחקי הפתיחה והסיום. 1:4 לאוקלהומה סיטי.