יסודות. ניתן היה להבין את סיפורם של חצאי גמר פיינל פור 2012 רק מצפייה בדקה האחרונה של כל אחד מהמשחקים. אלו היו רגעים של הכדורסל המזוקק ביותר, הטיפוסי ביותר, לכל ארבע המשתתפות: פנאתינייקוס עם הפיק אנד רול, מנת השף של שאראס יאסיקביצ'יוס; צסק"א עם ההגנה האישית הגדולה של קירילנקו, שישקאוסקאס, קרסטיץ' ויתר החבורה; אולימפיאקוס עם הבידודים הקבועים לספאנוליס והמלחמה הקבוצתית בריבאונד; וברצלונה עם משחק ההתקפה הכבד, השבלוני, אובד העצות שלה.
אופי. שני המשחקים הוכרעו בתוצאה כמעט זהה (64:66 לצסק"א מול פאו, 64:68 לאולימפיאקוס מול בארסה) והלכו לסיום דרמטי. אם כי אופיים היה שונה בתכלית: את המשחק הראשון ניצחה צסק"א בזכות משחק ההגנה הסופר אגרסיבי והסופר אינטנסיבי שלה, שעצר את המכונה של ז'ליקו אוברדוביץ' על 35 נקודות ב-30 הדקות האחרונות; את המשחק השני ניצחה אולימפיאקוס בזכות מהלכי התקפה גדולים, מבריקים בחלקם, של ספאנוליס ופרינטזיס (אחראים ל-35 נקודות ול-8 אסיסטים מתוך 68 וה-12 של אולימפיאקוס).
כוכבים. ערב הכדורסל הזה היה שייך לסופרסטארים, הקרם דה לה קרם האירופאי: קירילנקו וקרסטיץ' נגד דיאמנטידיס ושאראס; ספאנוליס נגד נבארו. גם מהבחינה הזו עשו התוצאות הסופיות צדק מסוים: לא רק שניצחו הקבוצות שכוכביהן הוציאו לפועל טוב יותר בדקות הסיום במשחק הספציפי הזה, אלא ניצחו הקבוצות שכוכביהן היו טובים ועקביים יותר לאורך העונה כולה.
קירילנקו ויתר, במהלך רומנטי ונדיר בכדורסל המסחרי המודרני, על כסף גדול ב-NBA (ומראש הודיע שיתרום את המשכורת שמשלמת לו צסק"א), והחליט לסגור מעגל שהותיר פתוח עוד בתחילת המילניום, כשנסע לארה"ב. הקלצ'ניקוב לא זכה עם צסק"א בתואר משמעותי ומראש כיוון לזכייה בכל התארים. בניגוד לכוכבי NBA אחרים שקפצו לקוויקי ביבשת הישנה וברחו מיד אחרי האקט, קירילנקו נשאר ג'נטלמן לאורך כל הדרך: הוא לא רק שימש עבור צסק"א כספק נקודות, אלא כעוגן ההגנתי החשוב ביותר, כריבאונדר המצטיין, כמוסר מעולה וגם ברמה החברתית ריכז סביבו את גרעין הקבוצה.
זו הייתה, בלי ספק, אחת העונות האירופאיות הגדולות אי פעם שהציג שחקן אירופאי ביורוליג: קירילנקו כיכב בראש רוב המדדים הסטטיסטיים ובערב הגאלה ל-MVP העונה במפעל, לשחקן החמישייה הראשונה, ולשחקן ההגנה הטוב ביותר.
וכשמולך מתמודד עיקש כמו דימיטריס דיאמנטידיס, שזכה בתואר הזה בשש משבע (!!!) העונות האחרונות, זהו הישג גדול יותר. המהלך האחרון בקרב האדיר בין צסק"א לפאו, שניצח עבור הרוסים את המשחק, היה סמלי במיוחד: שמונה שניות לסיום, כשפנאתינייקוס בפיגור 2, הוציא יאסיקביצ'יוס את הכדור מהצד לדיאמנטידיס. צסק"א ויתרה על עבירה; הווינר האירופאי האולטימטיבי הקפיץ פעמיים, החל לתקוף את הסל, אבל אז הגיח קירילנקו לדאבל טים ולכד את היווני בפינה. דיאמנטידיס ניסה להחזיר את הכדור לשאראס, אבל קירילנקו הסיט את הכדור, שישקאוסקאס נשכב עליו והבאזר היכה. אגב, מי שיצפה שוב במהלך יראה שמיד לאחר הוצאת הכדור מהאאוט קיבל קירילנקו 'באמפ' אגרסיבי מבאטיסט, שכמעט הפיל אותו על הרצפה. קירילנקו התאושש במהירות, נעל את דיאמנטידיס ושלח את צסק"א לגמר.
המהלך הזה היה סמלי מסיבה נוספת. פאו לא עמוקה ומוכשרת כמו צסק"א ומעטים הימרו עליה לפני המשחק. אבל היא סיפקה, במשך דקות ארוכות, כדורסל נהדר; פתחה פער גדול ברבע הראשון וברחה שוב ברבע האחרון; ובערב כזה הייתה מנצחת, כנראה, כל יריבה אחרת למעט הקבוצה היחידה ביורוליג שמורכבת מחומרים מנטאליים קשיחים אפילו ממנה. גם צסק"א, שסומנה מלכתחילה כפייבוריטית הגדולה לשייט לזכייה בגביע, הייתה צריכה להזיע במשך 40 דקות ולזנק לפרקט בשנייה האחרונה כדי להבטיח ניצחון ולהדיח את אלופת אירופה המכהנת. לעולם אל תזלזל בלב של אלופים, נוהגים לומר; אולי הקיץ יקיץ הקץ על שושלת אוברדוביץ' האתונאית וגביע יורוליג נוסף, בדרבי לוהט בגמר, יכול היה להוות סיום מושלם לכהונת 13 השנים של גדול המאמנים האירופאים בכל הזמנים אבל רומנטיקה בצד, צסק"א הייתה ראויה יותר לכרטיס הזה.
גם המשחק השני, בין אולימפיאקוס לברצלונה, סיפק רגעים גדולים. זה לא היה קרב פיזי ומרגש כמו במשחק הראשון, ובכל זאת ניצחה הקבוצה של השחקן הטוב על הפרקט. המהלכים המנצחים של אולימפיאקוס היו גם הם טיפוסיים במיוחד: ביתרון 61:63, 50 שניות לסיום, יצאה אולימפיאקוס להתקפה מכרעת. ספאנוליס קיבל עוד 'אופן', כל צופה במגרש ובבית ידע שייקח את הזריקה, אבל אפילו ההגנה של ברצלונה הטובה והדומיננטית שראתה אירופה מזה שנים לא הצליחה לעצור את השלשה המטורפת ששיגר, שהקפיצה את האדומים ליתרון 5. למרות זאת, בארסה התקרבה עד ל-64:66; ושוב ספאנוליס האלגנטי קיבל את הכדור, הקפיץ והקפיץ, חדר בחדות לצבע אולם בזווית העין זיהה את טוני דורסי חותך לטבעת. הוא הגיש לקפיץ האמריקאי את הכדור לקרש-סל וסגר את הסיפור.
האכזבות. ברצלונה השיגה שלשום כמעט עשרה פוזשנים יותר מאולימפיאקוס. כל קבוצה אחרת הייתה מתרגמת את עודף הפוזשנים הזה ליתרון ברור; אבל ההתקפה של ברצלונה שוב נראתה כל כך שבלונית, כל כך אנמית, מה שהפך את היתרון הזה לחסר משמעות. לאורך כל העונה הציגה בארסה הגנה פנומנלית, הרבה בזכות המאסה, העומק, התיאום, האינטנסיביות והאגרסיביות של שחקניה, אבל דומה היה שזנחה את הנעשה בצד השני של המגרש. אולי המאמן צ'אבי פסקוואל סמך על הכישרון של נבארו, לורבק ויתר החברים שיעשה את שלו. מכל מקום, זה לא קרה. היו לקטלונים כמה משחקי התקפה ראויים, אבל כמעט כל ניצחונותיהם הושגו בהגנה.
ההימור הזה התברר כמסוכן במיוחד באירוע כמו פיינל פור. אולימפיאקוס קלעה רק 68 נקודות (וגם זה בזכות ערב קליעה נהדר של 45 אחוז מבחוץ), אבל מבחינה התקפית בארסה שוב נתקעה בחלק התחתון של 60 הנקודות. משחק ההתקפה שלה נראה כמו תאונת שרשרת, האחוזים שלה משלוש היו בכלל קטסטרופליים (15.8 אחוז), ובאופן מעשי הספיקה התעלות התקפית של ספאנוליס ופרינטזיס כדי לסיים עבור הספרדים עוד עונה עם מפח נפש.
צסק"א הצליחה לשלב משחק הגנה נהדר עם התקפה שוטפת. בארסה כילתה את מרבית האנרגיות שלה בהתנקשות בשחקני היריבה, בחלק הנגטיבי של המשחק. שלשום עשתה היטב את מה שעשתה נהדר כל העונה לשמור. אבל אולי בכל זאת לא רק הגנה מנצחת משחקים גדולים.
הגמר. "עכשיו שיגידו שגם הם פייבוריטים מולנו", אמר ספאנוליס לאחר הניצחון מול ברצלונה. אכן, צסק"א פייבוריטית כבדה מול אולימפיאקוס; סוכנויות ההימורים המובילות באירופה, אף שמדובר במשחק גמר אחד, בודד, לא מאמינות ביוונים. הן מעניקות לצסק"א יחס ממוצע של 1.22 לניצחון, לעומת 3.85 לאולימפיאקוס.
בשנת 99' הדהימה ז'לגיריס קובנה את אירופה כשזכתה ביורוליג. מאז הפך המפעל הזה לנחלתן הפרטית של הקבוצות הגדולות; רק ארבעה מועדונים (צסק"א, פנאתינייקוס, ברצלונה, מכבי תל אביב) זכו בתואר. אם האדומים של דודה איבקוביץ' ינצחו הערב, זו תיחשב לסנסציה גדולה לא פחות.
קירילנקו נגד ספאנוליס, איבקוביץ' מול קזלאוסקאס; היו משחקי גמר מרגשים יותר, אולי, אבל מעט עונות יותר מפתיעות. חצאי הגמר קיימו. נקווה שגם הגמר.
הערב, 21:00, 5+: אולימפיאקוס - צסק"א בגמר היורוליג
ohad@walla.net.il
