זאת שתזיע, וזאת שלא

מאזן בין הקבוצות בעונה הסדירה: 1:3 למיאמי

המאמנים בפלייאוף: אריק ספולסטרה 16:22 ; פרנק ווגל 5:5

איך מיאמי תנצח:

הסדרה הזאת צריכה להירשם בטאבו על שמו של ה-MVP הנכנס, לברון ג'יימס. במיוחד בסדרה בה היריבה יכולה להעמיד מול וויד שומר כמו פול ג'ורג', שחקן מספיק גבוה ומספיק אתלטי בשביל להצר צעדיו של פלאש, ולהכריח אותו לפעמים לוותר על החדירה ולקחת זריקות פחות נוחות מבחוץ. לעומת זאת, נראה שאינדיאנה תציב על לברון את דני גריינג'ר, שאומנם מחזיק בתדמית של שומר-על, אולם אל תסמכו על כך. לברון לא אמור להיות תלוי בשומר שמולו כדי לעשות ככל העולה על רוחו. אולם בשל המאצ'-אפ של וויד בפרט, ובשל היתרון הפיזי שיש לאינדיאנה בכלל המאצ'אפים בסדרה, לברון חייב לנצל את היתרון הפיזי, ולהתעלם מהנוכחות של היברט בצבע. אם לברון יבוא להציג לראווה את התואר שרק קיבל, ויהיה דומיננטי מן הפתיחה, השאלות לגבי התפקוד שלו ברבע הרביעי וזהות האיש שצריך לקחת את הכדור בהתקפות האחרונות – יהפכו לבלתי רלוונטית.

לברון צריך לנהל את הסדרה, וזה המקום לציין את תפקידם המכריע של אודוניס האסלם ומריו צ'אלמרס במפגש עם הפייסרס. שניהם חייבים להתבלט במיוחד כדי שההיט יוכלו לנטרל את היתרון שיש לפייסרס בספסל. צ'אלמרס קיבל מאצ'-אפ קליל מול ניו יורק, שכלל שחקני עבר כמו בארון דיוויס ומייק ביבי. באינדיאנה מחכים לו ג'ורג' היל ודארן קוליסון, בהחלט שיפור במחלקת ההגנה, אולם לא ברמה בה הם יכולים לבטל אותו. לצדו עומד האסלם, שלא נתן סדרה סטטיסטית גדולה בסיבוב הראשון, ועדיין נראה כמו שדרוג משמעותי כגבוה שני ליד כריס בוש, ותורם הרבה בעיקר היכן שההיט מתקשים - ריבאונד – עם יחס דקות-ריבאונד מעולה. התפוקה של שניהם, לצד היכולת של באטייה לחזור להכרה, יבטלו כליל את היתרון של אינדיאנה בגזרת העומק.

איך אינדיאנה תנצח:

עם כל הסימפטיה לאינדיאנה, היא עדיין לוקה בחסר במחלקת הכישרון, בטח לעומת המפלצות מדרום פלורידה – לכן היא חייבת לבסס את היתרון שלה היכן שתוכל. זה מחזיר אותנו לפסקה הקודמת ולשתי נקודות עיקריות – ריבאונד ההתקפה והעומק.

אחת מנקודות הכוח של אינדיאנה היא היכולת שלה לתרגם את היתרון בגובה, שיוצרים הצמד היברט וג'ורג', שכל אחד מהם הוא מהגבוהים בעמדה שלו, בנתון החשוב ביותר בהקשר זה והוא ה-standing reach. מכיוון שכדורסל אינו משוחק עם הראש, הנתון המשמעותי ביותר הוא כמה גבוה יכול השחקן להגיע מבלי לנתר, כשהידיים מתוחות מעלה. מיאמי אינה קבוצת ריבאונד הגנה חלשה כמו שניתן היה לצפות, בעיקר בשל התרומה שנותנים וויד ולברון מהכנפיים, אולם אינדיאנה חייבת לשנות את יחסי הכוחות בקטגוריה זאת, ובעיקר לייצר עדיפות בפוזשנים דרך ריבאונד ההתקפה.

הנקודה השנייה היא העומק. בתיאוריה, ברבוסה, קוליסון והנסברו אמורים לייצר ספסל בעל יכולות התקפיות עליונות על זה של מיאמי. אז כן, פול ג'ורג' יהיה חייב להיות אפקטיבי בסדרה. הוא יהיה חייב להחזיר את הקליעה משלוש שנעלמה בסיבוב הראשון, גם כדי ששומרים ייצאו אליו ובכך לפנות את הצבע להיברט, וגם כדי להוריד את הלחץ מגריינג'ר ככלי הנשק ההתקפי העיקרי של אינדיאנה, שעד היום עשה רק רע לקבוצה. זה נכון גם שהיל חייב לנצל את זה שוויד ולברון אמורים להיות עסוקים במטלות שמירה משל עצמם, ולייצר הרבה נקודות מחדירות כמו שהוא יודע. הכל נכון, ועדיין, אם ברבוסה לא ירשום 10+ נקודות על כל 15 דקות שיימצא במגרש, ואם קוליסון לא יאפשר לאינדיאנה להחזיק יתרון ברור מעמדת הרכז לאורך 48 דקות, ואם הנסברו לא ישחק כמו גבוה טוב, כל אלו לא ישנו דבר.

למה זאת ה-סדרה:

אינדיאנה היא סיפור שונה מניו יורק, והסדרה עשויה באמת להתפתח לכיוונים יותר מעניינים מדומיננטיות בלעדית של מיאמי. אם כך יקרה, והמשחקים יהיו צמודים, נוכל לבחון את מערכת הכוחות המעניינת בין לברון – אחד השחקנים המאכזבים בליגה כאשר מגיע סופו של הרבע הרביעי ולוח התוצאות מצביע על משחק צמוד, ומנגד דני גריינג'ר – שהוא אחד מקלעי הקלאץ' הכי פחות מוערכים בליגה. אין לטעות, זאת הסדרה של אינדיאנה, שהרי מיאמי לא תוכיח דבר אם תדרוס את אינדיאנה. ניתן לומר בביטחון, שבניגוד לסדרת הסיבוב מן השנה שעברה, הפעם וויד ולברון, ללא קשר לתוצאה, לא יחגגו בסוף הסדרה כאילו זכו באליפות. מנגד, תצוגת התכלית של אינדיאנה בעונה הסדירה, וכן ניהול נכון של חוזים, הופכים את הפייסרס לקול של העתיד. אם אינדיאנה תהפוך את המפגש לסדרה של שבעה משחקים, ואם רוי היברט יידע לנצל את יתרון המסה העצום שלו, אז גם אם אינדיאנה לא תעבור את ההיט, לצד המחשבות המדכדכות על גורלו של רוז, נוכל לפנטז על מעין אופוזיציה שצמחה נגד המונופול ממיאמי.

ולתחזית: פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. למיאמי יש כל סיבה שבעולם לסיים את הסדרה מוקדם. למרות שההיט יבואו עם הלחץ עליהם, שהרי מצופה מהם לא רק לנצח בסדרה הזאת (וכן, גם את הבאה) במהרה, אלא לעשות זאת באופן מרשים משחק אחרי משחק, לקראת הפגישה עם מנצחת המערב. אינדיאנה תבוא משוחררת, אולם היברט לא יתעלה, ג'ורג' לא יהיה דומיננטי, ונקבל אולי שני משחקים צמודים. 1:4 למיאמי.

מאזן בין הקבוצות בעונה הסדירה: 1:2 לפילדלפיה (ויתרון 0:1 לבוסטון עם תחילת חצי הגמר)

המאמנים בפלייאוף: דוק ריברס 46: 56 ; דאג קולינס 30:20

איך בוסטון תנצח:

רצוי לחלק את הניתוח לשניים: הפן הקבוצתי וההתמודדויות האישיות. ברמה הקבוצתית הסלטיקס צריכים לשים דגש על שתי נקודות עיקריות. הראשונה, בוסטון ממוצעת ומטה באיבודים, ומולה תעמוד פילדלפיה, שהיתרון ההגנתי שלה נובע מיכולתה ללחוץ על הכדור בכל עמדה במגרש. מכיוון שפילדלפיה אינה קבוצת ריבאונד טובה, בגזרת האיבודים בוסטון יכולה להעניק לפילדלפיה יתרון בכמות הפוזשנים במשחקים עם תוצאה נמוכה. זאת מכיוון שכאשר רונדו מקבל את דקות המנוחה שלו, הקבוצה משחקת להלכה ללא רכז טבעי. דוק ריברס ממעט להשתמש בקיון דולינג, ומרכז את המשחק דרך פול פירס ואייברי בראדלי, כך שבוסטון תצטרך למצוא את הדרך שלה לשמור על הכדור. הנקודה השנייה, היא שמול שיקגו, הפכה פילדלפיה במפתיע מקבוצה שנמצאת בתחתית הליגה בכל הנוגע להליכות לקו, לקבוצת עילית בתחום. מכיוון שפילדלפיה נוטה לייצר את מירב הנקודות שלה יחסית רחוק מהטבעת, אם ההגנה של בוסטון תצליח להימנע מלשלוח את הסיקסרס לקו, היא תקבל שניים במחיר אחד – תפגע אנושות ביכולת של פילדלפיה לייצר נקודות בחצי השני של הרבע הרביעי - אחת מנקודות התורפה העיקריות של הקבוצה - וכן, כתוצר נלווה, לא תיכנס לבעיית עבירות, שבמקרה של הסגל הקצר של בוסטון היא מהותית.

לגבי ההתמודדויות האישיות, כפי שניתן היה לחזות ולהסיק מן המשחק הראשון בסדרה – היכולת של בוסטון לנצח במשחק עוברת דרך תפקודם היחסי של שניים: גארנט ורונדו. גארנט של העונה ושל הסיבוב הראשון, הוא תופעה בקנה מידה היסטורי בכל הנוגע ליחס בין הציפייה ממנו לדעוך בגילו המתקדם, והיכולת שלו להיות פיזי להחריד ודומיננטי בהגנה גם מול שחקנים גבוהים ממנו להפליא. הוז וברנד אינם פיזיים, ומכיוון שההגנה היא ברורה מאליה, חשוב שימשיך לשמור על תפקוד בריא גם בצד ההתקפי. השחקן השני הוא זה שצירף הלילה עוד טריפל דאבל לתפוקה המשוגעת שהוא מספק בכל פלייאוף. במהלך המפגשים ביניהם בעונה הסדירה, ג'רו הולידיי הצליח לאמלל את חייו של רונדו כל עת ששמר עליו, ומכיוון שרונדו הוא במשך שנים השחקן החשוב ביותר בסלטיקס, ומכיוון שפירס ייאלץ להתמודד עם השומר הטוב בליגה, אנדרה איגואדלה, וריי אלן/אייברי בראדלי עם שומר עדיף מהם פיזית - בוסטון תגיע כמרחק הרייג'ון רונדו שתקבל.

איך פילדלפיה תנצח:

הסיפור של פילדלפיה הוא סיפורם של מאצ'-אפים, כאשר בכל עמדה מציגה פילדלפיה אלטרנטיבה מעניינת לכל אשר תציב מולה בוסטון. זה מתחיל עם הולידיי, שבסיבוב הראשון מול רוז הוא הציג את המיסטר הייד הקבוע שלו – היעלמות מול רכזי העלית. מול השאריות, סי ג'י ווטסון וג'ון לוקאס הוא הציג עליונות מן הסוג שמוחק כל חיוך. רונדו הוא, כמובן, העלית של העלית. ועדיין – העובדה שהתקפית רונדו הרבה יותר חשוב לבוסטון מאשר הולידיי לפילדלפיה, והעובדה שהולידיי הפיזי הראה יכולת די מרשימה כשעצר את רונדו בעונה הרגילה, אז היכולת שלו לעצור את רונדו גם בצבע, שלא כמו במשחק הראשון – תהיה נקודת המפתח. במשחק הראשון הולידיי לא הצליח למנוע מהרכז הבוסטוני להיות האליל שהוא, כאשר הכסף על השולחן. אתם כבר יודעים איך זה נגמר.

נקודת מפתח אחרת של פילדלפיה בהגנה, היא היכולת של איגואדלה להפוך את פול פירס לפרקים ללא רלוונטי. בהתקפה, מדובר במאץ'-אפ הנוח שיש להוז מול כל גבוה שתציב בוסטון, וכפי שהוא הראה בסדרה מול שיקגו, בהיעדר שומר הוא מצליח לרמות ולהיראות כשחקן לגיטימי. אם ברנד ישכיח את המשחק הראשון בסדרה וישחזר את התצוגה מהסיבוב הראשון, פילדלפיה תייצר במפתיע, במשך סדרה שנייה ברציפות, יתרון בצבע.

מבחינה התקפית, החלק המהותי ביותר בפאזל הוא זה של אוון טרנר, שהיתרון הפיזי שיש לו על בראדלי ועל ריי אלן עשוי לבטל את האיכויות ההגנתיות של השניים, וליצור בעיה אמיתית. כלומר, טרנר במאצ'-אפ מול בוסטון נמצא במצב שטרם קרה לו בקריירה הקצרה שלו ב-NBA, מצב שמחזיר אותו לימי הקולג' העליזים – הוא יוכל לייצר נקודות ככל העולה על רוחו. הבעיה היא, שבהתחשב בשמועות שעלו לאחרונה לגבי חוסר הפופלריות ממנה סובל טרנר, לא ברור כלל לאן ינשבו להן הרוחות.

למה זאת ה-סדרה:

כי היא הרבה יותר צמודה ממה שסיפרו לכם. לבוסטון אין יכולת לשחוק את פילדלפיה ולהפוך את המחסור שלה בקלעים למשמעותי, וכן, פילדלפיה מהווה יריבה שפוגעת בה בצד ההגנתי בדיוק היכן שלא נעים. לא ניתן להתעלם ממה שפילדלפיה מביאה איתה לסדרה, בטח לעומת מה שבוסטון – על אף הנטייה של חלק להמליכה כגלגולה הנוכחי של דאלאס מאבריקס - צריכה להביא.

ולתחזית: נציג את זה כך, אילו פילדלפיה הייתה מנצחת במשחק הראשון בסדרה, ולא שבה לסורה בסופו של הרבע הרביעי, היה אפשר להמר על פילדלפיה בשישה משחקים. למי שלא צפה במשחק הראשון ורק התרשם מהתוצאה ומהטריפל-דאבל הכביר של רונדו, נבהיר: פילדלפיה הייתה הקבוצה העדיפה הלילה, בדיוק מאותם סיבות מאץ'-אפ שנידונו קודם. הדברים אמורים בעיקר עקב היכולת של טרנר ואיגודלה בשני צדי המגרש. אבל מכיוון שרונדו הוכיח שוב שהוא גיבור, וגארנט מסרב להיעלם, ולא פחות חשוב מכך – מכיוון שהפציעה של ת'דאוס יאנג עשויה להתברר כחמורה, נאמר 3:4 לבוסטון.