כשהמשלחת הישראלית היתה אטרקציה

צילום: קובי אליהו

עריכה: אמיר קותיגרו

אחרי הופעת הבכורה של המשלחת האולימפית הישראלית בהלסינקי 1952, הגיעו הופעות רצופות במלבורן 1956 וברומא 1960. למרות מבצע קדש, ישראל רצתה לשמור על רצף אולימפי ושלחה משלחת קטנה של שלושה ספורטאים לאוסטרליה. הקופץ לרוחק דוד קושניר היה אחד מהם, וארבע שנים מאוחר יותר הוא התחרה גם ברומא 1960. שם הוא סיים במקום ה-30 אחרי שניתר ל-7.20 מטרים.

במסגרת סדרת הכתבות ההיסטוריות על הישראלים שהשתתפו באולימפיאדות הקודמות פגשנו השבוע את דוד קושניר, כמו גם את מי שישב לידו במטוס למשחקים האולימפיים ברומא, השחיין גרשון שפע שהיה אז בן 17 בלבד. שפע, בן קיבוץ גבעת חיים, התחרה אז במשחה ה-200 חזה וסיים במקום ה-29 במוקדמות.

גם במקרה של קושניר, שפע וחבריהם למשלחות, בתקופה ההיא הכוונה הייתה בעיקר להשתתף ולהראות לעולם שיש ספורט בישראל. לצד הזה, היו גם לא מעט סיפורים מעניינים כמו העובדה שהכריחו את הספורטאים הישראלים לאכול כשר ולהתפלל בבית הכנסת, וכמו כן הסיפורים האולימפיים הרגילים כמו המפגש של דוד קושנר עם אמיל זאטופק ושל גרשון שפע עם קסיוס קליי.

צפו בסיפורים של חברי המשלחת הישראלית להלסינקי 1952