פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משחקים מלוכלך

        פרנקו ומוסוליני הם המקרים המוכרים, אבל עד היום פוליטיקאים מנצלים את הכדורגל רק למטרתם האישית. כך זה קורה בעולם

        באפריל 2005 נערך באנגליה סקר בקרב 1,000 ילדים בגילאים 9-13 ובו הם נשאלו מי צריך להיבחר לראש ממשלת בריטניה. את מירב הקולות - קרוב ל-15 אחוזים - גרף לא אחר מאשר ווין רוני. ראש הממשלה המכהן, טוני בלייר, ניצב הרחק מאחוריו עם שמונה אחוזים מהקולות. אגב, 32 אחוזים מהילדים שהשתתפו באותו משאל, כלל לא זיהו את תמונתו בלייר כשהיא הוצגה בפניהם.

        בדיוק באותו יום בו פורסמו תוצאות משאל הילדים בעיתונים, ממש שעות לאחר מכן, בחר הפוליטיקאי ושר החוץ לשעבר, רובין קוק המנוח, להגיע למשחק של ליווינגסטון - המקום אותו ייצג בפרמלנט הבריטי - נגד סלטיק במסגרת הליגה הסקוטית.

        האוהדים המקומיים התפלאו נוכח הביקור הנדיר של הפולטיקאי באצטדיון אלמונדבייל, אבל חשבון פשוט גילה להם את הסיבה: בעוד פחות מחודש בריטניה הולכת לבחירות. ב"טלגרף" סיפרו שאחד מחברי הפמלייה של קוק אף צחק ואמר לו: "זהו משחק כדורגל רובין, והאנשים האלו שיושבים ביציעים הם אנשי מעמד הפועלים - אתה יודע, אלו שמצביעים לך". מצחיק, אבל גם מעצבן.

        ההיסטוריה מלאה בסיפורים על שימוש של שליטים ופולטיקאים בכדורגל לטובתם האישית. החולצות השחורות שלבשו שחקני נבחרת איטליה ברבע גמר מונדיאל 1938 לכבודו של בניטו מוסוליני, השימוש של הגנרל פרנקו בריאל מדריד, או שאלקה שהוגדרה "קבוצה לדוגמה" על ידי המשטר הנאצי בגרמניה בשנות ה-30, אלא שלמרות שהיום מדובר בדוגמאות מעודנות בהרבה, גם כעת ממשיכים פוליטיקאים להשתמש בכדורגל לקידום אג'נדות ומנצלים אותו לטובת הקריירה שלהם.

        שר החוץ של בריטניה לשעבר, רובין קוק (GettyImages , Chris Jackson)
        האוהדים של ליווינגסטון התפלאו נוכח הביקור הנדיר של קוק (בתמונה), אבל חשבון פשוט גילה להם: בקרוב יש בבריטניה בחירות (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        הכדורגל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בבריטניה ומהתרבות המקומית, אבל בפרקים מן ההיסטוריה הפוליטיקאים דווקא התרחקו ממנו. בשנים האחרונות, כשהמוצר הפך לנקי ונוצץ והפך לסמל להצלחה ועושר, ענף הספורט הפופולרי בעולם כבר משמש חלק מכל מערכת בחירות.

        "פעם הכדורגל לא היה חלק ממערכת בחירות, אבל ב-1992 דו"ח טיילור (שחקר את אסון הילסבורו, ש.ב) כבר הפך לחלק מהקמפיין שלושת המתמודדים על ראשות הממשלה", כתב העיתונאי ברני רוניי, "בשנים הבאות יכולנו לראות את ג'ון מייג'ור יושב בכסאות הנוחים של סטמפורד ברידג' ואת טוני בלייר מתמסר בנגיחות עם מאמן ניוקאסל, קווין קיגאן, אל מול המצלמות".

        נחזור לאותן בחירות 2005 בבריטניה, בהן רובין קוק מליווינגסטון לא היה היחיד שניצל את הכדורגל לטובת קידום מפלגת הלייבור.

        קלווין זולה נמלט ביחד עם אמו מהרפובליקה הדמוקרטית בגיל צעיר. הוא החל לשחק במחלקת הנוער של ניוקאסל, אבל לא הצליח לפרוץ לקבוצה הראשונה וב-2004 חתם בטרנמיר הקטנה ממרסיסייד. כשהיה בן 20, סירבו שלטונות ההגירה הבריטים לאשר לו את המשך השהות בממלכה וגם לא הסכימו להיפגש איתו. המקרה הובא לידיעת שר הספורט ריצ'רד קאבורן ממפלגת הלייבור מספר שבועות לפני הבחירות הכלליות, והוא ועוזריו ידעו למנף אותו היטב. במקרה הזה גם הרווח של זולה המסכן היה גדול.

        התקשורת התגייסה ושר הספורט הצטייר כמשיח. ב"סקיי" נכתב אז: "קאבורן יילחם בשביל זולה" ויו"ר טרנמיר צוטט כאומר: "העזרה שלו נוגעת ללב". במהלך הדברים, שר הספורט גם לא שכח להציב התנייה: "הבטחתי לבחון את העניין בהקדם האפשרי, אבל זה יצטרך לחכות עד לאחר הבחירות. אני אדאג לזה במסגרת היותי שר הספורט, זאת כמובן בתנאי שניבחר שוב". לשמחתו של זולה, הלייבור ניצחו, קאבורן המשיך במשרד הספורט והוא גם עמד במילה שלו ומנע את גירושו.

        שחקן טרנמיר רוברס לשעבר, קלווין זולה (GettyImages , Pete Norton)
        שר הספורט הבטיח לעזור, אבל הציב התנייה: "זה יצטרך לחכות עד לאחר הבחירות. אטפל בזה, אם המפלגה תישאר בשלטון כמובן". קלווין זולה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        גם בגרמניה יש מי שיודע לנצל את הכדורגל, בעיקר את השינוי בענף. הכדורגל הגרמני עבר מיני מהפכה ב-2006. המונדיאל הביתי התנהל בהצלחה, הכדורגל המקומי הפך להתקפי ואטרקטיבי ואחרי שנים ארוכות של חששות, אוהדי הנבחרת הניפו את דגלי המדינה בלי להרגיש אשמים. מקטרגיה של אנגלה מרקל טוענים לאורך כל שש השנים האחרונות שהרומן שהיא מנהלת עם הכדורגל נובע מאינטרסים פוליטים גרידא. באוקטובר 2010 היא לא ניסתה להסתיר את זה.

        ערב המשחק במוקדמות יורו 2012 בו אירחה גרמניה את טורקיה בברלין, עמד מסוט אוזיל בעל השורשים הטורקים במוקד העניינים. האוהדים הטורקים, רובם הגדול אזרחי ותושבי גרמניה, איימו לשרוק לו בוז בכל פעם שייגע בכדור, הגרמנים הציעו תמיכה ובשלב מסוים הוא נחשד בביום פציעה כדי לא לשחק.

        הסוגייה הפכה לכל כך מדוברת בכלי התקשורת, עד שהחדשות הגיעו עד לשולחנה של הקנצלרית. לבסוף אוזיל שיחק וגם כבש בניצחון 0:3, אבל דבר לא הכין אותו לסצנה הביזארית הבאה: רגע אחרי כניסת שחקני נבחרת גרמניה לחדר ההלבשה בתום המשחק, הגיעה לשם גם מרקל מלווה בלהקת צלמים, שהנציחו את מנהיגת המדינה לוחצת את ידו של אוזיל הנבוך והחצי ערום.

        באותם ימים מרקל עסקה במרץ בנושאי אינטגרציה. כשבועיים לפני אותו משחק פורסם סקר גדול בגרמניה בו הגדירו כשליש מהנשאלים את המהגרים כ"רמאים" וכמה ימים לאחר מכן הקנצלרית נשאה נאום בו הודתה בכשלון גרמניה לקבל את הזרים בזרועות פתוחות. לאף אחד בגרמניה לא היה ספק שהתמונה עם אוזיל, גיבור גרמני קלאסי של המאה ה-21, נעשתה מסיבות פוליטיות.

        בכמה מכלי התקשורת המובילים בגרמניה סיפרו שיו"ר ההתאחדות לכדורגל, תאו צוונציגר, זעם. לסובבים אותו, כך על פי הדיווחים, אמר שלפוליטיקאים אסור לנצל את הכדורגל לצורך קידום אג'נדות. עד כדי כך כעס, עד שפחות משבועיים לאחר מכן הכותרות בעיתונים שוב עסקו בפרשה והפעם דיווחו: מרקל התנצלה בפני יו"ר ההתאחדות.

        קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, עם שחקן נבחרת גרמניה, מסוט אוזיל (GettyImages , Pool)
        יו"ר ההתאחדות זעם ולסובבים אותו אמר שאסור שפולטיקאים ינצלו את הכדורגל לטובת קידום אג'נדות. מרקל ואוזיל בתמונה שגרמה לסערה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        מאפריקה ועד דרום אמריקה, מאירופה ועד אסיה, פוליטיקאים ממשיכים לערב את עצמם בכדורגל ונחשדים בעשייה הזו מתוך אינטרסים. גם בישראל כמובן.

        חבר הכנסת אחמד טיבי הצהיר בראיון לוואלה! ב-2010 ש"אני אוהד של הפועל טייבה", אבל חגג עם בני סכנין את הזכייה שלה בגביע, מגיע למשחקים שלה, הצטלם לא פעם כשהוא יורד מהיציע לכר הדשא, ופעמים רבות "מינה את עצמו" לדובר של קבוצות מהמגזר הערבי. גם של כאלו שהן לא הקבוצה אותה הוא "אוהד".

        בצידו השני של המתרס הפוליטי בישראל: הימין הקיצוני שחוגג על או עם בית"ר ירושלים. במארס 2008 למשל, התראיין טברטקו קאלה לתכנית "אחד על אחד" בערוץ הספורט והתבטא בחריפות נגד ערבים. יום למחרת צלצלו הטלפונים במערכות העיתונים ואתרי האינטרנט, כשעל הקו בשורה הופכת עולם: "כדאי לכם לשלוח צלמים לאימון של בית"ר ירושלים. איתמר בן גביר וברוך מרזל יעניקו לקאלה פרחים".

        אפשר לציין גם את עדת חברי הכנסת שהתראיינו לאחרונה בכל מקום ואתר והציעו פתרונות לבעיות של הכדורגל הישראלי, למרות שלפחות בנוגע לחלקם קיים ספק גדול אם הם דרכו אי פעם באצטדיון בארץ. גם אם הכדורגל הישראלי מפגר בהרבה מאחורי הגרמני, האנגלי ואחרים, השימוש של פוליטיקאים בענף, הוא ברמה דומה בכל מקום בגלובוס.