אדיוס, קפיטן

אלברטו קאפיאס הוא לא שם גדול בכדורגל העולמי, הוא עוזר המאמן בוויטסה ארנהם ובעברו היה מתאם מחלקות הנוער של ברצלונה. ובכל זאת, העיתונאי והסופר האנגלי המוערך סיימון קופר שוחח עימו בשנת 2010 כדי לשמוע מה יש לו לומר. הסיבה אחת - קאפיאס הוא מהאנשים הקרובים ביותר למאמן ברצלונה - והלב נצבט בטרם נכתבת המילה הבאה - לשעבר.

"קרויף בנה קתדרלה", ציטט קאפיאס את חברו, "המשימה של הבאים אחריו היא רק לשפץ אותה ולעדכן אותה". לו היה נקשר המשפט הזה בשמו של מאמן אחר, הוא היה זוכה לגילגולי עיניים בשל הצניעות המזויפת של מאמן שקטף שישה תארים בעונה, היה הצעיר ביותר שזכה בליגת האלופות - ומדבר איתנו על "שיפוץ קל". אבל זהו פפ.

בתקופתו בברצלונה, פפ גווארדיולה לא המציא דבר; המערך מוטמע במועדון מהילדים ועד הבוגרים, הכוכבים רובם תוצרת "לה מאסיה" ומעט הרכש שביצע לבטח לא מספק לו נקודות זכות רבות - מהעסקה חסרת הפרופורציות שהנחיתה בקאמפ נואו את זלאטן, דרך 25 מיליון יורו שנשרפו בעסקת צ'יגרינסקי ועד לייבושו על הספסל של אלכסנדר חלב.

בשנת 94' כל גבות הממלכה הורמו לנוכח החתמתו ביונייטד של רוי קין. איש לא הבין למה פרגוסון מביא את השחקן הלא-מבטיח הזה מנוטינגהאם, לצדו של פול אינס. איש גם לא הבין מדוע כשכשלה עסקת אלן שירר, החתים פרגוסון דווקא את השחקן הצנום מהליגה הנורבגית. אבל סולשאר ורוי קין הם פרוספקטים שהפכו לאגדות. פפ חתום, לכל היותר, על סיידו קייטה.

אך כמובן שלא רק. במשימתו הראשונה, ניקה גווארדיולה את חדר ההלבשה ממזיקים, גם אם שמם הוא רונאלדיניו ודקו ובהמשך גם אטו וזלאטן; הוא לא התפתה לרכוש בסכומי עתק את אנדריי ארשבין בקיץ 2008, ובמקום זאת הסיט את הנרי לעמדת הקיצוני, וזה גמל בעונה הירואית; הוא בנה קבוצה נטולת חלוצים שנחשבת להתקפית בהיסטוריה, על אף ששיחקה את הבונקר המודרני; הוא יצר אשליה אופטית של משחק מהיר, שאילץ יריבות להתגונן מהבונקר שלו עצמו, כאשר רוב הדקות חולפות להן באיטיות במרכז המגרש; על כל אלה, פפ גווארדיולה הוא השיפוצניק הטוב ביותר שידע הכדורגל המודרני.

ז'ואן לאפורטה היה אחראי לפני ארבע שנים לאחד המהלכים ההזויים והגאוניים - תלוי בנקודת המבט - שידע הכדורגל האירופאי. פרנק רייקארד, כנהוג לומר אצלנו, איבד את חדר ההלבשה לטובת מחנאות ברזילאית ולתפקיד הגיע פפ, חמוש בניסיון אימון כוכבים בסדר גודל של גיא אסולין.

לאפורטה, בין אם מתוך פטריוטיות קטאלנית ובין אם מתוך רצון שלא להעמיק את הגרעון האדיר שיצר בתקציב, הקשיב להמלצותיו החמות של אחד, קרויף, והחליט על המהלך שגם הסקפטיים באשר לסיכויי הצלחתו - נאלצו להודות כי הוא מעיד על הרומנטיקה של ברצלונה, על ניצחון הרוח על החומר. במדינה בה עודד קטש מפוטר ממכבי בחודש ינואר, אבי נמני סופג שריקות בוז בבלומפילד, אלי אוחנה לא שורד בבית"ר ומשה סיני מוריד את הפועל ליגה, קשה להמחיש הצלחת כוכב עבר גם על הקווים, באופן ובעוצמה הזאת. אבל המהלך האמיץ הזה יצא לדרך.

ובאופן אירוני, וכמעט טרגי, דרכו של גווארדיולה לשני התארים הגדולים נחסמה העונה בידי שתי הקבוצות שמסמלות יותר מכולן את ההיפך, את הכסף הגדול, את הציניות בעזרתה - בסיוע קל של רבע מיליארד יורו לרכש - ניתן לקטוף תארים. ריאל מדריד וצ'לסי הכתימו במעט את סיום דרכו של פפ, אך על אף שהיא אחת הערים היפות בעולם, ברצלונה אינה הוליווד. בטרם עולות הכתוביות, מערכה חדשה נכתבת.

ארבע שנים אחרי, וטיטו וילאנובה הוא החתמה חכמה, אמיצה וראויה להערכה לא פחות מזו של גווארדיולה. כמו קודמו, הוא מקבל חדר הלבשה שדורש סדר. אך להבדיל ממנו, הוא נכנס לנעליים הגדולות ביותר אליהן יכול להיכנס מאמן כדורגל, לפחות עד לפרישתו של סר אלכס.

אתוודה ואומר כי גווארדיולה הוא גיבור ילדותי והפרידה הזאת היא שילוב בלתי אפשרי בין החשש מהבאות ובין הגאווה על הדרך, שכן במועדון שהוא "קצת יותר ממועדון", יש צורך במאמן שהוא קצת יותר ממאמן - הוא גם אדם, עם יושרה וכנות, מקצוען אמיתי, שתש כוחו. בין אם יחליט על מנוחה או על הדרכת קבוצה אחרת, הוא תלה את נעליו בקאמפ נואו. איתן גדל בתור ילד שהחזיר כדורים, בהן התעצב כמנהיג הקבוצה על המגרש ומהן נפרד כמאמן היסטורי ובעיקר - כאדם הראוי להערכה.

אדיוס, קפיטן.

פפ גווארדיולה עוזב את בארסה - סיקור מיוחד

הכירו את המחליף - טיטו וילאנובה