פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מלמטה למעלה

        בעוד האליפויות בגרמניה ובספרד הוכרעו ומשחק העונה באנגליה יתקיים ביום שני, זה הזמן להביט על הסיפורים בליגות הנמוכות

        בעקבות הקנריות (סאות'המפטון – קובנטרי, שבת, 14:30)

        פול לאמברט, הסקוטי של נוריץ', וברנדן רוג'רס, הצפון-אירי של סוונסי, הם מועמדים ראויים ביותר לתואר מנג'ר העונה בפרמיירליג, אחרי שהצעידו את העולות החדשות להישגים מרשימים, עם סגנון אופייני ומרתק – כל אחד בדרכו שלו. בעונה הבאה יצטרף לחבורה נייג'ל אדקינס, ותרומתו תהיה משמעותית לא פחות. בשבת חייבת סאות'המפטון שלו ניצחון על קובנטרי שכבר נשרה לליגה השלישית כדי להשלים עליה שניה ברציפות. שבע שנים חלפו מאז הפרידה הדרמטית והכואבת של הקדושים מהפרמיירליג. מאז עברו על סאות'המפטון ימים קשים מאוד, כולל איום ממשי על עצם קיומו של המועדון, אך כעת אוהדיה מאושרים עד אין קץ, במיוחד כשהם רואים את היריבה האזורית פורטסמות יורדת.

        הסיפור של אדקינס בן ה-47 מרגש ויוצא דופן. אחרי שסיים קריירה של שוער בינוני, הוא פנה ללימודים אקדמיים, והשלים תארים במנהל עסקים, כלכלה, פסיכולוגיה ופיזיותרפיה. כך גם מצא את העבודה הראשונה בקבוצת סקאנתורפ הקטנה – במשך שנים ארוכות הוא שימש בה כפיזיותרפיסט. יש בכך דמיון לא מבוטל לדרכו של בוב פייזלי, אשר עסק במקצוע זה בליברפול, לפני שקודם למאמן. סקאנתורפ הימרה על אדקינס כמנג'ר זמני בשלהי 2006, וזה השתלם בגדול. שתי עליות לליגה השנייה השיג האיש רב הכישרונות במועדון דל האמצעים, תמיד עם כדורגל התקפי, בשאיפה חסרת פשרות לנצח בכל משחק. סאות'המפטון שילמה תמורתו הון בספטמבר 2010, וקבלן העליות משלים איתה דרך מהירה למעלה.

        כאשר הגיע לחופה הדרומי של אנגליה, היתה סאות'המפטון בתחתית הליגה השלישית, עם ניצחון בודד בשבעה משחקים. זה נגמר בעליה חלקה אשתקד, והעונה פתחו הקדושים את עם ארבעה ניצחונות רצופים, לא איבדו נקודה בבית עד דצמבר. הסיינטס מציגים את המאזן ההתקפי הטוב בליגה, עם 81 שערים ב-45 משחקים. כמו לאמברט, שהגיע לנוריץ' אחרי תבוסה 7:1 בליגה השלישית והפך אותה ללהיט, מתכוון אדקינס לתקוע יתד בליגה הבכירה אחרי שתי עליות רצופות. הפיזיותרפיסט שמינויו התקבל כסוג של קוריוז בקבוצה זניחה בליגה השלישית לפני פחות משש שנים, עתיד להפוך לאחד מאנשי המקצוע המוערכים והמדוברים בממלכה. ווסטהאם של סם אלרדייס, שמפגרת בשתי נקודות ומארחת את האל, מתפללת לסנסציה.

        מאמן סאות'המפטון, נייג'ל אדקינס (GettyImages , Pete Norton)
        קבלן עליות. נייג'ל אדקינס (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        חלומו של קיסינג'ר (גרויטר פורת – פורטונה דיסלדורף, ראשון, 14:30)

        העלייה של פורת מרגשת את גרמניה כולה. היא מעולם לא שיחקה עד כה בבונדסליגה, אך מדובר באחד המועדונים המפוארים בתולדות המדינה. לפני 100 שנה, היה זה המועדון הגדול ביותר בגרמניה, וב-1914 היא זכתה באליפות, אחרי ניצחון מוזר במיוחד בגמר מול לייפציג. בימים ההם, במקרה של שוויון בתום הארכה, המשיך המשחק עד ההכרעה, ושער הניצחון של פורת, שקבע 2:3, נכבש בדקה ה-153. אחד מגיבורי ההישג היה יוליוס הירש היהודי, חלוץ נבחרת גרמניה שנספה בשואה. המועדון מצפון בוואריה טיפח יריבות אזורית אדירה עם נירנברג, והשתיים שלטו ללא עוררין בכדורגל הגרמני בשנות ה-20', אז ליקטה פורת שתי אליפויות נוספות.

        בשנות ה-30' שיחק בקבוצת הנוער של המועדון היינץ אלפרד קיסינג'ר, ששינה בהמשך את שמו להנרי, אך נותר אוהד שרוף של הקבוצה גם כאשר כיהן כמזכיר המדינה של ארצות הברית. בסגל הגרמני שזכה בגביע העולם ב-1954 היו שני נציגים חשובים מפורט, המגן הרברט ארהארד והקשר קארל מאי. שניהם עברו לקראת סיום הקריירה לבאיירן מינכן, אשר נחשבה באותם ימים למועדון קטן הרבה יותר.

        בעונתה הראשונה של הבונדסליגה, באיירן לא נכללה בין המייסדות, אך גם פורת לא הייתה שם. היא ירדה מנכסיה, סבלה מבעיות כלכליות והתדרדרה בשלב מסוים לליגה הרביעית, תוך שהיא נאלצת למכור את האצטדיון ולהתמזג עם יריבות אזוריות זעירות כדי לשרוד. היא חזרה לליגה השנייה ב-1997, התבססה, ובעשור האחרון נאבקה בדרך כלל בצמרת הגבוהה, אך פספסה את העלייה, תוך שהיא הופכת ללוזרית האולטימטיבית. תשפטו בעצמכם – פורת סיימה חמישית ב-2001, 2002, 2003, 2005, 2006, 2007 ו-2009, בעוד אשתקד היא התקדמה למקום הרביעי. גם העונה, כאשר המאמן מייק בוסקנס, אליל אוהדי שאלקה לשעבר, הצעיד אותה לפסגה בתחילת העונה, כולם היו בטוחים שהיא תהיה חמישית בסיום.

        זה לא קרה. פורת הפסיקה להיות לוזרית, העלייה ההיסטורית הובטחה כבר לפני שבוע, והיא תחגוג במשחקה הביתי האחרון במעמד מעניין. דיסלדורף, בה החל בוסקנס את הקריירה ואותה אוהד ראול בשנתיים האחרונות, מדורגת שלישית ונאבקת על המקום בפלייאוף. הפסד במחזור הלפני האחרון עלול לאפשר לסט. פאולי לעקוף אותה. האם יהרוס בוסקנס את העונה לקבוצת נעוריו ביומו הגדול?

        מאמן גרויטר פורת, מייק בוסקנס (GettyImages)
        יהרוס לקבוצה בה גדל? בוקסנס (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        עיר הפלדה הלוהטת (שפילד יונייטד – סטיבנג', שבת, 19:15)

        פעם הן היו קבוצות מכובדות בפרמיירליג. ב-2010 ירדה שפילד וונסדיי לליגה השלישית, וכעבור שנה הצטרפה אליה שפילד יונייטד. הדרבי האחרון בין השתיים במעמד כה נמוך התקיים ב-1980 הרחוקה, והמתח בעיר הפלדה עלה לגבהים חדשים. כדי לנצל זאת מבחינה כלכלית, חתמו שני המועדונים על הסכמי חסות משותפים, לראשונה בתולדות הכדורגל האנגלי – שמה של חברה אחת התנוסס על חולצות וונסדיי במשחקי הבית ויונייטד במשחקי החוץ, חברה נוספת קיבלה בדיוק את ההיפך.

        שתי היריבות המושבעות הציבו לעצמן מטרה ברורה לחלוטין – לחזור לליגת המשנה. איש לא תיאר לעצמו עד כה המאבק ביניהן יהיה צמוד. הסיפור הגדול החל עוד לפני תחילת העונה, כאשר דני ווילסון, לשעבר קשר ומנג'ר וונסדיי, מונה במפתיע על ידי יונייטד וגרם לגל מחאות של אוהדיה. ווילסון השקיט את כולם בפתיחת עונה מצוינת, אך בהמשך סבלה קבוצתו מחוסר יציבות. מנגד, הלחץ אצל וונסדיי היה אפילו גדול יותר. רצף תוצאות מאכזבות גרם לפיטוריו של המנג'ר גארי מגסון לפני חודשיים, על אף שבמשחקו האחרון הוא ניצח בדרבי את יונייטד 0:1. דייב ג'ונס, המזוהה עם ההצלחה של קרדיף בשנים האחרונות, מונה במקומו וטרם הפסיד.

        המאבק בצמרת לא יכול להיות צמוד יותר. בעוד צ'רלטון מבטיחה את העלייה בקלילות, נאבקים הלהבים והינשופים על המקום השני. יונייטד, שהפסידה לפני שבוע למילטון קיינס דונס, מקדימה את וונסדיי בנקודה, שני מחזורים לסיום. המשחק מול סטיבנג' השאפתנית, אשר נלחמת על המקום בפלייאוף, יהיה קשה ומאתגר. וונסדיי תתארח שעתיים קודם לכן בברנטפורד, כאשר ניצחון יעלה אותה לפחות זמנית למקום השני וילחיץ עוד יותר את החבורה של ווילסון באדום-לבן. יהיה שמח.

        שחקן שפילד וונסדיי, ז'וזה סמדו (ימין), מול שחקן שפילד יונייטד, סטיבן קווין (GettyImages)
        יש מקום רק לעולה אוטומטית אחת. וונסדיי מול יונייטד (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        היורש של נסטה? (טורינו – קרוטונה, שבת, 16.00)

        זו עשויה להיות שנה לא רעה בכלל בעיר טורינו. בעוד יובנטוס בדרך לזכות בסקודטו, דוהרת טורינו לאליפות הליגה השנייה, תוך שהיא מציגה הגנת ברזל. רק 23 שערים ספגו השוורים ב-35 משחקים, והמאמן הלאומי צ'זארה פראנדלי יודע מי האחראי הבכיר לתופעה. אנג'לו אוגבונה, בלם ממוצא ניגרי שנולד באיטליה, הוא מועמד רציני ביותר להיכלל בסגל הסקוואדרה אזורה ליורו 2012, על אף שניסיונו בליגה הבכירה מועט ביותר, עוד כשחקן ספסל עוד לפני ירידתה של טורינו ב-2009. עבור נבחרת גדולה יהיה זה תקדים מרשים ללא ספק. גם כאשר מאמנים שוקלים זימונים מסוג זה, כמו יואכים לב שכלל את מרקו מרין ממנשנגלדבאך ופטריק הלמס מקלן בסגל המורחב לקראת יורו 2008, כאשר שתי הקבוצות היו בליגה השנייה, הוא הותיר אותם לבסוף בבית.

        בטורינו יודעים היטב עד כמה הנכס שצמח באקדמיה שלה קריטי. חוזהו של אוגבונה, עוד מעט בן 24, הוארך עד 2016, וראשי המועדון טוענים שלא יימכר בפחות מ-20 מיליון יורו. זה לא מרתיע את מילאן שסימנה אותו כיורש הפוטנציאלי של אלסנדרו נסטה. בינתיים זכה אוגבונה לביקור אישי של פראנדלי לפני שבועיים, והוא מקווה לסיים את העונה עם עליה ונסיעה לפולין.

        שחקן טורינו, אנג'לו אוגבונה (GettyImages)
        ראשי טורינו הצהירו שלא יימכרו אותו בפחות מ-20 מיליון יורו. אוגבונה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        האגדה הנצחית (ליון – קביאי, שבת, 21.50)

        עם כל הכבוד לכל הקטנות שעושות כותרות, הכבוד הגדול ביותר בסוף השבוע שייך לקביאי. הקבוצה מתחתית הליגה השלישית תתמודד בגמר הגביע הצרפתי מול ליון העשירה, וההיסטוריה של המועדון הזעיר מצפון צרפת רצופה בסנסציות כאלה. קביאי מעולם לא שיחקה בליגה הבכירה. למעשה, רשומות לזכותה שתי עונות בלבד אפילו בליגה השנייה, אי שם בתחילת שנות ה-70', אבל בגביע היא עשתה חיים מטורפים. עוד ב-1927 היא העפילה לגמר מול מארסיי, כאשר נשיא המדינה כיבד לראשונה בתולדות המפעל את המשחק בנוכחותו. ב-1968, עם הנשיאה מישלין לוזאי, אלמנתו של הנשיא אמאבל לוזאי שעמד בראש המועדון במשך כמעט ארבעה עשורים, היא הפסידה באופן דרמטי בחצי הגמר לבורדו, בהארכה. האצטדיון הכפרי הקטנטן, המכיל כאלפיים מקומות בלבד, נקרא על שם בני הזוג.

        רק לפני שנתיים עלתה קביאי שוב לחצי הגמר, והפעם נתנה פייט לפריס סן ז'רמן, שניצחה רק 0:1. הפעם היא קטלה את מארסיי ואת ראן בדרכה לגמר עצמו, במשחקים עוצרי נשימה ברמת הדרמה. המאמן רז'י ברואר הודה כי מעולם לא העז אפילו לחשוב על הישג מסוג זה.

        הגביע הצרפתי ידוע בסינדרלות אלמוניות. בשנת 2000, למשל, הייתה זו קאלה מהליגה השלישית שהעפילה לגמר מול נאנט הגדולה, הובילה במחצית ונכנעה רק לפנדל שנוי במחלוקת בדקה ה-90. כעבור שנה הפסידה אמיין בפנדלים לשטרסבורג. גם נציגות מהליגה השנייה בגמר, שאטורו ב-2004 וסדאן ב-2005, הפסידו בתוצאות מינימליות. למעשה, מאז 1994 לא הוכרע אף גמר גביע צרפתי בהפרש של יותר משער אחד. כל זה לא מבשר על חיים קלים לליון, אך משמש הצגה נהדרת לחובבי סנסציות.