"שחקן ספסל בקליבלנד? סתם אפס"

הם בכל מקום. אנשים מרושעים, כפויי טובה. בסוף כל ידיעה הם חוגגים את השנאה והתסכול שלהם, מפיצים ארס. הקורבן הכי לוהט בתקופה האחרונה הוא עומרי כספי. אחרי שקלע 8 נקודות מול ההגנה של סן אנטוניו, הוא צריך לקרוא תגובה של בחור שמנמן מאי שם בצפון הארץ שבחר להתלבש עליו. "איזה אפס הכספי הזה", הוא כותב ברוע, "שיחזור לליגה הישראלית, מה יש לו לחפש ב-NBA". גם שחר פאר חווה את זה, כבר שנים. אחרי כל הפסד שלה לטניסאית מהטופ העולמי, גם אם זה בטורנירים היוקרתיים בעולם, הטוקבקיסט צמא הדם מנצל את ההזדמנות לתקוף. "היא רק עושה לנו בושות", הוא כותב בחיוך זדוני, "הגיע הזמן שתפרוש".

יוסי בניון משחק בארסנל. אומנם הוא מעבר לשיאו, כבר לא בימי הזוהר שלו, ובכל זאת, ארסנל. קבוצה מליגת האלופות. מועדון פאר באחת הליגות הטובות באירופה. קבוצה עם עבר מפואר, שידועה בכל העולם. ומה אומר אותו טוקבקיסט מרושע, אחרי שבניון הוחלף בתום 61 דקות במשחק פרמיירליג משובח? "עלאק היה מעורב במהלך", הוא משמיץ, "הוא זקן, גמור, אפס". שולח את התגובה, ומרגיש הקלה. הנה, אמרת את זה. זיהמת את העולם בעוד מסר אלים.

יכול להיות שאני מייחס יותר חשיבות לטוקבקים. הרי הפורמט הזה הוא אידיאלי לאנשים קטנים ושליליים, שיכולים בעילום שם לשחרר את התסכולים שהם אוגרים כל החיים. יכול להיות שהרוב השפוי באמת מפרגן ויודע להעריך. ובכל זאת, התחושה היא אחרת. ההרגשה היא שיש אנשים שבאמת בזים לעומרי כספי, הישראלי הראשון ב-NBA, ההישג עליו חלמנו שנים. יש אנשים שבאמת בזים להישגים של שחר פאר, שאומנם מעבר לשיאה, ובכל זאת רשמה בחייה הישגים מדהימים שספק אם נשחזר אי פעם, וגם עכשיו, כשהיא מועדת בסיבוב ראשון או שני של גרנד סלאם, זה עדיין ציון דרך מרשים. אנשים שבאמת חושבים שאם בניון לא כובש או מבשל בכל משחק שלו בארסנל, הוא כבר זקן גמור, למרות שהוא רק בן 31, למרות שהוא נאבק על מקום בהרכב עם כוכבי על.

ואל תגידו לי שזה בא משאיפה למצוינות, מפרפקציוניזם, מאנשים שלא מוכנים להסתפק בבינוניות ודורשים רק את הטוב ביותר. לפני הכל, זה בא מקנאה ורוע, אולי גם שנאה עצמית. אחר כך, מחוסר היכולת להבין את המאמץ, את התחרותיות ואת השחיקה שהספורטאים האלה נאלצים להתמודד איתם. עד שיש לנו שחקן ב-NBA, אתם שוחטים אותו? כמה שחקנים יש לנו בפרמיירליג שאנחנו מרשים לעצמנו לבקר את בניון? כמה טניסאיות יש לנו במאייה הראשונה, שהגיעו בעבר לרבע גמר גרנד סלאם? יכול להיות שהם לא זוכים לקרדיט רק כי אנשים מרגישים שהם לא משלנו, שמוסר העבודה שלהם והנחישות שלהם מנוגדים לכל סטנדרט ישראלי? כי בסופו של דבר, עומרי כספי הוא גיבור. יוסי בניון אליל. שחר פאר היא אלופה. תנו גם מילה טובה לדודו אוואט, תומר חמד, עדן בן בסט, ואם תמצאו חמלה בלבכם, אז אפילו לאריק זאבי שהביא לנו פעם מדליה. כן, מילה טובה. משהו חיובי. נסו את זה. זה דווקא נחמד.