תחשבו שהספורטאי האולימפי הטוב ביותר בארץ היה ערבי, שהיה דואג לנו לשבע מדליות אולימפיות כולל שתיים מזהב, ושעל כל אחת מהן הוא היה עומד על הפודיום עטוף בדגל ישראל, ושר בגאווה את התקווה. כאן זה נשמע די מופרך, קודם כל צריך להצליח להכניס ספורטאי ערבי לסגל האולימפי, ואז לקוות שהוא יסכים לבזות את עצמו בפני בני עמו. בזימבבואה, שם המיעוט הפך לעוד יותר מיעוט בשנים האחרונות, והכוונה היא לאנשים לבנים, זה דווקא קורה בגדול.
עכשיו כבר אפשר להתנתק מההשוואה לישראל, כי מדובר במשהו הרבה יותר קיצוני. נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה, ידוע בעולם המערבי כגזען אמיתי (כלפי אנשים לבנים) ובשנים האחרונות הוא דאג לדלל את האוכלוסיה הלבנה במדינתו מ-300 אלף ל-30 אלף תושבים. במקביל לכל התהליך הזה, תוכלו למצוא היום בבתי הספר בזימבבואה המון ילדים שחורים עם שמות פרטיים כמו "גולדמדאל" (מדליית זהב), "תרימדאלס" (שלוש מדליות) או פשוט "קירסטי". בכל המקרים מדובר בילדים שקרויים על שמה של קירסטי קובנטרי, הספורטאית מספר 1 בכל הזמנים בזימבבואה, שהיא במקרה גם לבנה.
בגיל 29 קירסטי קובנטרי מתכוננת לאולימפיאדה הרביעית שלה, כשבכל אחת מהקודמות היא רשמה אירועים משמעותיים מאוד בהיסטוריה של זימבבואה. בגיל 17 היא השתתפה בסידני 2000, והפכה לספורטאית הראשונה מזימבבואה שעולה לחצי גמר אולימפי במקצוע אישי. למעשה, זה היה הישג הספורט השני בטיבו בהיסטוריה של זימבבואה, שנבחרת ההוקי שדה לנשים שלה זכתה במדליית זהב במשחקי מוסקבה 1980.
באתונה 2004 קובנטרי כבר הגיעה למשחקים כאחת השחייניות הבכירות בעולם, וסיימה אותם עם מדליות מזהב, כסף וארד. בבייג'ינג 2008 היא זכתה בארבע מדליות אולימפיות כולל אחת מזהב. מה שהעיב על ההישגים האדירים שלה היה קבלת הפנים שהכין לה רוברט מוגאבה, השליט הכל כך שנוא על המיעוט הלבן וגם על חלק גדול מהשבטים בזימבבואה. בשני המקרים הוא חיכה ל"נערת הזהב" כפי שכינה אותה בשדה התעופה בעיר הבירה הרארה. ב-2004 הוא מסר לאמה מעטפה עם מענק של 50 אלף דולר במזומן. ב-2008 היא קיבלה ממנו את אותו המענק, בתוספת של דרכון דיפלומטי.
אז נכון שספורטאים זוכים למענקים, ומי מהישראלים שיזכה במדליית זהב בלונדון 2012 יהפוך למיליונר. מצד שני, צריך לדעת גם ממי לקחת ומתי, וה"קירבה" שנוצרה בין קובנטרי למוגאבה גרמה להרבה אנשים להרים גבה, במיוחד לבני המיעוט הלבן בזימבבואה כמו גם לתושביה הלבנים של השכנה דרום אפריקה, שם העבירה קובנטרי חלק נכבד מחייה לצורך אימונים. אף אחד לא יצא נגדה באופן גלוי ורשמי, אבל הטענות שבלטו בעיקר ברשת התייחסו לעובדה שמוגאבה הוא סוג של דיקטטור, ושזה לא נראה טוב לקבל כסף מזומן מעריץ כזה, כשדי ברור שזה על חשבון אנשים מסכנים אחרים. באחת התגובות ברשת אחד הגולשים אפילו השווה בין מוגאבה להיטלר, והשווה את הערצתו של הנשיא לזו של הפיהרר כלפי הספורטאים הגרמנים במשחקי ברלין 1936. ובכל זאת, למרות הכל, קירסטי קובנטרי מצליחה לעשות את הבלתי יאמן ולהמשיך להיות ספורטאית פופולארית וחביבה בקרב כל המגזרים בזימבבואה.
קירסטי קובנטרי נשאלה לא פעם ולא פעמיים על יחסיה עם רוברט מוגאבה ואנשי השלטון בזימבבואה. אחרי כל כך הרבה שנות קריירה וכל כך הרבה שאלות, אפשר להכתיר אותה בנוסף לשחיינית מצטיינת גם לדיפלומטית לא פראיירית בכלל - אפשר לקבוע בודאות שהיא מעולם לא נכשלה כשנשאלה בנושא, ובמשך שנים סיפקה את התשובות שרוב האנשים רצו לשמוע. למרות שהיא בעצמה העתיקה את מגוריה לארצות הברית לצורך אימונים, היא תמיד סיפרה שהיא תושבת זימבבואה גאה והבטיחה לחזור ולגור שם כשהקריירה שלה תסתיים. היא גם נהנתה מהעובדה שהוריה שייכים למיעוט הלבן האמיץ שהחליט להישאר, ותמיד הדגישה את העובדה שהיא לא מייחסת שום חשיבות לצבע העור. את הרוב השחור בזימבבואה היא ממש הצליחה לשכנע וככל הנראה גם לא לגרום להם לחשוב שהיא נצר למשפחה, שכמו כל משפחה לבנה אחרת במאה הקודמת - שלטה במדינה שנקראה אז רודזיה וזה כולל שליטה על ילידי המקום השחורים.
לתושבים הלבנים של אפריקה שמדי פעם עוקצים אותה בביקורות היא נוהגת להשמיע את המנטרה שכל כך אוהבים לשמוע בוועד האולימפי הבינלאומי: "אני לעולם לא אערב בין פוליטיקה לספורט, אין שום סיבה לעשות את זה. כל מה שאני יודעת זה שאין דבר שיותר משמח אותי מאשר לשמח את תושבי זימבבואה אחרי כל הישג שלי. אני אוהבת את המדינה הזאת, אני מרגישה שאני תורמת לה ובכל פעם שאני רואה את הדגל שלנו אני מתרגשת". למעשה, הציטוט היחיד שבו קובנטרי "נתפסה" בדעה שהייתה קרובה לפוליטית הושמעה מפיה כשהייתה בת 19, ואחרי שזכתה במדליית הזהב במשחקי חבר העמים הבריטי היא הקדישה את ההישג למשפחתה ש"סבלה לא מעט מהמצב במדינה בשנים האחרונות", כך היא אמרה אז. אולי זו בדיוק הסיבה בגינה הלבנים מאפריקה ציפו ממנה להיות סוג של שגרירה שלהם ולפחות להימנע משיתוף הפעולה עם השליט השנוי במחלוקת. אבל את קובנטרי כל זה לא מעניין. היא בכלל בונה על מדליות אולימפיות נוספות, ועל עוד קבלת פנים של מלכה באחת ממדינות התהו ובהו הגדולות של היבשת השחורה. מה שבטוח, הדילמה הזאת של קירסטי קובנטרי מרתקת לא פחות מהיכולת שהיא תציג בלונדון 2012. כשכל זה ישתלב ביחד, ויסתיים בהצלחה - יהיה מעניין לראות את הפרק הבא ברומן בין קובנטרי למוגאבה, שנחשב לפרסונה נון גרטה בעולם המערבי.
כיום נראה שלקירסטי קובנטרי יש הרבה יותר יריבות מפעם, ובימים בהם ה"מייקל פלפס החדש" הוא בעצם שחיינית אמריקאית צעירה בשם מיסי פרנקלין, נראה שלקובנטרי יהיה קשה מאוד לזכות במדליות בלונדון 2012. עם זאת, היא עצמה הצהירה שהיא לא הייתה הולכת לקמפיין אולימפי נוסף אם לא היה לה סיכוי למדליה. למרות שקובנטרי נפצעה בברך לפני חודש, היא כבר הצליחה להחלים וחזרה לשגרת האימונים שלה לקראת לונדון. במשחקים עצמם, היא מתכוונת להתחרות בארבעה משחים (במקרה שלה היא לא יכולה לבנות על שליחות כי אין לזימבבואה שחייניות ברמה גבוהה). במשחקים נוכל לראות אותה במשחי ה-200 מעורב אישי, 100 ו-200 גב ואולי במשחה ה-400 מעורב אישי.
הספורטאים הכי אולימפיים שיש
קירסטי קובנטרי מתכוננת לאולימפיאדה הרביעית שלה. מצד אחד זה נשמע הרבה, אבל מסתבר שלעומת כמה ספורטאים גדולים אחרים מההיסטוריה, זה עוד כלום. לאור העובדה שלונדון 2012 הולכת ומתקרבת, החלטנו לתת כבוד לספורטאים הכי אולימפיים שיש.
שני ספורטאים מחזיקים בשיא של 9 הופעות במשחקים האולימפיים. אנחנו נתחיל עם איאן מילר, רוכב סוסים קנדי, מאחר שהוא הפעיל שביניהם. כיום הוא בן 65, וזה כנראה לא יפריע לו להגיע גם למשחקים האולימפים בלונדון, ולרשום שם הופעה עשירית כדי לשבור את השיא. מי שמחזיק איתו את השיא הנוכחי הוא השייט האוסטרי הוברט ראודשאל, שהתחרה בתשע אולימפיאדות בין השנים 1964 ל-1996. ראוי לציין לגבי מילר, שהוא כבר יכול היה להיות עם 10 אולימפיאדות ברזומה אם קנדה לא הייתה מחרימה את משחקי מוסקבה 1980. בכל מקרה, מה שמדהים בסטטיסטיקה של הרוכב הזה הוא שרק בבייג'ינג 2008, כשהיה בן 61, הוא זכה במדליה האולימפית הראשונה והיחידה שלו - מדליית כסף בתחרות קבוצתית בקפיצות סוסים. אגב, אם מילר אכן יתחרה בלונדון 2012 הוא יעשה את זה לצד בנו ובתו המשתייכים לנבחרת הקנדית בקפיצות סוסים.
חמישה ספורטאים השתתפו לאורך ההיסטוריה בשמונה אולימפיאדות, וכולם מגיעים מענפי השייט, הרכיבה על סוסים והקליעה - ענפים שבהם בדרך כלל רואים ספורטאים גם בגילאים מבוגרים. הספורטאית שרשמה את מספר ההופעות האולימפיות הגדול ביותר והיא משתייכת לענף יותר אירובי היא האתלטית מרלין אוטי, שהשתתפה באולימפיאדה 7 פעמים וייצגה את ג'מייקה ולאחר מכן את סלובניה. אוטי זכתה בסך הכל בתשע מדליות אולימפיות. הראשונה הייתה מדליית הארד ב-200 מטרים במוסקבה 1980 והאחרונה הייתה מדליית הארד ב-100 מטרים בסידני 2000. בגיל 44 היא ייצגה את סלובניה במשחקיע אתונה 2004 והגיעה לחצי גמר ה-100 מטרים. היא ניסתה להגיע לאולימפיאדה השמינית שלה בגיל 48, אבל החמיצה ב-28 מאיות את הקריטריון לבייג'ינג 2008.