בלוג MMA: לוחם תרתי משמע

ב-26/05 יתקיים אחד האירועים המדוברים של השנים האחרונות – UFC 146. בקרב המרכזי אמורים היו להיפגש האלוף במשקל כבד ג'וניור דוס סאנטוס והטוען לכתר אליסטר "פירקתי את ברוק לסנר כאילו הוא היה לוחם מדומה שעשה הסבה ללוחם אמיתי" אוברים. רציתי לכתוב סקירה של שני הלוחמים ולתת את חוות הדעת שלי לפיה אוברים יפרק את דוס סאנטוס כאילו אין מחר אבל... כנראה שמישהו בוועדת האתלטיקה שונא אותי והחליט לבדוק ולגלות שלאוברים יש רמת טסטוסטרון גבוהה מהרגיל. אני לא מבין מה רוצים ממנו? אוברים בסך הכל שוקל 22424 ק"ג עם -12% שומן. מה לא טבעי פה?! בעקבות ה"גילוי" הקרב בוטל. ייתכן וידחה וייתכן ודוס סאנטוס יקבל יריב אחר.

ומנושא לנושא באותו הנושא, לאחר שפורק לגורמים ומיצה את עולם ה-MMA חוזר ברוק "אני לוחם אמיתי שעושה הסבה ללוחם מדומה" לסנר ל-WWE. הייתי כותב עוד בנושא אך הבלוג הזה אינו המקום לכך. דיי בעובדה שלסנר חוזר למקומו הטבעי. מעולם לא היה לו מה לחפש ב-MMA , לפחות לא ברמות הגבוהות.

למרות שהושעה לשנה עקב שימוש במריחואנה, מתכנן ניק דיאז לערוך סופר-פייט במסגרת אירוע World Jiu Jitsu Expo ב-12/5. דיאז נהג להתחרות בתחרויות ג'יו ג'יטסו בעבר אבל בעקבות החוזים עליו היה חתום עם ארגוני ה-MMA השונים נאסרה עליו השתתפות מחשש לפציעה. כעת, בזמן שהוא מרצה את עונש ההשעיה שקיבל הוא רשאי להתחרות ואכן אישר את השתתפותו בתחרות. יריב לדיאז, שמחזיק בחגורה שחורה תחת סיזר גרייסי, עדיין לא נקבע והשמות שעולים לאוויר הם ז'אקרה, בי ג'יי פן, מרסלו גרסייה, ראיין הול ואנדריי גלבאו. הג'יו ג'יטסו של דיאז יעיל ומשובח אך אין לו הרבה מה להציע מול השמות האלה. הנזו גרייסי מבטיח שהקרב יהיה רגע בלתי נשכח ונותר רק לחכות ולראות.

בעוד עשרה ימים יערך אירוע UFC on Fuel בו יפגשו בריאן סטן ואלסיו סאקארה. בלי לזלזל בסאקארה, סטן הוא הלוחם המעניין שנסקור השבוע. בריאן "אול-אמריקן" סטן הוא אחד מלוחמי ה-MMA הבודדים שבעברו היה גם חייל קרבי בצבא ארה"ב. סטן הוא קצין בדרגת סרן בחיל הנחתים האמריקאי ואף זכה בכוכב הכסף, העיטור השלישי ביוקרתו וחשיבותו בצבא ארה"ב, על חלקו במבצע מטאדור בעיראק. למעשה, מבין לוחמי ה-MMA שגם היו לוחמים בצבא, סטן הוא הלוחם עם הניסיון הקרבי הגדול ביותר. בניגוד ללוחמי MMA אמריקאים רבים לסטן אין רקע בהאבקות ולמעשה אין לו כל רקע משמעותי בלחימה. את היכולות האתלטיות המשובחות שלו תרגם לקריירת פוטבול מרשימה במסגרת התיכונים ולאחר מכן במכללת הצי האמריקאי.

סטן, הידוע גם בכינויו "קפטן אמריקה 2.5", מחזיק בחגורה שחורה ב-MCMAP, שיטת הלחימה הייחודית של חיל הנחתים האמריקאי. ה-MCMAP מוגדרת כמשולבת (הפתעה?) ולמעשה מהווה שילוב בין כושר קרבי, סוג של קרב מגע, אגרסיביות וטכניקות הגנה עצמית בידיים חשופות, עם נשק ועל הקרקע. כנראה שהשיטה נתנה לסטן מספיק כלים לשם ההתחלה וכשעדיין היה בשירות פעיל, השתמש בחופשות שצבר כדי להתאמן לקראת קריירת ה-MMA שביקש לפתח לאחר שישתחרר. ב-2004 ערך את קרב הבכורה שלו וניצח בנוקאאוט טכני בסיבוב הראשון ואת הקרב השני ניצח בנוקאאוט בסיבוב הראשון.

סטן לא נלחם במשך שנתיים ורק ב-2006 חזר להתחרות והשיג את הניצחון השלישי שלו בנוקאאוט טכני שוב, בסיבוב הראשון. במשך שנה וחצי השיג סטן ארבעה ניצחונות רצופים בליגת הבת של ה-UFC, ה-WEC וניצח את כל הארבעה בנוקאאוט טכני. קרב הבכורה שלו בארגון היה גם הנוקאאוט המהיר בהיסטוריה של ה-WEC, 16 שניות בלבד. שרשרת הניצחונות הביאה את האול-אמריקן עד לפתחו של האלוף דאז למשקל חצי-כבד, דאג מארשל. סטן חשב שחבל לתקן מה שלא מקולקל וניצח את האלוף ב...נוקאאוט טכני ב...סיבוב הראשון. סטן גילה שלשמור על עמדה בעיראק זו משימה פשוטה יותר מלהגן על חגורת האליפות וההגנה הראשונה על התואר הייתה גם ההפסד הראשון של הקפטן בקריירה. סטיב קנטוול, אותו ניצח סטן בקרב השני שלו ב-WEC, ניצח בנוקאאוט טכני בסיבוב השני והיה הראשון לעצור את סטן ולקחת לו את חגורת האליפות. ההפסד הביא את סטן להצטרף למחנה האימונים של גרג ג'קסון. סטן: "כשהגעתי לגרג הייתי בוסר ולא ידעתי הרבה. גרג היה צריך לבנות אותי מחדש מהבסיס". אלוף עולם לשעבר עם מאזן של 1:6 לא ידע הרבה. נו שויין. עדיין, תחת הדרכתו של ג'קסון הפך סטן ללוחם טכני ומדויק יותר.

לאחר הפסד החגורה, וביטול קטגוריית המשקל החצי-כבד בארגון, הגיע סטן ל-UFC וספג את ההפסד השני ברציפות מידיו של בוגר תכנית "הלוחם האולטימטיבי" קריסטוף סוזינסקי. סטן נכנע לבריח קימורה וחשף את החור העיקרי של לוחמים ללא יכולות ג'יו ג'יטסו ברזילאי. הם נוטים להיכנע. בקרב הבא חזר סטן לנצח והפעם השלים נקמה כשניצח את הלוחם הראשון שניצח אותו, סטיב קנטוול. הקפטן 2.5 ניצח את הקרב הבא שלו בהחלטה וב-UFC 109 פגש את פיל דייוויס הבלתי מנוצח והפסיד בהחלטה בפעם השלישית בקריירה. לרגע נראה היה שהרמה ב-UFC גבוהה מדי לסטן אך הוא המשיך להתאמן אצל ג'קסון, שיפר את יכולת הקרקע שלו (כבר חגורה כחולה) וניצח בצורה משכנעת את שלושת הקרבות הבאים שלו. את מייק מסנזיו ניצח בחניקת משולש (חגורה כחולה כבר אמרנו?), את כריס ליבן הבלתי עציר עצר הקפטן בנוקאאוט טכני בסיבוב הראשון ואת ז'ורז'ה סנטיאגו ניצח גם כן בנוקאאוט טכני. סטן חזר לדרך המלך אך לצערו פגש את צ'ייל סונן לו זה היה קרב החזרה לאחר שנה של השעיה בגין שימוש בחומרים אסורים. סונן, שרצה להוכיח שהוא מוכן ומזומן לקרב חוזר מול אנדרסון סילבה, דרס את סטן, לא נתן לו לנשום לרגע ובתצוגה הטובה שלו אי-פעם חנק את הקפטן בחניקת משולש-יד.

סקארה, לו זה הקרב השלושה עשר במספר בארגון, הוא לוחם חביב אך מתקשה לייצר רצפי ניצחונות. בקרב האחרון שלו הפסיד סקארה בהחלטת שופטים לכריס ויידמן המבטיח. סקרה נוטה להפסיד קרבות בכניעה או בנוקאאוט ואני מאמין שסטן יעצור אותו יחזור לטפס במעלה הקטגוריה.

כ-real American hero סטן מהווה מוקד משיכה לצופים רבים שחשבו ש-MMA היא למעשה אלימות ללא כל ערך ספורטיבי. סטן, קפטן אמריקה 2.5, מייצג את הרוח האמריקנית של שלום, חופש וסטרוא.... אה.. הדרך האמריקנית. הוא אינטליגנט, מנומס, גיבור מלחמה ובעצם, מה עוד צריך? אה כן. עיניים כחולות ולסת מרובעת הרבה יותר מזו של קפטן אמריקה 1.0 רנדי קוטור. הבחור אפילו מצחיק. סטן ספג מחמאות ענקיות מצ'ייל סונן לפני הקרב שלהם. מי שראה פעם ראיון של סונן יודע שהוא לא יודע לפרגן ולא יודע לא להעליב ומה שהוא אמר על סטן היה לא פחות ממעורר השראה.

הייתם מצביעים לו?

השבוע לפני שבע שנים נעשתה היסטוריה ואחד האירועים החשובים בתולדות ה-UFC בפרט וה-MMA בכלל התרחש בלאס וגאס שבנבדה. לאחר תכניות הבישול, השירה וההישרדות, נכנס עולם הלחימה למשאבת הרייטינג הקרוי "ריאליטי" ובינואר 2005 עלתה לאוויר תכנית "הלוחם האולטימטיבי". נשיא ה-UFC דיינה וויט היה מהמתנגדים העיקריים לז'אנר הריאליטי ולתכנית עצמה אך במהלך השנים ידע לאכול לעצמו את הכובע. בין המשתתפים של העונה הראשונה ניתן למצוא לוחמים שהמשיכו לקריירה ארוכה בארגון כמו כריס ליבן, קני פלוריאן, דיאגו סנצ'ז, ג'וש קושצ'ק, מייק סוויק, סטפן בונר ופורסט גריפין. לגמר התכנית הגיעו דייגו סנצ'ז וקני פלוריאן בקטגוריית המשקל הבינוני ופורסט גריפין וסטפן בונר במשקל החצי-כבד. קרבות הגמר נערכו בערב קרבות שנקרא The Ultimate Fighter Finale. האירוע היה הראשון בהיסטוריה של ה-UFC ששודר בכבלים ולקרב המרכזי הביאו את מושך הקהל מספר אחד דאז קן שמרוק שילחם בצעיר העולה, ריץ' "אייס" פרנקלין.

במעמד הקרב היה קן שמרוק שם גדול אך החל לאבד את אחיזתו בפסגה. בקרב האחרון ניצח את קימו לאופולד בנוקאאוט אך הפסיד את השניים הקודמים לאגרופים של טיטו אורטיז בנוקאאוט טכני ולשפם של דון פריי בהחלטה. פרנקלין היה צעיר וטרי יחסית לשמרוק הוותיק אך עדיין החזיק במאזן מרשים של 19-1-1 והגיע לקרב רכוב על רצף של ארבעה ניצחונות. אייס ניצל מניסיון לנעילת עקב בתחילת הקרב והיה הראשון לעצור את שמרוק בנוקאאוט באמצע הסיבוב הראשון. שמרוק היה מעבר לשיאו, ספג את הנוקאאוט הראשון בקריירה והמשיך למאזן מחפיר של שישה הפסדים ושני ניצחונות בשמונה הקרבות הבאים שלו. אייס לעומתו מינף היטב את הניצחון ובקרב הבא שלו זכה באליפות העולם מידי אוון טאנר.

כאמור, בגמר המשקל הבינוני נפגשו דייגו סנצז' וקני פלוריאן על תואר הזוכה הראשון של תכנית הלוחם האולטימטיבי. בדרך לגמר ניצח סנצז' את ג'וש קושצ'ק בהחלטה חצויה ואילו קנפלו ניצח את כריס ליבן בנוקאאוט טכני. למרות שהניצחון של קנפלו בתכנית היה מרשים יותר מזה של סנצז' הניסיון והמומנטום עמדו לצידו של האחרון. פלוריאן הגיע לתכנית כאיש ג'יו ג'יטסו ברזילאי בעיקר (9 ניצחונות מתוך 14 בקריירה הושגו בהכנעה) והחזיק במאזן של שני ניצחונות והפסד אחד. סנצז' לעומתו היה בלתי מנוצח ומאחוריו 12 קרבות מהם 7 בהכנעה, נוקאאוט אחד, שני נוקאאוטים טכניים וניצחון אחד בהחלטה. למרות מומחיותו של פלוריאן על הקרקע, סנצז' הוא תלמידו של אחד האלופים המעוטרים בעולם הג'יו ג'יטסו הברזילאי, סאולו ריבריו, אך לצער רבים הקרב לא הגיע לקרקע. סנצז' האנרגטי המטיר מכות על קנפלו הסימפטי וסיים את הקרב בנוקאאוט טכני באמצע הסיבוב הראשון. למרות ההפסד המשיך פלוריאן להילחם ב-UFC והשיג ניצחונות על רבים וטובים כמו סם סטאוט, ג'ו לואזון, ג'ו סטיבנסון, קליי גואידה וטאקאנורי גומי. סנצז', שעם הניצחון זכה בחוזה מובטח בארגון, המשיך את רצף הניצחונות על יריבים כמו ניק דיאז וקארו פריזיאו ואף התמודד על תואר האליפות במשקל קל אך לא הצליח לנצח את האלוף דאז בי ג'יי פן.

בקרב הגמר פורסט גריפין וסטפן "אמריקן פסיכו" בונר נתנו תצוגה של אקשן ונחישות שהפכה את הקרב לאחד הקרבות הגדולים איי-פעם ולאחד הגורמים המרכזיים לחדירת הענף למיינסטרים. בדרך לגמר ניצח הפסיכי את מייק סוויק בהכנעה ואילו גריפין ניצח את סם הוגר בנוקאאוט טכני. הקרב היה מלחמת התשה בה שני הלוחמים פגעו אחד בשני עם כל מה שיש להם והותירו אחריהם יריב מדמם וכואב. הסיבוב הראשון היה של גריפין אך הפסיכו שב לנקום בסיבוב השני. בונר פתח לגריפין חתך על האף ורופא הזירה עצר את הקרב כדי לבדוק האם גריפין יכול להמשיך. גריפין לא נתן לשום דבר לעמוד בינו לבין חוזה ב-UFC והמשיך להילחם.

בונר המשיך לשלוט בסיבוב אך נתן לגריפין לנגוח לו מדי פעם בברך. ניסיון טייקדאון כושל של גריפין בסוף הסיבוב ביסס את שליטת הפסיכי והסיבוב היה שלו. הסיבוב השלישי היה צמוד אך גריפין השיב לבונר טובה והפעם נתן לפסיכי לנגוח בברכיים שלו כשאחז אותו בקלינץ. לאחר 15 דקות של דם יזע ודם עברה ההכרעה להחלטת השופטים שנתנו את הניצחון לגריפין פה אחד (29-28). למרות שהפסיד, בונר הרשים את דיינה ווייט עד כדי שנשיא הארגון העניק גם למפסיד חוזה מובטח. בונר ממשיך בקריירה שיודעת עליות ומורדות אך תמיד יישאר לוחם מרכז טבלה שיספק קרבות מהנים. גריפין לעומתו הגיע הכי גבוה שרק אפשר וזכה באליפות העולם למשקל חצי-כבד כשניצח את רמפייג' ג'קסון. למרות שהוא לוחם מוגבל יחסית הצליח גריפין להשיג ניצחונות על לוחמים מהשורה הראשונה כמו שוגון רואה וריץ' פרנקלין תוך שהוא נשען על עבודה קשה והרבה הרבה לב.

הקרב זכה בתואר "קרב השנה" ע"י מספר גופים ובשנת 2009 נבחר ע"י האוהדים כקרב הטוב ביותר בהיסטוריה של ה-UFC. דיינה ווייט טען לא פעם שגריפין ובונר סיפקו את הקרב החשוב ביותר בהיסטוריה של הענף שכאמור, היווה את אחד הגורמים במרכזיים לכניסת הענף לחיקו החם של המיינסטרים.

האתר של איתי לייבוביץ'

Itay.leibovich@gmail.com