לוחם השבוע
ג'ון "בונז" ג'ונס הוא לוחם מהזן החדש. אתלט בלתי רגיל, יצירתי בדרך בה הוא נלחם ומציב מיס-מאצ' לכל יריב בו הוא פוגש. הוא גבוה יותר, חזק יותר ועד כה, טוב יותר מכל יריב בו פגש. מקור הכינוי "בונז" טמון ברגליים הדקיקות שלו אך שזה לא יטעה אתכם, הוא יודע להשתמש בהן בצורה יעילה למדי. ב-UFC 145 הוא יפגוש את חברו לשעבר, רשאד "סוכה" אוונס, במטרה להגן על התואר בפעם השלישית. הסוכר והעצמות יפגשו לקרב מסקרן שנבנה מזה זמן רב ושיוכל להשיב את אוואנס לראש הפירמידה או לבסס את ג'ונס כעילוי החדש בענף.
בתחילת דרכו זכה ג'ונס באליפות של ליגת התיכונים בהאבקות אך פרש מהקולג' ולא הגיע להישגים מיוחדים מליגת המכללות. ההתחלה המטאורית שלו בענף הייתה לא פחות ממרשימה, ובארבעה חודשים בלבד ניצח שישה קרבות ברציפות שאת כולם סיים בנוקאאוט, נוקאאוט טכני או הכנעה. לאחר ארבעה חודשים בלבד כלוחם מקצועני, ובהתרעה של שבועיים, זומן ג'ונס ל-UFC כמחליף ללוחם שנפצע. למרות שהיה אנדרדוג ניצח ג'ונס את הקרב בהחלטת שופטים תוך שהוא מפליא בהטלות ובמכות וירטואוזיות. בקרב השני בארגון ניצח את סטפן "אמריקן פסיכו" בונר בהחלטה, תוך ששוב הוא הציג שליטה, הטיל והכה מתי שרק רצה. בקרב לאחר מכן פגש בלוחם החירש מאט האמיל, כשיש שחשבו שההיאבקות של האמיל עדיפה ושכאן ג'ונס ייעצר. והם צדקו. ג'ונס פגש ביריב שלא יכול היה לו בדמותו של ראשו של האמיל. זאת אומרת, המרפק שלו פגש בראש של האמיל. זאת אומרת, המרפק שלו פגש בראש של האמיל בצורה לא חוקית. ההפסד הראשון בקריירה הגיע מצד האויב הגדול ביותר של הלוחם, החוקים. למרות "המעידה" מול האמיל, בונז המשיך להפיל יריבים כשעצר בצורה משכנעת לוחמים ותיקים כמו ברנדון וורה ואלכסנדר מטיושנקו. לאחר הקרב, נשיא ה-UFC דיינה וייט אמר שג'ונס הוא הדבר האמיתי ושהוא יקבל יריב מהטופ-8 של הארגון. תגובת ג'ונס? "אני רוצה יריב מהטופ-3".
עד כה, היריבים שפגש ג'ונס היו לוחמים טובים אך כאלו שלא שייכים לטופ או שהיו שייכים לטופ בשנת 2004. היריב הבא של ג'ונס היה ראיין "דארת'" ביידר, זוכה העונה העשירית של "הלוחם האולטימטיבי" ולוחם בלתי מנוצח. ביידר היה צעיר וחזק, מתאבק אול-אמריקן עם עוצמה בידיים שהיה אמור להוות לג'ונס יריב ראוי ראשון. ביידר נחשב גדול יחסית לקטגוריית המשקל שלו אך ליד ג'ונס נראה כמשקל קל. ביידר רגיל להיות גדול וחזק יותר מיריבו אך ג'ונס שלט בו לחלוטין על הקרקע בסיבוב הראשון והנחיל לו את הפסדו הראשון בקריירה כשחנק אותו בסיבוב השני.
באותו הזמן היה אמור רשאד אוואנס להילחם נגד האלוף דאז מאורסיו "שוגון" רואה. זכיה של אוואנס באליפות הייתה מקלקלת את תכניותיו של בונז, היות שהשניים התאמנו באותו המחנה תחת גרג ג'קסון. מזלו הרע של האחד הוא מזלו הטוב של האחר ורשאד נפצע בברכו במהלך אימון, פציעה שסללה את הדרך של ג'ונס לקרב על התואר. למרות הניצחון על ביידר, שוגון היה היריב הטוב והמסוכן ביותר שג'ונס פגש עד אותה הנקודה. שוגון, לוחם מנוסה וותיק בעל יכולות מוי טאי מסוכנות ויכולות קרקע לא רעות בכלל, ניצח בקרב הקודם שלו את ליוטו מצ'ידה כדי לזכות באליפות העולם. מהלך הקרב? ג'ון, בונז, וג'ונס בכל אחד מהסיבובים. מר עצמות לקח את שוגון לקרקע בקלות מתי שרצה, שלט בו והפליא במכות יפות וחזקות. מחצית הסיבוב השלישי הספיקה לשוגון והאלוף נכנע לאחר סדרה של מכות כואבות. מי שנתפס עד לא מזמן כאחד הלוחמים המפחידים בעולם נראה לפתע כמו ילד בליגה של הגדולים. לזכותו של שוגון ייאמר שכולם נראים כמו ילדים ליד ג'ונס. גם מבחינה פיזית וגם בדרך בה הוא שולט בהם. ג'ונס עשה היסטוריה והפך לאלוף הצעיר בהיסטוריה של ה-UFC בגיל 24 בלבד.
ג'ונס מול אוואנס - הטריילר
ההגנה הראשונה של ג'ונס על התואר הייתה צריכה להיות מול אוואנס, אך זה נפצע בידו ובמקומו "זכה" קווינטון ג'קסון. קרב על התואר זו אכן זכייה אך לא כשהחגורה מונחת סביב מותניו של ג'ונס. נראה שהיריבים מתחלפים אך הקרב נשאר זהה. ג'ונס שלט שלט ושלט וגרם לרמפייג' להיראות כמו בדיחה. עד כמה שלט? עד כדי כך שהיה הראשון להכניע את רמפייג' מזה 10 שנים.
ג'ונס מפרק את ראמפייג'
הקרב הבא של ג'ונס עמד בסימן היסטורי שכן אף אלוף במשקל חצי-כבד לא הצליח להגן על התואר פעמיים ברציפות מאז ימיו העליזים של צ'אק לידל אי-שם בשנת 2005. הטוען לכתר היה לא אחר מאשר האלוף לשעבר ליוטו "הדרקון" מצ'ידה. הדרקון הגיע לקרב לאחר נוקאאוט יפהפה על רנדי קוטור בבעיטה קדמית לפניו של קפטן אמריקה. לפני הניצחון על קוטור הפסיד מצ'ידה פעמיים ברציפות (היחידות בקריירה). ההפסד הראשון הגיע מידיו של מיודענו שוגון אך ההפסד השני, לרמפייג', היה בהחלטת שופטים תמוהה. לתמיהה היה שותף גם רמפייג' שלא האמין שהשופטים העניקו לו את הניצחון. ה"הפסד" לרמפייג' והניצחון (!) על קוטור גרמו לאנשים לחשוב שהדרקון הישן והטוב חזר ושהוא יצליח להדיח את ג'ונס הצעיר והחצוף מפסגת הקטגוריה. הביקורת המרכזית על ג'ונס הייתה שהוא מעולם לא חווה סכנה אמיתית בקרבות שלו ושרק לאחר שיתקל בכזו, ויוכל לה, הוא ייחשב לגדול באמת.
זוכרים את תוצאות הקרבות הקודמים? הפעם זה היה מרשים/משפיל יותר (תלוי לצד מי אתם). מצ'ידה הצליח לפגוע בג'ונס מספר פעמים והנה היה נדמה שג'ונס מזועזע מעט. באמצע הסיבוב השני נראה היה שג'ונס "איניגו מונטויה" אמר "יש לי סוד לספר לך, אני לא שמאלי". מהרגע שהחליט להיכנס לקרב הסיפור היה סגור. ג'ונס סגר את המרחק ותפס את מצ'ידה בגליוטינה בעמידה. לאחר מספר שניות, ובהוראת השופט, עזב האלוף את הברזילאי-יפני והסתובב ללכת בלי להסתכל לאחור. מה מצ'ידה עשה? הוא השתתף בניסוי שבא לבדוק מה פוגע ברצפה מהר יותר, החצי הברזילאי שלו או החצי היפני. ג'ונס משאיר מאחוריו בצורה פיוטית מצ'ידה אחד חסר הכרה ועושה עוד צעד לקראת ביסוס האגדה לבית ג'ונס.
שנת 2011 הייתה שנה היסטורית מבחינת ג'ונס במהלכה ניצח ארבעה לוחמים מהטופ 10, זכה באליפות העולם והגן עליה פעמיים. את כל זה עשה בגיל 24. ב-21 באפריל הוא יפגוש את חברו לשעבר רשאד אוואס ב-UFC 145. בבלוג האחרון ציינתי את הדרכים של אוואנס לנצח את הקרב אבל אני הולך עם ג'ונס עד סוף. העצמות שלו גדולות מדי, חזקות מדי וכישרוניות מדי כדי להיעצר ע"י אוואס. האלוף לשעבר ירגיש בדיוק מה שהרגישו אלו לפניו: ג'ונס הוא הפוסטר בוי החדש של ה-UFC והוא הולך להישאר כזה עוד זמן רב.
שיעור בהיסטוריה UFC 111
השבוע לפני שנתיים נערך UFC 111 בו נלחמו פרנק מיר ושיין קארווין על תואר אלוף העולם הזמני ודן הארדי היה הבריטי הראשון שזוכה בקרב על התואר. מזלו (הרע) של הארדי היה שבמקרה האלוף היה ג'ורג' סיינט פייר והגן על התואר בפעם הרביעית. עוד נלחמו באותו האירוע קורט "בטמן" פלגרינו ופבריסיו "מורנגו" קמואס. לבטמן היה זה הקרב העשירי ב-UFC והחזיק במאזן של שישה נצחונות ושלושה הפסדים. מורנגו (תות בפורטוגזית) הסתובב שנים רבות בליגות אחרות, צבר מאזן נצחנות מכובד וזכה בלא מעט אליפויות ג'יו ג'יטסו תחת הדרכו של הויילר גרייסי. ל-UFC הגיע עם רצף של שבעה ניצחונות ובקרב הראשון פגש בקאול אונו הוותיק. הקרב נגמר בתיקו לאחר שנקודה הורדה למורנגו על בעיטה לא חוקית.
הג'יו ג'יטסו של קורט פלגרינו מהיר ומרשים אך מורנגו היה טוב בהרבה. הקרב הלך הלוך ושוב עד שמורנגו תפס לבטמן את הגב והאחרון קפץ קדימה וגרם לראשו של מורנגו לחבוט בחוזקה במזרון. מורנגו לא הצליח לחזור לעצמו לאחר החבטה ופלגרינו הכניע אותו עם חניקה אחורית. בעקבות ההפסד נחתך מורנגו מהארגון ושב להתחרות בליגות אחרות. לאחר ניצחון על זוכה העונה השמינית של הלוחם אולטימטיבי, אפריין אסקדרו, הוחזר מונרגו לאחרונה לארגון ואף ניצח את הקרב הראשון שלו חזרה בחניקה אחורית. פלגרינו לעומתו הפסיד את שני הקרבות הבאים שלו ונחתך אף הוא. לאחר ההפסד האחרון שלו, השלישי ברציפות, הודיע פלגרינו על פרישה.
לאחר שהאלוף דאז ברוק לסנר יצא לחופשת מחלה, ולא היה ברור אם יחזור להתחרות, עמדה חגורת האליפות באוויר וציפתה לתוצאת הקרב בין פרנק מיר לשיין קארווין. מיר הפסיד לברוק לסנר בצורה כואבת ב-UFC 100 וחזר גדול ושרירי יותר. בקרב הקודם שלו הראה יכולות סטרייקינג משופרת שהפיל את צ'יק קונגו באובר-הנד חזקה. מיר המשיך והרדים את קונגו עם גליוטינה אכזרית שכנראה והגביהה את קונגו בכמה סנטימטרים. קארווין הגיע לקרב במאזן מושלם של 11 ניצחונות ללא הפסדים. מה שהרשים עוד יותר הוא שמ-11 ניצחונות חמישה הושגו בהכנעה ושישה בנוקאאוט או נוקאאוט טכני.
מה שמרשים אפילו יותר מזה היא העובדה שהקרב הכי ארוך שלו ארך 2:11 דקות. קארווין חזק. חזק מאד. מידת הכפפות שלו היא הגדולה ביותר ב-UFC (XXXXXL) ומספיק שהוא יגע למישהו בפרצוף כדי שזה יזכה לזעזוע מח. בנוסף לכל מדובר במתאבק מעולה שזכה באליפות המכללות בליגה השנייה. למרות זאת ההכנעות שלו הושגו בליגות נמוכות ונגד לוחמים נחותים. מיר, לעומתו, היה לוחם ותיק יותר ושלם הרבה יותר עם יכולות עמידה כמו גם יכולות קרקע מסוכנות. לצערו של מיר הוא גילה מה שהרבה גילו לפניו: כששיין קארווין פוגע בך זה כואב. זה אמנם לקח לו זמן רב, 3:48 דקות שלמות, אבל כשקארווין פגע מספר אפרקטים כשהיו לכודים בקלינצ' מיר נפל. קארווין המשיך איתו לקרקע ופגע במיר עד הנוקאאוט. שיין הפך לאלוף הזמני אך הפסיד את האליפות לברוק לסנר שחזר לפעולה ואח"כ גם לאלוף הנוכחי ג'וניור דוס סאנטוס. מיר לעומתו ניצח את שלושת הקרבות הבאים שלו כשבאחרון ניצח את רוג'ריו "מינוטארו" נוגיירה ושבר לו את היד בהכנעה שזכתה בתואר הכנעת השנה לשנת 2011. מה שנקרא ירידה לצורך עלייה.
באירוע המרכזי של הערב פגש דן הארדי הבריטי באלוף המכהן ג'ורג' סיינט פייר במטרה להיות האלוף הבריטי הראשון ב-UFC. אז רצה. סיינט פייר הראה מה שכולם ידעו, לבריטים אין היאבקות. הלוחם הקנדי הפיל את הבריטי שוב ושוב, שלט בו על הקרקע והיכה בו בגראונד אנד פאונד בכל עת שרצה. דבר נוסף שסיינט פייר גילה הוא שהבריטים הם לוחמים קשוחים. פעמיים תפס האלוף את הארדי בבריח יד ישרה, בסיבוב הראשון ובסיבוב הרביעי, אך הארדי סירב להיכנע. סיינט פייר ידע שהארדי לא ייכנע ושהוא יאלץ לשבור לו את היד כדי לסיים את הקרב אבל הוא פשוט כל כך כל כך כל כך נחמד שהוא וויתר לו ופשוט ניצח בנקודות. סיינט פייר ניצח את הקרב בהחלטת שופטים אחידה שאחד השופטים נתן לו לא פחות מ-3 סיבובים ביתרון של 8:10. הקשיחות של הבריטי לא עזרה לו לאחר מכן והוא הפסיד את שלושת הקרבות הבאים שלו. סיינט פייר המשיך לנצח את ג'וש קושצ'ק (בפעם השנייה) ואת ג'ייק שילדס. בעקבות פציעה שעבר נלחמו ביניהם ניק דיאז וקרלוס קונדיט על האליפות הזמנית. קונדיט ניצח וכעת מחכה לשובו של האלוף לקרב על תואר האלוף הבלתי מעורער.
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com