המשימה הבלתי אפשרית של מכבי ופאו

למכבי תל אביב יש בעל בית ושמו יוגב אוחיון.

הסדרה הנוכחית נגד פנאתינייקוס מוכיחה באופן סופי את מה שנכתב כאן לאורך עונה שלמה, מאז פארמר עזב את מכבי תל אביב: הכדור צריך להיות בידיים של יוגב. לא משום שהיה ברור כי מדובר במג'יק ג'ונסון הישראלי, פשוט כי למכבי אין אופציות אחרות טובות יותר להולכת כדור חוץ מפפאלוקאס. מה שנכון לעונה הרגילה, בה אוחיון הלהיב והפך לבורג מרכזי במכבי, קיבל תפנית חיובית בסדרת הפלייאוף הכבירה הזאת. בשני המשחקים האחרונים בסדרה הוכח סופית שאוחיון הוא גארד ברמה הגבוהה של היורוליג.

בשני המשחקים האחרונים אוחיון שיחק 30 ו-33 דקות ומכבי באה על שכרה. אוחיון ידע לנצל את עובדת היותו שמאלי ולהפתיע בחדירות, הפעיל נכון את שחורציאניטיס ברבע השלישי, נלחם על כל כדור, וסיים כקלע המוביל של מכבי עם 12 נקודות, 6 אסיסטים ו-3 חטיפות. את כל זה הוא עשה מול קו אחורי קשוח ומנוסה, שמתהדר בשחקן ההגנה הטוב באירופה, דימיטריס דיאמנטידיס. במשחק כה מכריע, אשר מציב את מכבי כפסע מהפיינל פור, אוחיון סיים כקלע המוביל כשגם דיאמנטידיס, גם קלאת'ס וגם אוברדוביץ' ורעיונותיו לא מצליחים להצר את צעדיו.

כמובן שעל אוחיון לשפר ולשייף לא מעט אספקטים במשחקו. הוא חייב לשפר את הקליעה מרחוק, לחדור יותר מצד ימין כדי לא להיות צפוי, להרוויח ניסיון שימנע ממנו לחפש אופציות מסירה בעודו מרחף באוויר, לבצע פיק אנד רול טוב יותר. אבל – והיה ברור שיבוא פה מן "אבל" שכזה – בסדרה מול פאו אוחיון מזדקן לנגד עינינו בעשר שנים. ומזדקן יפה. עשרה משחקים באדריאטית לא יתנו לו ניסיון כמו משחק אחד מול אלופת אירופה. בשני המשחקים האחרונים אוחיון בשיאו, ורק שחקנים גדולים מגיעים לשיאם במעמדים הקובעים. בהיבט הזה, אוחיון כבר שחקן גדול.

לאחר המשחק הראשון בסדרה, בו מכבי קרסה באואקה, נכתב כאן כי הנקודה שהכי צריכה להדאיג את מכבי זו העובדה שפאו פירקה את ההגנה שלה. מקור כוחה של מכבי העונה בהגנה הקבוצתית, שנשענת על יכולתו של הנדריקס לסתום חורים, יכולתו המגוונת של סמית לשמור על שחקנים בעמדות 1-4 והתיאום והאגרסיביות בביצועה. בשני המשחקים האחרונים, באואקה וביד אליהו, מכבי ניצחה את פאו דרך ההגנה. זאת משום שבלאט ניצח את אוברדוביץ', וגרם למאמן היוונים לחשוב, לאלתר ולהגיב, כדי להתמודד עם המלכודות שהטמין לו. בשני המשחקים האחרונים בלאט עשה שח-מט ליריבו.

כמו בדקות ארוכות במשחק 2, מכבי שוב סגרה את הצבע, אך הפעם לא דרך שני גבוהים בפנים שמקשים לקלוע מתחת לסל או לחדור, אלא דרך אטימת קשת השלוש לאורך שלושה רבעים. מכבי שמרה חזק על הקשת, בעיקר בזכות אוחיון, בלו, הנדריקס וסמית, ביצעה דאבל-טים ששיבש את הנעת הכדור היוונית, החילופים היו מצוינים וגם כשסופו נשאר מול דיאמנטידיס, מישהו נחלץ לעזרה והשמירה הכפולה אילצה את הגארד היווני לשחרר כדור. כשפאו כבר הצליחה להכניס כדור לצבע, הגנת מכבי התכווצה, שני שחקנים עטו על היווני התורן, והלחץ גרם להחטאות, איבודים או הליכה לקו. לאחר שלושה רבעים פאו עמדה על 1 מ-9 מהשלוש, 14 איבודים, 15 מ-22 מהקו, כשדיאמנטידיס קולע רק 3, סאטו רק 4 ושאראס לא בעניינים.

בהתקפה, במיוחד בחצי הראשון, מכבי ניצלה את הנדריקס מצוין, כשזה קיבל כדור שוב ושוב בתנועה לאחר פיק אנד רול, ומצא חברים שחתכו פנימה. את כל ארבע השלשות שלה קלעה מכבי ברבע הראשון, אותו סיימה עם 4 מ-8 מחוץ לקשת, ובהמשך זרקה רק חמש זריקות משלוש. ובכל זאת, פאו לא מצאה דרך להתמודד עם החדירות של שחקני מכבי ומסירות הרוחב לשחקנים שחתכו לזריקה מחצי מרחק. את הנקודות מכבי קלעה מחדירות של אוחיון, לנגפורד ופניני, תנועה טובה של אליהו, ובעיקר – הפעלה נכונה של סופו ברבע השלישי וסלים גדולים של הנדריקס וסמית ברגעים המכריעים.

מלחמת עולם. פאו תילחם על חייה. מכבי גם. בכל זאת, נסיעה למשחק חמישי באתונה זאת חוויה מפוקפקת למדי.

במשחק הבא זאת תהיה פאו אחרת, ככל הנראה דומה יותר לזאת של הרבע הרביעי. בעשר הדקות האחרונות פאו שיחקה בקצב מהיר יותר, ריווחה את משחק ההתקפה, מה שאפשר לה לשחק את משחק המסירות המפורסם ולהעמיד את הקלעים פנויים לזריקות, שלמזלה של מכבי לא תמיד נכנסו ומנעו מהיוונים לחולל מהפך. אוברדוביץ' כבר אמר שיחשוב איך לעצור את אוחיון, מחמאה שהיא בגדר איום שיתממש, כך שאפשר להניח שפפאלוקאס יקבל יותר דקות. פאו גם לא תפקיר את באטיסט לחסדי הנדריקס במהלכי פיק אנד רול, היא תיאלץ להשתמש יותר במהירות של סטיבן סמית ותשלב יותר בין וויוקאס ומאריץ' לבאטיסט, כדי למנוע חדירות ולהקשות על הנדריקס למסור או להתגנב לריבאונד התקפה.

מכבי תיערך לכך ולהרבה דברים אחרים מבחינה טקטית, היא תהיה חייבת להיות חדה מהקו כי היא תיענש על עוד 9 מ-17 מביכים שהשליכה בהיכל, אך בסופו של דבר, הכל יתנקז, שוב, למאמץ קבוצתי הרואי שכולו תמהיל של אופי, נחישות, אמונה, מזל ושריקות שופטים שנויות במחלוקת.

לאורך העונה מכבי הייתה קבוצה שקשה היה להגדירה. מקבוצה מלאת פוטנציאל בהנהגת פארמר בחלק הראשון של שלב הבתים, היא הפכה לקבוצה עייפה שמתקשה לעמוד בתלאות האדריאטית, ובטופ 16 הפכה לקבוצה עם כדורסל לוחמני אך חסר מעוף, ללא סגנון מובהק והיררכיה ברורה. במשחק הראשון בסדרה כל תחלואיה של מכבי לאורך העונה באו לידי ביטוי, ולכך התווספה קריסה מנטלית שהפכה את מכבי מאנדרדוג עם סיכוי נמוך, לכזאת שצריכה לגנוב משחק מאוברדוביץ' כדי לרדת מהבמה בכבוד.

אבל הסטירה של פאו הייתה חזקה מדי. במשחקים 2 ו-3 מכבי שיחקה כדורסל חכם יותר, אגרסיבי יותר ונחוש יותר מאשר יריבתה, והוכיחה כי גם בעונה בה היא אפורה ואינה מלהיבה אסור להספידה.

ביום חמישי זה יהיה משחק בין שני מיתוסים, שתי אמיתות, שתי קלישאות: אי אפשר לנצח את אלופת אירופה פנאתינייקוס שלוש פעמים ברציפות נגד מכבי לא מפסידה משחק מכריע ביד אליהו. ההיסטוריה כבר מוכנה עם דף ועט.