שריף, לא תחפושת

אלי כהן הוא איש של סדר. לא רק במובן של אוהב סדר, אלא במובן של לא יכול לסבול חוסר סדר. באחד מאימוניו הראשונים בבית"ר, הוא כעס מאוד כשגילה כי לאימון עולים 25 שחקנים עם 6-7 צבעים שונים של גרביים. אחד צהוב, אחד שחור, אחד ירוק, אפילו תכלת ו-ורוד היו שם. כהן פנה מיד לאנשי המשק של בית"ר ואמר: "ממחר כולם לובשים אותן גרביים. מה זה הדבר הזה, אין כאן חמישה שחקנים עם אותו צבע גרב. אפשר להסתנוור מהצבעים האלה? מי שלא רוצה, לא חייב לעלות לאימון".

יש אנשים שאולי סיפור הגרביים יישמע להם מצחיק, אבל זהו פרט סמלי וחשוב בדרך שמביא איתו אלי כהן מהיום שחזר לקדנציה שלישית בבית"ר ירושלים. בבית"ר הנוכחית, סדר הוא מציאות נשכחת. מעבר לגרביים, הסגל צומצם מיידית ל-25 שחקנים, כאשר תשעה עוברים להתאמן בשעה נפרדת עם חנן אזולאי. התשעה זעמו וטענו להשפלה, אך עם הזמן למדו כי כהן לא רק שלא זנח אותם, אלא באמת עוקב אחריהם ופעמיים בשבוע מגיע לאימון בכדי לראות אותם. רק השבוע נקבע אימון הקבוצה לשעה 17:00 בערב, אך כהן התייצב כבר ב-11:00 לאימון של הצעירים עם חנן אזולאי ונשאר במתחם בית וגן עד הערב, כפי שעשה כבר כמה וכמה פעמים בתקופה הקצרה בה הוא נמצא במועדון. צחי אליחן הוא דוגמה לשחקן שהתחיל בתשעה ואחרי שבועיים כבר עלה בהרכב בקרית אליעזר נגד מכבי חיפה.

גם את האימון יום אחרי משחק העביר כהן משעות הבוקר לשעות הצהריים המאוחרות, והסביר: "שחקנים יוצאים מהאיצטדיון בלילה, עד שהאוטובוס מגיע לירושלים והם מגיעים הביתה והולכים לישון, זה כבר 2 לפנות בוקר. מה הטעם לערוך אימון אחרי כמה שעות בודדות של שינה? זה לא בריא לגוף".

מעבר לדברים הקטנים והחשובים, כהן יושב במשך שעות באופן אישי על הוידיאו ממשחקי הקבוצה בכדי להוציא נתונים, ונעזר בחברה חיצונית לגביה הצליח לשכנע את איציק קורנפיין בחשיבותה על אף מצבו הכלכלי הקשה של המועדון. אחת המסקנות הראשונות שלו, למשל, מצפייה במשחקיה של בית"ר, הייתה שהקבוצה מאבדת הכי הרבה כדורים בליגת העל ומבין שחקני הקישור, ברק משה מאבד הכי פחות. לכן, אגב, משה נכנס באופן קבוע להרכב. מעבר לכך, בעזרת החברה החיצונית כהן אוסף נתונים שנשלחים לשלושה שחקנים במייל אחרי משחק - מסירות מדוייקות, איבודים, חילוצי כדור, יצירת מצבים וגם הערות על תנועה, טעויות ומחמאות.

ה"שריף" נרגע בשנים האחרונות והוא מאוד נינוח יחסית למה שהתרגלנו לקבל ממנו בשנות ה-90. אך עדיין, על הבסיס הוא לא יוותר אף פעם. מבחינת כהן יש רק דרך אחת להתנהלות המקצועית ומי שלא מיישר קו, פשוט יוצא מהסגל. ערן לוי, לדוגמה, התעמת איתו כבר באחד האימונים הראשונים בעקבות היעדרות מאימון עקב מחלה שלא נראתה לכהן. המאמן היה משוכנע כי לוי יכול היה להגיע לאימון. לוי נקרא לשיחה קשה בנוגע לציפיות ממנו, דרך העבודה, המחוייבות והדרישות הבלתי מתפשרות של כהן. לשחקן הרכש הכי בכיר של בית"ר הובהר כי במידה ואפילו פעם אחת יסטה מהתנהלות תקינה, מבחינת כהן הוא סיים דרכו במועדון.

דברים דומים עברו על שי חדד, שהיה בייבי של יובל נעים, אך לא הראה נכונות לשחק כמגן ימני והפגין חוסר מוטיבציה. כהן מיידית שיבץ את אבי ריקן השמאלי באגף ימין וחדד יצא מהרוטציה, וקצת גם מטווח האמון של כהן. באחד האימונים בשבוע שעבר, למשל, שובץ חדד כמגן ימני והחליף עמדות על דעת עצמו עם אחד השחקנים - כהן ראה זאת ואמר לו שעוד פעם אחד כזו והוא עובר להתאמן עם התשעה שעובדים עם חנן אזולאי. חדד רצה לדבר עם כהן בסיום האימון אך נדחה על ידו. במקרה אחר עם שחקן אחר, אנדריי פיליאבסקי, כהן לא אהב שהבלם המצטיין הודיע שהוא חולה ולא הגיע לאחד האימונים. התשובה, הבנתם כבר, היתה נזיפה: עוד פעם אחת, אתה בחוץ.

כשכהן הגיע לבית"ר הוא זיהה חוסר ביטחון משווע אצל השחקנים. הוא לקח שחקנים לשיחות אישיות וניסה להרים את המוראל. עם כל שחקן השיחה הייתה בטון של הערכה לאיכויות שלו ונסיונות למצוא ביחד איתו את מה שמפריע לו. לעמית בן שושן, למשל, המאמן אמר שהוא פשוט צריך להיות סבלני עם עצמו; לדריו פרננדז, מנגד, הוא אמר שהוא סובל מעומס והפחתת מאמץ תחזיר אותו למסלול. מקובי מויאל הוא ביקש להוריד את כמות האימונים הנוספים שהוא מבצע במכון כושר ובבריכה על מנת להגיע רענן לשבת, מתומר בן יוסף הוא ביקש לדבר איתו בכל פעם שהוא מרגיש עומס על הברך ומחיים מגרלשווילי הוא ביקש לשחק בחופשיות יותר בחלק הקדמי.

לכל זה, מכנה משותף חשוב: המאמן מנסה להחזיר לכולם את התחושה שהם שחקנים איכותיים שרק סובלים משגיאות בהתנהלות. אפילו אחרי אותה שיחה עם ערן לוי, בה העמיד אותו במקום, חיבק כהן את השחקן, החמיא לו מאוד באימונים ואמר לו כל הזמן שמשבוע לשבוע הוא יקבל יותר ויותר דקות משחק. כרגע לוי מקבל את המרות.

ואי אפשר בלי אבי ריקן. מספר שבועות לפני שהגיע לבית"ר אמר כהן בשיחה עם "וואלה! ספורט" כי ריקן הוא אחד המגינים הטובים בארץ ורק צריך לדעת לעבוד איתו. כהן יישם עד עכשיו את הדברים בצורה כמעט מושלמת. ריקן משחק בצד החלש שלו, אך כהן כל הזמן אומר לו: "אתה טועה, זה הצד החזק שלך, תראה כמה אתה מסכן את השער עם החיתוך לאמצע. עדיין לא נתת 50% ממה שאתה מסוגל".

בית"ר סובלת לא אחת ממשבר תדמיתי גדול. היא כבר לא הקבוצה של המדינה. הקהל שלה הפך מושמץ והמועדון הפך לבדיחה. הדימוי העצמי של המועדון המפואר ירד לטמיון, אבל כהן מנסה מאז שהגיע להזכיר לכולם איפה בדיוק הם נמצאים. כמו דמות מהעבר, שהגיעה לחדד לאנשים החדשים כמה נקודות שהמועדון כבר שכח בעצמו.

כהן אמר החל מהרגע הראשון: "בית"ר זו לא עוד קבוצה. בית"ר זה המועדון הכי גדול בארץ שאלפים ילוו אותו במאבקי ההישרדות וייתנו לו תמיכה שאף קבוצה בתחתית ובצמרת לא תקבל". האוהדים, בעזרת התוצאות האחרונות, נשבו בקסם הזה. אחרי משחק ההפסד בקרית אליעזר, הירידה מתחת לקו האדום ולקראת קרית שמונה בטדי, נשאל המאמן אם בכלל יש טעם לעלות לשחק. "בושה לשאול את השאלה הזאת. קרית שמונה אולי תזכה באליפות, אבל אנחנו בית"ר ירושלים - מועדון גדול יותר, עם קהל בכל המדינה ועם מסורת וכח שאין לאף קבוצה אחרת. ככה נגיע למשחק", ענה.

הגישה של כהן הוכיחה את עצמה מול קרית שמונה. הוא יצא להגנת הקבוצה גם לאחר העונשים שחטפה והפך לסוג של מנהיג עבורה. לדובר. "אם אני הבעלים של בית"ר, אני בכלל לא עולה לפלייאוף אם לא משנים את הרדיוס", אמר פעם. "יש גורמים שרוצים להחריב את בית"ר. לא צריך לתת להם את התענוג הזה".

עם שובה של הגאווה, שבו גם האוהדים ליציעים. כהן מצליח להחזיר ליציעים אוהדים מהדור הישן, כאלה שהתחברו מאוד למועדון בשנות ה-90 וכל התהליך שעברה בית"ר בעשור האחרון השאיר אותם בבית. אפילו אלי אוחנה סיפר למכריו כי בדקות האחרונות נגד קרית שמונה הוא היה בלחץ מטורף כמו אחרון האוהדים ביציע. זה אומר הכל על האחדות שהושגה.

דרור קשטן אמר פעם בראיון כי "אתה יכול לעשות הכל בחיים - להשקיע, לעבוד, ללמוד, אבל בסופו של דבר ללא כמות מסויימת של מזל אין לך סיכוי להצליח בשום דבר". כהן עושה דברים מצוינים, אך חייבים גם לזכור שהמזל בינתיים לצידו. הוא מזיע בשביל המזל הזה, עובד קשה בשביל לקבל אותו, אבל חשוב גם לזכור שזה עדיין מזל. ובלעדיו, לכל העבודה המצוינת של כהן היה פחות ערך.

בית"ר ירושלים בוואלה! ספורט