הבעיות של קטש, הצרות של דרוקר

מהמחזור ה-18 יצאה גלבוע/גליל בהרגשה מצוינת. היא ניצחה במשחק בית את בני השרון/הרצליה, הניצחון השלישי שלה ברציפות, והייתה בטוחה במקום השני בטבלה. באופן מוזר למדי, אל המשחק מול ברק נתניה היא כבר הגיעה ללא כל מומנטום. כל זכר לאותה קבוצה היה מקרי לחלוטין. הדבר המדהים הוא שמאז אותו ניצחון, גליל/גלבוע בכלל לא הפסידה - היא פשוט לא שיחקה. שבוע אחד בגלל המצב בדרום, ושבוע בגלל הליגה עם מספר אי זוגי של קבוצות. 21 יום ללא כדורסל, הלך המומנטום.

מתחילת העונה כל מאמן שחוזר מהפגרה הכפויה מציין שהקבוצה שלו מגיעה חלודה למשחק (במיוחד אלו שלא משתתפות במפעל נוסף) וששבועיים ללא משחק הם יותר מדי. חלק מהקבוצות שולחות שחקנים הביתה לחופשה, ומקבלות קבוצה חדשה כמעט, כזאת שמגיעה ללא חשק לעלות על הפרקט, ובדרך כלל נופלת ומאבדת את מיקומה. יקראו לזה מקריות או לא, אבל רק שתי קבוצות העונה הצליחו לחזור מהפגרה הכפולה (אחת בכל סיבוב) ולא לאבד לפחות משחק אחד לאחריו – הפועל ירושלים ומכבי ראשון לציון.

כבר כמה שנים מאמנים טוענים שאין פה מספיק משחקים, ושצריך לבחון אפשרות לדחוס גם באמצע העונה שני משחקים בשבוע. אין באמת סיבה להתחיל את הליגה כל כך מאוחר. אולי שלושה סיבובים מלאים זה לא תמיד הכי ספורטיבי, אבל אין מה לעשות, קבוצות צריכות לשחק. לא ייתכן מצב שלקראת השלבים המאוחרים של העונה, מגיעות קבוצות שאיבדו את כושר המשחק שלהן. אסור לתת לסיטואציה מוזרה כזאת יד פעם נוספת.

מכבי ראשון לציון הצליחה להבטיח את המקום בשישייה הראשונה בזכות הניצחון על הפועל ירושלים, אבל חוץ מהניצחון, לאפי בירנבוים אין יותר מדי סיבות להיות אופטימי. מאז החזרה מגמר הגביע, לפני כחודש, הצליחה הקבוצה שלו לרשום משחק וחצי נורמלי של כדורסל. בשלושת המשחקים האחרונים ההתקפה של הכתומים מתבססת בעיקר על יכולת אישית, וכששניים מהשחקנים הבולטים של הקבוצה, דרווין קיצ'ן ואדריאן יוטר, סוחבים פציעה שמגבילה אותם, אין זו הפתעה שראשון לציון מאבדת חלק מהדרך שלה.

אחת הסיבות לאובדן הדרך של ראשון לציון זו הסכנה שלקחו במודע בקבוצה העונה כשבנו סגל קצר יחסית. מאז מעמד חצי גמר הגביע, מעמדו של עמית בן דוד הלך ופחת, איגור נסטרנקו ואור סולומון לא מגיעים ל-10 דקות לפעמים ביחד, ואייל שולמן המוכשר נשכח על הספסל. אז נכון שבכל רגע נתון מאמן רוצה את השחקנים הכי טובים שלו על הספסל, אבל עייפות ושחיקה הם דבר שלא לקחו בחשבון, וארבעת הזרים של ראשון לציון ביחד עם ניצן חנוכי משחקים ביחד 169 דקות. הספסל נותן בממוצע בכל משחק 31 דקות מנוחה, 6.2 דקות לשחקן, שחיקה גדולה מאוד.

ואם הדברים הללו לא מספיקים, אז גם היחסים בין אוהדי הקבוצה, אלו שקיבלו כל כך הרבה מחמאות במעמד הגביע, להנהלת הקבוצה המתחלפת התדרדרו. השיא הגיע לפני המשחק מול ירושלים ששלט מחאה עם הכיתוב: "לא רוצים את פרי בראשון" נעלם מחדר האוהדים בבית מכבי. בהנהלת ראשון לציון מודים שאכן נעלם השלט, אך לא יודעים לאן, והאוהדים החליטו למחות ולא נכנסו לרבע הראשון נגד ירושלים. אין ספק, זה לא הזמן של ההנהלה להרחיק את הקהל, בדיוק בזמן שהם צריכים אותו. אין לדכא מחאה לגיטימית, בטח לא במחיר איבוד הקהל.

אם לא תפשל בצורה קשה במחזור האחרון, הפועל ירושלים תעפיל לשישייה הראשונה גם העונה. הקבוצה של שרון דרוקר עוד יכולה לסיים את העונה במצב טוב אם תצליח להגיע לביתיות בפלייאוף ואולי גם להיכנס לפיינל פור, ובעונה סדירה בה היא צוברת תשעה הפסדים כשנשארו עוד שישה משחקים לסיומה, זה ייחשב הישג גדול. ירושלים של השבועות האחרונים היא קבוצה יותר מאוזנת, יותר לוחמת, עדיין לא מספיק טובה כדי לעמוד במטרות הראשוניות שלה, אבל גם זה משהו בעונה כזאת.

לפני שעודד קטש פוטר, הוא טען שקשה לחבר קבוצה כשכל עונה משתמשת בשחקנים אחרים. על אף שקטש ספג על זה ביקורת נוקבת, הוא בהחלט צודק. אפילו אם דרוקר יצליח לחבר את ירושלים לכדי סיום עונה טוב, הוא יצטרך בעונה הבאה לבצע שינויים כמעט מרחיקי לכת במועדון על מנת להחזיר אותו לימים יפים יותר, וייתקל באותה בעיה. מלבד יובל נעימי, אלישי כדיר ואולי בריאן רנדל ואורי קוקיה, אף אחד מהשחקנים לא הצדיק את עצמו העונה, ויצטרכו לחפש קבוצה חדשה.

דרוקר יצטרך ללמוד מהטעות של עודד קטש, שצירף יותר מדי שחקנים ישראלים שמשחקים על אותה עמדה ואיבד אותם. קוקיה נפגע מאוד מהצירוף של כדיר, משה מזרחי ודן גרונפלד לא רק שלא השלימו אחד את השני אלא נעלמו, וגוני יזרעאלי? במקרה הטוב תורם מספר דקות קטן ויצטרך בעונה הבאה למצוא קבוצה שתיתן לו תפקיד משמעותי יותר. הפועל ירושלים חייבת לשמור על מסגרת שפויה, מסגרת היררכית מאוד, ולהבין שהיא לא בשלה בשלב הזה להיות אלטרנטיבה למכבי תל אביב. עליה לנסות להידמות יותר לקבוצות הליגה האחרות, וכך אולי לעשות צעד בחזרה להחזרת ההגמוניה המקומית.

בשבוע שעבר קיבלה מכבי חיפה החלטה נכונה ראשונה לאחר זמן רב ושחררה את ג'רמיין ג'קסון. הצוות המקצועי של הירוקים, הנוכחי והקודם, לא הסתדר עם ג'קסון, השחקן לא נתן מעצמו מה שציפו ממנו, ובעיקר נהג להאשים את כולם חוץ מאת עצמו. יומיים אחרי ששוחרר נתן ראיון לשני מקומונים בחיפה בו טען שיש להחליף את הנהלת הקבוצה, העביר ביקורת נוקבת על כל מי שקשור למועדון, והשאיר את כולם עם הלשון בחוץ. אין ספק, אמרו בחיפה, עשינו נכון שנפטרנו ממנו.

בחיפה שידרו במהלך כל השבוע שטמיר אריאלי, אחד השחקנים המוכשרים בגילו, יצטרך לעשות את קפיצת המדרגה והם מאמינים בו, ואכן אריאלי קיבל 27 דקות במשחק מול הפועל חולון, כשהשיא הקודם שלו בליגה עמד על 9 בלבד. הבעיה עם המהלך של מכבי חיפה הייתה שמדובר בשחקן חסר ניסיון. מוכשר ככל שיהיה, במצב הקטסטרופלי של הירוקים, אין לו באמת סיכוי להראות את מה שהוא יודע. כשהקבוצה מובסת בקלות ב-30 הפרש, לא משנה מה אריאלי יעשה, זה ייראה רע.

כרגע בחיפה יצטרכו לקבל החלטה, אם הם יבחרו להמשיך להתבזות ולא לצרף גארד זר, הם אולי ירוויחו דקות משחק לאריאלי, אבל לשחקן שרואה את הקבוצה שלו מקבלת בראש בכל משחק כשהוא על הפרקט, הביטחון כבר לא יצמח. מנגד, אם יביאו שחקן פחות דומיננטי מג'קסון, ויידעו לשלב את אריאלי לידו בצורה יעילה, אולי יצליחו לעצור את הרצף, להרוויח את השחקן בדקות משחק וביטחון, ואולי בעונה הבאה גם יצליחו להצמיח דשא בכרמל.

כבר חמש שנים שבליגת העל חולמים על דבר אחד – חזרתה של הפועל תל אביב עם קהל האוהדים שלה לליגה הראשונה. לאחר חזרתה של הפועל חולון, ביחד עם הפועל ירושלים ומכבי תל אביב, יהוו האדומים מתל אביב את מה שאבנר קופל חולם עליו: קבוצה רביעית שתסחף את הליגה. ביחד עם הקהל המכובד שיש לאשקלון, ראשון לציון, חיפה וגלבוע/גליל, לפחות לשמונה קבוצות בליגה יהיה מה למכור בנושא הקהל.

אחרי הכישלון של העלייה בעונה שעברה החלה הפועל תל אביב את העונה הנוכחית בצליעה. בשלב מסוים היא הייתה רחוקה מהמוליכה המאיימת מכבי באר יעקב, רשמה הפסד שלישי וספגה ביקורת מוצדקת. אלא שהמאמן ארז אדלשטיין טען ואמר כל הזמן כי השחקנים שלו צריכים זמן להתחבר, ושהפורוורד קרטיס קלי מתאים לליגת העל. כולם גיחכו, אבל אדלשטיין צדק. האדומים שלו נראים בתקופה האחרונה לא פחות טוב מהקבוצה המרשימה של שרון אברהמי מאשתקד.

היתרון הגדול שבהפועל דיברו עליו היה האפשרות להמשכיות לליגת העל. בתחילת העונה איש לא חשב שבר טימור, אבירם זליקוביץ', יותם שירן והפורוורד האמריקאי קלי יוכלו לעשות את קפיצת המדרגה ביחד עם גל איתן ומתן נאור. כעת סימני השאלה מתהפכים לסימני קריאה, הפועל קיבלה תבנית של קבוצה, מגיעה במומנטום נהדר לקראת השלבים המכריעים של הליגה הלאומית ואם לא תיפול בצורה סנסציונית, תשלים את המשימה ותחזור לליגה הראשונה. לנו נותר רק לחכות בתקווה שיעמדו בציפיות של כולם מהם.

המצטיינים:
1. טזמין מיטשל – הפועל חולון
2. בריאן אסברי – ברק נתניה
3. אלכס טיוס – מכבי אשדוד
4. דרווין קיצ'ן – מכבי ראשון לציון
5. אדריאן בנקס – ברק נתניה

הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:
1. אנטון שוטבין – מכבי אשדוד
2. שלומי הרוש – הפועל חולון
3. טמיר אריאלי – מכבי חיפה
4. גלעד קרני – מכבי אשדוד
5. אור סולומון – מכבי ראשון לציון

ציפינו מהם ליותר:
1. דן גרונפלד – הפועל ירושלים
2. קרלוס פאוול – מכבי חיפה
3. אלישי כדיר – הפועל ירושלים
4. ג'ייסון וויליאמס – בני השרון/הרצליה
5. כריס תומאס – הפועל גלבוע/גליל עליון