ספר מלכים

1968/9- 25 שערים ב-30 משחקים

את העונה הזו סיימה מכבי נתניה במקום השלישי. קשר הקבוצה באותן השנים אלברט גזל (אבא של רביד) הגדיר אותה כ"שנה שבה כל הכישרון של נתניה יצא החוצה והחלה להיבנות המסורת של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80". גזל מתאר את נתניה של אותה עונה ומבהיר כי המקום השלישי אינו משקף: "היינו טובים יותר מהפועל ומכבי תל אביב שסיימו ראשונות. אפשר היה לראות את זה גם במספר השערים שכבשנו (71 לעומת 45 ו-55 של התל אביביות-א.ס). מוטלה, מעבר לשערים, הבשיל כמנהיג של הקבוצה שדחף את כולם, שיחקנו כדורגל לא רגיל, ניצחנו בתוצאות גבוהות ותמיד רצינו לנצח יותר עד הדקה האחרונה. הייתה התלהבות, אבל לא היינו מספיק אחראיים ויציבים ואיבדנו נקודות בגלל נאיביות. אחרי שנתיים כבר ידענו לא לאבד אותן".

ומוטלה עצמו? גזל עדיין מתרגש כשהוא מדבר עליו: "באותה עונה הייתה תחושה שבכל משחק הוא מבקיע. הוא עשה דברים בקלות – בבעיטות מחוץ לרחבה, כדורים חופשיים, הוא עבר שחקנים, באמת הגיע לשיא הבשלות שלו והיה ברור שהוא הולך להביא לנתניה תארים בשנות השבעים. הוא היה שחקן הכדורגל הכי טוב בארץ בפור אדיר. בדרך כלל, מלכי השערים הם חלוצים שמביאים מספרים אבל מוטל'ה היה פליי-מייקר, מאחורי החלוץ והשפיץ ביחד, את כל מה שהיה צריך הוא מביא לקבוצה בהתקפה וזה היה הסוד שלו באותה עונה".

אגב, שפיגלר היה באותה עונה שנה שלישית ברציפות מלך השערים, הישג חסר תקדים שרק אלון מזרחי הצליח לשחזר בין 1992 ל-1994.

1977/8 - 16 שערים ב-30 משחקים

עונת 1977/8 ידועה כעונת הדאבל הראשון של נתניה. בנוסף לכך, השתתפה הקבוצה במפעל האינטרטוטו וסיימה בראש הבית לאחר ניצחונות על קבוצות משבדיה, נורבגיה ויוגוסלביה. העונה הזו כונתה "עונת הטריפל".

לביא זכה אז בפעם הראשונה בתואר מלך השערים: "זאת הייתה עונה גדולה שלנו. מה עוד אפשר לבקש, כשזוכים בכל התארים? היתרון הכי גדול היה שמוליק פרלמן על הקווים, היות שמרבית השחקנים עברו דרכו במחלקת הנוער, ספגו יסודות והגיעו מוכנים לבוגרים כשהם יודעים היטב מה הדרישות שלו ומה צריך לעשות כדי להצליח". לביא היה ידוע במשחק הראש המצוין שלו, כאשר מחצית משעריו בעונה הזו היו בנגיחות.

לביא מספר: "כבר במחזור הראשון היה ברור לאן זה הולך. שיחקנו נגד בית"ר תל אביב וטרפנו אותם 0:5 שיכול היה להיגמר גם 0:12. היה איזשהו שלב באותה עונה שבו קצת הורדנו הילוך וזה סיבך אותנו, אך לא היה ספק מי תהיה האלופה. אני חושב שהמשחק שמסמל את האליפות הזאת יותר מהכל זה הניצחון על מכבי יפו בחוץ 2:3. יפו הובילה ממש בפתיחה 0:2 והיה נראה שהסתבכנו, אבל גול של מוטל'ה ועוד צמד שלי עשו מהפך ושם אולי הכרענו את כל העונה הזאת. זה היה סמלי, כי זה היה גם המשחק האחרון של מוטלה לפני שפרלמן החליט לשחרר אותו מהקבוצה".

לביא זכה בתואר כשהוא רק בן 22. צריך לזכור שהוא החל לשחק כדורגל רק בגיל 15 וחצי: "הקריירה שלי עברה לא מעט בעיות. עד גיל 15 וחצי הייתי שחקן כדורסל מצויין. הצטרפתי לכדורגל בגיל של נערים א' והייתי מלך השערים הארצי בגילאי נוער, אבל אף אחד בנתניה לא דאג לי ובצבא צירפו אותי לסטי"לים. כשהגעתי לסטי"לים פגש אותי קצין שהכיר אותי מנתניה, הפעיל כמה קשרים ואחרי חודש רפול, שהיה אלוף פיקוד הצפון, דאג שאקבל שחרור לאליפות צה"ל. אחרי כל זה, כשאני שלושה חודשים מחוץ לכדורגל, דאגו לי ליציאות לאימונים. הגעתי לאימון של הנוער ואליעזר שפיגל שראה אותי אמר לי שהוא רוצה שאצטרף לבוגרים. יום למחרת כבר התלבשתי עם הבוגרים מבלי שעשיתי איתם אימון אחד וכבשתי צמד במשחק גביע נגד בני יהודה. בשבת, אחרי ארבעה ימים, כבשתי עוד שער והשאר היסטוריה. אגב, גם בשנה שאחרי יצאתי לאימונים רק פעמיים בשבוע. אני לא אשכח שלאחר מספר שבועות לא מסרתי לשפיגלר איזה כדור ברחבה. והוא ניגש אליי ואמר לי "חתיכת פישר, מי אתה חושב שאתה?" והבנתי אז מי זה מוטלה ואיך צריך להתייחס אליו במכבי נתניה".

1979/80 - 18 שערים ב-30 משחקים

זו הייתה אולי האליפות הכי פחות אטרקטיבית של מכבי נתניה, כאשר כדורגלן העונה שלה היה השוער איציק ויסוקר. יחד עם זאת, לביא המשיך להפציץ עם 18 שערים מתוך ה-53 שהבקיעה הקבוצה: "זאת דווקא העונה שאני מרגיש שבה תרמתי יותר מכל עונה אחרת, כי בניגוד לשנים שבהן הכל הלך ושטף, בלא מעט משחקים לא התחברנו והצלחנו להכריע אותם עם הרבה אופי. בתחילת העונה היה לנו משחק אצלנו בבית נגד מכבי תל אביב שהייתה אלופה שנה קודם. הפסדנו 4:1 והייתה תחושה שהעונה הולכת למקום לא טוב. אבל שוב, היה לנו את היתרון שכולם כאן גדלו ביחד, החיבור המיוחד הזה וכל כך הרבה כישרון, כך שבסופו של דבר עדיין היינו הטובים ביותר בארץ גם כשלא היינו טובים. שיחקנו גם באינטרטוטו ולא הפסדנו משחק אחד".

התסכול של לביא היה ידוע באותן שנים. הוא סבל מחוסר פרגון והערכה לתרומתו, או יותר נכון היחס המפלה אליו זכה לעומת עודד מכנס. בראיונות שנתן אז אמר כי "אני תורם לנתניה לא פחות ממכנס", "באיזור המרכז הייתי הרבה יותר מוערך ומפורסם" ו"כולם יכולים לקשקש, אבל אני לא שחקן אפור".

גם היום לביא זוכר את זה אבל מחייך: "אני צוחק היום על מה שלקחתי אז ללב. הייתה תחושב שבעיקר מכיוון שבתקשורת לא מפרגנים, לא משנה מה אני אעשה, תמיד יכירו את מכנס. אם אני הבקעתי ומכנס בישל היו מדגישים את מכנס, אם להיפך גם היו מדגישים את מכנס ואין ספק שזה כאב. אף פעם לא התחברתי ודאגתי ליחצן את עצמי, ואולי זאת הייתה הבעיה. למזלי, עם השנים הבנתי כמה הערכה יש כלפיי אצל האוהדים ברחוב וידעתי לא להתייחס לדברים".

אגב, לביא זכה עוד פעמיים בתואר, ב-1983/4 ו-1984/5. לזכייה האחרונה מלווה סיפור פיקנטי. בעיתון למחרת מחזור הסיום נכתב כי "כל שחקני מכבי נתניה השתתפו באופן פעיל במשימה המרכזית של המשחק נגד הפועל לוד - להכתיר את דוד לביא למלך שערי הליגה". הוא נזכר: "לפני המשחק היו לי 14 שערים, כאשר לאוחנה ומשה סלקטר היו 16. עד המחצית הבקעתי שער אחד ובהפסקה הבנתי שאוחנה יצא החוצה בבאר שבע וקיבלתי זריקת מוטיבציה אדירה. במחצית השנייה כולם עשו הכל בשבילי. באחד המצבים עליתי לכדור גובה עם השוער על קו השער, לא נגעתי בכדור אך הכדור עבר אותנו ונכנס. כל שחקני נתניה קפצו עליי מיידית, כדי שכולם יחשבו שאני הבקעתי ואשווה את המספר לזה של אוחנה וסלקטר. שהגענו למרכז המגרש, השופט יאיר טילינגר, שהיה חיפאי ורצה שסלקטר יזכה, אמר לי שהוא לא רושם את הגול הזה לזכותי. אמרתי לו "תעשה מה שאתה רוצה", אך בסופו של דבר הבקעתי עוד שניים והגעתי ל-18 שערים".

1981/2 - 26 שערים ב-30 משחקים

את המאזן של מכנס צריך באותה עונה צריך לעכל שוב כדי להבין. הוא סיים את העונה עם 0.867 שערים למשחק, ממוצע הבקעה שני רק להישגו של ניסים אלמליח מ-1955 - 30 שערים ב-26 משחקים. עונת 1981/2 זכורה לוותיקי הענף כעונת השישיות של נתניה, עם תבוסות מפורסמות שהנחילה למכבי תל אביב (0:6) ובית"ר ירושלים (1:6). נתניה הייתה הקבוצה האטרקטיבית ביותר בארץ, אך איבדה את האליפות להפועל כפר סבא הטקטית, שניצלה את המעידות שלה לאורך העונה.

מכנס מספר: "העונה הזאת הייתה באמת פספוס כי היינו טובים יותר מכפר סבא בכמה דרגות. עשינו שטויות שעלו לנו ביוקר, אבל בסך הכל זו הייתה עונה אדירה עם אליפות שפוספסה על ידינו. באופן אישי, זאת הייתה העונה הפוריה בקריירה שלי, עם ממוצע השערים מהגבוהים שהיו בכדורגל הישראלי והיא באמת הייתה מיוחדת. אני זוכר שבאיזה חודש הקבוצה כבשה 12 שערים, כולם שלי. העונה הזאת לא הייתה מקרית, זה היה חיבור של ותיקים שרצים שנים יחד עם דור צעיר שלנו ששיחקו בעיר ובתיכון, ועלו יחד לייצר את העונה הזו ואת זאת שאחריה".

מכנס נזכר במשחק העונה, חמישה מחזורים לסיום נגד הקבוצה לה הפסידה נתניה את הכתר, הפועל כפר סבא: "הקופסה הייתה מפוצצת באוהדים, משהו בלתי רגיל. כפר סבא הייתה במקום הראשון, אבל בגלל הפרש שערים ידענו שניצחון מעלה אותנו למקום הראשון. במחצית הראשונה החמצנו הרבה כאשר כפר סבא הובילה והצלחנו להשוות (שער של מכנס – א.ס.) רק לקראת סוף המחצית, אבל במחצית השנייה כבר הכדורים נכנסו וזאת הייתה אחת ההצגות הגדולות שלנו. ניצחנו 2:5 ויכולנו להבקיע גם כפול. הוכחנו מי הקבוצה החזקה יותר והראויה לאליפות, אבל בפיניש, כמו בכל העונה, איבדנו נקודות במקומות שלא היינו צריכים והאליפות הלכה לכפר סבא".

1982/3- 22 שערים ב-30 משחקים

העונה הזו זכורה לאוהדי הכדורגל כעונה בה הגה מוטלה שפיגלר את המונח "נתניה ועוד 15". אם בעונה הקודמת נתניה הייתה הטובה בליגה אך איבדה את האליפות, הפעם היא פשוט דרסה את הליגה וזכתה באליפות כבר במחזור ה-25, כאשר הפער מיריבותיה דו ספרתי כבר מהמחזורים הראשונים.

מכנס מספר: "קשה בכלל לחפש משחק עונה כי לא היו כאלה. היינו כל כך טובים ובולטים מעל הליגה, שבאמת לא היו לנו יריבות. שטפנו את המגרש, שלטנו במשחקים, הבקענו הרבה שערים ופשוט רקדנו על המגרש. בעונה הקודמת היינו מצויינים אבל עשינו טעויות של נאיביים ואיבדנו נקודות שטותיות, הפעם כבר לא היה מי שיעצור אותנו. אני זוכר ששחקני יריב היו אומרים לנו שהם מפחדים להגיע לנתניה והיו מוכנים להסתפק בהפסד מינימלי ולוותר על התענוג".

מכנס גם סבל לא מעט מבלמי הליגה: "אחרי העונה הקודמת, שהייתה מבחינה סטטיסטית הטובה בקריירה, היה מאוד קשה הפעם. גם כך כל הקבוצות התגוננו נגדנו, אבל אז לא שמרו על שחקני התקפה כמו היום ולא הייתה טלוויזיה. הייתי צריך להתחמק לא מעט משחקנים שניסו לפגוע. אני זוכר מצבים שבהם ידעתי שאם אני לא זז עוד שנייה, אני מקבל את הכניסה ברגל. זה היה משחק פיזי מאוד, אבל לא פחדתי והתמודדתי עם זה בשכל ובזהירות".

ולשאלת השאלות - מי טובה יותר, נתניה של 82/3 או מכבי חיפה של 93/4 ענה מכנס: "שתי הקבוצות היו מצויינות, אך אני חושב שהייחוד שלנו הוא שאנחנו היינו חלק ממסורת של מועדון שהריץ שנים שחקני בית. זאת הייתה תוצאה של עשר שנים של עבודה של שחקנים שהכירו מהשכונות ומבתי הספר, גדלו ביחד במחלקות הנוער והיו חברים שפשוט עשו תהליך ענק בדרך לעונה הזאת. חיפה עשתה זאת באותה עונה עם רכש שהגיע מכל קצוות הארץ והשושלת נעצרה די מהר, ולכן אני חושב שהאליפות שלנו הרבה יותר איכותית ומיוחדת. אפשר היה לראות את זה כשנבחרנו כקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של הליגה".

אגב, למכנס שזכה בשנתיים אלה בתואר כדורגלן העונה ופרט לכך היה מלך השערים גם ב-1976 ו-1979, יש פרט פיקנטי על שחקנים יוצאי נתניה: "תוסיפו אלינו את הרצל פיטוסי, שי הולצמן וקובי רפואה שלא שיחקו בנתניה כשהיו מלכי השערים, אבל הם תושבי העיר, ותבינו כמה מלכי שערים יצאו מכאן".