ב-27 בנובמבר האחרון עולם הכדורגל הבריטי זועזע - אין מילה אחרת - אחרי התאבדותו של גארי ספיד. זרם המספידים הלך והתעצם ככל שהשעות נקפו. כדורגלנים, מאמנים ואוהדים הזילו דמעה וסיפרו על ההלם, ואחרי כמה שעות גם הגיע הציוץ הראשון של קשר ק.פ.ר, ג'ואי בארטון, בחשבון הטוויטר שלו: "כרגע שמעתי על גארי ספיד. להגיד שאני בשוק יהיה אנדרסטייטמנט. המחשבות שלי עם משפחתו, אלו חדשות עצובות".
כמה שעות נוספות עברו ובארטון - כנראה אחרי שהעמיק במחשבותיו על הארוע הטראגי - חלק עם העוקבים אחריו תחושות נוספות: "מעשה התאבדות הוא חיבור של הדבר הכי טראגי, הדבר הכי נורא והדבר הכי אנוכי שיש". מיותר כמעט לציין שלא מעט אנשים בבריטניה זעמו על ההתבטאות שנעשתה פחות מ-24 שעות אחרי שספיד תלה את עצמו, אבל בארטון צייץ שוב: "אני מקבל פה תגובות וכרגיל יש מיעוט שלא מסכים אותי. אם היה להם חצי מוח, הם היו מבינים".
המקרה הזו היה רק מנה אחת בתפריט היומיומי שג'ואי בארטון מגיש בציוצים הרבים שלו. חשבון הטוויטר שלו הפך לאתר עלייה לרגל לעוקבים, ביניהם כדורגלנים אחרים, אוהדים ועיתונאים, ומדי כמה ימים הוא משגע את עולם הכדורגל המקומי עם עוד הטלת פצצה אינטרנטית.
למעטים שלא מכירים את ג'ואי בארטון, הנה תקציר באמת מקוצר של השערוריות שליוו את הקריירה של הקשר בן ה-29: הוא הכה בצורה קשה את חברו לשעבר למנצ'סטר סיטי אוסמן דאבו וריצה עונש של עבודות שירות, דחף סיגריה בוערת לעינו של שחקן הנוער ג'יימי טנדי, ישב בכלא 77 יום בגלל תקיפה בסניף מקדונלדס בליברפול, טופל בסדנה לשליטה בעצבים, הודה שהוא אלכוהליסט, ביצע אינספור עבירות קשות על כר הדשא, וגם נחשב לאחד מהקשרים האנגלים הכשרוניים בעשור האחרון.
האופי והרקע של בארטון סיבכו אותו בצרות, אבל הם גם אלו שהפכו אותו לאחד מהמרואיינים המעניינים בכדורגל הבריטי. לא בגלל הביקורות הקבועות על חבריו לקבוצה או על שחקני נבחרת אנגליה, כמו מהסיבה שהוא מעולם לא פחד להגיד את אשר על ליבו והוכיח שהוא מחזיק בדעות במגוון רחב של נושאים. בשנים האחרונות הפה הגדול גילה את הטוויטר.
מהמהומות בלונדון בקיץ שעבר, דרך ציטוטים של פילוסופים ועד הערות על קרבות אגרוף כמעט אנונימיים, הציוצים האינטנסיביים של בארטון נוגעים בקשת ענקית של תחומים. הם גם מעצבנים לא מעט אנשים. בפברואר האחרון הוא החל בשורת ציוצים על פרשת ההערות הגזעניות כביכול של ג'ון טרי כלפי אנטון פרדיננד ובין היתר הגדיר את הטיפול של הרשויות בה כ"זוועתי". בהתאחדות כעסו ואיימו להפוך את בארטון לכדורגלן הראשון אי פעם שעומד לדין על דברים שכתב ברשת חברתית, אבל הקשר מיהר לרקוד יחף על הגחלים: "אני אשמח גם לשבת בכלא בשם חופש הדיבור, תהפכו אותי לקדוש מעונה..".
הפרשה הזו נגמרה בלי שבארטון יואשם בדבר, אבל הקשר כבר סימן מטרה חדשה: דייויד בקהאם. יומיים בלבד לאחר מכן הוא התייחס לפרסומת של הכוכבן להלבשה תחתונה: "9.99 פאונד לזוג תחתונים זה מחיר שערורייתי. לייצר אותם עולה פאונד אחד בסווט שופס במדינות עולם שלישי. האם יש משהו שהמותג 'דייויד בקהאם' לא יעשה בשביל להרוויח עוד קצת כסף?". ברשת H&M, שבקהאם פרסם את התחתונים שלהם, מיהרו להגיב בכעס: "מי שטוען שבקהאם עושה שימוש בעבדות הוא משוגע". משוגע? בסך הכל ג'ואי בארטון.
כשהציוצים אודות טרי ובקהאם עלו לכותרות, לבארטון היו כ-1.2 מיליון עוקבים ברשת החברתית. נכון לכתיבת שורות אלו, בדיוק חודש לאחר מכן, המספר צמח ביותר מ-100 אלף. לא מדובר כאן במקרה. היום חשבון הטוויטר של ג'ואי בארטון הוא חלק בלתי נפרד מהתודעה של מי שעוסק בכדורגל האנגלי. אחת מההוכחות לכך היא בדמות שיר חדש שאוהדי ק.פ.ר חיברו לו: "He tweets what he wants, he tweets what he" (הוא מצייץ מה שבא לו, הוא מצייץ מה שבא לו).
בחודשים האחרונים חלק מכלי התקשורת בבריטניה מתייחסים לג'ואי בארטון והטוויטר כאל תופעה לכל דבר, כזו שראוי לפצח ולנתח. העיתונאי טום דה קאסטלה ריאיין אנשים, חקר, בדק ופרסם כתבה ארוכה במגזין של BBC. בין היתר כתב: "הציוצים של בארטון נוגעים בתחום הרבה יותר רחב מהדברים הבנאליים שמעסיקים את הכדורגלן המודרני הממוצע. הוא כתב על המצב החברתי, חשף את החיבה שלו לשירים של הסמיתס, הביע את הערצה שלו לאדריכל איסמברד קינגדום ברונל, וציטט את ניטשה וסנקא".
הסופר טים אדאמס, שכתב ספר על טניסאי העבר האקסצנטרי ג'ון מקנרו, התראיין לאותה כתבה והוסיף: "הפרמיירליג חסרה פילוסוף כזה מאז העזיבה של אריק קאנטונה. אני מאוד אוהב את חוכמת ה'box-to-box' של בארטון. הדברים שהוא כותב נעים משילוב של ססמאות טי-שירט וציטוטים מ-12 השלבים של נגמלים מאלכוהול, עד למחשבות ברומו של עולם על התרבות מערבית".
מצד שני ישנם אלו שממש לא מתרשמים. למשל הפובליציסט ריצ'רד לואיס, שכתב בין היתר: "בארטון מנסה להמציא את עצמו מחדש כספורטאי של העם, ככדורגלן-פילוסוף. בגיל 29 הוא נואש לשמש כדובר של דור שלם, אבל במקום זה שוב מככב במאבק נגד הירידה. הוא מצטט פילוסופים וחושבים גדולים, אבל בטוח שהוא לא קרא אותם בעיון או הבין אותם".
כך או כך, בארטון מעורר דיון ובזכות הטוויטר, הקריירה שלו אחרי שיפרוש מכדורגל נראית מובטחת. פרשן, פובליציסט או חבר בפאנל כזה או אחר בתכניות טלוויזיה אם הוא רק יחפוץ בקריירה כזו, יהיו לא מעט קופצים על הסחורה.
הציוצים של בארטון בטוויטר כאמור לא מוצאים חן בעיני כולם. בקיץ הוא תקף את הנהלת ניוקאסל ובתגובה הוצב ברשימת ההעברות, ולפני פחות מחודש חשף את התלבושת החדשה של נבחרת אנגליה מספר ימים לפני ההצגה הרשמית שלה - דבר שהרגיז את חברת אומברו. בין לבין הוא גם מצא זמן לחסל חשבון עם מאמנו לשעבר בק.פ.ר, ניל וורנוק, כשצייץ: "הבחור איבד את העבודה שלו ועכשיו מאשים את כל העולם. זה מביך. שיסתכל במראה".
בארטון מוכיח כמעט מדי יום שאין אצלו פרות קדושות, גם לא כדורגלנים שמשתפים איתו פעולה או מאמנים שמדריכים אותו. הציוצים שלו מעוררים לא מעט סימני שאלה אתיים ותהיות לגבי הנאמנות שלו לסובבים אותו, אבל לגבי הנאמנות שלו לעוקבים אחריו - אין שום ספק. האיש הוא תופעה.
בתחילת השבוע בארטון צייץ וקרא לקשר ארסנל עמנואל פרימפונג בכינויים שבתרגום חופשי לעברית מתפרשים כ"מונגולואיד" ו-"סתום". פרימפונג הצעיר, שהושאל לוולבס בתחילת 2012, נפצע במהלך תיקול עם הקשר לפני כחודש וגמר את העונה, וכעת בארטון החליט לעלוב בו. אחר כך הסביר, בטוויטר כמובן: "מותר לי לקרוא למי שאני רוצה 'סתום'. אני מאחל לו החלמה מהירה".
זו הייתה השערוריירה התורנית שסוקרה יחסית בהרחבה, אבל תסמכו על ג'ואי בארטון שהציוץ המרעיש הבא שלו כבר נמצא מעבר לפינה.
היכנסו לטוויטר של ג'ואי בארטון ותהנו