לאמריקאים יש מונח מאוד מעצבן מזווית הראייה של לקוח. למונח הזה קוראים "פוליסי". מדיניות. כשאומרים לך ש"זו הפוליסי שלנו", אתה יודע שמעכשיו אפשר לדבר לקיר, שזה בכלל לא קשור להיגיון כזה או אחר, לפרשנות או לכיפוף חוקים. מתאים או שלא מתאים לך, זו המדיניות של החברה ולך תתווכח.
"פוליסי" הוא רק ביטוי אחד בשורת מונחים ציניים שמגדירים את עולם העסקים האמריקאי, מערכת קרה ומחושבת שמתעקשת בתוקף להפריד בין רגש לעסקים. המונח השני שמוביל ברשימה הוא "זה הביזנס". כסף הוא שם המשחק ונגדו אף טיעון לא יעזור. בקבוצות ספורט תמצאו שימוש במושגים הללו גם אם לעתים הוא רק מרומז. ניו אינגלנד פטריוטס, למשל, עשתה לה נוהל לנפות שחקנים רגע לפני שהם מקבלים מענק חתימה מחודש. הפטריוטס, שוויתרו על דיפרנס-מייקרים כמו אדם וינאטיירי, לוייר מילוי, דמיאן וודי וטיי לואו, לא המציאו את הניפויים, אבל בעידן תקרת השכר הם שכללו את החיתוכים לדרגת אמנות. קבוצות רבות הבינו לאורך השנים שזו הדרך היחידה לשרוד בג'ונגל של ה-NFL. רק בשבוע שעבר אמרה פיטסבורג סטילרס, שהייתה צריכה להשיל כמה דולרים מהתקציב, שלום להיינס וורד, אחד מגדולי התופסים של העשור האחרון.
מהסיבה הזו, לא רבים הופתעו כשבעלי אינדיאנפוליס קולטס ג'ים אירסיי הודיע לפייטון מאנינג שדרכיהם נפרדות. מבחינה עסקית, אירסיי עשה מהלך שקשה להתווכח עמו: הוא חסך 28 מיליון דולר שאמור היה לשלם לקוורטרבק פצוע, שלפי הערכות רבות הקריירה שלו מאחוריו. יש לו ביד את הבחירה מספר 1 בדראפט, בה הוא צפוי להשתמש כדי למשות את אנדרו לאק. אירסיי והקולטס יוצאים לדרך חדשה, והם אפילו לא צריכים להשתמש במונחים כמו "פוליסי" או "זה הביזנס". כלכלית, הצדק עימם ואם סן פרנסיסקו יכלה להרשות לעצמה לשלוח לקנזס סיטי את ג'ו מונטנה הגדול, גם לקולטס מותר להגיד ביי ביי למאנינג.
זו פרידה מתבקשת מבחינת שני הצדדים, אבל היא עדיין כואבת, וכאן אי אפשר להפריד מקצוענות מאמוציות. קשה להתעלם ממה שעשה מאנינג עבור אינדיאנפוליס ב-14 שנותיו במועדון. קשה עוד יותר לשכוח שהוא מעולם לא קיבל את הכלים הראויים כדי להפוך אותה לשושלת. רבים מאשימים את מאנינג בלוזריות ובהשלכת הסיכויים לפח, רק שצריך לזכור שהנסיבות לא תמיד אפשרו לו להצליח. הוא שיחק תחת מאמנים שמרנים בקבוצה נטולת הגנה, בדרך כלל, ובחלק הראשון והטוב יותר של הקריירה גם עם בועט שלא הצליח לייצר נקודות בקלאץ'. מה שהכי קשה לשכוח הוא את קרב המלים המר שניהל עם אירסיי, בעלים חסר קלאסה שתמיד צייץ, תרתי משמע, יותר מדי.
"אין פה באד גאי", כתב בוב קרביץ, הפרשן הבכיר של ה"אינדי סטאר" בבוקר יום רביעי. "אוהדי קולטס, אל תאשימו את מאנינג או אירסיי. הייתה פה שרשרת אירועים שהביאה לכך שלאירסיי היו מעט מאוד אפשרויות לפני שהגיע להחלטה הזו". זה נכון, רק שחוסר הקלאסה של אירסיי ושל הקולטס כארגון בלטו לכל אורך הדרך, עוד כשמורשת מאנינג הייתה יציבה כסלע בקבוצה. דרך המדיניות (או, אם תרצו, ה"פוליסי") של ביל פוליאן, אינדי עשתה הכל כדי להמאיס את עצמה, ולשיאה הגיעה בהוצאה המכוונת של הפותחים במשחק מול הג'טס ב-2009, כשעל הכף עמדה עונה מושלמת. רבים מאוהדי הפוטבול לא יכולים לשכוח את הבגידה הזו בעקרונות הכי מקודשים של המשחק, מבחינתם כל מה שקורה כעת במדינת צומת הדרכים של אמריקה הוא קארמה רעה שחוזרת בהפוכה.
אלא שכשמסתכלים בפריזמה מקצועית ושמים את גסות הרוח וחוסר הטקט בצד, ההתנהלות של אירסיי בחודשים האחרונים דווקא נוגדת את כל העקרונות שעליהם התבססו הקולטס אצל פוליאן. אינדיאנפוליס השילה מעליה את מעטה השמרנות וחתכה בבשר החי. דאנג'י, קולדוול, טום מור, מרווין הריסון, כנראה רג'י ווין וכמובן, מאנינג כל אלה בחוץ. המשמרת החדשה יוצאת לדרך תחת (כנראה) אנדרו לאק. צריך לזכור שבשנים האחרונות קוורטרבקים צעירים איבדו את הפריבילגיה לימי חסד. האחרון שנהנה ממנה היה ארון רוג'רס, שהתבשל היטב תחת ברט פארב. מת'יו סטאפורד, סאם בראדפורד וקאם ניוטון נזרקו למים העמוקים בלי מצו?פים וכך יהיה גם עם לאק.
כך שאינדיאנפוליס שמה את הביצים בסל אחד, כפי שעשתה ב-1998. בסופו של דבר, למרות כמה טעויות קריטיות בעיקר בצד המנטלי, זה עבד לה לא רע. רק ימים יגידו כמה מהר, אם בכלל, יצליח לאק לסלק את רוחו של מאנינג מאצטדיון לוקאס אויל. ורק ימים יגידו כמה מהר, אם בכלל, יחזור פייטון מאנינג לשחק פוטבול.
