גארי נוויל היה כדורגלן מזן הולך ונעלם - דעתן, בעל ערכים ומי שניהל בעצמו את הקריירה ולא נתן לסוכנים לתמרן אותו ולגזול את כספו. בדמדומי הקריירה שלו, מגן מנצ'סטר יונייטד החל להתעניין באיכות הסביבה וב-2010 אף הגיש בקשה לבנות בית רחב מימדים שמסתמך על אנרגיה טבעית בלבד.
באותה תקופה נוויל פגש את דייל וינס הבעלים והמקים של חברת אנרגיה ירוקה - ורקם איתו קשרים חמים. משחק הפרישה החגיגי של המגן, נגד יובנטוס במאי האחרון, היה "המשחק הירוק" ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבריטי אחרי ש-52 טחנות רוח שבבעלות החברה של וינס, סיפקו את כל החשמל לאולד טראפורד באותו משחק.
בדצמבר האחרון, בעידודו של הפעיל הסביבתי נוויל, הוצבו על גגות האצטדיון של פורסט גרין רוברס מהליגה החמישית, 180 פאנלים סולאריים שנועדו לסייע לה להשיג אנרגיה זולה וידידותית יותר לסביבה. למה דווקא פורסט גרין רוברס? כי דייל וינס הוא הבעלים שלה והוא הפך אותה לאחד מהסיפורים המעניינים בכדורגל האנגלי.
דייל וינס הוא אחד מהפעילים הבולטים והמפורסמים למען אנרגיה ירוקה ואיכות הסביבה באי הבריטי. הוא הקים את חברת Ecotricity שעוסקת בהפקת אנרגיה ממשאבים טבעיים, הוא צמחוני נלהב וב-2004 הוא קיבל תואר אבירות מהמלכה בזכות פעילותו למען איכות הסביבה.
כשהיה בן 15 וינס עזב את בית הספר ויצא לטייל בדרכים. הוא התגורר בקרוואנים ובבתים ניידים אחרים, זכה לניכור מהוריו התאצ'ריסטים שחשבו שהוא "קומוניסט", והיה פעיל בתנועות מחאה ירוקות. בתחילת שנות ה-80 הוא וחבריו השתלטו על חלק מבסיס צבאי שנבחר לשמש בית לטילים גרעיניים של צבא ארה"ב. כעבור חמש שנים הוא נטל חלק ב"קרב בניפילד" - עימות אלים, מפורסם ומתוקשר בין פעילי ניו אייג' לכוחות המשטרה באתר ההיסטורי סטונהנג'.
בהמשך וינס נרגע, התיישב והקים חברת ענק שהפכה אותו למולטי מיליונר. החיבור לכדורגל, כמו אצל עשירים רבים אחרים באי הבריטי, היה עניין של זמן, אבל הוא בחר דווקא בקבוצה מהאזור בו הוא גר: פורסט גרין רוברס אותה הוא רכש באוגוסט 2010 אחרי שהיא עמדה על סף פשיטת רגל.
רוברס היא קבוצה קטנה שמשחקת באצטדיון עם קצת יותר מ-5,000 מקומות. ממוצע הצופים שלה בשלוש העונות האחרונות נע סביב 1,000 (כמו עירוני רמת השרון מליגת העל הישראלית) והיא משחקת כבר 14 שנה ברציפות בליגה החמישית. למה איש עשיר ובעל אמצעים שכזה בחר דווקא בקבוצה מזערית שמשחקת במקום כל כך רחוק מאולד טראפורד, אנפילד, קאמפ נואו וסן סירו?
את המהפכה מתחילים בקטן. בכל ראיון איתו שנוגע לקבוצת הכדורגל שבבעלותו, דייל וינס מכריז על רצונו להפוך אותה לקבוצת הכדורגל הירוקה ביותר. זה חשוב לו עוד יותר מריצה במעלה הליגות ושם הוא משקיע את מלוא מרצו. הדשא באצטדיון ניו לואן מטופל בזבל אורגני ובעתיד הקרוב הבעלים מתכנן להתקין שם זרקורים מיוחדים שצורכים כמות נמוכה יחסית של חשמל ולהתחיל להסיע את הקבוצה למשחקי חוץ באוטובוס חשמלי. אבל זה רק על קצה המזלג.
בתחילת 2011 וינס החליט על מהפכה נוספת: שחקני הקבוצה לא יאכלו יותר בשר אדום. מובן שהוא לא יכול לאכוף את התקנה החדשה כששחקניו לא נמצאים במועדון, אבל בפורסט גרין אין יותר המבורגרים, נקניקיות או את פשטידות הבשר הבריטיות המפורסמות. גם לא ביציעים. מספר שבועות אחרי ההוראה לשחקנים, וינס החליט על איסור למכור בשר אדום על צורותיו השונות, באצטדיון ניו לואן של הקבוצה. עופות חופש ודגים המשיכו להיות מוגשים.
חובה להדגיש: ההחלטה של וינס לא הגיעה בגלל הרצון שלו לכפות את דעותיו על אנשים אחרים, אלא מתוך אמונה אמיתית שבשר אדום לא בריא, לא לאוהדים ובוודאי שלא לספורטאים. "אחרי שיחות שניהלנו עם מאמן הקבוצה ועם תזונאים, החלטנו שלשחקנים לא יוגש יותר בשר אדום מסיבות בריאותיות", הסביר אחד מחברי ההנהלה, טום וויליאמס, "ההחלטה להרחיב את זה ליציעים היא צעד בדרך להפיכתנו לארגון 'ירוק'. צוות הקייטרינג של האצטדיון עובד על חלופות מעניינות וטעימות".
אז מה אוכלים שחקני פורסט גרין רוברס ואוהדי הקבוצה? ראפ עם ממרח דלעת, סלק וגזר, המבורגר צמחי מפטריות פורטבלו ומאפים מקמח תירס. "כשאתה מוציא לאנשים את הבשר מהתפריט שלהם, הם חושבים שאתה מגביל אותם", אמר וינס, "אבל האמת היא שאתה בעצם פותח להם עולם חדש של אוכל מגוון".
למשחק הבית של פורסט גרין נגד יורק בנובמבר האחרון, הגיע אורח מפתיע: דויד ז'ינולה. שחקן העבר הצרפתי לא הגיע למחוז גולסטרשייר במטרה לרכוש נכס נדל"ני והוא גם לא בא לצפות בבן משפחה כזה או אחר שמשחק בליגה החמישית באנגליה. ז'ינולה בסך הכל היה שם כדי לבקר חבר - דייל וינס.
"דייל ואני חולקים רעיונות דומים בכל הנוגע לכוכב שלנו", אמר שחקן העבר הצרפתי, "הוא נחוש להפוך את פורסט גרין למשהו שונה ולדעתי הוא עושה את הדבר נכון כשהוא מנסה להביא את איכות הסביבה לתודעה גם דרך הכדורגל".
בינתיים לא כל האוהדים מרוצים, אם כי הם גם לא מקימים קולות של מחאה. חלקם מתגעגעים לאכילת בשר באצטדיון, אבל בינתיים הם מתייחסים לכל העניין בסקרנות ומקווים שבשלב מסוים הבעלים של המועדון יפנה משאבים גם למאמצי העלייה לליגה הרביעית.
הבעלים, שנוסע ברכב חשמלי וממשיך להילחם מדי יום ביומו על ה-אני מאמין הירוק שלו, סיכם: "כדי להאכיל אוכל-בשר צריך פי 10 אנרגיה מאשר להאכיל אדם צמחוני. האוהדים והשחקנים מאוד נהנים מההרפתקאה האקולוגית שלנו. זה כיף גדול".