ביום חמישי האחרון, קיבל קומישינר ה-MLB באד זליג טלפון, שהודיע לו על תוצאות הערעור של ריאן ברון. לזליג היה מאוד קשה לקבל את ההחלטה להשעות את כוכב מילווקי לחמישים משחקים בגין שימוש בחומרים אסורים, כיוון שהוא לא רק שימש בעבר כבעלי הברוורס, אלא היה זה הוא עצמו שהעניק לשחקן את תואר ה-MVP רק לפני מספר חודשים. אם כן, נדמה כי על הנייר החלטת הבורר לבטל את העונש שקבעה הליגה הייתה אמורה להוריד אבן גדולה מליבו של זליג, אלא שבפועל קרה בדיוק ההיפך. הערעור התקבל אומנם, אבל הבורר לא ניקה את ברון משימוש בחומרים אסורים, אלא הצביע על כשלים באירגון בראשו זליג עומד. למעשה, איש אינו מרוצה מהסיטואציה שנוצרה. לא ברון, שחפותו לא הוכחה ולא הליגה, שהפסידה לראשונה לשחקן בבוררות על שימוש בסמים.
ההתנהלות סביב הפרשה הייתה מאוד מוזרה. בתקשורת, בעיקר במילווקי, המון שמועות, סיפורים ומעשיות קיבלו כותרות ראשיות. כנראה שככה זה בעידן בו הטוויטר הוא דרך לגיטימית להעביר חדשות. כך לדוגמא, אחד הסיפורים גרס שהחומרים בהם השתמש ברון היו קשורים למחלת ההרפס. בדיעבד התברר שאחות במרפאה עירונית סיפרה על בחורה צעירה שהגיעה להיבדק לאחר שלטענתה קיימה יחסים עם השחקן, אלא שהוא הכחיש הכל וטען שמעולם לא חלה במחלת מין. אם כל זה לא מספיק, הרי שהסיפור בכלל פורסם בבלוג השייך לנער בן 16 מויסקונסין, שטען ששמע את אחד מחבריו של ברון מדבר על הנושא. בקיצור, בלגן.
לצערו של זליג, פרשת ברון אינה כאב הראש היחיד שלו בימים אלו. במהלך הפגרה, שמענו לראשונה על ההחלטה להוסיף עוד קבוצת ווילד קארד לפלייאוף מכל חטיבה. הרעיון הוא ששתי קבוצות מכל חטיבה ייפגשו ביניהן למשחק מכריע על הכניסה לפלייאוף בסיום העונה הסדירה. השיטה החדשה תוכננה להיכנס לתוקף רק בעונה הבאה, בה יוסטון תעבור ל-AL, אלא שבראיון שערך, אמר זליג כי הוא מצפה לראות את השינוי קורה כבר העונה. כל זה יצר מצב אבסורדי, בו חודש בלבד לפני פתיחת העונה, אף אחד לא יודע כמה קבוצות יתחרו בפלייאוף בסיומה. אולי כדי לפנות שוב לבלוגר מויסקונסין?
הרחבת הפלייאוף תאפשר לאוהדי הקבוצות ה"קטנות" להנות מהעונה יותר. בניו יורק ובבוסטון תמיד יש כסף, אוהדים, שחקנים ותקשורת ונכון שבשנים האחרונות מצאו בטמפה ביי שיטה מעניינת להילחם בנושא, אבל עבור אוהדי טורונטו ובולטימור, שנותרו בצל בבית ה-AL מזרח לדוגמא, כרטיס נוסף לפלייאוף יכול להפיח תקווה חדשה, בעיקר אחרי שאותו אוהד אוריולס נאלץ שוב לקרוא בעיתון איך הקבוצה שלו לא מסוגלת להחתים את פרינס פילדר ונאלצת להסתפק בהימור על צמד מגישים יפנים.
אגב פילדר, ההעדפה שלו ללכת לדטרויט היא חלק מתהליך ה"אמריקניזציה" של הליגה בשנתיים האחרונות, במסגרתו החליטו שלושת שחקני השדה הטובים ביותר בנשיונל ליג לעבור לאמריקן ליג. אדריאן גונזאלס, שהצטרף לבוסטון, הוביל את הדרך. אלברט פוחולס, שעבר לאיינג'לס וכאמור פילדר, המשיכו אותו בפגרה הנוכחית. שלושתם גם שחקני בסיס ראשון, מה שיוצר מחסור רציני בעמדה זו ב-NL. כל עוד ריאן הווארד פצוע, מלבד ג'ואי ווטו הנהדר אין כוכב גדול בעמדה הזו בכל החטיבה. למעשה, לא מעט דירוגים מציבים את ידידנו אייק דייויס כשחקן מספר 2 בבסיס הראשון בכל ה-NL ולהזכירכם מדובר בשחקן שלא שיחק בשנה שעברה. משעשע לחשוב על האולסטאר הקרוב, בו יחלקו את הבסיס הראשון גונזאלס, פוחולס ופילדר ומולם יתייצבו ווטו, דייויס ופול גולדשמיט.
התהליך הזה גם בא לידי ביטוי בסיקור התקשורתי. כשבוסטון איבדה יתרון של תשעה משחקים ואת המקום בפלייאוף בספטמבר האחרון, כולם עסקו בקריסה שלה ושכחו את זו של אטלנטה מה-NL, שהייתה לא פחות גדולה. שחקני הרד סוקס עדיין נשאלים על אותם אירועים, גם לאחר פתיחת אימוני האביב, בעוד שהברייבס נהנים מהשקט ובונים את הרוטציה החדשה בראשות הקולומביאני המבטיח בן ה-22, חוליו טהראן.
ונסיים בסיפור מני רמירז טיפוסי. ביומו הראשון עם קבוצתו החדשה אוקלנד, נכנס מני לחדר ההלבשה, הלך למגיש ברט אנדרסון ושאל אותו האם יש לו חומרי וידיאו בשבילו. הנוכחים בחדר פרצו בצחוק ואנדרסון הגן על רמירז למרות חוסר הזיהוי ואמר: "זה היה מוקדם בבוקר ולא לבשתי על עצמי שום ציוד". גם אחרי כל השנים, מני נשאר מני.
בייסבול בוואלה! ספורט
