ב-16 בפברואר 2011, ארסנל הייתה באופוריה. "ניצחנו את ברצלונה בשיטה שלה", התגאה רובין ואן פרסי לאחר ה-1:2 הביתי על הקטלאנים במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות. עיתונאי אנגליה שבחו את ארסן ונגר על הדרך בה קבוצתו גברה לראשונה על הקבוצה הטובה בעולם, והיו שם גם כדי להצטרף אליו במחאה נגד השופט על הרחקתו של ואן פרסי בהדחה במשחק הגומלין. ונגר דיבר אז, כהרגלו, על נאמנות לפילוסופיה של המועדון מתוך מחשבה על העתיד.
שנה עברה, ועכשיו גם לוונגר כבר אין את מי להאשים. הפילוסופיה קורסת, השחקנים לא מתאימים והכסף שנערם בקופת המועדון לא משרת אף אחד. המצב קטטוני. אחרי התבוסה הצורבת בסן סירו מול מילאן, ההדחה המוקדמת מהגביע האנגלי ולאור המרחק הרב ממאבק האליפות, כל שנותר לתותחנים בעונה השביעית ברציפות ללא תואר הוא הכרטיס לליגת האלופות. ארסנל חייבת את המקום הרביעי על מנת להכשיר את הקרקע לקראת החריש העמוק המתוכנן בעונה הבאה, ובכדי לשמור על הסיכוי להציל את הדבר היחיד אליו עורג ונגר: העתיד. לאן הולכת ארסנל מכאן?
השבר
את סטירת הלחי המצלצלת הראשונה, קיבלה ארסנל ממנצ'סטר יונייטד כבר בסוף חודש אוגוסט. אותו משחק שהסתיים ב-2:8 בלתי נשכח לזכות השדים האדומים, אילץ את ונגר לזנוח את אמונותיו ולבצע קפיצת ראש היישר לתוך חלון ההעברות שהתקרב לסיומו. פר מרטסאקר, אנדרה סנטוס, מיקל ארטטה, צ'ו יונג פארק ויוסי בניון הפכו לתותחנים, כברירת מחדל. מצד אחד, לא עוד צעירים שוונגר מאתר בצרפת במטרה להשביח אותם עם השנים. מנגד, שחקנים שהם במקרה הטוב בינוניים - בטח לא כאלה שמסוגלים לספק לארסנל את הניסיון, המנהיגות והאיכות להם היא כה נואשת. הכיוון אבד לחלוטין.
"בעיקרון, ארסן שינה את המדיניות של המועדון, בעיקר בכל הנוגע לנושא הרכש", הסביר שחקן העבר עמנואל פטי ב'פראנס פוטבול'. "בתקופות הראשונות הוא סמך על שחקנים ותיקים, מנהיגים, הישגיים. הם גם הביאו לו הצלחות. לאחר שזכה בתארים הוא עבר להסתמך על צעירים, ועכשיו מצא עצמו עם שחקנים שבירים שעלולים כל רגע לטבוע. יש עבודה פסיכולוגית רבה לעשות בקבוצה, הרי לא כולם יעזבו בקיץ. כל שחקן נראה כאילו הוא לבד בעולם. אין שם מנהיג".
המנג'ר הצרפתי, כאמור, לא תמיד היה שבוי בקונספציית הכישרונות הצעירים. בתקופות קודמות ידע ונגר להביא את תיירי הנרי מיובנטוס ולהפוך אותו מפלופ באיטליה לחלוץ על באנגליה. הוא הנחית שמות כמו פטריק ויירה, מארק אוברמארס, רובר פירס ואחרים, ולא כשהיו בני 18. ארסנל צריכה לחזור למה שעבד בשנים הראשונות, לאותם המהלכים שסיפקו שבעה תארים בתשע העונות הראשונות של ונגר בתפקיד.
"ארסנל במשבר כבר שנתיים", טען ג'ורג' גרהאם, מאמן התותחנים לשעבר. "הם לא מצאו תחליף לשחקנים שעזבו, הם חסרים מנהיגים והרכש שהגיע לא עומד בסטנדרטים של קבוצה שרוצה לזכות באליפות. הכסף קיים, אז אני לא מבין למה ארסן לא קנה כמה שחקנים איכותיים. יש לו רקורד נפלא, לכן אני לא מאמין שההנהלה תתעלם מזה. הוא יהיה שם גם בעונה הבאה, וכדי להצליח הוא חייב לקנות שחקנים בכירים ומנוסים".
המשענת
כפי הנראה, ונגר ימשיך בארסנל לעונה נוספת. הוא מקבל גיבוי אבסולוטי מראשי המועדון וכבר לא רומז על עזיבה. רק הצעה מההתאחדות הצרפתית או תזוזה מוחלטת לעמדת המנהל המקצועי בארסנל עשויים לשנות את דעתו. ונגר צפוי לקבל בקיץ 55 מיליון ליש"ט לצורך ביצוע רכש, והפעם יידרש להרפות במו"מ ולזנוח את העקרונות הרומנטיים שלא הוכיחו את עצמם. ארסנל פספסה בקיץ הקודם את פיל ג'ונס, סקוט פארקר וחואן מאטה בגלל התעקשות של נציגיה במהלך המגעים על כסף. רק כדי להזכיר, בקופה היו כ-54 מיליון ליש"ט מעסקאות המכירה של ססק פברגאס וסמיר נאסרי.
בקיץ הקרוב, ארסנל עשויה לזנוח את מדיניות היד הקפוצה כדי לצרף שחקנים מהדרג הראשון, אולם היא עלולה להיוותר ללא גורם האטרקטיביות העיקרי עבור רכש שכזה ליגת האלופות. היעדרות מהמפעל המרכזי של היבשת, בו בילתה ב-15 השנים האחרונות, תוכל להוציא את ארסנל מהמאבק על השחקנים הבכירים. במקרה כזה, גם הקשרים והמוניטין של ונגר בצרפת לא בטוח שיועילו. ללא הצ'מפיונס ליג, המועדון מצפון לונדון יאבד לא רק 45 מיליון ליש"ט מענקים, אלא גם יוקרה ואולי אף שחקן מוביל כמו ואן פרסי שטרם חידש את חוזהו. סיטואציה שכזאת, כמו שיכולים להעיד בליברפול, הופכת את הקבוצה ליעד פחות מושך מבחינת השחקנים המובילים בשוק ומקשה על חזרה מהירה לטופ.
אנדריי ארשבין כבר עשה את הדרך חזרה לזניט סנט פטרסבורג, ובקיץ צפויים ללכת בעקבותיו שחקנים נוספים. השאלה עד כמה נרחב יהיה שידוד המערכות. "ארסנל צריכה שינוי של לפחות שישה שחקנים בהרכב", הבהיר המאמן האירי דייויד אולירי, מסמליה של ארסנל בעבר. "מספר שחקני מפתח אכזבו את ונגר והקבוצה כולה נכשלה. ארסן ראוי להמשיך, אבל נדרש מהפך משמעותי. כדי לבצע אותו, צריך את המשענת של ליגת האלופות".
האופק
את הטעויות של אוגוסט ושאר המחדלים הקיימים, ארסנל כלל לא חשבה לתקן בינואר. גם הגעתו של תיירי הנרי, שתרם רבות מוראלית ומקצועית, נבלעה בתוך הדיכאון אליו שקע המועדון. אפילו ונגר עצמו, שחווה כעת את תקופת היובש הארוכה ביותר של מאמן כלשהו בהיסטוריה של ארסנל, נראה העונה מיואש מתמיד ומשדר חוסר אונים על הקווים. גם הוא מבין שארסנל נמצאת בעיצומה של צניחה חופשית, כאשר הגישה הפאסיבית בנקודת השפל בסן סירו סיכמה את הכל. "ונגר לא יכול ללכת סתם כך, הוא ווינר", הזכיר דניס ברגקאמפ ההולנדי, שמאז שנפרד מארסנל ב-2006 ראה את קבוצתו האהובה כושלת פעם אחר פעם. "הוא ירצה להפוך את ארסנל שוב לקבוצה מצליחה, אבל לשם כך הוא צריך גם שחקנים ווינרים כמוהו. כרגע אין כאלה. ארסנל נטולת גיוון, השחקנים דומים מדי אחד לשני".
לא רק על המגרש אין לארסנל את המנטליות הדרושה, אלא גם בצוות הסובב את ונגר. "מה לעזאזל עושה פטריק ויירה במנצ'סטר סיטי?", תהה הפרשן אלכס פין. "ונגר לא מקיף את עצמו באנשים הנכונים". למעשה, הצרפתי מחזיק בסמכויות רבות ומקבל החלטות באופן בלעדי. כבר אין מקום לתובנות נוספות או לאיזו לחישת עצה על האוזן. "אין ספק שזה משבר ואני עצוב מאוד עבור ארסן", התרכך פטי הצרפתי. "אנחנו חייבים להוקיר את מה שהשיג במהלך השנים, לא רק בשביל ארסנל אלא עבור כל הכדורגל האנגלי. אני המום, גם אם מבחינתי זו הייתה כרוניקה של מוות ידוע מראש. ביקרתי בחדר ההלבשה של הקבוצה אחרי הניצחונות על אסטון וילה ולידס, ו-40 דקות לאחר מכן הנרי עוד היה שם, אבל יותר מחצי קבוצה כבר לא. זה כדורגל, לא תחרות פופולריות בטוויטר ובפייסבוק. חברים, תוציאו את האצבעות מהתחת".
אז שחקני העבר והאוהדים טוענים כי זו ארסנל הגרועה אי פעם, אבל בכל זאת לא הכל שחור. למועדון יש אקדמיה מוצלחת, אצטדיון חדיש, מוניטין של שנים וגב כלכלי חזק. כל אלה מספקים את הבסיס להמשך, גם בעונה בה ארסנל צפויה לסיים לראשונה בעידן ונגר מתחת ליריבה המושבעת טוטנהאם, אותה תארח בדרבי ביום ראשון. "זה הדרבי הכי חשוב של ארסן ב-16 שנותיו בתפקיד", הזכיר מגן העבר לי דיקסון בראיון ל-BBC. "המשחק הזה מגיע ברגע קריטי בהיסטוריית המועדון". המאבק על עתידה של ארסנל בצמרת הכדורגל האירופי מתחיל עכשיו.
