הקטלאני שיגמור את העונה של בארסה?

המערך של ולנסיה באגף השמאלי מרתק וחדשני. המאמן אונאי אמרי משבץ בו שני שחקנים המוגדרים על הנייר כמגנים, אשר מסוגלים לבצע ביעילות משימות התקפיות – ג'ורדי אלבה וז'רמי מתיו הצרפתי. השניים מחליפים ביניהם עמדות ללא הפסקה וביעילות, ושיתוף הפעולה ביניהם מקשה מאוד על השמירה על כל אחד מהם בנפרד. בארסה הרגישה זאת היטב על בשרה במשחק הליגה בסיבוב הראשון שהסתיים בתיקו 2:2, אז בישל מתיו הן את השער העצמי של אריק אבידל, והן את הכיבוש של פאבלו. ג'ורדי אלבה הורחק באותו קרב בתוספת הזמן, אבל היה אחד המצטיינים במגרש – כמעט כהרגלו. הכוכב בן ה-22 הוא אחת התקוות הגדולות בין של הכדורגל הספרדי, והוא עשוי למלא ביורו 2012 את המשבצת המיותמת בעמדת המגן השמאלי בנבחרת ספרד שהותיר ז'ואן קפדווילה.

כלל לא מפתיע שפפ גווארדיולה סימן את אלבה הרב גוני כאחד היעדים המרכזיים של חלון ההעברות הקרוב, והשחקן עצמו כבר הצהיר בגלוי, לפני משחקי הגביע בין הקבוצות בתחילת החודש, שהוא חולם על כך. אלבה הוא קטלאני גאה שנולד בפרבר ברצלונה, גדל בלה מאסיה, אך באופן ביזארי שוחרר ממנה בגיל 16 בגלל מבנה גופו הצנום. בימים אלה תירוץ זה נשמע לא פחות מהזוי מבחינת ברצלונה, אשר מבססת את כל המשחק סביב שחקנים נמוכים. גובהו של אלבה, 170 סנטימטרים, זהה לזה של ליאונל מסי, צ'אבי ואנדרס אינייסטה, והוא ישתלב באופן מושלם ב'טוטאל פוטבול' המתהווה של בארסה. ססק פברגאס עזב את לה מאסיה ב-2003 בדרכו לארסנל, ג'רארד פיקה עשה זאת ב-2004 לטובת מנצ'סטר יונייטד. שניהם כבר הוחזרו למועדון. סיפורו של אלבה, שנזרק ב-2005 לקבוצה קטלונית זעירה ופילס את דרכו לצמרת מקבוצת המילואים של ולנסיה, שונה בתכלית, אבל אוהדי בלאוגרנה רואים גם בו בן גולה שצריך לשוב הביתה.

זה לא יהיה טריוויאלי, ובחודשים האחרונים נפוצו דיווחים לפיהם אלכס פרגוסון רואה באלבה יורש אופטימלי לפטריס אברה שיחגוג עוד מעט את יום הולדתו ה-31. אבל הלב של ג'ורדי נשאר בקאמפ נואו, וייתכן מאוד שהוא יתארח ביום ראשון באצטדיונו הביתי לעתיד, בפעם האחרונה במדים הלבנים של ולנסיה. תהנו מהצפיה בשילוב המהפנט שלו עם מתיו כל עוד אתם יכולים.

בתחילת העונה היתה הרטה ברלין אחת ההפתעות הנעימות בגרמניה. עם המאמן הצעיר מרקוס באבל, שהחזיר אותה לבונדסליגה אחרי עונה אחת בגלות, היא הציגה כדורגל חצוף ואטרקטיבי, ואת ההישג המרשים ביותר שלה רשמה עם 1:2 במגרשה של דורטמונד, שנותר עד היום ההפסד הליגה הביתי היחיד של האלופה מאז אוגוסט 2010. התנופה העצומה נעצרה כאשר נתגלו חילוקי דעות בין באבל להנהלת הרטה, והמועדון לא הצליח לנהל את הסכסוך בתבונה. נהפוך הוא. כאשר הודיע באבל באופן פומבי על כך שאינו מתכוון להאריך את חוזהו במועדון בסיום העונה, יצא המנכ"ל מיכאל פרץ למתקפה חזיתית נגדו. במקום לאפשר למאמן המצליח, אשר נהנה מתמיכה מוחלטת בחדר ההלבשה, לסיים את העונה בשקט, הוא בחר להאשימו בשקרים. לפי פרץ, לא הודיע לו באבל על המשך צעדיו לפני שיצא לתקשורת, שיקר במצח נחושה, והמשך העסקתו אינו אפשרי בתנאים אלה. אז באבל פוטר בדצמבר, ולפני שבוע כבר מצא ג'וב חדש בהופנהיים.

בינתיים בחר פרץ הלחוץ למנות את מיכאל סקיבה, ששבר את חוזהו באסקישהירספור הטורקית כדי להגיע לברלין. האוהדים לא אהבו זאת בלשון המעטה, השחקנים לא הבינו מה סקיבה רוצה מהם, ופתיחת 2012 היתה קטסטרופלית. ארבעה הפסדי ליגה רצופים, הדחה מהגביע, ושער זכות בלבד בחמישה משחקים אלה דירדרו את הרטה עד כדי שתי נקודות מעל הקו האדום. התבוסה 5:0 בשטוטגרט הובילה להתפרצות זעם של האוהדים. מאות הגיעו למתחם האימונים כדי להביע את מחאתם, וסקיבה פוטר תוך דקות ספורות. כעת מחפש פרץ מאמן חדש, והמועמד המוביל הוא קראסימיר בלאקוב הבולגרי, גאון נדיר כשחקן, אך מאמן כושל למדי. גם שמו של לותר מתיאוס הוזכר, ורק עובדה זו מגלה עד כמה המצב חמור. מול האלופה בצהוב שחור שמגיעה עם חמישה ניצחונות רצופים, העסק לא נראה טוב, והניצחון ההוא בספטמבר נראה כזכרון רחוק מאוד.

המסע הסנסציוני של מונפלייה חוצה את כל גבולות הדמיון. כל צרפת חיכתה למעידה של החבורה הצנועה מהדרום, אבל היא לא הגיעה, וכעת רק קריסה מוחלטת בחודשים האחרונים תמנע ממנה העפלה היסטורית לליגת האלופות. מונפלייה, המרוחקת נקודה אחת מפריס סן ז'רמן בפסגה, פתחה כבר פער של 10 נקודות מליל, ליון וראן. הביקור שלה בפארק דה פראנס הופך למשחק העונה האולטימטיבי, והיא מגיעה לבירה במצב רוח נהדר, עם ארבעה ניצחונות רצופים ללא ספיגה.

הסקורר אוליבייה ז'ירו, עליו הודבק מחיר של 16 מיליון יורו בעקבות העניין מצד ארסנל, הוא הלהיט הגדול, אבל את רוב הכותרות גורף כהרגלו הנשיא לואי ניקולאן. מחוץ לצרפת לא רבים מכירים את האיש השמן, שהפך את גסות הרוח שלו למותג. הוא מתלבש כמו הומלס, נראה כאילו לא התקלח חודש, מספק על בסיס שבועי אמירות שנויות במחלוקת – והתקשורת אוהבת אותו עד מאוד. ניקולאן מנהל את מונפלייה ביד רמה במשך כמעט ארבעה עשורים, מאז 1974, ידע הצלחות רבות וכשלונות רבים עוד יותר, אבל תמיד משך את אור הזרקורים. כעת, כשהוא בן 68, זו השנה הגדולה בחייו, והוא לא מוותר על שניה של הנאה.

"אם מונפלייה תזכה באליפות, מבחינת ליון, פריס ומארסיי יהיה זה בזיון גדול מאוד. במקומם, הייתי תוקע לעצמי נקניקיה בתחת אם זה יקרה", אמר כבר לפני חודשיים. כאשר הפריזאים החתימו את קרלו אנצ'לוטי תמורת 7 מיליון יורו לשנה, הצהיר ניקולאן: "השכר שלו מגעיל אותי. לעולם לא אשלם סכומים כאלה, לא למאמן ולא לשחקן. ההתנהלות של פ.ס.ז' תהרוס את הכדורגל הצרפתי". המלחמה שלו בסן ז'רמן המשיכה עם עלבונות ישירים כלפי שחקני היריבה: "ננה בסדר, אבל כל השאר לא מהווים בעיה. מי זה מקסוול? זה לא סוג של קפה?". בעונה הבאה הוא צפוי להיות בצ'מפיונס ליג, והגרלה מול קבוצתו של ז'וזה מוריניו – תהא אשר תהא – היא חלום רטוב של כל מי שאוהב ציטוטים עסיסיים.

אם כבר מדברים על כוכבי פ.ס.ז', סביר להניח שההנהלה החדשה לא מתלהבת מכך שסטפן ססניון נמכר לפני שנה לסנדרלנד תמורת 6 מיליון ליש"ט בלבד. ססניון, קשר עם אופי ממש לא פשוט, הסתכסך ללא הפסקה עם המאמן דאז אנטואן קומבוארה שהחליט לזרוק אותו מהקבוצה. התדמית הבעייתית גרמה לכך שהוא הגיע לצפון מזרח אנגליה, למרות שקבוצות צמרת רבות, כולל ארסנל וצ'לסי, שקלו לרכוש אותו. מתקבל הרושם שארסן ונגר התחרט על הפספוס, ומעוניין לצרף את השחקן בקיץ, וזה טבעי. לתחתחנים חסר שחקן מסוגו, נמוך אך חזק מבחינה פיזית, עם ראיית משחק משובחת וחוש מפותח לכיבוש שערים. והוא גם צרפתי לכל דבר, על אף שמייצג את נבחרת בנין.

תחילת דרכו של ססניון באנגליה היתה מעודדת למדי, אבל לא מדהימה. המאמן הקודם סטיב ברוס חילק לו מחמאות רבות, אבל דווקא מחליפו, מרטין אוניל, הצליח למצות את הפוטנציאל העצום שלו באופן כמעט מיידי. מאז הגעתו של הצפון אירי הנהדר לספסל סנדרלנד בתחילת דצמבר, תרם ססניון חמישה שערים וארבעה בישולים, כולל אסיסט לג'י דונג-וון בזמן פציעות בניצחון על מנצ'סטר סיטי ושער ניצחון בהארכה בגביע בדרבי מול מידלסברו. ססניון היה מצוין מול ארסנל בפרמייר-ליג בסוף השבוע האחרון, למרות שזה נגמר בהפסד דרמטי 2:1. כעת חוזר ונגר לאצטדיון האור במסגרת הגביע, והוא יודע היטב ממי לחשוש.

מי החלוץ המצטיין של מנצ'סטר סיטי העונה? אגוארו, דז'קו ובאלוטלי יכולים רק לקנא במאזן של ג'ון גווידטי בן ה-19 בליגה ההולנדית. השחקן שהושאל לפיינורד ממש בשניה האחרונה של אוגוסט, עושה חיים מטורפים ברוטרדאם, והאוהדים לא זוכרים מתי ראו פלא כזה. תאמינו או לא, אבל גווידטי כבש שלושער בכל אחד משלושה משחקי הבית האחרונים בליגה – כולם מול קבוצות צמרת. זה התחיל עם שלישייה במחצית הראשונה ב-2:3 על טוונטה, המשיך עם שלושער ב-2:4 במאבק הקלאסי עם אייאקס למרות שעלה למגרש עם חום גבוה, וביום ראשון נוספה שלישייה חדשה ב-1:3 על ויטסה המתחדשת. בסך הכל יש לו 17 כיבושים ב-15 משחקים.

שבדי, בן לאב ממוצא איטלקי, אשר גדל בקניה, שייך מועדון אנגלי ומשחק בהולנד – גווידטי הוא אדם רב-תרבותי במיוחד. בנבחרת שבדיה הבוגרת עדיין אין לו הופעות, אבל העיתונאים מעריכים שהוא יזומן לסגל ליורו 2012, ואולי ישתף פעולה עם זלאטן איברהימוביץ' בהרכב הפותח. "זה החלום שלי" הצהיר גווידטי. בינתיים, ביציעי פיינורד מחכים לשלושער נוסף – כי הרי מי זאת ואלבייק אחרי טוונטה ואייאקס?

עוד בכדורגל האירופי:

מנצ'סטר יונייטד תנסה להבין מה זו ליגה אירופית

באנגליה לא מבכים על התפטרותו של פאביו קאפלו

גלזגו ריינג'רס מנסה להתאושש מהפחתת 10 הנקודות

מדוע ניפה פפ גווארדיולה את ג'רארד פיקה מההרכב?