שבת אחים גמר יחד

זוגות אחים רבים מאוד היו לאורך השנים בכדורגל העולמי, אולם מעטים זכו להופיע זה לצד זה במשחק גמר גדול של נבחרתם. לעתים היה זה פספוס רציני במיוחד, כמו למשל במקרה של מיכאל לאודרופ שסירב להצטרף לסגל דנמרק ביורו-92 בגלל סכסוך עם המאמן ריכארד מולר-נילסן, והותיר את אחיו הצעיר בריאן להניף את הגביע לבדו. הערב יעלו קולו טורה ויאיא טורה למגרש בבירת גבון ליברוויל במדי חוף השנהב, ומנגד יתייצבו האחים מזמביה, כריסטופר ופליקס קאטונגו. הנה לכם רשימה מצומצמת של האחים שעשו זאת לפניהם.

במונדיאל הראשון ב-1930 הופיעו לא פחות מארבעה זוגות אחים, והארגנטינים היו המוצלחים מכולם. חואן אבאריסטו, קשר נמרץ ואגרסיבי, ואחיו הצעיר מריו, קיצוני ימני מהיר, הפכו לשחקני מפתח עוד בנבחרת ארגנטינה שזכתה באליפות דרום אמריקה ב-1929. מריו אף כבש אז שני שערים בטורניר, כולל ב-0:2 בניצחון הקריטי על אורוגוואי במחזור האחרון שהשאיר את הגביע בבואנוס-איירס. כעבור שנה, התייצבו השניים מול אותה אורוגוואי, הפעם במונטבידאו, בגמר גביע העולם הראשון.

מאריו אבאריסטו נחשב לאח מוכשר יותר, והיה אחד השחקנים המצטיינים בטורניר. הוא נתן הופעה לא רעה גם בגמר כאשר ארגנטינה הובילה 1:2, אך נכנעה לבסוף 4:2. בשנות ה-30 הוא עשה גם קריירה לא רעה באירופה, ולבש בין היתר את החולצות של גנואה וניס. חואן מעולם לא חצה את האוקיאנוס, והקריירה שלו דעכה אחרי האליפות עם בוקה ג'וניורס ב-1931. הוא הלך לעולמו בגיל 75 במאי 1978, חודש בלבד לפני שארגנטינה העפילה לגמר השני בתולדותיה במונדיאל שהתקיים על אדמתה, וגם זכתה בתואר הראשון. מריו זכה לראות את שתי הזכיות של אלביסלסטה, ומת ב-1993 בגיל 84.

שמו של פריץ ואלטר מוכר לרוב אוהדי הכדורגל. איתי שכטר משחק בימים אלה באיצטדיון על שמו, ולא קשה להבין מדוע הוא נחשב לגדול חלוצי קייזרסלאוטרן בכל הזמנים, עם 380 כיבושים ב-411 משחקים. אלא שבאופן מדהים למדי, לאחיו הצעיר אוטמאר ממוצע הבקעות טוב אפילו יותר – 336 שערים ב-321 הופעות. במהלך מלחמת העולם השניה, פריץ כמעט הוצא להורג בשבי הרוסי, בעוד אוטמאר נפצע קשה בברכו, אך השניים שיקמו את הקריירה ושיתפו פעולה בנבחרת של ספ הרברגר. במונדיאל-54 תרם אוטמאר ואלטר ארבעה שערים מעמדת החלוץ המרכזי, בעוד פריץ הסתפק בשלושה בלבד, מהם שניים בפנדלים.

בגמר מול הונגריה, שהותיר את אחת הנבחרות הטובות בהיסטוריה ללא גביע, איש מהאחים לא הבקיע, והלמוט ראן היה גיבור המהפך 2:3 עם צמד. פציעות כרוניות בברכו סיימו את הקריירה של אוטמאר כעבור שנתיים בלבד כשהיה בן 32, אך פריץ המשיך לככב עד גיל 38. פריץ הלך לעולמו לפני עשור מבלי להגיש את החלום לראות משחק גביע עולם באצטדיונו הביתי בקייזרסלאוטרן. אוטמאר שרד ניסיון התאבדות אחרי שנקלע לקשיים כלכליים בשנות ה-60', והוא אחד משלושה גרמנים בלבד מאותו גמר סנסציוני שעדיין נותרו בחיים.

הם נולדו באשינגטון, בצפון-מזרח אנגליה, קרובי משפחתו של ג'קי מילבורן, האגדה הגדולה ביותר של ניוקאסל. אלא ששני האחים בחרו בדרכים אחרות לחלוטין, וגם היו שונים בתכלית זה מזה. בובי, שנחשב לעילוי מגיל צעיר, נחטף על ידי מנצ'סטר יונייטד, ונותר עד היום, לדעת רבים, גדול שחקניה בכל הזמנים. ג'קי, המבוגר בשנתיים וגבוה ממנו בלא פחות מ-18 סנטימטרים, היה תמיד בצילו, ולכן חלם בצעירותו להיות שוטר ולא כדורגלן. אלא שאז הוא קיבל הצעה להצטרף ללידס אשר סקאוט מטעמה זיהה אותו במשחק חובבים, ושיחק במדיה במשך 23 שנים כבלם. בובי היה מהיר, טכני, עם בעיטה אדירה ממרחק ויכולת למלא כל תפקיד בחלק הקדמי של המגרש. את הקריירה הוא סיים עם 277 שערים, כולל 49 בנבחרת בה ערך הופעת בכורה בגיל 21. ג'קי האפור והקשוח הבקיע את רוב השערים שלו בנגיחות, וחיכה עד גיל 30 כדי לקבל זימן ראשון מאלף ראמזי, שנה בלבד לפני המונדיאל הביתי ב-1966. הוא יצר שיתוף פעולה נהדר עם בובי מור האלגנטי במרכז ההגנה, וכך זכה בתהילה.

האירוע הבולט בגמר בו היה מעורב ג'קי צ'רלטון התרחש בתוספת הזמן, כאשר אנגליה הובילה 1:2 מול הגרמנים. הבלם עלה לכדור גובה מול זיגי הלד, והשופט השוויצרי גוטפריד דינסט שרק לעבירה לחובתו, על אף שכל וומבלי היה משוכנע שהיה עליו לעשות את ההיפך. הכדור החופשי הוביל לשער השיוויון הדרמטי של וולפגנג ובר, אבל הוויכוחים הפכו לא רלוונטיים כאשר בהארכה התקבלה החלטת שיפוט שעוררה מחלוקת גדולה פי מיליון. השער שהיה או לא היה של ג'ף הרסט הפך את הצ'רלטונים לזוג האחים השני בהיסטוריה שזוכה במונדיאל – והאחרון עד כה.

התאומים ואן-דה-קרקהוף גדלו בטוונטה, עברו יחדיו לאיינדהובן ב-1973, ובאותה שנה גם זומנו לראשונה לנבחרת הכתומה. במונדיאל-74, בחבורה האדירה של רינוס מיכלס, הם עדיין היו שחקני ספסל, אם כי רנה נשלח באופן מפתיע למערכה לראשונה דווקא במחצית במשחק הגמר, במקומו של רוב רנסנברינק. זה לא עזר, קרויף הפסיד לבקנבאואר, וב-1978 בארגנטינה הוא כבר לא היה שם. עד אז תפסו התאומים מקום קבוע בהרכב, והמאמן האוסטרי ארנסט האפל סמך עליהם לחלוטין. רנה שיחק בדרך כלל כקיצוני ימני, וילי תופקד כקשר שמאלי.

באותה עונה זכתה איינדהובן בכיכובים בכל תואר אפשרי – דאבל בהולנד וגביע אופ"א, אבל גביע העולם חמק מההולנדים. הם היו קרובים סנטימטרים ספורים מהיסטוריה כאשר רנסנברינק בעט לעמוד בדקה ה-90 בגמר מול ארגנטינה. התוצאה נותרה 1:1, והמארחת ניצחה בהארכה. מעניין מה היה עולה בגורלם של הכתומים לו היה רנסנברינק מדייק. החונטה הצבאית בארגנטינה עשתה הכל כדי להפוך את המונדיאל להצלחה מקומית, ולחץ עצום הופעל על היריבה. במסגרת המלחמה הפסיכולוגית, דרשו המארחים לפסול את שיתופו של רנה ואן-דה-קרקהוף בגמר בשל תחבושת על ידו הפגועה. בסופו של דבר, נמנע המשבר באמצעות הוספת שכבה נוספת על תחבושתו.

תחילת הקריירה לא היתה מוצלחת במיוחד מבחינת ברנד פורסטר, שחתם כשחקן צעיר בבאיירן מינכן עם תקוות גדולות ונכשל לחלוטין. אחיו הצעיר קרל-היינץ הציל אותו – הוא כיכב בשטוטגרט וייעץ למאמן יורגן זונדרמן להביא לקבוצה את ברנד. השניים יצרו שיתוף פעולה מופתי במרכז ההגנה, שמרו אישית על חלוצי היריבות, ומהר למדי הבין יופ דרוואל שכדאי לו להשתמש באחים גם בנבחרת. קרל-היינץ היה ללא ספק מוכשר ויציב הרבה יותר, ולכן קיבל קרדיט גדול יותר בנבחרת. ביורו-80 ישב ברנד על הספסל וצפה באחיו מצטיין בניצחון 1:2 על בלגיה בגמר. במונדיאל-82 הם כבר שיתפו פעולה יחדיו בשלבים המתקדמים של הטורניר, היו שם בחצי-הגמר הבלתי נשכח מול צרפת וחזו בפגיעה של הראלד שומאכר בפטריק באטיסטון, אך לא הצליחו לעצור את פאולו רוסי וחבריו בגמר במדריד. ברנד סיים את דרכו בנבחרת כבר ב-1984 ושיחק בשטוטגרט עד שתלה את נעליו. קרל-היינץ צבר 81 הופעות בינלאומיות, הפסיד בגמר מונדיאל נוסף לארגנטינה ב-1986, והפך לשחקן הרכש הראשון של מארסיי הגדולה בעידן המפוקפק של הנשיא המושחת ברנאר טאפי.

ב-1988 הוזכר שמו של ארווין קומאן בתקשורת הישראלית בתדירות גבוהה יותר מזה של אחיו הצעיר ממנו בשנתיים. ארווין היה המנהיג בקישור מכלן שהניפה את גביע המחזיקות בניצחון הסנסציוני על איאקס, לצידו של אלי אוחנה, והדבר שכנע את רינוס מיכלס לזמן אותו לסגל ליורו-88. רונאלד החל אף הוא את הקריירה כקשר, אבל התפתח לבלם אדיר. כלל לא מפתיע כי מקומו בהרכב הנבחרת היה מובטח, בעוד ארווין החל את הטורניר על הספסל. הפסד במשחק הראשון מול ברית המועצות גרם למיכלס לבצע שני שינויים לקראת המשחק הגורלי מול אנגליה. מרקו ואן-באסטן נשלח לחוד והבקיע שלושער, אך גם תרומתו של ארווין קומאן בקישור, יחד עם ארנולד מורן הוותיק ויאן ואוטרס הקשוח, היתה עצומה. ההרכב החדש לא השתנה עד הגמר, אז נקמו הכתומים בסובייטים, ניצחו 0:2 והניפו את התואר היחיד שלהם בהיסטוריה.

שני האחים היו גם בסגל למונדיאל-90, שם נחלה הולנד השסועה כשלון קולוסאלי. רונאלד השתתף גם ביורו-92 ובמונדיאל-94, כשהוא מסיים את הקריירה עם 74 הופעות בינלאומיות. ארווין הסתפק ב-31 משחקים בנבחרת, אך מקומו בהיסטוריה חשוב בהחלט.

ב-27 באפריל 1993 התרסק המטוס שהוביל את נבחרת זמביה למשחק מוקדמות מונדיאל מול סנגל, ליד חופי גבון, אחרי שעצר לתדלוק בליברוויל. כל 18 השחקנים נספו באסון, ביניהם רבים שהדהימו את העולם בהופעות נהדרות באולימפיאדה-88, שם הביסה זמביה את איטליה 0:4. למרבה המזל, הכוכב הגדול של הנבחרת היה אמור להגיע לסנגל בנפרד מהולנד, שם קרע רשתות במדי איינדהובן. קאלושה בוואליה, הכדורגלן המפואר ביותר שיצא מזמביה אי פעם, הבטיח להביא גאווה לארצו לזכר חבריו. בניצוחו של המאמן הסקוטי המנוח איאן פורטרפילד, חוללה נבחרתו סנסציה עצומה באליפות אפריקה ב-1994. בוואליה שיתף פעולה עם אחיו ג'ואל, והשניים הובילו את הנבחרת גם למשחק הגמר מול ניגריה ב-10 באפריל, פחות משנה אחרי ההתרסקות. זמביה עלתה ליתרון, אך הנשרים הרסו את אחד הסיפורים היפים בתולדות הכדורגל, ביצעו מהפך מצמד של עמנואל אמוניקה וניצחו 1:2.

יש משהו סמלי במיוחד בכך שדווקא על אדמת גבון העפילה זמביה שוב לגמר אליפות אפריקה. קאלושה בוואליה משמש כיום כנשיא ההתאחדות, ושלשום הוא לקח את כל השחקנים לחוף כדי להתייחד עם זכרם של הנספים ולהבטיח להם להתעלות במשחק מול חוף השנהב. הפעם, בניגוד ל-1994, סביר להניח שרק אח אחד יעלה בהרכב הפותח. כריסטופר קאטונגו בן ה-29 הוא הקפטן ואחד השחקנים החשובים של זמביה, בעוד פליקס קאטונגו בן ה-27 שיחק עד כה 16 דקות בלבד בטורניר. אבל זה לא באמת משנה. במלחמת האחים, טורה מול קאטונגו, יהיה רק זוג מנצח אחד.