נובמבר 2011. שלושה ימים לפני משחק החוץ של אריס סלוניקי מול פאניוניוס, שלח דניאל צסארץ המיואש הודעה למאמנו הפורטוגלי מנואל משאדו: "קואץ', קח אותי לאתונה למשחק. אני לא יכול לסבול את זה יותר. אני יכול לשחק ורוצה לעזור. תן לי אפילו 10 דקות, אני לא יכול לסבול את העינוי הזה". התחנונים עזרו. הקרואטי, שלא שיחק חודשיים וחצי לפני כן בגלל פציעה טורדנית בגיד אכילס, נכנס בדקה ה-68 וכעבור חמש דקות כבש את השער המצמק בהפסד 2:1. "צסארץ שבר את הקללה", נכתב למחרת בעיתוני יוון. הסיבה: החלוץ כבש שער ליגה ראשון אחרי למעלה משנה. אלא שהשער הזה לא ממש הוציא את החלוץ לדרך חדשה. רק מספר שבועות לאחר מכן, שוחרר השחקן לבקשתו והוא ימשיך את הקריירה במכבי חיפה.
קשה שלא להרים גבה לנוכח ההחתמה התמוהה משהו של הירוקים. נכון, חיפה זקוקה נואשות לחלוץ לאחר עזיבת ולדימיר דבאלישווילי וכן, לא קל להביא מציאות בינואר. אבל צסארץ הוא ההיפך הגמור ממדיניות הרכש של יעקב שחר. חלוץ בן 29, עם רזומה עשיר של פציעות, מספרים בינוניים וללא ניסיון משמעותי בקבוצות גדולות. בניגוד לזרים הצעירים שהביאה חיפה בשנים האחרונות בחוזים ארוכי טווח, הקרואטי הובא עד תום העונה והוא ינסה להותיר חותם. ירשים? הירוקים יממשו את האופציה להמשך ההתקשרות בעונה נוספת. לא ירשים? שמו ייעלם במהרה מהזיכרון הקולקטיבי. אם תרצו, הקרואטי נמצא עכשיו במבחנים. הכירו את דניאל צסארץ, סותם החורים החדש של אלישע לוי.
ההתחלה הייתה מבטיחה. "הוא נחשב לכישרון גדול. כבר בגיל צעיר מאוד הוא נראה כמי שהולך להתפתח להיות סקורר מצליח והגיע לנבחרת הצעירה מוקדם מאוד", נזכר העיתונאי הקרואטי איבו שצ'פנוביץ'. יכול להיות שהקריירה של צסארץ הייתה מתפתחת אחרת לולא עזב את קרואטיה בגיל צעיר, אבל הנסיבות הן אלו שהובילו לכך. בגיל 10 הצטרף השחקן למרסוניה המקומית, ובהמשך זכה למלגה במסגרתה קיבל 400 מארק בחודש. הבעיות החלו כשנה לפני תום ההתקשרות. צסארץ רצה להתקדם וסירב להאריך את החוזה. הבעלים דרגאן מאריץ' זעם והחליט להעביר את בן טיפוחיו מסע ייסורים.
מאריץ', ששימש בעבר גם כסוכנו של איביצ'ה אוליץ', הוא טיפוס שערורייתי ורודף בצע שגם נתבע על ידי מספר שחקנים צעירים על סחיטה. לצסארץ הוא כמעט חיסל את הקריירה. בקיץ 2001 ביקשה קייבו לצרף את החלוץ הצעיר. מאריץ' דרש 600 אלף יורו ולתדהמת כולם קיבל תשובה חיובית לפני שהפיל את העסקה כשסירב לקבל את הכסף במספר תשלומים. במקביל, המשיך ללחוץ על החלוץ להאריך את החוזה. צסארץ לא הסכים וחייו הפכו לגיהנום. שלוש פעמים הוא נזרק ממסעדות בהן אוכלים השחקנים מכיוון שמאריץ' לא שילם את החשבון. בנוסף, הבעלים הפסיק לשלם לשחקן והורה למאמן להוציא אותו מההרכב.
צסארץ מיעט מאוד לשחק בעונת 2001/2 בסיומה ירדה מרסוניה לליגת המשנה. בעקבות הירידה, זומן השחקן לוועדת משמעת, נקנס ולטענת משפחתו, המועדון החליט לאסור עליו לעבור קבוצה בתוך קרואטיה בשנתיים הקרובות למרות הצעות שהתקבלו מהגדולות. אביו סלבקו סיפר בעבר כי למרות שחוזהו הסתיים, מרסוניה למעשה כפתה עליו לצאת לשחק מחוץ לקרואטיה. היעד היה ספרטה פראג. מאריץ' שמע על הסיכום והמריא לפראג בניסיון לסחוט כסף מהעסקה. צסארץ ההמום התחנן בפני ראשי ספרטה שלא ליטול חלק בפגישה עם הנשיא שבסופו של דבר הסכים לקבל פיצוי מזומן של 50 אלף יורו ולשלוח את השחרור.
החלוץ היה בן 19 כשיצא לפראג. בעונתו הראשונה הוא שיחק בעיקר במילואים ורשם 65 דקות בלבד בשלוש הופעות בקבוצה הראשונה. שנה מאוחר יותר הושאל לפריבראם מהליגה השנייה בצ'כיה ולא הותיר רושם מיוחד עם שלושה שערים. ב-2004 החל הרומן עם הכדורגל היווני. תחילה הושאל לאקרטיטוס מהליגה השנייה ובהמשך עבר לאיגלאו, אסטרס טריפוליס ואריס סלוניקי.
48 שערים כבש צסארץ ב-178 הופעות ליגה ביוון שנפרשות על פני שבע עונות וחצי. למרות המספרים הלא מרשימים, ביוון יש לו שם טוב. מדברים על חלוץ רחבה עם ריח לשערים, אתלט שיודע לנצל מצבים. עונתו הטובה ביותר הייתה 2009/10. צסארץ סיים עם 10 שערים ושמונה בישולים ועזר לאסטרס טריפוליס לשרוד בליגה. באותו קיץ, הוא הפך לשחקן מבוקש. בקרואטיה דיברו על התעניינות רצינית מצד סטנדרד ליאז' כאשר גם דינמו זאגרב והיידוק ספליט ניסו לצרפו. בסופו של דבר, צסארץ החליט להישאר ביוון וחתם לשלוש שנים באריס. הקבוצה הגדולה ביותר בה שיחק.
"מה שקורה עם צסארץ באריס זה פשוט לא ייאמן", נכתב עליו. "הוא כל הזמן פצוע, לא מתאמן ולא נמצא עם הקבוצה. צסארץ הוא חלוץ שמסוגל לדברים גדולים ולהרבה שערים, אבל באריס הוא לא הוכיח את עצמו. חבל כי הוא שחקן שיכול לעשות את ההבדל". הדברים הללו מסכמים באופן ממצה את התקופה האומללה באריס. צסארץ לא הצליח להביא לידי ביטוי את היכולת מקבוצות התחתית בהן שיחק והפציעות הפכו אותו למתוסכל. העונה הראשונה הייתה מסויטת. הקרואטי רשם 23 הופעות ליגה (מתוכן רק חמש מלאות) וסבל משורה של פציעות מרגיזות שהשביתו אותו לתקופות קצרות ומנעו ממנו להיכנס לכושר. השורה התחתונה שני שערים הדהימה גם אותו.
"אני רגיל לראות את השם שלי בצמרת טבלת המבקיעים והשנה אני רוצה להוכיח מה אני שווה", אמר בראיון בקיץ. "יש לי הרבה תיאבון לקראת העונה החדשה. העונה שעברה לא הייתה העונה שלי, סבלתי מהרבה פציעות ולא הראיתי את היכולת האמיתית שלי. השנה אני נחוש להוכיח את עצמי. הצבתי לעצמי מטרות, אבל אני שומר אותם לעצמי ואעבוד קשה כדי להשיג אותן". עוד לפני כן, צסארץ נותח בגיד אכילס והיה משוכנע כי הכאבים והפציעות מאחוריו. במקביל, הסכים לקצץ בחוזהו. "אני רוצה שהאוהדים יזכרו אותי כשחקן שהבקיע הרבה שערים ועשה משהו עבור הקבוצה. כולנו מבינים את המצב הכלכלי באירופה וביוון בפרט. אני חייב להבין את ההנהלה ולכן הסכמתי לקיצוץ. זו תהיה השנה שלי".
אלא ששאיפות לחוד ומציאות לחוד. צסארץ שוב נפצע בגיד האכילס בפתיחת העונה ונעדר חודשיים וחצי מהמגרשים. הוא חזר בסוף נובמבר, כבש שני שערים תוך שבוע ותפס את מקומו בהרכב של המאמן משאדו, אך לא הצליח לייצר מומנטום. ב-8 בינואר רשם את ההופעה האחרונה שלו באריס, בניצחון 0:1 על פאס יאנינה. יומיים לאחר מכן לא הגיע במפתיע לאימון, אלא ניגש לראשי המועדון וביקש להשתחרר. הרומן שהחל בקול תרועה רמה הגיע לסיומו.
כמה סיבות הובילו את צסארץ לעזוב את אריס. הוא מאס בחוסר ההצלחה וחוסר המזל שליוו אותו במועדון וכן במוסר התשלומים הנמוך הנובע מהמשבר הכלכלי ביוון. במשך מספר שבועות ניהלו הצדדים מגעים להתרת החוזה. צסארץ היה אמור להרוויח 700 אלף יורו נטו עד יוני 2013 וביוון דווח כי הוא ויתר על מרבית הסכום והסתפק ב-200 אלף. לא מעט קבוצות תחתית חשקו בשירותיו, אבל הוא לא רצה להמשיך ביוון ולחזור אחורה. את ההצעה ממכבי חיפה (כ-90 אלף יורו עד תום העונה עם אופציה לעונה נוספת) הוא העדיף על פני זו של אפולון לימסול הקפריסאית.
מבחינת הירוקים, ההחתמה של צסארץ תמוהה ממספר סיבות. ראשית, מדובר בשחקן שייקח לו זמן להיכנס לכושר משחק ואת החלודה עליו אפשר היה להרגיש היטב במשחק האימון מול פרטיזן בלגרד בשבוע שעבר. שנית, מדובר בשחקן שמהווה את ההיפך הגמור למדיניות הרכש של המועדון. בגיל 29, צסארץ הוא הכל חוץ מפרויקט עתידי. הוא לא שחקן בינלאומי (אין לו ולו הופעה אחת בנבחרת הבוגרת של קרואטיה) ולא שחקן שיכניס הרבה כסף למועדון. הוא אמנם עשה דברים יפים בקבוצות תחתית ביוון, אבל בגדול נראה יותר כמו סותם חורים ופתרון לטווח קצר מאשר שחקן שבמועדון באמת בונים עליו.
אין ספק שאלישע לוי היה צריך לצרף חלוץ. העזיבה של דבאלישווילי והפציעה של ויאם עמאשה הותירו אותו בבעיה גדולה. שיטת המשחק של חיפה בנויה על חלוץ 9 אמיתי, סטרייקר שמתמצא ברחבה יודע לכבוש. צסארץ עונה על התכונות מבחינה מקצועית, אבל מתקבל הרושם שמדובר במהלך של לחץ. חיפה תיפרד מתואר האליפות, אבל לוי מכוון להצלה חלקית של העונה עם כרטיס לאירופה דרך הליגה והצלחה בגביע ולכן לא היה מוכן להתפשר בנושא החלוץ או להסתמך על השחקנים שיש לו בסגל (עזריאל, תורג'מן והצעירים גוזלן ועטר). למרות זאת, קשה שלא לתהות מדוע לא הלכו בחיפה על שחקן צעיר בחוזה ארוך טווח שיתרום למועדון בהמשך, בדומה למהלך שעשו עם צירוף אדין צוצאליץ'.
ההחתמה של צסארץ מזכירה לא אחת קרואטי אחר ששיחק במכבי חיפה, זוראן זקיץ'. בינואר 2004, למרות שהקבוצה דהרה לאליפות, צירף רוני לוי שלושה זרים חדשים בין היתר במקום הפרגוואים המאכזבים דנטה לופס וחורחה בריטס. גם זקיץ' היה בן 29, חלוץ עם רזומה בינוני מאוד, ששיחק בעיקר בקבוצות קטנות בקרואטיה ועבר תקופה קצרה בליגה השנייה בגרמניה. זקיץ' לא הותיר שום רושם בישראל וגם השרופים שבאוהדי חיפה ודאי זקוקים לכמה רגעים כדי לרענן את הזיכרון. הוא שיחק תשעה משחקי ליגה, כבש שער אחד בגביע המדינה וחזר לקרואטיה אחרי חצי שנה עם כיס מנופח ותואר אליפות. כיצד ייגמר הסיפור של צסארץ?
