וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המרחק בין ישראל למצרים

3.2.2012 / 12:18

אין פה הזדהות עם אוהדי כדורגל שנזרקו מהיציע אל מותם, יש רק אלימות ושנאה. פז חסדאי על הטוקבקים המזעזעים לטרגדיה במצרים וכל האנשים שחגגו על הדם בשם תרבותם הנעלה

מחזורי אמצע השבוע באירופה, איזה תענוג. איזה לוקסוס, איזה פינוק. יושב לו סחבק בסלון ביתו בגבעתיים, ואושר טהור מוגש לו ב"רום סרוויס", ישר עד הבית, מבלי להתאמץ. הנה אנחנו במגרשה הביתי של סוונסי הקטנה, שיכולתה עולה בהרבה על יריבתה המיליונרית מצ'לסי, והפרצופים האדומים ביציע סמוקים ונרגשים. "יהיה קשה לצ'לסי לנצח פה היום", התלהב השדר האנגלי, "בטח כל עוד האוהדים נלהבים בכזו אקסטזה מכל תיקול". "איזה משפט יפה", אומר לעצמו סחבק, "איזה תרבות". והוא ממשיך לזפזפ.

הנה אנחנו בסן סירו המושלג. המגרש קפוא לחלוטין, אבל גם זה לא מונע מפאלרמו ואינטר להיפרד ב-4:4 פרוע ומהנה. הכל על הקרח הלבן, עם כדורגל מהיר וסוחף, ותה ארל גריי ביד של סחבק, כמיטב המסורת, כאילו הוא בבקתת הסקי שלו. מדי פעם מופיע לו זפזופ ממגרש אחר, והעדכונים זורמים גם מספרד ומצרפת, ואותו סחבק מגבעתיים מרגיש שהוא חלק בלתי נפרד מהחגיגה. הלא הוא מכיר את המעורבים, מכיר את הקבוצות, אפילו הזדמן לו לבקר פעם או פעמיים באיצטדיון ביבשת, כך שכנראה סחבק הוא אירופאי לכל דבר. מבחינתו, הוא מקדיש את לילותיו לכדורגל מקומי.

כן, סחבק הוא אירופאי. השבוע הוא ניסה לצפות באליפות אפריקה, ולא צלח אפילו מחצית. הרמה לא מספיק גבוהה, איכות השידור לא מספיק טובה, המתקנים לא ברמה מספקת. מה הקשר שלנו לאפריקאים האלה? אולי השוערים. בכלל, סחבק נהיה קצת מפונק לאחרונה. הוא גם לא כל כך אוהב את קרית שמונה, כי היא לא מציגה יכולת משכנעת כיאה לאלופה ישראלית. הוא רגיל לכדורגל אחר, לתרבות אחרת, להרגלים אחרים.

לכן כשסחבק מתעדכן על האסון במצרים, הוא מתרעם. "איזה ברברים", הוא אומר לעצמו, "איך אנחנו תקועים פה באמצע, מוקפים באספסוף". כי סחבק הוא אדם נאור, ויש לו ערכים נעלים. הוא מעולם לא דחף או נדחף, ותמיד היה סבלני ואדיב (במיוחד במגרשי הכדורגל), ולכן חורה לו ההתנהגות האלימה הזו. מה הקשר שלו למזרח התיכון?

הרי הוא אירופאי. הוא מת על ברצלונה. אומנם הוא לא כל כך אוהב שאשתו רואה איתו כדורגל, אבל הוא מת על הזקנות עם הפרוות בקאמפ נואו. הוא אדם רגיש ויש לו לב חם, עובדה שהוא מזדהה עם קותי מ"האח הגדול". אז סחבק, מתוך זעזוע עמוק מהאירועים בפורט סעיד ומתוך דאגה כנה לשלום העולמי, רץ למחשב וכותב טוקבק לכתבה על האסון במדינה השכנה. " לך תעשה איתם שלום", הוא כותב, "חיות אדם".

מה כבר אפשר לצפות?

במובנים רבים, אפשר להבין את סחבק, הוא צודק. האירועים שקרו במצרים לא יכולים לקרות בישראל. הם גם בכלל לא קשורים לכדורגל. חוץ מזה, סחבק קורץ מחומר אחר. הוא לא שוטר מצרי שיורה באוהדים, לא אוהד שפורץ למגרש עם מצ'טות, האלימות שלו היא קטנה ולגיטימית. מה יש? אסור לכתוב טוקבקים? הלו, חופש הביטוי. אין לו מצ'טה ביד, אין לו חזיזים, בסך הכל מקלדת. הוא לא נסחף אחר ההמון ששעט על הדשא בפורט סעיד, הוא פשוט נסחף אחר ההמון הגועש ברשת. בעילום שם. מה קרה?

ברגעים כאלה אתה רוצה לבקש מסחבק שייתן קצת כבוד למצרים. אם לא כבן אנוש, אז כחובב ספורט. לא בגלל שהיא שכנתנו וביחסי שלום עמנו, בגלל שהיא אלופת אפריקה עד לא מכבר והיא אומת כדורגל גאה ומצליחה. גם אם זה לא קרה בגלל ספורט, השחיטה הזאת קרתה באיצטדיון כדורגל, במקום שאמור להיות כל כך נקי וטהור. אולי אפילו, אם ימצא חמלה בלבו, שייתן כבוד למתים.

אבל הציפייה לרחמים היא חסרת סיכוי. סחבק בטירוף. הוא צופה באירועים, והמהומות מרתיחות לו את הדם. השיק האירופאי נמוג ממנו בשנייה, המזרח התיכון משתלט עליו. מבלי לשים לב הוא מתיישב על המחשב בעיניים נוצצות משנאה, ומתחיל לטנף. "מגיע להם, זה הזבל של האנושות", הוא כותב, "זה מה שהם ראויים לו". ואז הוא לוחץ "שלח תגובה".

אולי הוא שולח את זה מהאייפון המתורבת שלו, אולי מהאייפד המגניב שלו, אבל התוצאה אותה תוצאה: עוד מסר אלים שמזהם את הרשת. את העולם. את התודעה. זה מופיע על כל מחשב, בסוף כל ידיעה, לעיני כל ילד וילדה: "רק שימשיכו להישרף". בתהומות של מנועי החיפוש, בכל אתר ספורט בישראל, תמיד כשניזכר במהומות בפורט סעיד, תצורף לדיווח התגובה האמוציונלית של סחבק: "מה אתם מצפים מהערבושים?".

כי סחבק כועס ונסער, ועכשיו זה לא הזמן לאיפוק. מותר לו לשחרר קיטור. אין מקום לרחמים, אין מקום להזדהות עם אוהדי כדורגל תמימים שבאו לתמוך בקבוצה שלהם ונזרקו מהיציע אל מותם. כי פה זה דמוקרטיה. בישראל אין סתימת פיות, אין חוקים נגד הפצת שנאה. הוא מהדק שפתיים, חורק שיניים, וזורע את הרוע בכל פינה, מפזר רשעות ותוקפנות לכל עבר. "הם אנשים צמאי דם", הוא כותב, "זה פשוט בגנים שלהם".

מרחץ דמים באיצטדיון כדורגל במצרים, סיקור מיוחד

  • עוד באותו נושא:
  • מצרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully