נדמה שלפני כל הניתוחים המלומדים והמנומקים על הגמר הפנטסטי הזה, שבו ניצח הערב (ראשון) נובאק דג'וקוביץ' 7:5, 4:6, 2:6, 7:6 (5), 5:7 את רפאל נדאל בגמר אליפות אוסטרליה, צריך לומר שלוש מילים. שלוש מילים שיספרו יותר מכל דבר אחר את סיפור המשחק, ואולי התקופה הזו בטניס העולמי: אי אפשר עליו. פשוט אי אפשר עליו. דג'וקוביץ' היה עייף, מותש ואפילו לא שיחק את הטניס הכי טוב שלו (כמו שהציג באליפות ארצות הברית בשנה שעברה, למשל). בנוסף, לפרקים הוא בקושי הצליח לעמוד על הרגליים. במהלך המערכה החמישית הוא אפילו נמרח על המשטח, ונדמה היה שהפעם כבר יהיה לו קשה אפילו לקום. אבל הוא קם. ועוד איך הוא קם. אין מה להגיד, פשוט אי אפשר לנצח את האיש הזה.
נובאק דג'וקוביץ' הוא אולי הספורטאי הכי איכותי ובעל האופי הכי חזק בעולם נכון להיום. המדורג מספר אחת בעולם גורם לך לזרוק לפח את כל הערכות הפרשנים, את כל הניתוחים הטקטיים, את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים. חיפשת נקודות תורפה? תמשיך לחפש. מפתחות לניצחון מולו? המפתח היחיד שנראה רלוונטי כרגע הוא להתפלל שהמשחק לא ייגמר בתבוסה. נראה שאין שום נשק שרפאל נדאל לא שלף היום בניסיון לתקוף את הפנומן הסרבי. כולם גם יחד הספיקו לו רק כדי לגרור את דג'וקוביץ' למשחק ארוך (הארוך ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה ובגמר גרנד סלאם) ותו לא. לא משנה איך הוא ישחק, בסופו של דבר כשהכסף מונח על הרצפה - נובאק דג'וקוביץ' תמיד יאסוף אותו.
איש הפלדה, איש הברזל או איך שלא תרצו להגדיר את זה - הוא קודם כל המתמודד הכי טוב בעולם כיום. הוא יודע לנצח משחקים באופן פנומנלי. הוא תמיד מרגיש ביטחון עצמי, אפילו כשנדאל נראה הרבה יותר טוב ממנו במערכה החמישית וכבר הוביל 2:4 עם ההגשות. גם אז אפשר היה לראות שנולה ממשיך להאמין בעצמו, ובטוח ביכולתו ינצח. זה לפחות מה שאפשר היה ללמוד משפת הגוף שלו. כנראה שגם נדאל זיהה את זה. וזה מייאש.
ספורטאי גדול, לוחם ענק
ההופעה של דג'וקוביץ' בגמר הזה (ולאורך הטורניר כולו) היא אחת המעוררות השראה ביותר שנראו בטניס העולמי כבר הרבה שנים. צריך לזכור שהסרבי הגיע לאחר שלא באמת שיחק טניס בצורה רצינית מאז אליפות ארצות הברית בשנה שעברה (בגמר הסבב הוא שיחק, אבל לא באמת שיחק) והיה צריך להוריד סוג של חלודה. הדבר הופך לקשה פי כמה וכמה כשאתה האלוף המכהן והמדורג מספר אחת בעולם, וכולם נושאים את עיניהם אליך רק כדי לנסות ולהדהים את הטניסאי הטוב בעולם. אבל דג'וקוביץ' עמד באתגר. עוד אתגר.
הדבר הכי מרשים בטניס של דג'וקוביץ' לא היה הפורהנד (שיפור עצום), הבקהנד (אין כבר מה להוסיף) או משהו טכני אחר. מה שהכי מרשים אצל דג'וקוביץ' זו המוכנות הפיזית והמנטאלית שלו, דבר שלא רואים אצל הרבה ספורטאים אחרים. נראה שנולה בנה את הגוף שלו במיוחד בשביל קרבות טניס ארוכים. לא צריך לחכות שהוא יוריד את החולצה אחרי ניצחון כדי לראות שמדובר באתלט ברמות הכי גבוהות, שבנוי בצורה כמעט מושלמת לספורטאי, ובטניסאי הכי זריז וגמיש שנראה על המגרשים כבר שנים. הגליצ'ים, הריצה נגד כיוון התנועה, ההתמתחויות שלו אל עבר כדורים ותנועת הרגליים שבאה לידי ביטוי עם הצעדים הקטנים הבלתי נגמרים, זו פשוט התגלמות מושלמת של אתלט בעידן המודרני. אי אפשר לבקש יותר מזה.
הדבר היחיד שקצת (ממש קצת) דרוש שיפור במשחק של דג'וקוביץ' בדרך להפוך לאגדת טניס ברמות של נדאל, פדרר ועוד רבים ומופלאים לפניהם ואפילו לעבור אותם (כי הפוטנציאל בהחלט שם) - זה התנועה לאזור הרשת. המשחק של הסרבי הוא פשוט בית ספר לטניס, חוץ מהאלמנט הזה. לפעמים הוא לא בדיוק יודע מתי ואיך לעלות לרשת, ובשנייה שהוא מהסס, הוא כבר מפסיד את הנקודה ו/או חוזר אחורה ומתחיל הכל מחדש.
לדג'וקוביץ' יש וולי אדיר, אולי הטוב ביותר בסבב. יש לו טאץ' ורגש שאי אפשר ללמד בשום מקום. אבל משום מה הוא בוחר להישאר מאחור גם במצבים בהם הוא יכול להגיע פנימה ולקצר את הנקודות ואת המשחק כולו. ברגע שהוא ישפר גם את זה, ואני מאמין שהוא יעשה את זה, דג'וקוביץ' יוכל לקצר משחקים מעט, להרוויח קצת יותר נקודות קלות ולמעשה גם להאריך את הקריירה הפנומנלית שלו ולשפר את סיכויו לזכייה בעוד תארי גרנד סלאם ושבירת שיאים שנקבעו על ידי אגדות ספורט.
נדאל מתחיל להתייאש
אם לפני המשחק פרשנים דיברו על הלקחים שנדאל אולי למד מהשנה שעברה ועל דברים שהוא יכול לעשות טוב יותר כדי להתמודד עם המאזן הנורא שלו מול הסרבי (0:7 בשבעת המשחקים האחרונים), זה נראה פשוט מגוחך. נדאל, ששוב הראה לנו למה הוא אגדת טניס עם משחק אדיר ומלחמה כמו שרק הוא יודע לתת, לא מסוגל כרגע לנצח את דג'וקוביץ'. השינוי שיצטרך להגיע הוא לא טקטי או קוסמטי, אלא הרבה יותר עמוק מזה. קודם בכל בשינוי הקונספציה ותחילת חשיבה על דג'וקוביץ' כעל רוג'ר פדרר והתאמת הטניס שלו לכזה שיכול לסרבי האדיר הזה.
הסרבי, שהפך לטניסאי החמישי בהיסטוריה שזוכה בשלושה תארי גרנד סלאם רצופים, הוא האיש אליו נדאל חייב לשאת את העיניים כרגע ולשפר הרבה אלמנטים דרסטיים במשחק שלו כדי להצליח גם לנצח אותו. זה מתחיל מהפורהנד והבקהנד וגיוון גדול יותר של חבטות (אפשר להכות פלאט פה ושם), ונגמר בשיפור משחק הרשת סוף סוף ובסרב השני. אי אפשר לזכות בגרנד סלאם כשאתה זוכה ב-45 אחוז מהנקודות על הסרב השני שלך, וכשאתה מגיש אותו במהירות ממוצעת של 136 קמ"ש. בטח לא מול דג'וקוביץ', שמתנפל על כל הגשה כזו כמו שאריה רעה מתנפל על טרף קל.
לסיכום, כבר היו גמרים טובים מזה מבחינת הטניס, כמו גמר אליפות ארצות הברית בין השניים בשנה שעברה, אבל קשה לי לזכור מאבק איתנים כל כך עקוב מדם ומלא תהפוכות מומנטום ותוצאה. כל רגע מקרוב לשש השעות היה תענוג. לאור המצב של השניים האלה, אין ספק שנזכה לראות עוד הרבה מאבקים כאלה, במה שעשוי להפוך ביום מן הימים לדו קרב הכי מרתק אי פעם בטניס.
אחרי כמעט שש שעות: נובאק דג'וקוביץ' גבר על רפאל נדאל בגמר אליפות אוסטרליה
דג'וקוביץ' לנדאל בסיום: הלוואי והיו שני מנצחים במשחק הזה