המאמן הנכון במקום הלא נכון

אחת התופעות הבולטות בעונה המשונה הזאת היא קבוצות שמאומנות רע. ניתן לייחס זאת לרמה הנמוכה של מאמנים ב-NBA. רבים ממאמני הקבוצות הנוכחיים הם עוזרים זולים שנכנסו לתפקיד כברירת מחדל לאחר פיטורי המאמן הקודם, לא הביאו ערך מוסף מיוחד ונשארו מכוח האינרציה. מדי פעם אחד העוזרים האלה מתברר כמוצלח (פרנק ווגל, למשל), בדרך כלל לא.

אבל ההסבר הזה לא מספיק. בליגה מסתובבים גם לא מעט מאמנים וותיקים שיש להם כמה הצלחות בתרמיל ובכל זאת הקבוצות שלהם מדשדשות. הסיבה לכך היא שהם נמצאים בקבוצות שלא מתאימות להם. המנהלים מביאים שחקנים לפי מה שקיים בשוק ברגע נתון, בלי לבדוק אם הם בונים קבוצות מהסוג שהמאמנים שלהם יודעים לאמן. וזה עובד גם בכיוון ההפוך - לאחר שהסגל קיים, מעט מדי מחשבה מוקדשת לשאלה איזה מאמן מתאים לסגל הזה.

בשביל זה אנחנו כאן. השבוע ננסה להיזכר בסיבה להצלחות של כמה מהמאמנים שמדשדשים כרגע בליגה, ולהתאים להם קבוצה שבעצמה מדשדשת. כמובן, הכי קל לשאוף להחזיר את פיל ג'קסון מפרישה או לשלוח את ריק אדלמן לכל קבוצה בליגה. המטרה כאן היא לעזור גם למאמנים שלא מצליחים במקום הנוכחי שלהם.

המאזן הטוב של אורלנדו הוא אחד השקרים הבוטים בליגה כרגע, הקבוצה הזאת מתחילה להתפרק ולא תפסיק עד שדוויט הווארד יעבור. בניו יורק הצרות באות לידי ביטוי גם במאזן - 7 ניצחונות ו-11 הפסדים, מחוץ לפלייאוף במזרח העלוב. שני המאמנים מאבדים חלק גדול מהקרדיט שלהם ככל שהזמן עובר והם נשארים בסיטואציה לא טובה. קל לשכוח עכשיו את הסיבות להצלחות שלהם לא כל כך מזמן.

ההצלחה של ואן גנדי הייתה בשימוש המבריק בדוויט הווארד - הוא נעזר בנוכחות ההגנתית האדירה שלו כדי לשים סביבו ארבעה שחקני חוץ ולבנות קבוצה לא שגרתית שכמעט אין דרך לעצור. בתוך השיטה המבריקה שלו הוא ידע לארגן את ההתקפה וההגנה בצורה נהדרת.

לניקס, בדומה לאורלנדו של לפני כמה שנים, יש סגל שבנוי באופן מוזר אבל עם כמה יתרונות משמעותיים. ניו יורק זקוקה למאמן שמסוגל לחשוב מחוץ לקופסה, להתאים שיטה לשחקנים, לבנות משהו סביב כרמלו ואמארה שיעבוד גם התקפית וגם הגנתית. השילוב של יצירתיות ושיטתיות זה מה שעשוי להפוך את ואן גנדי לאיש הנכון במקום הנכון עבור הניקס, מה שעשוי להחיות גם את הקריירה שלו וגם את המועדון. אם זה יצליח בהתחלה, האנרגיות מסביב יעשו את שאר העבודה.

דאנטוני הוא אחת הדמויות הכי שנויות במחלוקת ב-NBA בשנים האחרונות. נכון לעכשיו, המטוטלת נמצאת באזור בו הוא פלופ מוחלט - מאמן שחייב את ההצלחה שלו לשחקן אחד גדול, שהתפקיד שלו מתמצה בלהגיד לשחקנים לרוץ ולזרוק מהר ושאין לו יכולת לנהל רוטציה.

שתי הטענות הראשונות רחוקות מהאמת. דאנטוני יודע לאמן התקפה, לבנות שיטת משחק ולהפוך שחקנים לטובים יותר. אי אפשר לנשל אותו לחלוטין מקרדיט על פיניקס הגדולה ואסור לשכוח שהוא הוציא את המקסימום גם מקבוצות שנבנו סביב כריס דוהון וריימונד פלטון. הקבוצה הנוכחית של הניקס, שמתבססת על פורוורדים שמייצרים לעצמם מצבים ואין בה מוסר אחד ראוי, היא האחרונה שמתאימה עבורו.

וושינגטון, לעומת זאת, היא בדיוק הקבוצה שהוא יכול לעשות בה את ההבדל. במקום לנסות ללמד את ג'ון וול לשחק על חצי מגרש, דאנטוני ילמד אותו איך למקסם את יכולותיו במשחק ריצה. הוויזארדס מושלמים לראן אנד גאן ומשוועים למאמן שילמד חבורה מוכשרת איך להפוך לקבוצת התקפה יעילה. לאנדריי בלאץ' הוא יכול לשדרג את הקריירה, רשאד לואיס עשוי להתעורר ולזכות במבטים פנויים רבים, אבל החשיבות הגדולה ביותר של מהלך כזה תהיה עבור וול.

מדהים כמה מהר אייברי ג'ונסון הפך ללא רלוונטי בשוק המאמנים. כרגע, למי ששכח, הוא מדשדש יחד עם ניו ג'רזי. מדובר במאמן שבעונה המלאה הראשונה שלו הוביל את דאלאס לגמר ה-NBA והיה קרוב מאוד לאליפות ובעונה השנייה הוביל אותה לאחד המאזנים הטובים אי פעם. היכולת שלו להסתכסך עם כל מה שזז הביאה לעזיבה שלו את המאבס ולירידת קרנו בעיני מנהלי הליגה. אבל אי אפשר לקחת ממנו את השנתיים בהן בנה שיטת בידודים שהפכה את דאלאס מעוד קבוצה טובה לקונטנדרית לכל דבר.

בזמן שבנטס הוא לא בא לידי ביטוי, מאוד יכול להיות שעבור גולדן סטייט הוא האיש הנכון. הניסוי של הווריירס עם מארק ג'קסון אמנם נמצא רק בתחילת הדרך, אבל בינתיים עושה רושם שהחזון של ג'קסון לא מתאים לחומר השחקנים של גולדן סטייט. הבידודים של אייברי יהיו הרבה יותר נכונים לקבוצה שמתבססת על שני קומבו גארדים שהכישרון המרכזי שלהם הוא היכולת לייצר מצבי זריקה להם ולאחרים. אליס וקרי זקוקים גם ליד מכוונת ועשויים להגיב טוב לנוכחות הדומיננטית של הגנרל הקטן, הם זקוקים למישהו שיודע לנצח משחקים ואייברי עשה זאת גם כשחקן וגם כמאמן.

לסקיילס יש נטייה להמאיס את עצמו על הקבוצה שלו די מהר, אבל בשנים הראשונות בקבוצה חדשה הוא יודע להחדיר אנרגיות, לשפר משמעותית את ההגנה, לקדם צעירים ולהוביל להישגים. מילווקי הנוכחית רחוקה מהחבורה הממושמעת והלוחמנית שסקיילס בנה בשנתיים הראשונות שם, כרגע דווקא מדובר בקבוצה עם הרבה כשרון התקפי שעדיף לה למצוא מאמן שידגיש את החלק הזה, ובעיקר אחד שמסוגל להסתדר עם סטיבן ג'קסון.

קבוצה שיכולה להיעזר בסקיילס היא כזאת שמתבססת על ילדים טובים. השנה הקבוצה הזאת היא יוסטון. קווין מקהייל מוביל אותה למאזן סביר, אבל עושה זאת תוך כדי שהוא מאבד חלק ניכר מהסגל העמוק של הקבוצה שלו, שכולל כמות מרשימה של שחקנים שלא ברור למה אין להם קריירה מוצלחת יותר. במשחקים האחרונים נדחקים מהרוטציה שחקנים כמו צ'ייס באדינגר, טרנס וויליאמס וג'ורדן היל, כאשר גם קורטני לי ופטריק פטרסון מתקשים להשפיע.

ניתן רק לדמיין מה סקיילס יעשה עם חבורה צעירה, עמוקה ומגוונת כזאת. הוא יכול להיות זריקת המוטיבציה שהשחקנים האלה זקוקים לה כדי לבצע את קפיצת המדרגה לשחקני NBA איכותיים, ולהפוך את יוסטון מקבוצת הגנה חלשה לאחת הטובות בליגה בלי לשנות כלום בסגל.

אני מנסה להיות סבלני עם בראון בלייקרס, אבל כל האינדיקציות מראות שזה לא עובד. חלוקת הדקות והזריקות, הקושי לנצל נכון את השילוב בין ביינום לגאסול, ניהול משחק לא מוצלח - זאת לא נראית כמו הסיטואציה נכונה עבור בראון. אבל זה לא אומר שאין לו יכולות. השנים הטובות ביותר שלו היו הראשונות בקליבלנד, בהן יצר קבוצה מגובשת בה כל אחד יודע את מקומו, שיפר את ההגנה הקבוצתית וטיפח שחקנים כמו וארז'או ודרו גודן.

בראון נראה כמו מאמן מהזן המחנך, מאלה שלוקחים טיים-אאוט כדי להסביר איך היה נכון יותר לשמור במהלך האחרון. ככזה, הוא עשוי לזכות בהערכה של צעירים מוכשרים מהסוג שיש בשפע בסקרמנטו. מכיוון שאין כרגע בנמצא מאמן שמשלב יחסי אנוש טובים עם קשיחות, הקינגס ישמחו להסתפק ביחסי האנוש, בעיקר כשהם באים בחבילה אחת עם הרבה מאוד ידע. אם לטייריק אוונס, דמרקוס קאזינס וחבריהם יש מוטיבציה אמיתית להתקדם, הם לא יפספסו הזדמנות ללמוד ממאמן כזה. עד עכשיו בראון מצא את עצמו בקבוצות שחושבות בגדול, אולי הוא יגלה שהאיכויות שלו באות לידי ביטוי דווקא בקבוצות צעירות שזקוקות ליד מכוונת.