בלוג אליפות אוסטרליה: עוד ווינר שוט

הניצחון של נובאק דג'וקוביץ' על אנדי מארי 3:6, 6:3, 6:7 (4), 1:6, 5:7 לא היה רק משחק הטניס הכי טוב בטורניר עד כה וכמובן גם בשנה כולה, אלא היה בו משהו מעבר לכך. זה היה עוד נדבך בבנייה של אגדת טניס, שנבנית ממש לנגד עינינו. מי שחשב ש-2011 הייתה הבלחה ושדג'וקוביץ' הוא לא באמת ברמות של רוג'ר פדרר ורפאל נדאל, צריך לחשוב שנית. נולה בדרך להפוך לאגדת טניס בסדר גודל של השניים הללו. זה ייקח עוד שנה או שנתיים, אבל לא הייתי שולל את האפשרות שהוא יהפוך לגדול מהם בראי ההיסטוריה. בטח כשהתארים ימשיכו להיערם וכרגע אין סיבה שזה לא מה שיקרה.

290 דקות עמדו דג'וקוביץ' ומארי על המגרש וסיפקו טניס מהסרטים. בדיוק מהמשחקים האלה שירוצו לכל חובב טניס בראש עוד הרבה זמן. אמנם הם עדיין לא כוכבי על בסדר גודל של פדרר ונדאל, אבל הם סיפקו חצי גמר איכותי בהרבה מהראשון, בו ניצח הספרדי. שני השחקנים הציגו טניס אגרסיבי והתקפי מאוד מהקו האחורי והראו שהם אולי שניים מהשחקנים הכי מהירים ואתלטים בסבב (לא שכחתי את נדאל, אל דאגה).

הגדולה המקצועית של דג'וקוביץ' היא בעיקר הקיר שהוא הופך למשך שלבים ארוכים במשחק. לרגעים היה נדמה שלא משנה כמה חזק או מדויק מארי יחבוט, דג'וקוביץ' ירוץ, יגלוש יעשה שפגט ובסופו של דבר יענה על הכדור וגם ידביק אותו לקו הבסיס. זה מאפשר לו כמובן לעבור מהגנה להתקפה בצורה מיידית, מבלי שהיריב אפילו ישים לב.

הצד המקצועי של המדורג מספר אחת בעולם מעורר התפעלות, אבל אין ספק שמה שמרשים לא פחות ואולי גם יותר זה הצד המנטאלי. דג'וקוביץ' פשוט יודע לנצח משחקים, הוא היריב הכי קשה בעולם, ועם הביטחון שצבר בעקבות ההצלחות האחרונות הוא הרגיש שהכל תלוי בו ורק בו. כשירצה, יסגור עניין, כשיוריד מעט את הרגל מהגז, מארי יחזור.

נדמה שהיינו בסרטים הללו כל כך הרבה פעמים בשנה שעברה עם הסרבי הנהדר, בחצי גמר וגמר אליפות ארצות הברית לדוגמה, אבל זה תמיד מרשים עוד יותר מהפעם הקודמת. היכולת לנצח אחרי שמארי חזר מ-5:2, כולל שבירה על האפס, במעמד הכי מחייב שקיים ואחרי ארבע שעות וחצי של טניס היא פנומנלית. לא פחות מכל פורהנד, בקהנד או סרב שיחבוט או כדור קשה אליו יגיע.

המשחק מול מארי, כשברקע הזיכרונות מהשנה שעברה, הם לדג'וקוביץ' כמו גמר ווימבלדון 2008 מבחינת רפאל נדאל. רגעים מכוננים בקריירה של אגדות ספורט. רגעים בהם כל אחד אחר היה נכנס ללחץ, נחנק ומשתנק ודג'וקוביץ' פשוט מחייך ועושה את הפעולה הכי חכמה ונכונה לאותו רגע. כמו אותו פורהנד זכור מול פדרר בחצי גמר אליפות ארצות הברית בשנה שעברה, כמו הווינר בפורהנד לאורך הקו לאחר ראלי של 29 חבטות במצב של 5:5 ו-40:30 מול מארי בחצי הגמר במלבורן. רגעים שייכנסו להיסטוריה.

תדמית הלוזר שחלק מהאנשים ניסו להדביק לאנדי מארי שוב הוכחה כשגיאה קשה. הבריטי, המדורג במקום הרביעי בעולם, הגיע באוסטרליה לחצי הגמר החמישי שלו בחמשת טורנירי הגרנד סלאם האחרונים (כשבראשון, גם באוסטרליה, הוא אפילו מגיע לגמר). לא זו בלבד, אלא שמארי הוכיח במהלך המשחק מול דג'וקוביץ' שיש לו טניס נהדר והציג ככל הנראה את המשחק הטוב בקריירה שלו.

קודם כל ולפני הכל, הוא נראה רגוע יותר. יכול להיות שהדיבורים על כך שמאמנו החדש איבן לנדל יעזוב את האצטדיון במקרה של קריזות וצעקות מנעו ממנו את זה, או שאולי ההיעדרות של אימו ג'ודי (שבקרוב תעשה את דרכה לישראל כקפטנית נבחרת הפדרציה של בריטניה), אבל מארי נראה שלו, רגוע ובוגר יותר ושידר שפת גוף חיובית לאורך רוב שלבי המשחק.

גם הטניס שלו היה שונה מהרגיל. מארי עמד קרוב לקו הבסיס ולא נתן לדג'וקוביץ' לדחוק אותו מאחוריו יותר מדי. בנוסף, הבריטי היכה חבטות בעוצמות אדירות, כולל הפורהנד שלו שנראה פתאום הרבה יותר התקפי ואגרסיבי מתמיד. מארי כמעט ולא החזיר כדורים סתמיים מאחור, אלא הלך על החבטות הגדולות וניסה לשחק התקפי בכל הזדמנות.

מארי הפסיד בגלל שתי סיבות. הראשונה היא ההגשה שלו. כן, דווקא ההגשה המצוינת שלו. הוא לא יכול להרשות לעצמו 63 אחוזי דיוק בהגשה ראשונה ו-10 שגיאות כפולות לעומת 9 אייסים, אם הוא רוצה לנצח את השחקן הכי טוב בעולם בחצי גמר של טורניר גרנד סלאם. נקודה נוספת ואולי פחות ברורה (כי יום הגשות חלש זה דבר שיכול לקרות), זו המערכה הרביעית.

מארי לא יכול לתת ליריב שלו כזו מתנה ופשוט לוותר על מערכה כל כך מכריעה במעמד כזה ועוד אחרי שזכה בשובר שוויון מותח במערכה הקודמת ועלה ליתרון במערכות. אי אפשר לשבור את כל המתח והאינטנסיביות באחת. זו פריבילגיה גדולה מדי ומשהו שהשחקנים מהטופ של הטופ העולמי לא נותנים אף פעם. נכון שהסרבי שיחק נהדר במערכה הזו, אבל הוא נהנה גם מהתבטלות מוחלטת של היריב שלו. לדג'וקוביץ' עצמו זה לא היה קורה. בטח לא במומנטום בו הוא נמצא מאז 2011.

בשקט בשקט (ויתרתי על בדיחת הגניחות) ובלי ששמנו יותר מדי לב, מריה שראפובה חוזרת להיות אחת השחקניות הטובות בעולם. הרוסיה, עדיין בת 24, שהדהימה את כל העולם כשזכתה בווימבלדון ב-2004 כשהיא בת 17 בלבד, חווה את הקריירה השנייה שלה אחרי אחד הקאמבקים המרשימים שהיו בשנים האחרונות. והיו הרבה כאלה. לכאורה, היו לה את כל הסיבות להתעצל ולהפוך לטניסאית בינונית. היא הספורטאית הכי רווחית בעולם בהפרש עצום גם בלי הישגים מקצועיים, היא יפה, מפורסמת ועמוסה בהצלחות מתחילת הקריירה.

אלא ששראפובה, אולי אחת הטניסאיות הכי מעוררות אנטגוניזם בסבב, היא ספורטאית גדולה. היא לא הייתה מוכנה להעביר את המשך הקריירה שלה באיזו שהיא בינוניות והתרפקות על זכרונות העבר. היא חזרה לעבוד קשה, נאלצה לשנות את כל התנועה בסרב בגלל הפציעה הקשה שעברה בכתף וחזרה להיות אחת הטניסאיות הטובות בעולם. אין ספק שעם כל התלונות על האופי השחצני שלה, צריך להעריך אותה על הקאמבק שעשתה וכוח הרצון. אין ספק שזה מעורר השראה ויכול להיות מרגש מאוד אם היא תזכה באליפות אוסטרליה, המקום האחרון בו זכתה בגרנד סלאם ב-2008, ותחזור למקום הראשון בעולם.

המשחק בין ויקטוריה אזרנקה למריה שראפובה הוא אולי הכי טוב שיכולנו לבקש בגמר של גרנד סלאם. אין ספק שמדובר בשתיים מהטניסאיות הכי עוצמתיות והתקפיות בסבב ויותר מזה בשתי ספורטאיות סופר מקצועניות, שמתנהלות כמו מכונות עבודה עד לפרט הכי קטן ולאימון הכי שולי.

כמובן שלשראפובה יש יתרון אחד גדול והוא הניסיון. אזרנקה אמנם מנוסה מאוד יחסית לגילה (22) וזכתה כבר בתשעה טורנירים בקריירה, אך עדיין לא הייתה מעולם בגמר גרנד סלאם וזה עלול להשפיע עליה מאוד, בעיקר בתחילת המשחק. אין מישהי שמנצלת מצבים כאלה טוב יותר משראפובה, אולי השחקנית שיודעת להיטפל לנקודות התורפה של היריבות שלה יותר מכל אחת אחרת.

אזרנקה ניצחה בשני המפגשים האחרונים בין השתיים על משטחים קשים (1:6, 4:6 במיאמי ו-4:6, 1:6 בסטנפורד) ויכולה בהחלט לצאת עם ידה על העליונה מהמשחק הזה. המפתח הכי חשוב מבחינתה יהיה חבטות ההחזרה על הסרבים הבעייתיים של שראפובה (10 שגיאות כפולות בחצי הגמר).

היא עשתה את זה מצוין מול הסרב הטוב של קלייסטרס בחצי הגמר ואין סיבה שלא תעשה את זה מול הרוסיה בגמר. אזרנקה תהיה חייבת גם לנסות ולהשתלט מהר על קצב המשחק בתוך הנקודות. בעוצמות כל כך גבוהות, חשוב מאוד שהיא לא תיתן לשראפובה להיכנס לקצב שלה, תנסה להכתיב בעצמה את הלך העניינים ולגוון את המשחק שלה כמו שעשתה בחצי הגמר.

בצד השני, שראפובה תהיה חייבת להזיז כמה שיותר את אזרנקה, שלא אוהבת לרוץ כל כך ובטח שלא לחבוט תוך כדי תנועה. בנוסף, היא תהיה חייבת לגייס את כל הניסיון שלה על מנת לנצח בנקודות החשובות, של שוויון-יתרון, שלבטח יגיעו במערכה השלישית, כמו שקרה מול פטרה קביטובה בחצי הגמר. נקודה נוספת היא כמובן הסרב. שראפובה תהיה חייבת להגיש כמו שהגישה במהלך רוב הטורניר ולא כמו במשחק האחרון, שהיה הכי גרוע מבחינתה מתחילת הטורניר.

בסך הכל אמור להיות משחק שקול מאוד, שאולי יגיע למערכה שלישית, ונראה ששראפובה מעט עדיפה, אבל אזרנקה מחזיקה במוטיבציה שהייתה יכולה להספיק לכמה שחקניות גם יחד וגם ביכולת ובעוצמות אדירות. אם היא תצליח להפעיל גם קצת את השכל תחת הלחץ הכבד, היא בהחלט מסוגלת לזכות בגרנד סלאם הראשון שלה ולעלות למקום הראשון בעולם. היא ראויה לזה.

מותחן אדיר שלח את דג'וקוביץ' לגמר על חשבון מארי

טניס בוואלה! ספורט