ב-16 בינואר 2011, לפני קצת יותר משנה, בסביבות שמונה בערב שעון בוסטון, משהו השתנה אצל ביל בליצ'יק וניו אינגלנד פטריוטס, שעמדו בפני נקודת שבר כמוה לא ידעו מאז השתלט המאמן על המועדון בשנת בקיץ 2000. הפטריוטס, שדרסו בעונה הסדירה כמעט כל דבר שעמד מולם, כולל את ניו יורק ג'טס מספר שבועות קודם לכן 3:45, בדיוק ירדו מנוצחים מול אותם הג'טס במגרשם הביתי בפוקסבורו, לקול שאגות הבוז של אוהדיהם, כבר במשחק הפלייאוף הראשון שלהם, אחרי שלא הצליחו להוות יריב ראוי כמעט בשום שלב של המשחק. היה זה ההפסד השני ברציפות של הפטריוטס בפלייאוף, אחרי ששנה קודם לכן הם הובסו, גם כן בבית וכבר במשחק הראשון, מול בולטימור רייבנס.
בליצ'יק, שגם שונאיו וגם אוהביו הגדולים יסכימו שהוא שועל קרבות מנוסה ובעל ראש ממולח הרבה יותר מהמאמן הממוצע בליגה, הבין לאחר ההפסד ההוא מול הג'טס שהשינוי הוא הכרחי והגיע הזמן לשבור את הכלים ולנסות משהו אחר לגמרי. משהו שהוא כבר החל לבנות בעונה שקדמה למשחק הזה, אבל טרם הבשיל ב-2010. ביל בליצ'יק החליט לבנות את מערך ההתקפה של הקבוצה הכי מצליחה בספורט האמריקאי בעשור האחרון סביב שני טייט אנדים, השונים לחלוטין בצורת משחקם וסגנונם מכל מה שהליגה הכירה בעבר. ביום ראשון הבא, הוא יעלה איתם לסופרבול ויקווה שהם יעניקו לו טבעת רביעית. אכן, המהפכה הצליחה.
רוב גרונקובסקי נולד במאי 1989 בעיר אמהרסט שבמדינת ניו יורק, רק 20 דקות נסיעה מאצטדיון ראלף ווילסון, הבית של קבוצת בפאלו בילס. הוא גדל לתוך משפחה ספורטיבית, עם סבא-רבא שהתחרה באופניים באולימפיאדת 1924 ואבא שהיה שחקן קו התקפה בסירקיוז, מה שאולי מסביר את מידותיו הגדולות של הילד, הרביעי מבין חמישה אחים, שניים מהם אגב, דן וכריס, גם כן שחקנים בליגה. גרונקובסקי, או "גרונק" בפי כל, זהר כבר בתקופתו בתיכון, שם החל לשחק כטייט אנד, עד שלבסוף בחר ללמוד באוניברסיטת אריזונה, בה למד שלוש שנים עד שיצא לדראפט ונבחר על ידי הפטריוטס בסיבוב השני, בחירה 42.
חצי שנה אחרי גרונקובסקי ושבע שעות נסיעה ממנו, נולד בנובמבר 1989 ארון הרננדז בעיירה בריסטול, קונטיקט. בשנתו האחרונה בתיכון, שם שיחק בכלל כתופס, הוא קבע שיא ארצי ביארדים למשחק ולאחר שכבר התכוון לשחק באוניברסיטת קונטיקט, ממש כמו אחיו הבכור, הוא גויס לבסוף על ידי אורבן מאייר לאוניברסטית פלורידה, שם שיחק בין 2007-2009 כטייט אנד לצד אחד, טים טיבו. הרננדז קנה את מקומו אט אט והיה חלק מהקבוצה שזכתה בתואר הארצי ובשוגר בול. בסיום שנתו השלישית הוא נבחר לטייט אנד הטוב בכל המכללות בארצות הברית וכמו גרונקובסקי, גם הוא בחר לוותר על השנה האחרונה ולצאת לדראפט, שם נאלץ לחכות יממה אחת יותר מגרונק, עד שנבחר בסיבוב הרביעי, במקום ה-113 על ידי בליצ'יק. מעט אחרי הבחירה פירסמה העיתונות האמריקאית שמה שדירדר את הרננדז למקום כל כך נמוך הייתה ההודאה שלו בדבר שימוש במריחואנה, לא בדיוק הדרך הקלאסית להתחיל קריירה מקצוענית. בניו אינגלנד נתנו לו חוזה נמוך יחסית לארבע שנים ואמרו אז: "הוא יוכל להרוויח בדיוק כמו מישהו שנבחר בסיבוב השלישי אפילו, אבל הוא צריך להתנהג בצורה נכונה".
בעונתם הראשונה בליגה, גרונקובסקי והרננדז התבשלו אצל בליצ'יק "על אש קטנה". גרונק פתח ב-11 משחקים, שיחק בכל ה-16 וסיים עם 42 תפיסות ל-546 יארד ועשרה טאצ'דאונים. הרננדז פתח בשבעה, שיחק ב-14 וסיים עם 45 תפיסות, 563 יארד ושישה טאצ'דאונים, אבל שניהם נותרו בצילו של ווס וולקר, שאחרי הפציעה שהשביתה אותו מהפלייאוף של 2009, חזר בענק והיה הכתובת העיקרית של בריידי. שום דבר לא יכול היה להכין אותנו הצופים או את מאמני ואנשי הליגה היריבים להתפרצות המטורפת של העונה הנוכחית, בה כבשו גרונקובסקי והרננדז את ההתקפה של הפטריוטס, מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה. כשהם נהנים מאחת העונות הסטטיסטיות הגדולות של בריידי או של כל קוורטרבק שהוא במהלך ההיסטוריה, מספר 87 ומספר 81 הפכו לבלתי עצירים.
גרונקובסקי שבר השנה כמעט את כל שיאי העמדה לטייט אנד. הוא תפס לא פחות מ-90 כדורים בעונה הסדירה (ועוד 15 בפלייאוף), אותם תירגם ל-1,327 יארד (ועוד 232 בפלייאוף). מספר מדהים, כשסתם לשם ההשוואה, לג'רי רייס הגדול היו רק שש עונות מתוך 20 בליגה בהן הוא תפס ליותר יארדים. גרונק השיג העונה שיא נוסף לטייט אנד בדמות 17 טאצ'דאונים בתפיסה, אחד בסוג של ריצה ושלושה נוספים במשחק הפלייאוף מול הברונקוס. כאמור, חלק עצום מהתקפת הפטריוטס בנוי סביבו וכיום הוא שחקן הרד זון הכי מפחיד בליגה. לאחר שנפצע מול בולטימור בגמר החטיבה, רמת ההתקפה צנחה פלאים ובטאצ'דאון הראשון במשחק הוא בכלל שימש כחוסם כשהפטריוטס השתמשו בשישה מהלכי ריצה, משהו מאוד לא אופייני להתקפה שלהם, אבל בהחלט אפשרי כשהטייט אנד המגודל שלך יכול לשמש כמו שחקן קו לכל דבר. בכלל, מימדי הגוף של גרונקובסקי הם משהו שלא נראה עדיין בליגה עבור שחקן בתפקידו. אוהדי הפטריוטס נזכרים בחיוך איך הוא סחב עליו את הגנת הרדסקינס האומללה במפגש בין שתי הקבוצות העונה. הוא יותר גבוה מהשומרים שלו, יותר רחב מהם ויותר טוב מהם. אז מה אם הוא לא בדיוק העיפרון הכי מחודד בקלמר - רוב גרונקובסקי הוא חיה.
הרננדז לעומתו, הוא סיפור מעט שונה. לאחר שויתר העונה על הגופיה מספר 85 לטובת צ'אד אוצ'וסינקו (מי???) והתגבר על פציעה שהשביתה אותו משני משחקים, הוא תפס העונה (כולל בפלייאוף) 90 כדורים ל-1,031 יארד ושמונה טאצ'דאונים. הוא לא מהווה מטרה ראשונית באוויר עבור בריידי כמו גרונק, אבל מבנה הגוף היותר קטן אך חסון שלו מאפשר לו לעשות דברים מפתיעים. כך למשל, לאחר שבמהלך העונה הסדירה הרננדז הסתפק בחמישה ניסיונות ריצה ל-45 יארדים כוללים, במשחק הפלייאוף הראשון מול הברונקוס הוא הדהים את הגנת היריבה עם חמש נשיאות ל-61 יארד, כולל אחת ל-43 יארד. הוא צירף לכך גם 55 יארדים אוויריים וטאצ'דאון בתפיסה והברונקוס נותרו חסרי אונים. יותר מכך, הרננדז נחוש על המגרש כמו שמעט מאוד שחקנים אחרים יכולים להיות. כאשר במהלך הרבע הראשון של אותו משחק בריידי נחטף על ידי קווינטון קרטר, היה זה הרננדז שהתייצב מולו כמו בלוק ופשוט זרק את קרטר לקרקע, מונע מהלך גדול שיכול היה לשנות מומנטום במשחק. בניגוד לגרונקובסקי, ממנו הציפיות ברורות והשמירה עליו בהתאם, מהרננדז אתה אף פעם לא יודע מה תקבל ואיך הוא יפתיע אותך עוד רגע.
"הם חלק ענק ממה שהקבוצה הזו עושה", אמר בריידי על השניים, "טוב לנו שהם בריאים ועל המגרש. הם טובים כשהכדור בידיים שלהם ושוברים המון חסימות, כך שזה בהחלט יתרון נוסף עבורנו. יש להם המון יארדים אחרי תפיסה והם עובדים מאוד קשה. שניהם הצליחו להביא את עצמם למצב בו הם חלק גדול בהתקפה שלנו, הם מבינים מה אנחנו רוצים מהם ומה הם צריכים לבצע. המשחק מאוד חשוב להם, הם מכינים את עצמם ואת הגוף שלהם כל הזמן ויש עליהם המון לחץ, כי בניגוד לשנה שעברה אין לנו מישהו ותיק בעמדה הזו, כמו אלג'י קרמפלר שהיה כאן, כדי לכוון אותם, אז הם כל הזמן משחקים. מרשים שבגיל כל כך צעיר הם עושים דברים כאלה, בעיקר כי אחרי שהוכחת שאתה יכול לעשות משהו, כולם מצפים שתעשה אותו שוב. אני לא רואה בהם שחקני שנה שנייה, אלא פשוט את הטייט אנדים בהתקפה שלנו". ואם בריידי אומר, מי אנחנו שנתווכח. בואו פשוט נהנה מ"מסיבת ה-TE של בוסטון", כמו שכתוב על החולצות איתן מסתובבים אוהדי הפטריוטס בימינו.
