כך נראה הטניסאי הטוב בעולם
מי שלא ראה את הניצחון 4:6, 6:7 (5), 1:6 של נובאק דג'וקוביץ' על דויד פרר הפסיד הזדמנות; הזדמנות לראות איך הסרבי נראה כשהוא מעלה להילוך גבוה באמת, לראשונה בטורניר, ומגיע עם צורת חשיבה אחרת ממה ששימשה אותו עד כה במלבורן, כשהוא ניסה בעיקר לקצר משחקים ולשחק בהילוך ראשון. על אף שסבל מכאבים בשריר האחורי של הרגל, או כך לפחות נראה במהלך המשחק, דג'וקוביץ' הראה את הטניס שהוביל אותו לשנה ההיסטורית שלו ב-2011. זה היה טניס של מקום ראשון בעולם.
צריך לזכור, נולה פגש יריב קשה מאוד. אולי התחרותי ביותר שהיה יכול לקבל ברבע הגמר. גם לא היו בין השניים הרבה הבדלים, בטח במערכה השנייה, כששניהם הציגו כמה מהראלים היותר משובחים שראינו בטורניר מהקו האחורי. ההבדל היחיד ביניהם היה שדג'וקוביץ' ידע לקחת את כל הנקודות החשובות, בעיקר בשלהי המערכה השנייה ועוד יותר במהלך שובר השוויון, בו כבר נקלע לפיגור.
זה מה שמבדיל בין הטניסאי הטוב בעולם לבין כל השאר, כולל המדורג חמישי בעולם. היכולת הזו להביא את הטניס הכי טוב שיש לך (וכמה שיש לו!) ולפרוח דווקא בנקודות המכריעות, אפילו אם כל השאר קצת יותר מאופק. זו יכולת שמי שלא היה שם, בפסגות העולם, לא מסוגל להפיק. פשוט כי אין לו את הביטחון והאמונה העצמית שלא משנה כמה חזק הוא יחבוט, הכדור תמיד יפגוש את הקו איכשהוא.
הסרב של דג'וקוביץ' לא עבד כל כך טוב (53 אחוז ו-3 אייסים) והוא גם ביצע די הרבה טעויות לא מחויבות (39). אבל עדיין, הווינרים שהוא הפיק עם הפורהנד האלכסוני או הבקהנד לאורך הקו היו פשוט בית ספר לטניס. גם היה נראה שבנקודות הארוכות, והיו הרבה כאלה, פרר תמיד יוצא עם ידו על התחתונה, על אף שמול כל יריב אחר בעולם הוא היה חוגג. מה שגרם אפילו ללוחם האדיר הזה לאבד תקווה ולרדת מהמערכה השלישית עם 6:1 תוך 30 דקות בלבד.
בסך הכל ולמרות הפציעה (שנקווה שהיא לא חמורה), המדורג מספר אחת בעולם יכול בהחלט להיות שבע רצון מההופעה שלו מול טניסאי מצוין כמו פרר. לא רק בגלל הביטחון העצמי והטניס האדיר שהציג מהקו האחורי, אלא גם ואולי בעיקר כיוון שהגיע 27 פעמים לרשת, דבר די נדיר ומבורך מאוד אצלו. לסרבי יש משחק רשת מצוין, אבל הוא לוקה בעלייה עצמה לאזור הזה וממעט לבקר שם בדרך כלל, מה שלא מאפשר לו לקצר נקודות. אולי האחוזים הגבוהים (21 נקודות מ-27 עליות) יתנו לו ביטחון ונראה יותר ביקורים שלו ברשת, שיקלו עליו.
דג'וקוביץ' השלים את רביעיית החלומות בפעם השלישית בארבעת טורנירי הגרנד סלאם האחרונים, ויפגוש את אנדי מארי בחצי הגמר. על פניו, מדובר אולי ביריב הכי פחות נורא מבחינתו, בטח לאחר שהביס אותו בגמר של אשתקד, אבל בפועל הבריטי עלול להוות לו דווקא את המאץ' אפ הכי קשה.
למארי יש סרב מעולה והוא יודע ואוהב לשחק מאחורה. בנוסף, הוא אולי היחיד שלא נפגע בשנה שעברה בצורה משמעותית מדג'וקוביץ' (חוץ מאותו גמר), כשניצח אותו פעם אחת והפסיד לו באחרת. כך שגם מבחינה מנטאלית המדורג מספר ארבע בעולם יגיע עם הרבה ביטחון למשחק.
מבחינת מארי, שטייל ל-3:6, 3:6, 1:6 מול קיי נישיקורי היפני, מדובר באתגר עצום. אין ספק שהוא משחק את הטניס הכי טוב בקריירה שלו וממשיך את היכולת הנהדרת משלהי העונה שעברה. גם אין ספק שהוא אולי בעל המוטיבציה הגבוהה ביותר מארבעת הטניסאים הטובים בעולם, כיוון שאין דבר שהוא רוצה יותר מאשר זכייה בגרנד סלאם ראשון בקריירה.
המבחן הגדול של מארי יהיה דווקא במישור הנפשי, שעושה את רוב ההבדל במשחקים הענקיים האלה ומול התותחים הכבדים. מארי חייב להראות שהוא התבגר ושלא כל בעיה במגרש נפתרת בצעקות אל עבר התא שלו. ג'ון מקנרו, הצ'ילבה הגדולה ביותר של איבן לנדל מימיהם כשחקנים, אמר שהצ'כי לא יסבול צעקות כאלה כמו שסבלו הסובבים אותו בעבר ובמקרה כזה יקום ויעזוב את האצטדיון. בואו נקווה שמארי באמת שקול וחכם יותר ולא יצטרך להעמיד אותו במבחן הזה. כי הטניס שלו כבר שם, במקום בו זוכים בתארי גרנד סלאם.
כשאת בוכה את לא יפה
מרטינה הינגיס הגיעה לאוסטרליה על מנת להתחרות בסבב האגדות וקיימה מסיבת עיתונאים, בה נשאלה בעיקר על הסבב המקצועני היום לעומת התקופה שלה. השוויצרית בת ה-31 לא התבלבלה כשנשאלה מי הטניסאית הבולטת מבחינתה: "אני ממש אוהבת את הטניס של פטרה קביטובה, את הזרימה שיש לחבטות שלה ואת הסרב. אני גם מקווה שיהיה לה יותר ביטחון אחרי הזכייה בווימבלדון. היא אלופה אמיתית. אני בטוחה שנראה אותה במקום הראשון בעולם, במוקדם או במאוחר. אם זה לא יקרה פה, זה יקרה בעתיד. זו רק שאלה של זמן".
גם אגדת העבר הצ'כית מרטינה נברטילובה החמיאה לבת ארצה, כשאמרה: "ברור שאף אחד לא מאמין שלווזניאקי הגיע להיות במקום הראשון בעולם. לעומתה, פטרה היא כוח אדיר בכל מקום. היא יכולה לשנות את הכיוון של הכדור מצוין בשני הצדדים. יש לה גם סרב מצוין והיא יודעת לשלב את הדברים כמו שצריך. גם הגישה שלה נהדרת. היא מלאת מוטיבציה. עם ההיעדרות של סרינה, אנחנו זקוקים לסופרסטאריות שממש אפשר להרגיש שהן כאלה בזכות עצמן. אני חושבת שלפטרה יש אפשרות להיות כזו".
עם כל הסופרלטיבים הללו והצגות הטניס הנהדרות שראינו מהצ'כית בת ה-21 בעבר, חייבים לומר שההופעה שלה מול שרה אראני ברבע הגמר הייתה מאכזבת. לא בגלל הטניס והכמות הבלתי הגיונית של טעויות לא מחויבות (44), אלא בעיקר בגלל הגישה. משהו גרם לקביטובה להגיע לא מספיק מוכנה וחדה למשחק והיא התנהגה בו בצורה קצת ילדותית.
אלופת ווימבלדון שידרה שפת גוף שלילית מאוד ונראה היה שכל החטאה עולה לה (וגם למחבט שלה) בבריאות, כשלעומת זאת כל נקודה שלה נחגגה בצורה מעט מוגזמת. בדרך כלל קביטובה, עדיין הפייבוריטית לזכייה בטורניר, מעט יותר מופנמת ורגועה. נותר לקוות שהיא תביא את זה לחצי הגמר כי מול מריה שראפובה יהיה קשה לחזור מפיגור 4:1 עם גישה כל כך שלילית.
ובכל זאת, פדרר - נדאל
מאז שנודע כי השניים שוב ייפגשו, למעשה כבר כשהם הוגרלו לאותו הצד, הנושא דוסקס ונותח כמעט מכל כיוון אפשרי. לכן אכתוב בקצרה על הקלאסיקו ה-27 בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל. מבחינת טניס נטו, פדרר נראה כרגע יותר טוב מנדאל.
מה טניס נטו שווה? לא מספיק כשמדובר במשחקים של הטוב מחמש מערכות ברמות הללו, בהן ההבדלים בין השפיץ העולמי הם קטנים מאוד. פדרר אולי יצליח לשמור על משחקוני ההגשה שלו בקלות רבה יותר בזכות הסרב והתוקפנות, אך תהיו בטוחים שנדאל ייכנס לו מתחת לעור וינסה למזער את הנקודות הקלות שלו למינימום. כרגיל, השור ממאיורקה יודע מצוין איך לשחק נגד השוויצרי וניצח אותו כל כך הרבה בעבר (9:17 במאזן הכללי, 2:7 בטורנירי גרנד סלאם), כך שהוא גם מגיע עם יתרון פסיכולוגי חשוב מאוד.
צפו למשחק ארוך עם הרבה שינויי מומנטום בתוך המערכות ואפילו בתוך המשחקונים בעצמם. אי אפשר כמובן גם להתעלם מהדברים שאמר נדאל על יריבו הוותיק לפני הטורניר בנוגע לטענות של השחקנים נגד לוח המשחקים ("תמיד רוצה לצאת נקי וג'נטלמן", "אכפת לו בעיקר מעצמו"). קשה להאמין שתהיה לדברים הללו איזו שהיא השפעה.
לא רק כיוון שנדאל התנצל, אלא כי מדובר בשניים מהספורטאים הכי גדולים בעולם ובעיקר שני מותגי ספורט ענקיים שלא ירשו לעצמם להכניס דם רע ליריבות הספורטיבית ביניהם, גם במחיר של דברים הרבה יותר קשים. מה עוד שפדרר הוא בדרך כלל לא הטיפוס שנעלב מדברים כאלה ומבין בדרך כלל שהתקשורת היא כלי חשוב מאוד במשחק.
מעבר להכל, כמה כיף שיש לנו את המשחק הזה ב-10:30 בבוקר. מה יכול להיות יותר טוב כדי לפתוח איתו את הבוקר?
כמה קטנות:
1. מארגני הטורניר בטח ירקדו משמחה כל הלילה כשראו את הניצחון של דג'וקוביץ', שהבטיח להם את חצי הגמר הכי אטרקטיבי שיכלו לבקש. רייטינג יותר גבוה מזה שיהיה לצמד המפגשים, קשה לבקש. במיוחד לא למארגני אליפות אוסטרליה ולקברניטי ה-ITF שהתרגלו להרבה הפתעות בשנים האחרונות.
2. חייבים להעריך ולחבב את שרה אראני. האיטלקיה בת ה-24 מתנשאת לגובה של 1.64 מטר בלבד ושוקלת 60 קילוגרם. במבט ראשון, קשה להאמין שהיא בת יותר מ-15. במונחים של הטניס המודרני היא נראית ממש כמו סוג של דינוזאור. מסוג השחקנים שכבר לא פוגשים היום. בסך הכל היא מכה די חזק, זזה מצוין וגם בעלת אופי איטלקי לוחמני קלאסי. סוג של גרעין אראני.
כשאראני הייתה בת 12 היא עזבה את בולוניה כדי להתאמן באקדמיה של ניק בוליטרי בפלורידה וסבלה מאוד. "הייתי שם שבעה חודשים", סיפרה בימים האחרונים, "כולם היו בני 16 או 17 ורק אני בת 12. בכיתי כל הזמן ורק רציתי לחזור הביתה. אבל ידעתי שההורים שלי שילמו המון כסף בשביל זה, אז החלטתי לשתוק. אולי בגלל זה אני יודעת להילחם כל כך טוב". אגב, אראני עדיין יכולה לסיים את הטורניר עם תואר, לאחר שעלתה לגמר הזוגות יחד עם בת ארצה רוברטה וינצ'י, שניצחו צמד צ'כיות. אולי זו הנקמה הקטנה?
