כל מה שיפה בו

אין יריב שהיה יכול לחשוף את הליקויים במשחק של ברנרד טומיץ' יותר מאשר רוג'ר פדרר. גם אין יריב שהיה יכול להוכיח לנו שוב כמה רוג'ר פדרר הוותיק והמנוסה הוא עדיין גאון טניס. האוסטרלי בן ה-19 הוא כישרון אדיר, שאולי יגיע לטופ 10. אולי אפילו השנה. אין ספק שהוא גם מסוגל להגיע לשלבים מאוחרים מאוד בטורנירי גרנד סלאם וגם הוכיח את זה עם העלייה לשמינית הגמר בטורניר הביתי כשכל הלחץ עליו ולרבע הגמר בווימבלדון. יחד עם זאת, עדיין יש לו כמה חולשות ברורות ובולטות מאוד במשחק.

ראשית, נפיל שמתנשא לגובה של 1.96 מטר ושוקל 91 קילוגרם חייב לעבוד על הגוף שלו על מנת ליצור יתרון מהנתונים הפיזיים שלו. לטומיץ', שמבקש שנקרא לו טומיק בכלל כיוון שהוא רוצה להרגיש אוסטרלי יותר, עדיין יש מבנה גוף קצת גמלוני ורזה ולא מספיק מעוצב ושרירי. לכן הוא מתקשה לייצר רצף חבטות עוצמתיות וכמעט תמיד בורח לאיזה סלייס במהלך הנקודה. מול שחקנים מהטופ העולמי זה פשוט לא עובד. היא הנותנת גם לגבי הסרב שלו. כמעט בלתי הגיוני שאדם בגודל שלו ייצר במשחק 0 אייסים, כשהסרב הכי מהיר שלו מגיע ל-196 קמ"ש וממוצע המהירות בסרב השני עומד על 137 קמ"ש בלבד.

אם משווים את זה למילוש ראוניץ', שמתנשא לאותו גובה בדיוק, מבינים את החולשה הבולטת של האוסטרלי הצעיר, שעוד יצטרך לעבוד הרבה על הסרב כדי ליצור בו יתרון אמיתי. דבר נוסף שמעט מוזר אצל טומיץ' זו הנינוחות יתר בחבטות שלו. למדורג 38 בעולם יש חבטות מצוינות, גם הפורהנד וגם הבקהנד, אבל משום מה הוא נוטה לחבוט כמו באימון ולא כמו במשחק. חבטות חלשות ונינוחות מדי, שלא מתאימות לשחקן שמתיימר לטפס למעלה. רק כשהיריב גורר אותו, טומיץ' מעלה את העוצמות ואז לפעמים זה כבר מאוחר מדי כי האיש מעבר לרשת כבר שולט בנקודה.

מצד שני, איזה כיף היה לראות את רוג'ר פדרר. השוויצרי בן ה-30 פשוט העניק לטומיץ' הצעיר שיעור בטניס. ניסיון, סבלנות, הרבה שכל, מגוון חבטות בלתי נגמרת, תנועה מצוינת וקבלת החלטות כמעט מושלמת. כל אלה הראו את ההבדל שבין שחקן צעיר ומוכשר ככל שיהיה לפנומן אמיתי. זה משחק שזרק לנו בפרצוף את כל היופי שיש ב-RF. כי כבר בשבירה הראשונה, כשהוא עלה ל-4:5 במערכה הראשונה, היה ברור שהוא מנצח את המשחק, פשוט כי אתה יודע שהוא תמיד יקבל את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון ויבצע אותה בצורה מושלמת. 45 ווינרים ו-19 נקודות ב-25 עליות לרשת מספרים הרבה על קבלת החלטות במשחק כזה, אבל יותר מהכל 4:6, 2:6, 2:6 מספר את הסיפור בצורה מושלמת.

למרות כל המחמאות לפדרר, חשוב להדגיש שהמשחק הנהדר הזה שלו לא אומר כלום לגבי המשך הטורניר. כבר ברבע הגמר מחכה לו יריב מוכר ולא חביב בדמותו של חואן מרטין דל פוטרו, ללא ספק השחקן הכי גרוע לפגוש בשלב הזה מבחינת ארבעת הראשונים בעולם שלא יכולים להיתקל זה בזה (אולי גם דויד פרר, אבל הוא קודם צריך לעלות לרבע הגמר). הארגנטינאי נראה מצוין עד כה בטורניר, כשמשלב לשלב הוא רק הולך ומשתפר. הלילה למשל זה נגמר עם 4:6, 2:6, 1:6 על פיליפ קולשרייבר הגרמני. דלפו, שנמצא במומנטום נהדר מאז גמר גביע דייויס בשנה שעברה, יחזיק את פד אקספרס מאחורה עם עוצמות אדירות ולא ייתן לו הרבה מתנות כמו טומיץ'. קשה לומר אם זה ייגמר בהפתעה, אבל דל פוטרו בהחלט מסוגל לעשות לפדרר הרבה נזק.

איזה כיף לראות את קים קלייסטרס. הבלגית הנהדרת, שפרשה וחזרה והודיעה שרוב הסיכויים הם שתפרוש שוב בסוף השנה הקרובה, סיפקה לנו הלילה עוד רגע קסום כשניצחה 6:4, 6:7 (8), 4:6 את נה לי (5). מה לא היה שם? אלופת השנה שעברה מול סגניתה, פציעה של הבלגית וקאמבק ענק מפיגור 6:2 בשובר השוויון של המערכה השנייה, אותו הגדירה קלייסטרס כדרמטי ביותר בקריירה שלה. מה שלא יהיה ואיך שלא תיגמר השנה האחרונה (או שלא, לכו תדעו) בקריירה שלה, כמעט ואין רגע דל עם הספורטאית הענקית הזו.

בדרך כלל ספורטאים נוהגים להעניק ראיונות לפני טורנירים, אבל ראיון כמו שהעניקה קלייסטרס ב"גרדיאן" הבריטי לפני אליפות אוסטרליה רק חשף איזו ספורטאית מרגשת וגדולה היא. "אני חושבת על אבא שלי בכל יום", אמרה הבלגית שהתייתמה מאביה ב-4 בינואר 2009 וסיפרה על הרגעים הקשים שחוותה: "כשהייתי בחודש שביעי להריון, גיליתי שאבא שלי חלה. היינו חוזרים הביתה, בעלי ואני ורצינו ליהנות מתקופת ההריון, אבל זה היה בלתי אפשרי כי בדיוק ראינו גם את אבא שלי כל כך חולה. אפילו לאחר שג'יידה (הבת שלה, ר.פ) נולדה, היינו חוזרים הביתה אחרי חדשות רעות. היינו רואים את ג'יידה צוחקת בפעם הראשונה בחיים ונהנים איתה, ושעה אחרי זה רואים את אבא שלי גוסס. זה היה מוזר".

קשה שלא להתחבר לספורטאית המרגשת הזו, שמשלבת משפחה עם קריירה מפוארת והרבה רגעים דרמטיים וקשים פיזית ומנטאלית. הניצחון והקאמבק מול נה לי היה עוד רגע כזה שייכנס לפנתיאון שלה ויוקרן אולי בוידאו הרגעים הגדולים שלה. היו גדולים מזה כמובן, אבל זו עוד דוגמה לכוח הרצון ולווינריות של אחת הטניסאיות הגדולות של זמננו.

כיוון שזו הפעם הראשונה בה אני כותב על אליפות אוסטרליה השנה, יש כמה שאריות שחשוב להתייחס אליהן.

1. אחרי כמה שנים והרבה טורנירים מוזרים, נראה שצמרת טניס הנשים מתחילה להתייצב ולהתעצב סוף סוף. כבר כמעט שאין הפתעות מרעישות (אולי חוץ מההדחה המוקדמת של סטוסור) ורוב המדורגות ממשיכות לשלבים המכריעים ולא נופלות מול יריבות נחותות בדירוג. נכון שהמקום הראשון בעולם, בו נמצאת קרוליין ווזניאקי נכון לעכשיו (מערכה וחצי נהדרת מול ינקוביץ', אגב), לא אומר הרבה, אבל נראה שלא רק הרמה ממשיכה להשתפר, אלא הכוכבות של המחר כמו אזרנקה, רדוואנסקה, קביטובה, ווזניאקי ואפילו שראפובה (מדהים, אבל אחרי הכל היא רק בת 24) מתחילות לתפוס את המקומות שלהן בצמרת.

2. פרוז'קטורים ענקיים וחום כבד הם מתכון מושלם לברחשים, יתושים ושאר מעופפים. אבל מה שאנחנו רואים השנה באליפות אוסטרליה נראה ממש כמו מתקפה אמיתית עם תיקנים בגודל חסר תקדים. מצד שני, התלונות על המעופפים נשמעות קצת בכייניות וקטנוניות. זה לא נוח או נעים, אבל אין שום דבר שאפשר לעשות נגד זה, פרט לשלוח את אוספי הכדורים לתפוס אותם ולחייך. הארגון והקהל באוסטרליה כל כך מזמינים ומושלמים, שבאמת מיותר להתלונן על שטות כזו.

3. תומאס ברדיך שוב מצליח להרגיז. הלילה, לאחר ה-6:4, 6:7 (5), 6:7 (3), 6:7 (2) על ניקולס אלמגרו הספרדי, ירד הצ'כי מהמגרש בלי ללחוץ את היד של יריבו והלך היישר אל השופט. הוא עשה את זה במחאה על כך שאלמגרו חבט לעברו כדור לפני כן, דבר לגיטימי לחלוטין אבל די מסריח באמת. ברדיך ספג קריאות בוז צורמות מהקהל המקומי לאורך הירידה מהמגרש ובזמן הראיון המסורתי לאחר המשחק. מעבר לכל דבר אחר, זה פשוט חבל. קצת ג'נטלמניות הייתה מוציאה את הצ'כי גדול על חשבון הספרדי, שגם ככה נענש בהפסד והדחה. זו לא פעם ראשונה שברדיך מתנהג בצורה כזו (היה עימות עם נדאל בעבר) ובהחלט כדאי שימשיך להתעסק בטניס. כי את זה הוא עושה נהדר.

פדרר ונדאל כבר ברבע הגמר

טניס בוואלה! ספורט