ההפתעות הגדולות ביותר של הטופ 16

בשנה הראשונה שבה התקיים שלב הטופ 16, החלה להראות הקבוצה האיטלקית הסימפטית סממנים ראשונים של יתרון שיבוא לידי ביטוי למשך כל המשך העשור: היכולת להתעלות ברגעי האמת. אף שזכתה בעונה שלפני כן בגביע ספורטה (תוך שהיא מדיחה את הפועל ירושלים בחצי הגמר), מעט מאוד אנשים היו מוכנים להעניק לארגין עתמאן הטורקי ושחקניו קרדיט. ואכן, רק הפרש סלים העלה את סיינה מהשלב המוקדם, כקבוצה הטובה ביותר מהמקום השישי.

באותן שנים עלתה רק קבוצה אחת מכל בית בטופ 16. המשימה של סיינה, שהוגרלה בבית אחד עם סקיפר בולוניה, פנאתנייקוס ואולקר, היתה אמורה להיות בלתי אפשרי. אלא שלאחר ניצחון די הגיוני על אולקר בבית, הדהימה הקבוצה האיטלקית את היבשת עם נצחונות מדהימים פנאתייקוס וסקיפר (בבולוניה), בניצוחם של מינדאוגס ז'וקאוסקס ואלפונסו פורד המנוח. הסינדרלה השלימה את עבודתה עם ניצחון חוץ על אולקר שהוכיח פעם נוספת שמדובר בקבוצה שראויה לפיינל פור, ואפילו הפסד בחצי הגמר לבנטון טרוויזו לא השכיח את סדרת הנצחונות המדהימה, שהציבה לראשונה את סיינה במרכז במת הכדורסל האירופי.

אין ספק שהסגל של סקבוליני פזארו בעונת 2004/5 היה מרשים - סקוני פן, צ'ארלס סמית', רוברט ארצ'יבאלד, מרקו מיליץ', האנו מוטולה, טימו ראניקו ואחרים נמנו עליו – אך לאור ההגרלה הקשה בשלב הטופ 16, אף אחד לא העז לחלום על העפלה להצלבה. בטח לאחר סיבוב ראשון מסויט לפרקים, בפרט כאשר האיטלקים הגיעו ליד אליהו וחטפו ממכבי תל אביב 50 הפרש.

שלוש מהקבוצות הגדולות בתולדות הכדורסל האירופי – ריאל מדריד, ברצלונה וצס"קא מוסקבה – המתינו לפזארו בשלב הבתים השני, ופחות או יותר הבטיחו שהאיטלקים יסיימו במקום האחרון. אף אחד לא ממש הופתע כאשר הקבוצה של מרקו קריספי הפסידה את צמד המשחקים הראשונים שלה, במדריד ובמוסקבה, אלא שאז קרה דבר מדהים: מרקו מיליץ' הוליך את פזארו לניצחון ענק 70:71 על ברצלונה, ובשבוע שלאחר מכן שוב היכו האיטלקים בביתם, הפעם בריאל עם 88:90.

לפתע נפתח הבית האימתני לחלוטין, וכשהמומנטום לגמרי בצד שלה נסעה פזארו לברצלונה והשיגה את הניצחון הגדול ביותר שלה באותה עונה וככל הנראה אחד הגדולים בתולדותיה – 87:101, בניצוחם של סקוני פן (25 נקודות) וצ'ארלס סמית' (24). המחזור האחרון כבר היה לפרוטוקול בלבד, והפסד לצסק"א שלח את האיטלקים להצלבה. לרוע מזלם, הם נתקלו במכבי תל אביב הגדולה של שאראס ופארקר, שקטעו את חלום הסינדרלה בשיאו.

במשך שנים הייתה ידועה פרטיזן בלגרד כאחת הקבוצות המוכשרות באירופה, אך ככזאת שנכשלת בשלבי ההכרעה, ומתקשה מאוד מחוץ לאולם הביתי האדיר שלה. בעונת 2007/8 הסגל של דושקו וויושביץ' כלל את הצעירים המקומיים ניקולה פקוביץ', נוביצה וליצ'קוביץ' ומילנקו טפיץ', רגע לפני הפריצה הגדולה שלהם, דושאן קצ'מן ומילט פאלסיו. לכאורה, לא סגל שאמור להפריע לאריות היבשת. בשלב המוקדם, להוציא ניצחונות ביתיים על ברצלונה ורומא, לא הרשימה פרטיזן, ואת העלייה נאלצה להבטיח בשני המחזורים האחרונים, עם 48 הפרש שהמטירה על באמברג וניצחון חוץ מרשים מול פנרבחצ'ה/אולקר.

הגרלת שלב הבתים השני זימנה לפרטיזן את סיינה, פנאתנייקוס ואפס פילזן, והציפיות היו למלחמה על המקום השלישי. הסרבים הפסידו את משחקי החוץ הראשונים לסיינה ב-17 הפרש וליוונים 67:65. המפנה הגיע בניצחון ביתי על אפס פילזן שהשאיר לקבוצה סיכוי מסוים להעפיל, ומשם פרטיזן לא עצרה: היא הנחילה לסיינה הפסד ראשון, ניצחה בפילזן, והגיעה למשחק על כל הקופה מול פנאתינייקוס הגדולה של ז'ליקו אוברדוביץ'. תצוגת תכלית של פלאסיו שקלע 24 נקודות ושל קצ'מאן שהוסיף 16 ו-13 ריבאונדים הובילו לניצחון מדהים 73:82, ואת פרטיזן למשחקי ההצלבה, שם כשלו הסרבים הצעירים בסדרה צמודה מול טאו ויטוריה.

שנתיים אחרי שהדהימה את פנאתניקוס איש כבר לא העז לזלזל בפרטיזן (לפחות לא באופן גלוי), ובכל זאת החבורה של וויושביץ' היתה ההפתעה של 2009/10. פקוביץ' – הסנטר הטוב באירופה – כבר לא היה בנמצא, כך נפלה המלאכה על רכז אלמוני בשם בו מקאלב (כיום אולי הרכז הטוב ביבשת), פורוורד צעיר העונה לשם יאן וסלי (בחירה שישית בדראפט ה-NBA האחרון), וסנטר עב בשר שנחשב ליורשו של פקוביץ' – אלכס מאריץ' הבוסרי (כיום בפנאתינייקוס).

אחרי שלב ראשון שכלל נצחונות ביתיים על אולימפיאקוס ואפס פילזן וניצחון חוץ גדול במלאגה שוב לא האירה פנים ההגרלה לסרבים, שמלבד מארוסי נאלצו לפגוש פעם נוספת בטופ 16 את פנאתינייקוס, ואיתה גם את ברצלונה. בניגוד להצלחה הקודמת, הפעם פרטיזן פתחה חזקה, ניצחה באתונה 59:64, הדהימה את ברצלונה 66:67 בבלגרד, והייתה עם רגל וחצי בהצלבה. גם הפסד מפתיע 57:49 במארוסי לא קלקל את החגיגה של ווישביץ' ושחקניו, שאמנם סיימו בטעם רע את הטופ 16, אך העפילו בסטייל להצלבה. המומנטום נמשך גם שם, כאשר הסרבים הלוהטים הדיחו את מכבי תל אביב עם 1:3 בסדרה מרשימה ביותר והמשיכו הלאה, לפיינל פור.

בשעה שפרטיזן רושמת את ההצלחה הגדולה שלה, הגיחה פרוקום סופוט עם הפתעה משלה, לא מעט בזכות הגרלה נוחה. הקבוצה הפולנית שלו תומאס פצ'צ'אס שהתבססה בסגלה על אמריקאים מוכשרים כמו קינטל וודס, רוני בורל ודיוויד לוגן רשמה סיבוב ראשון לא מרשים במיוחד, הפסידה בשישה מתוך עשרת המשחקים שלה, אבל ניצלה את החולשה של מילאנו ובאמברג כדי להעפיל מהמקום הרביעי לטופ 16.

ההגרלה של הטופ 16 סידרה לסופוט את ריאל מדריד, מלאגה וז'לגיריס, כששתי הראשונות נחשבות לפייבוריטיות הברורות בבית. אחרי ניצחון ביתי גדול על ז'לגיריס הגיע הניצחון המכונן של הפולנים - 50:70 במלאגה, כשוודס, עד לאחרונה שחקנה של מכבי חיפה, צולף 17 נקודות ומוריד 9 ריבאונדים. הפסד חוץ לצסק"א מוסקבה בשבוע שלאחר מכן היה צפוי, אך פרוקום חיכתה שבוע אחד בלבד כדי לנקום, עם 81:88 ענק על האימפריה הרוסית, כשהפעם היה זה לוגן שהוביל עם 22 נקודות לצד ה-19 של וודס. הפסד של מלאגה לצסק"א סגר את הסיפור עבור סופוט, שהספיקה להפסיד עוד פעמיים בשלב הבתים השני, אך רשמה את הישגה הגדול ביותר ביורוליג – ביקור בהצלבה, שם הפסידה בסדרה בת ארבעה משחקים לאולימפיאקוס.

יורוליג בוואלה! ספורט