סיכום מחזור ליגת העל בכדורסל: מאוחר מדי, גורקה

בסיום ההפסד השביעי ברציפות של מכבי חיפה, החליט מאמן הקבוצה מיקי גורקה שהוא לא שותק. "יש אחת משתי החלטות שאפשר לקבל", אמר, "או שיביאו מאמן אחר, או שיביאו לי שחקן חיזוק שאני רוצה". נראה כי בשלב זה אף אחת מההחלטות לא תתבצע, אבל המשפט הזה מעיד בעיקר על הזילות במעמדו של המאמן הישראלי הצעיר באמצע עונת 2011/12.

גורקה הובא למכבי חיפה באמצע העונה שעברה כעוזר מאמן, הרים את הקבוצה מהתחתית אחרי שעמי נאווי סיים את תפקידו ובקיץ חתם אחרי שהמגעים עם דני פרנקו לא הבשילו. הוא ידע והכיר את המעורבות של ג'ף רוזן בתוך הקבוצה, הבין שהשחקנים שיהיו בחיפה בסופו של יום הם השחקנים שרוזן רוצה שיהיו בה. רק לפני חודש וחצי הוחזר ג'רמיין ג'קסון לקבוצה, אותו שחקן שגורקה הספיק לא להסתדר אתו בעונה שעברה, והמאמן שתק.

אלא שפתאום הבין גורקה שאין לו מה להפסיד יותר, שהגיע הזמן לעשות מעשה. עד עכשיו חתמו בחיפה שחקנים לא מהשורה הראשונה, בעיקר כאלה שהגיעו מליגות זניחות או כאלה עם רקורד בעייתי כמו שון וויליאמס וקינטל וודס. גורקה ניסה לעשות הכי טוב עם החומר שעמד לרשותו, והוביל אותו למקום האחרון. לאחרונה נחת ג'רמיס סמית' בקבוצה, ושוב לא נשמע קולו של המאמן, שאמר שהוא לא רוצה אותו. לא ברור מדוע פתאום החליט לצאת בהצהרה שהגיע הזמן לתת לו לבחור את השחקנים.

בסיטואציה הקיימת בכדורסל הישראלי בעידן הבעלות הפרטית, שם הבעלים או המנהל המקצועי מקבלים את ההחלטות, מאמן צריך לדעת להיות פוליטיקאי עד הסוף. להתלונן אחרי שהקבוצה איבדה כל סיכוי לעשות משהו ולהתנער מאחריות נראה יפה מאוד בתקשורת, אבל מצד שני, זה מראה שלמאמן לא היה את האומץ לעמוד ולבקש את מה שרצה בזמן. ואם לא קיבלת ולא התפטרת, אל תתלונן אחרי זה.

לפני סוף הסיבוב הראשון שיבחתי את הנעשה בהפועל חולון, אך ציינתי שעל מנת שהקבוצה של דן שמיר לא תיפול, הוא יצטרך להרחיב את הרוטציה מעבר לחמישייה, כשמהספסל קמו רק שלומי הרוש ופטריק סאליבן. בחולון ידעו שזה דבר הכרחי על מנת להמשיך בהצלחה, וביצעו בשבועיים האחרונים שני מהלכים, שיקנו למורן רוט ורון לואיס את האוויר שיאפשר להם להוביל את הקבוצה ברגעים המכריעים של העונה.

המהלך הראשון היה הכנסתו של עודד שעשוע לתוך הרוטציה. שעשוע הוא שחקן שבשיאו קלע בספרות כפולות בממוצע בליגת העל. בפתיחת העונה שעשוע לא פגע בכלום, נראה רחוק מכושר משחק ולכן גם לא שיחק יותר מדי. לאחרונה, הוא קיבל שוב את ההזדמנות, החל לקלוע את הזריקות הפנויות, להוביל את הכדור בצורה בטוחה וגם להראות יכולת הגנתית טובה בהרבה. שמיר הרוויח דקות מנוחה נוספות למורן רוט.

המהלך השני הגיע כתוצאה מהפגיעה בהימור שהביא לחולון את הרוש. גיל אמיתי שחתם בקבוצה הוא שחקן מוכשר, שלא הצליח לבוא לידי ביטוי העונה בעירוני רמת גן כפי שחלמו בקבוצה, אבל שחקן עם נתונים פיזיים מרשימים. על פי כל המאמנים שעבדו אתו הוא יכול להתאים לליגת העל. אמיתי חתם בחולון לשנתיים וחצי תוך ראייה עתידית, ואין ספק שחולון תרוויח ממהלך לא יקר שחקן שיכול לתרום לה.

אף על פי שרשמו בשבוע האחרון שני ניצחונות בשלושה משחקים, במכבי אשדוד לא מרוצים. הקבוצה הודחה השבוע מגביע המדינה, ולמרות זאת הצליח עופר ברקוביץ' להרים את שחקניו לניצחון על ברק נתניה, שנותן להם תקווה מסוימת. אבל נראה כי אשדוד, קבוצה שבתחילת העונה סומנה כאחת המועמדות לפלייאוף העליון, איחרה במעט את הרכבת, כשהפער בינה לבין המקום השישי שמוביל לשם עומד על שני משחקים וחצי.

שלוש קבוצות העונה לא ביצעו כל שינוי בסגל ממחזור הפתיחה. הפועל חולון ומכבי ראשון לציון משייטות בצמרת, ואילו אשדוד הייתה צריכה לנסות להביא את התפנית מבית, לאור העובדה שהדבר היחיד שקרה שם מתחילת העונה הוא השאלתו של ינעם אירם לליגה הלאומית. כשאין שינוי ואין דם חדש שזורם בקבוצה, הסיכוי להפוך את העונה למשהו מוצלח יורד, ובשל המשאבים הכלכליים המוגבלים שעומדים לרשות אשדוד, לא היה באפשרות המועדון לעשות יותר משעשתה מרגע המשבר.

אשדוד מסתכלת על הטבלה ויודעת שהמטרה הריאלית עבורה היא המקום השביעי בתום הסיבוב הזה, כשהיא נמצאת רק שני משחקים מתחת למ.כ הבקעה. אפשרי? אם לקבוצה היו את המקורות לבצע שינויים, אפשר היה לחלום על קאמבק הרואי, אבל בסגל הקיים, שנראה קצת שבע מדי, קשה להאמין שזה יקרה.

אם הייתה קבוצה שקיבלה קשה את ההדחה שלה מגביע המדינה, הרי שזאת גלבוע/גליל, שנוצחה על ידי הפועל תל אביב מהלאומית. סגנית האלופה לא ידעה מה הוביל ליכולת הגרועה שגרמה לה לקלוע רק 61 נקודות בהדר יוסף, וכשמוסיפים לכך את התבוסה ב-40 נקודות למכבי תל אביב שבוע קודם לכן, לכולם היה ברור שהכבוד של הקבוצה מונח על הכף במשחק החוץ מול הפועל ירושלים.

אחרי הרבה זמן של נינוחות בגן נר, השבוע שקדם להתמודדות במלחה היה לחוץ עם הרבה שיחות, הרבה הערות באימונים, אבל עם זאת שמירה על מסגרת של קבוצה. בגלבוע ידעו שרק ביחד הם יוכלו לצאת עם ניצחון במפגש הקשה, וככה הם הגיעו לאולם, כיחידה אחת. מתחילת המשחק גלבוע/גליל שמרה, לחצה ותקפה כקבוצה ולא כאוסף שחקנים, כפי שעשתה בשבוע הקודם.

התוצאה הייתה מפתיעה למי שלא צפה במשחק, ובמיוחד לאלה שחשו את התקררותה של גלבוע בתקופה האחרונה. אלא שמספיק היה לראות את אחד המהלכים האחרונים, בו קלע עידו קוז'יקרו סל שדה ראשון מזה ארבעה משחקים כשכל הספסל נעמד כדי להריע, ולהבין עד כמה הקבוצה הזאת שונה, עד כמה היא קבוצה ועד כמה הגאווה משחקת בה תפקיד חשוב.

"הרבה קבוצות הובכו ביד אליהו", אמר רביב לימונד בסיום התבוסה של עירוני אשקלון למכבי תל אביב, וצדק. אכן, לא מעט קבוצות יצאו עם מטען כבד אחרי הביקור הלא סימפטי, אבל לפחות חלקן נראו טוב בהגנה במשחק אחד. כשמוסיפים יכולת שמירה זוועתית לניהול משחק רשלני של לימונד, מקבלים בראש ביד אליהו, שבאשקלון לקחו בחשבון עוד בתחילת העונה.

מה שבאשקלון לא יכולים לקבל הוא חוסר האכפתיות שמשדר כמעט כל אחד משחקני הקבוצה ביותר מדי משחקים. דווין מיטשל ידוע בתור שחקן אדיש מאוד, מרקו קילינגסוורת' הוא לא בדיוק האיש הכי קבוצתי בליגה ולזה תוסיפו עוד רכז זר שאיבד את מקומו בחמישייה (טוני סקין) ופורוורד זר שיצא העונה מהמכללות (ג'יימי סקין) ולא בטוח שמבין את החשיבות של המשחקים. במרקם שנוצר, ההנהגה של הקבוצה נופלת כמעט כולה על לימונד.

לימונד שפתח את העונה בסערה, סחב פציעה בתקופה האחרונה, אבל זה עדיין לא מסביר את הירידה שיש ברוח המשחק שלו. אריק אלפסי ניצב כעת במרכזה של בעיה גדולה - ברור שבלי לימונד הקבוצה שלו לא תוכל לשחזר את פתיחת העונה שלה, אבל הוא יצטרך לדעת לנער אותו כך שייתן את התפוקה בשני צדי הפרקט. כרגע, נראה שהסיכוי לכך הוא נמוך מאוד ושאשקלון שפתחה את העונה נפלא, בדרך הבטוחה לאכזבה נוספת.

השחקנים המצטיינים

1. קורטני פלס (גלבוע/גליל)
2. טוויטי קרטר (בני השרון/הרצליה) – שחקן השבוע של מנהלת ליגת העל
3. רון לואיס (הפועל חולון)
4. קית' לנגפורד (מכבי תל אביב)
5. ראמל בראדלי (מכבי אשדוד)

הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:

1. גלעד קרני (מכבי אשדוד)
2. נמרוד טישמן (גלבוע/גליל)
3. שלומי הרוש (הפועל חולון)

ציפינו מהם ליותר:

1. די ג'יי סטרוברי (הפועל ירושלים)
2. אריק קמפבל (ברק נתניה)
3. דמטרי מקאמי (הפועל ירושלים)
4. ראשון פרימן (מ.כ הבקעה)
5. מרקו קילינגסוורת' (עירוני אשקלון)