Like
לאדם מן השורה, ההתלהבות שהפיח דריו פרננדס בבית"ר ירושלים תיראה מעט מוזר. מדובר הרי בשחקן חלוד, די מבוגר, שגם סיפק משחק בכורה לא גדול במיוחד, והוא בסך הכל קשר הורס שלא כבש יותר מדי שערים המצרך הכי מבוקש בירושלים בימים אלו. אחרי שתי קדנציות, פרננדס הוא מרק שהתקרר פעמיים. מי יודע אם האפקט שלו לא יתגלה בסוף כעוד התלהבות רגעית, ומי בטוח בכלל שפרננדס יסכים לחיות עם הצרחות של יובל נעים, אחרי שמרד בפעם שעברה במאמן הרבה יותר מתון כמו אורי מלמיליאן.
אז למה אוהדי בית"ר ירושלים שינו מעט את ההסתכלות על הקבוצה העלובה שלהם, כבר אחרי המשחק הראשון של פרננדס? כי הם קיבלו מנהיג. הם קיבלו גישה חדשה. את הגישה הקודמת סימל אבירם ברוכיאן, את הגישה החדשה פרננדס מדגמן. זה השחקן שהם רוצים להסתכל עליו בימים אלו. זו הרוח שצריכה לעבור לשחקנים אחרים שנראו עד היום קצת לא מסוגלים. עליו הצעירים של בית"ר ירושלים לגדול ודרכו להתעצב. איציק קורנפיין, היו"ר, השלים כאן מהלך אלגנטי וחכם, שנעשה גם ברגישות מרבית. כך הוא גם יחסוך מעצמו ומאיתנו קצת מנאומי המוטיבציה שלו לפני משחקים וכל מיני אמירות על מחויבות.
Share
1. ניצן שירזי לא אחראי לשום דבר רע שקורה להפועל תל אביב. בואו נסכם שעד סוף העונה לא נצטרך לדקלם את המשפט המובן מאליו כדי לדון במי שיצטרך, לצערו כנראה, לספק גם לא מעט תשובות מעצם המעמד שלו. נכון לעכשיו, לפחות, שירזי גם מספק תשובות רעות מאוד. או ליתר דיוק הוא לא מספק תשובה אחת ברורה. מכל הראיונות שלו עד היום, והיו לו לא מעט, לא יכולת להבין דבר אחד ברור לגבי איך הוא רואה באמת את הפועל תל אביב. נכון לרגע זה, שירזי עדיין מדבר כמו פרשן: הוא יורה סיסמאות שאומרות הרבה אבל לא אומרות בעצם כלום. המועדון חזק מהכל, בלי הקהל אנחנו לא שווים, אנחנו רצים לאליפות, אנחנו לא יכולים לדבר על אליפות. משהו לא נכון כאן?
בסיום התבוסה להפועל חיפה, קשה היה שלא לחוש חמלה כלפי שירזי. הוא נראה חיוור, מבולבל, המום, מובס על ידי מספר יריבים מרים בעת ובעונה אחת, במשחק הבכורה של אתגר חייו. זו סיטואציה שרק דרך קלישאות אתה נחלץ ממנה. הבעיה עם שירזי היא שאנחנו רגילים לשמוע ממנו את המובן מאליו בערך מאז שאנחנו מכירים אותו. לקבוצה עם בעיה מורכבת כמו הפועל תל אביב צריך רעיונות קצת יותר מורכבים והרבה יותר מבריקים. מול אלי טביב, צריך מאמן עם אמירה ברורה ועמוקה. במיוחד מול אלי טביב. במערכת כמו של בעלי הפועל תל אביב, סיסמאות לא רק מלמדות על שטחיות אלא גם על היותך ניצב בהצגה. שירזי לא צריך להיות כזה. הוא לא אשם, וזאת באמת הפעם האחרונה שאנחנו מציינים זאת. אבל בדיוק מפה מתחילה האחריות שלו. האחריות להוכיח שהוא איש מקצוע ששווה יותר מהמובן מאליו הבינוני ומאמן שלא רק מסביר מה אנחנו רואים, אלא גם איך משנים זאת.
2. לפני המשחק מול הפועל חיפה, יכולת לפגוש כמה אוהדים של הפועל תל אביב שאמרו בייאוש שלא יתאבלו במקרה של הפסד. הם כמובן היו מעטים, אבל את השאלה הגדולה יותר שהם צועקים כבר חודשים הם מצליחים לאחרונה לגלגל לפתחו של כל אוהד הפועל תל אביב: האם המטרה כעת היא לגרום לטביב לעזוב או להתעסק בהצלחת הקבוצה והתייצבותה בליגה, ורק בקיץ לפתוח את הפצעים.
לשני הצדדים ברור שהרומן הזה התברר כרקוב, השאלה מתי מטפלים בו ואיך. ההפסד להפועל חיפה והיציאה מהמירוץ לאליפות צריכים להאיץ באוהדי הפועל תל אביב לקחת את ההחלטה הנכונה: עדיף לנסות עכשיו להציל את המועדון מטביב, כדי לסיים זאת כמה שיותר מהר. כל עוד המועדון שומר על ערכו והמעמד אותו בנה בשנים האחרונות. הכתובת של מה שקרה לבית"ר ירושלים עם גאידמק על הקיר. צריך להסיר אותה כעת. בלי אלימות כמובן, אבל לפני שיהיה קשה למחוק זאת.
Comment
1. לקרית שמונה נותר עוד מבחן אחד בדרך לתואר לאליפות: להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לא רק כשכולם מצפים ממך ליפול, אלא דווקא כשכולם בטוחים שתנצח. הטבלה שנוצרה לנו אחרי המחזור ה-21 הופכת את המצב שבו קרית שמונה נמצאת: היא כבר לא בעמדת הוכחה, היא בעמדת הפייבוריט. 12 נקודות פור על הפועל תל אביב, 8 על אשדוד. זה קצב אחר של משחק. זו התייחסות מעט אחרת של שחקני קרית שמונה. עד היום קרית שמונה הסתכלה על העולם מלמטה, וזה התאים לסגנון המשחק המאוד מבוקר וטקטי שלה. עכשיו היא מסתכלת על העולם מלמעלה, ואם לא תמעד גם שם, בעננים, אפשר יהיה לומר בביטחון: היסטוריה. רבותי, היסטוריה.
2. בתחתית הטבלה הרותחת יש לא מעט קומבינציות מרתקות של יורדות, אבל החזקה מכולן כוללת את שתי הפתח תקוואיות. כן, דווקא בעונה שבה הקימו לשתיים אצטדיון נהדר. המצב של הפועל פתח תקווה מוכר לכולם, אבל מהמשבר של מכבי פתח תקווה אנחנו מסרבים להתרגש. לא רק בגלל שאנחנו לא מאמינים שהלוזנים ירדו ליגה, אלא גם כי זה לא לגמרי מעניין. התרגלנו. אבל להרגל הזה יש משמעות גדולה מכבי פתח תקוה במשבר עמוק כבר הרבה מאוד שנים: עליית הלוזונים לגדולה הקטינה את הקבוצה והשכיחה את הדרך. הקושי הכלכלי לתפעל את המועדון רק צמח והכישרונות הגדולים שהיינו רגילים לראות שם הוחלפו בשכירי חרב או כוכבים שהפכו לעסקנים. לכן, במקרה של שתי יורדות מפתח תקווה, המצב של מכבי הוא הרבה יותר חמור. אין שם ריח של תקומה. בהפועל לומדים לחשוב טוב יותר בתקווה שיום אחד יהיה יותר כסף ליישם זאת, אבל במכבי הליגה הלאומית יכולה בסיטואציה לא לגמרי הזויה להעלים את הקבוצה.
3. משה סיני חזר השבוע סופסוף לציבוריות הישראלית באופן מלא. הפער בין השחקן העצום והבלתי נשכח שהוא היה למאמן הלא ממש מורגש שנהיה ממנו, בעיקר בגלל תחילת הדרך, היה מעט מעציב. בעצם הסירוב שלו לאלי טביב, סיני סיפק סוג של הכרזת עצמאות חדשה ועיצב את דמותו אחרת, בדרך לחזור למרכז השיח בכדורגל הישראלי. פתאום הוא גם מתגלה כפרשן לא רע בכלל. קליל, קצת מעמיק, מעט משוחרר. לא מושלם, אבל לחלוטין מעל הממוצע. לא בטוח שזה יסדר לנו מאמן גדול, אבל במקרה של סיני של 15 השנים האחרונות גם אות חיים זה משהו.
המחזור הבא: מכבי חיפה מכבי תל אביב
נכון שמשחקי מכבי חיפה הפכו בזמן האחרון לפצצת השיעמום של הליגה, לא מעט בגלל ההחלטה של יעקב שחר לא לפעול בצורה דרסטית כנגד שום בעיה במועדון ולהמשיך לשייט עם השקר הזה בתקווה שיסתיים מעצמו, אבל זה כבר לא מנקה את אלישע לוי. השלב שבו אלישע לוי הוא הקורבן הסתיים מזמן. מאמן מכבי חיפה לא מצליח לעצור את הסחף, וחמור מכך לא מראה שיש לו יכולת תגובה בשעת משבר. מרוב שהתעקשנו לרחם עליו ולהבין כמה חשוב לא לפטר אותו, שכחנו לדרוש ממנו פתרון. לשאול אותו: אלישע, מה בעצם עשית מה שהוחלט להשאיר אותך וכמה זה ייצב את הקבוצה?
זו נקודה חשובה שצריך לזכור, למרות שינואר האחרון מספק לנו רמז נוסף לבעיה הגדולה יותר שהכריעה לא רק את אלישע לוי. הכסף שיגע את הכדורגל הישראלי. מבול השגרירים לא רק ניקה את הליגה משחקנים איכותיים, הוא העניק לבעלים הישראלי רעיון מעט מפוקפק: שהוא מסוגל להרוויח. שיש כאן הזדמנות. מכבי חיפה היא דוגמה מצוינת לסחרור הזה: פתאום אתה רואה את יעקב שחר קונה שחקנים עם פוטנציאל על משקל, מעמיס מכל הבא ליד, כי הוא יודע שאפילו כוכבים דועכים כמו אבירם ברוכיאן אפשר לשווק לחו"ל.
הרעיון הזה שיגע את כל הכדורגל הישראלי, ולא רק את מכבי חיפה: מבול הסוכנים רק התעצם ואיתו ניסיונות הפיתוי והטלפונים. לענף קצת פרימיטיבי, עם לא מעט מאמנים שלא יודעים לגלוש ברשת, זה מתכון לטירוף. מתכון לכאוס. אפילו קבוצות כמו הפועל באר שבע נגררות ומביאות שחקנים בני 22. בליגה שממהרת לחפש שורה תחתונה ולא ערוכה מספיק לשינוי כזה, התוצאה היא הרסנית. הרסנית עד כדי כך שמשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה לא מעניין אף אחד כבר במחזור ה-22.
