מחזור הסיום של עונת 2007/8 היה מרתק ומורט עצבים. בני יהודה, מכבי פתח תקוה והפועל כפר סבא נאבקו נגד כרטיס אחד לליגה הלאומית. הזהובים עלו ל-0:1 מהיר מול מכבי תל אביב ויצאו מהתמונה וכשסמואל יבואה העלה את כפר סבא ל-0:1 מול הפועל תל אביב, פתח תקוה, לה היה המשחק הנוח ביותר בהרצליה שכבר ירדה, הייתה בלאומית למשך חצי דקה עד שעומר דמארי, אז בן 19, כבש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-87. הלוזונים יצאו מגדרם, לעגו ל"רשעים, הקנאים והמלעיזים", אבל כשהחגיגות נרגעו, הופנו לא מעט ביקורות כלפי המאמן ניצן שירזי. בקבוצה טענו כי היה לחוץ, לא ניהל היטב את המשחק ולא הבינו כיצד בכלל הגיעו למצב של הישרדות ברגע האחרון.
הסיפור הזה היווה עוד ציון דרך בקריירת האימון של שירזי, שקיבלה תפנית מפתיעה עם מינויו למאמן הפועל תל אביב בשבוע שעבר. שירזי חיכה להזדמנות כזו שנים. למעשה, במשך השנים הוא חיפש לא מעט קיצורי דרך ועשה הכל כדי להבטיח שהזדמנות כזו אכן לא תחמוק ממנו. טראומת הכמעט ירידה ישבה אצלו היטב בראש ומבחינתו, עדיף היה לשבת בבית מאשר לקחת קבוצות בסיכון שעלולות להדביק בו סטיגמת כישלון. שירזי לא מצא אתגר אמיתי בלקחת קבוצה קטנה למרכז הטבלה וחיפש תפקיד שלא ישעמם אותו ויחזיר אצלו את הניצוץ. לכן כשהגיע הטלפון מאלי טביב, הוא לא חשב פעמיים. במשך השנים, שירזי דאג לטפח את תדמיתו כאחד האנשים המשכילים והרהוטים בכדורגל הישראלי, אבל השאלה המרכזית נותרה פתוחה: איזה סוג של מאמן מקבלת הפועל תל אביב והאם הוא האיש הנכון להצליח איתה?
הדרך של שירזי (40) לאחד התפקידים הנחשקים בכדורגל הישראלי רחוקה מלהיות שגרתית. בניגוד לאלישע לוי, ניר קלינגר או מוטי איוניר, לדוגמה, הוא לא עבר את המסלול הקלאסי של בנייה מלמטה וחיפש להתקדם כמה שיותר מהר. הוא היה מאמן מצליח במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אבל כשלא קיבל הצעות מעניינות לשמש כמאמן ראשי בקבוצת בוגרים, העדיף לא לרדת לליגות נמוכות, לקח צעד אחורה והתפנה להתמקד בעסקי הביטוח. בקיץ 2003, בהחלטה של הבעלים דאז יובל גפני, חזר שירזי לקבוצת נעוריו בני יהודה כעוזרו של גיא לוי. שירזי הוא דמות חזקה וסמכותית ולוי לא התלהב מהמהלך, אך לא התנגד לו. כשהאחרון עזב לפני תחילת העונה, שירזי קודם לעמדת המאמן הראשי.
תחת שירזי, בני יהודה הפכה מקבוצת נדנדה לכזו שמדגדגת את שיפולי הצמרת. הוא הוביל את הקבוצה פעמיים למקום השישי ופעם אחת למקום הרביעי ולהופעה בגמר גביע המדינה. באותה תקופה, שמו נקשר כמועמד לחזור למכבי תל אביב והוא נחשב לאחד המאמנים המוערכים בליגה. עונתו המלאה האחרונה בבני יהודה 2006/7 הייתה פחות טובה והקבוצה נלחמה בתחתית. שירזי החל לאבד עניין, חש פספוס ורצון להתקדם ולא מצא עוד אתגר עם הזהובים. במהלך עונתו החמישית במועדון אחרי רצף של שישה הפסדים רצופים החליט לשים את המפתחות ועזב.
התחנה הבאה הייתה מכבי פתח תקוה. שירזי הגיע לקבוצה לששת מחזורי הסיום במטרה להבטיח את ההישארות ולבנות קבוצה חזקה לעונה שאחריה. אלא שהעניינים הסתבכו במהרה. הקבוצה צברה ארבע נקודות מחמישה משחקים והגיעה למחזור האחרון עם החרב על הצוואר. למרות ההינצלות, שירזי שוב חש לא מסופק. קיץ 2008 לא היה פשוט עבורו. מצד אחד, הוא נהנה כפרשן הבכיר של משחקי היורו, אבל ספג ביקורת על כך שהוא לא מספיק מרוכז בנעשה בקבוצה. מחנה האימונים היה סוער ועמוס בבעיות משמעת והקבוצה נראתה רע במשחקי ההכנה. במקביל, שירזי לא היה מרוצה מהסגל שקיבל מההנהלה או מאיומי העזיבה החוזרים ונשנים של עמוס לוזון ושינו זוארץ. שבוע וחצי לפני פתיחת העונה הוא התפטר במפתיע "מסיבות אישיות", כאשר בפתח תקוה עדיין סבורים כי ההחלטה התקבלה על רקע מקצועי בלבד.
כמעט שנתיים ישב שירזי בבית, טיפח את קריירת הפרשן וחיכה בשקט. הוא דחה שוב ושוב הצעות מקבוצות כמו הפועל באר שבע, בני סכנין והפועל פתח תקוה, לא היה מוכן להתפשר וחיפש תפקיד שיאתגר אותו ולא ידביק בו סטיגמת כישלון. גם הקאמבק בהפועל חיפה היה כמעט מאולץ. שירזי הגיע על תקן יועץ והודה בעבר כי לא רצה לשמש כמאמן הראשי. בלית ברירה הוא לקח על עצמו את התפקיד בקיץ 2010, הוביל את הקבוצה לעונה אחת מוצלחת ושוב התפטר אחרי 13 מחזורים לא מוצלחים. הדפוס ברור: שירזי ברח מתפקידים לא מעניינים וחיפש להתקדם גם דרך קיצורי דרך.
צורת האימון של שירזי מושפעת מאוד מאישיותו הנוחה. מדובר במאמן של שחקנים, פסיכולוג וטיפוס נוח ואהוב. שחקן ששיחק תחתיו בבני יהודה מסביר: "ראינו בו גם חבר מעבר למאמן. הוא צעיר יחסית ולכן היה לו קל להתחבר לכל השחקנים בקבוצה. הוא ידע תמיד לכבד שחקנים ואף פעם לא הפנה עורף לכל מי שבא לדבר איתו על כל דבר בעולם. מצד שני, הוא ידע לשים את הגבול אם הרגיש שהשחקנים חוצים אותו לכיוונים לא טובים. תמיד לוקח הפסדים על עצמו ונדיר שהוא מאשים שחקנים שלו. ניצן מאמין שאם הוא יהיה קרוב לשחקנים, הם ישחקו וילחמו גם בשבילו על המגרש".
"ניצן הוא קודם כל בן אדם לפני שהוא מאמן", מוסיף דלה איינוגבה. "הדבר הכי מיוחד אצלו זה שאם הוא חושב ששחקן טוב ועובד קשה, הוא הולך איתו בתקופות הכי קשות גם אם זה יעלה לו בנקודות כמו שהיה איתי בתחילת הדרך בבני יהודה. ניצן אדם חכם שיודע הרבה על כדורגל ומזהה כל טריק של שחקן ישראלי. תמיד ידעתי שהוא יגיע למעלה כי באמת מדובר באדם איכותי ואינטליגנט".
מדובר גם בווינר, ששונא להפסיד. בבני יהודה נזכרו בעשרות משחקי טניס-רגל שהיו נערכים בין שירזי ואחיו חזי כזוג מול חזי מגן ויעקב אסייג. במחנות האימון של הקבוצה, לפני או אחרי האימונים, זה כבר הפך למסורת והמשחקים האלה הפכו למלחמה. בפתח תקוה נזכרו בתקרית נדירה באחד ממשחקי האימון. שירזי רתח על יכולת הקבוצה והשתולל בחדר ההלבשה: "אתם צריכים להתבייש, סמרטוטים", כשהוא מכוון בעיקר לצעירים. השחקנים, שלא היו רגילים ליחס כזה מהמאמן, נותרו המומים.
בפן המקצועי, מדובר במאמן התקפי שמאמין בחופש פעולה לשחקנים יצירתיים, מה שמאוד מתאים לחומר השחקנים בהפועל תל אביב. בכלל, מדובר במאמן ששם דגש על אווירה שמחה בחדר ההלבשה ובאימונים ובהקשר הזה, שונה מאוד מדרור קשטן הקשוח. גידל דור מוכשר של צעירים במכבי תל אביב, הוא התחבר לראובן עובד והיה אחד היחידים שהצליחו להפיק ממנו תוצרת, עדן בן בסט פרץ תחתיו לעונה בה כבש 18 שערי ליגה וגם שחקנים כמו: אסי בלדוט, בן לוז, משה ביטון ורוני גפני ידעו תחתיו עונות יפות.
אחד הדברים החשובים לשירזי הוא התדמית של המאמן המשכיל והרהוט, הטיפוס האיכותי שבולט על רקע השכונתיות האופפת את הכדורגל הישראלי. בשנת 2004 התפרע דודו, אברהם שירזי, ביציע הכבוד בשכונת התקווה, תקף את אבי לוזון וקרע את חולצתו ולאחר מכן בעט בגיא לוזון והכה אותו בפניו. שירזי הנזעם אסף את בני משפחתו ואמר להם: "אם תמשיכו לשבת ביציע הכבוד, אני מתפטר. לא תעשו לי כאן בושות". באותו הקשר, החקירות בפרשת "הכדור המרכזי" בקיץ הוציאו אותו מאיפוס. שירזי נפגע מהפרסומים בתקשורת, נראה מנותק מה שגרם לו לבצע טעויות מקצועיות רבות בבניית הקבוצה.
"ברור מאוד מה לא עבד בהפועל חיפה העונה", טוען הבעלים יואב כץ. "בתחילת השנה היו לשירזי בעיות אישיות. חקירת המשטרה השפיעה עליו לרעה והוא לא תיפקד כמו שצריך. גם אנשים סביבו לא מספיק תמכו בו ועזרו לו. הוא עשה טעויות מקצועיות בבחירת שחקנים והעובדה היא שרוב השחקנים שהוא בחר לא בקבוצה או לא משחקים".
המאבק התדמיתי של שירזי עומד בדיסוננס מסוים עם ההגעה להפועל תל אביב המבולגנת של אלי טביב. מצד אחד (ולמרות הצהרת הבעלים כי שירזי ימשיך גם בעונה הבאה), המינוי נתפס כברירת מחדל מצידו של טביב, סתימת חורים לחצי עונה. מצד שני, שירזי הגיע סופסוף למקום אליו כיוון את קריירת האימון שלו קבוצה גדולה שתספק לו אתגר אמיתי ולכן הוא לא יכול היה לסרב להצעה כמו שעשה משה סיני (שאמר השבוע: "הפסדתי את הפועל תל אביב, אבל הרווחתי את עצמי"). האם שירזי הוא האיש הנכון להפועל תל אביב? כדי לענות על השאלה הזו צריך קודם כל למקם את שירזי על הסקאלה של מאמני בליגת העל, גם ובמיוחד כאלה שבנו עצמם לאט ונכון יותר כמו רן בן שמעון, ראובן עטר או אלי כהן. על פניו, מבחינת תכונות אופי ודווקא אחרי עזיבת קשטן, שירזי נראה כאיש שיכול להחזיר את שמחת החיים לאדומים. מצד שני, אין לו מספיק קבלות "להצדיק" מינוי שכזה מה שעשוי להציב אותו בבעיה.
אריה בז'ראנו, שחקן העבר של האדומים, מסביר את הבעייתיות: "בסך הכל ניצן הוא מרשימת דור העתיד של המאמנים, אך הדרך בה הוא הגיע עם כל הבלאגן של טביב והפיטורים של קשטן לא תיתן לו שקט. בנוסף, הוא גם לא פיגורה ולכן כל הזמן יעמוד במבחן. לדעתי, זו סיטואציה שתקשה עליו מאוד, אבל אולי זו הדרך היחידה בה הוא יכול היה לקבל מועדון כמו הפועל תל אביב ולכן הוא צריך להילחם על ההצלחה שלו". כץ מסכם: "יש שלושה מאמנים בליגת העל - בן שמעון, שלומי דורה וטל בנין - שקיבלו אצלי את הצ'אנס הראשון. מבחינתי, הוא ברמה אחת עם כולם ולא נופל מקצועית משום מאמן בליגה. אני חושב שהוא יצליח בהפועל תל אביב. מדובר בבן אדם מצוין, מאמן מצוין ובחור ישר".
