עסקה משתלמת לכולם

בזמן שקרית שמונה מתחילה לברוח לליגה, העניין עובר לתחתית, שכוללת העונה הרבה קבוצות בכירות שמסרבות ליפול ברגע האחרון: הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים, מכבי פתח תקווה, הפועל פתח תקווה, הפועל חיפה. קרב צמרת של ממש, רק הפוך.

כמו שקרית שמונה עשתה בשבועות האחרונים צעד קדימה שהבדיל אותה משאר הצמרת, כך, בקטן יותר כמובן, עשתה בית"ר ירושלים בניצחון שלה על הפועל פתח תקווה. הניצחון הזה הבליט את החלוץ הברזילאי החדש של בית"ר, אותו נצטרך לבחון שוב בעתיד. אבל סופסוף לבית"ר יש חלק קדמי. על זה תקום ותיפול היורדת השלישית – היכולת ההתקפית. הדבר הכי קשה לקבוצות תחתית הוא לנצח. הגנה לא משאירה קבוצה בליגה, אלא יכולת התקפית שיכולה להכריע משחקים קשים וצמודים שמביאים נקודות. החלוץ הזה נותן יתרון קל לבית"ר.

את היתרון הנוסף מעניק לה המאמן יובל נעים. כשהתוצאות לא מגיעות, קשה לראות זאת. אבל גם בתנאים שהוא עבד ועובד, בית"ר שלו היא לא קבוצה מפורקת. היא לא בשר תותחים. זו לא קבוצה שלא עומדת נכון. גם כשהיא שיחקה גרוע, היא שמרה על מסגרת. היא התעקשה על המסגרת. היא נלחמה על המסגרת עד לרגע שבו יהיה לה חלות. עכשיו יש לה חלוץ שנהנה מהמסגרת. הניהול הטקטי הנכון של יובל נעים עשה זאת. עכשיו, עם חלוץ, לבית"ר יש יתרון על קבוצות התחתית, כי כקבוצה היא יותר מסודרת מכל אלו שבאזור הסכנה. יותר מכולן, המיקום של בית"ר בטבלה לא לימד על דברים אחרים מלבד חוסרים בסגל. עכשיו בית"ר משלימה חלק מהם.

גם המהלך של שחרור ברוכיאן משפר את הקבוצה הזו. ברוכיאן הוא שחקן מוכשר, אבל הנטל של לסחוב את בית"ר היה גדול עליו. הלחץ הכריע אותו. בלעדיו, בית"ר מתמקדת יותר בקבוצה, ולא בכוכב אחד שיושיע אותו. היא השתחררה סופית מהרעיון שמישהו אחר יושיע אותה.

במצב הנוכחי, אני מזהה שלוש קבוצות בבעיית הרבה יותר גדולה מבית"ר בחלק התחתון: הפועל פתח תקווה, ראשון לציון והפועל באר שבע. הן הכי חלשות מבחינת יכולת התקפית. לפעמים, במצבים כאלה, מאמן מנסה לשפר דברים בהגנה, אבל אז נוצר מצב שאין לך כוח להגן 90 דקות. אתה צריך כוח ליזום, להרתיע, וגם בבאר שבע יש כרגע מצוקה לא קטנה בנושא הזה.

בשלב שבו הליגה מתחילה לקבל צורה, מכבי חיפה מתעקשת לא לוותר על תואר אחד לפחות: אכזבת העונה. עם כל הרצון שלהם לשנות, לתקן, לשפר, אין להם מספיק יכולת לעשות זאת. פעם הבעיה בהגנה, עכשיו היא בהתקפה – סימן שיש בעיה בכל הקבוצה. לא יכול להיות שמועדון כמו מכבי חיפה, שגם במשחק אימון יש לו מטרות, ייראה ככה בשלב כזה של העונה. ואנחנו רק באמצע הליגה. עכשיו, בלי ולדימיר דבאלשוילי, אני גם לא רואה מי ייתן שם גול. הקבוצה כבר שני משחקים לא כובשת, עמאשה, החלוץ השני הבכיר, פצוע, והרוח של הקבוצה לא קיימת כדי לחפות על כך. נכון, ראינו בעבר אלופות שנראו גרוע ממכבי חיפה, אלופות אפילו שירדו ליגה. אבל לא מכבי חיפה. מכבי חיפה חייבת למצוא את הכוח הפנימי שיגרום לכולם להתחיל לעצור את הביזיונות, כי הנזק העתידי שלהן יכול להיות גדול יותר ממיקום כזה או אחר בליגה. מותר להפסיד, אבל אסור להפסיד את הכבוד, כי לוקח זמן להחזיר אותו.

זו היתה בעצם הקדמה לדבר האמיתי, קרית שמונה, שחזרה השבוע עם ניצחון מאוד מרשים במגרש מאוד קשה כמו דוחא. אם בשבועות האחרונים קרית שמונה ענתה לכל מהאנשים שפקפקו ביכולת שלה לרוץ עד הסוף, במשחק בסכנין היא הוכיחה קודם כל לעצמה. היא הראתה לעצמה שהיא מסוגלת. שהיא יכולה. שיש לה את העומק כדי לעשות זאת. היא למדה משהו חשוב מאוד על עצמה.

קרית שמונה מנצחת את המשחקים הרבה לפני שהם מתחילים. קרית שמונה אולי לא תהיה אלופה מרשימה, אבל היא תעודת כבוד לעבודה נכונה בספורט – ועל כך חייבים להעריך אותה ואת ההצלחה שלה. קרית שמונה היא הוכחה שלפני הכל, חשוב לראות איך הבית מתנהל. הבעיות שקיימות היום בהפועל תל אביב, יריבתה על האליפות, הן גדולות יותר מהקושי לנצח בדוחא. אבל קרית שמונה מגובשת, מלוכדת ואחרי השבת האחרונה – היא אפילו יותר חזקה באופי ובאמונה העצמית. אסור לזלזל בגיבוש הזה, אפילו שאין שם את השחקנים הטובים ביותר. גם השחקנים הכי טובים בעולם צריכים שקט במערכת.