שלוש שיחות שלא קרו השבוע

- בוקר טוב מר קשטן, זה אלי.

- בוקר טוב אלי.

- תראה, מר קשטן...

- כבר ביקשתי ממך, קרא לי דרור. גינוני נימוס מוגזמים תמיד הסבו לי מבוכה רבה.

- הו, תסלח לי מר קשטן, אבל זה מנוגד לאופיי לקרוא לך פשוט דרור, אלו ג'סטות ג'נטלמניות שמושרשות אצלי עוד מבית אבא. אבל ברשותך, בוא ניגש לענייננו, מצב הקבוצה.

- כן אלי, דבר. אתה יודע שאני תמיד פתוח לביקורת ותמיד שמח לשמוע דעה נוספת.

- תראה מר קשטן, אי אפשר להתעלם מהמצב. אתה מכיר את ההיסטוריה שלי כמנהל ספורטיבי, ומעולם לא הסכמתי להתפשר על המקום השלישי. אתה גם מכיר את האתוס של המועדון, ובהפועל תל אביב ווינריות תמיד קדמה לדרך ארץ. לגביי באופן אישי, לא במקרה סימן ההיכר שלי זה פרפקציוניזם. המצב חורה לי, רק טובת הקבוצה לנגד עיניי, ואני חושש שאיאלץ לסיים את דרכנו המשותפת.

- זה מצער אותי אלי, אבל זוהי זכותך המלאה כבעלים. בכל אופן, אני מעריך את הכנות ואת היושרה שלך. תמיד היחסים בינינו אופיינו בכבוד ובהערכה הדדית, ואלוהים עדי שפי ולבי היו תמיד שווים. רק שאלה קטנה: האם יפריע לך אם אשאר בקשר חברי עם שני הדורונים?

- הדורונים?

- אוסידון וג'מצ'י, למדתי מהם כל כך הרבה בתקופה הזו, ואני מרגיש שהרווחתי שני חברי אמת.

- כמובן מר קשטן, אתה רק יכול דמיין עד כמה הפרידה ממך כואבת לי. כשנכנסתי לעולם הכדורגל, לא העליתי בדעתי שיום אחד איאלץ לפטר אדם במעמדך. הלא זה בלתי נתפס. מי אני? מה אני? האם תוכל לסלוח לי אי פעם?

- זה בסדר אלי, זו דרכו של עולם...

- לא מר קשטן, זה לא בסדר. אתה אדם מבוגר ומכובד ממני, גדוש בהישגים ובתארים, הענקת כל כך הרבה למועדון הזה, וככה זה מסתיים? אני מצטמרר לא רק מהמחשבה איך מהלך כזה ייתפס בתקשורת, אלא בעיקר מבחינתי, כאוהד אמיתי ומסור של הפועל כפר סבא, שזוכר לך חסד נעורים.

- הבט אלי, בסופו של יום, אין דבר חשוב יותר מהצלחת הקבוצה. לכן אגיע בימים הקרובים להיפרד מהשחקנים ואאחל לך ולמחליפי בהצלחה. ובהזדמנות הזאת, רק אומר שאני מצפה בקוצר רוח להתפתחות של החקירה המשטרתית על זריקת רימון ההלם על ביתך.

- תודה מר קשטן. היה בטוח, מסרתי למשטרה את כל הפרטים, חשפתי בפניהם את כל האמת, והם מצדם הבטיחו לי שמיטב החוקרים עובדים על זה יום ולילה. בסוף יימצא הפושע.

- שלום אבי, מה שלומך ידידי?

- עליי להודות שטרן, איני חש בטוב. זה עתה יצאתי מחקירה משטרתית אחרי שמונה שעות מתישות.

- הו לא! אתה בוודאי המום.

- כן שטרן, מילים לא יוכלו לבטא את ההלם והסערה. זו הפעם הראשונה בחיי שזומנתי לחקירה. אני מרגיש מושפל ונבוך, ולא רק בגלל החוויה הלא נעימה, אלא בעיקר בעקבות הפגיעה הקשה בתדמית הכדורגל הישראלי.

- כן אבי, זה אכן כואב. חקירות משטרה בהחלט לא הולמות את הענף היקר הזה.

- אומנם נציגי המשטרה הבטיחו לי שפרטי החקירה לא יודלפו, ואני בהחלט בוטח במשטרה ומאמין במניעיה הטהורים, ובכל זאת, מה עליי לעשות? כיצד נגיב לפרשה החמורה הזו?

- הו אבי, אני שומע את הכאב בקולך. לפני הכל אזמן ישיבת התאחדות בהולה ואעדכן את כולם בפרטים, הרי לא ראוי ולא ייתכן שנושאים כל כך חשובים יידונו רק ביני ובינך. לאחר מכן נחשוב יחדיו כיצד לטפל בעניין מבחינה תקשורתית. האם כבר עיתונאי כלשהו יצר איתך קשר?

- יצאת מדעתך שטרן? שעיתונאי יתקשר לטלפון הפרטי שלי? הרי זה חייב לעבור במסודר דרך מערך הדוברות של ההתאחדות.

- כמובן.

- ואם אכן ייצור איתי קשר עיתונאי כזה או אחר, לא תיוותר לי ברירה אלא להתנצל על המבוכה, להביע את הזעזוע שלי ולהודות בקול כנוע שאני נאלץ להשעות את עצמי מתפקידי עד תום החקירה.

- להשעות?! על מה ולמה? הרי לא רצחת, לא גנבת ולא שיחדת. בסך הכל נחקרת ביחידת ההונאה בחשד שהתערבת בשיבוצי שופטים בליגת העל. הרי זו לא עבירה פלילית, ובמקרה הרע – אם אכן יימצא ששוחחת עם מישהו מאיגוד השופטים, ובטוחני שלא כך הדבר, הרי אני מכיר את סגנונך השקול והזהיר - מדובר אך ורק בעבירה על הקוד האתי.

- שטרן, מי כמוך מכיר את אמות המידה המוסריות שאני מנסה להפנים במוסד ההתאחדות. לא אשלים אפילו עם מראית עין של מנהל לא תקין. הלא אני מזועזע רק מההאשמות. מזועזע.

- כן אבי, אני שומע את זה בקולך.

- מה נשמע ברק?

- רע מאוד יניב, רע מאוד. אני לא אוכל ולא ישן, אפילו אבד לי החשק לרכוב על הקורקינט החשמלי. רק מתאמן בכל הכוח, שלוש פעמים ביום. איך אצלך?

- קשה לי ברק, קשה לי. בגלל זה אני מתקשר. זוכר את השיחה שלנו מהקיץ במהלך המחאה החברתית?

- איך אשכח את זה יניב? כמו כל הכדורגלנים, גם אנחנו בילינו שעות ארוכות באוהלים, מנגנים בגיטרה עם דפני וסחרוף, מתחברים לעם ולמצוקותיו. אלו היו הלילות היפים בחיי, לא אשכח אותם לעולם.

- ובכן ברק, שיחות המהפכה שלנו נושאות פרי. הקמנו את ארגון "השחקנים שמרוויחים למעלה מ-150 אלף דולר נטו לעונה", והשבוע הוא יוצא לדרך.

- האומנם יניב? האומנם? כמה חיכיתי לזה. אתה לא מדמיין לך איזו מועקה חוויתי השבוע, כשראיתי את שחקני רמת השרון, שלא אתפלא אם אני מרוויח יותר מכולם ביחד, מביכים אותי ואת קבוצתי בקלילות בלתי נסבלת. כמה זה חרה לי.

- כן ברק, זה קורה. החל מהשבוע יופרשו 25 אחוזים מהמשכורות שלנו לעניי העם, ועוד כ-15 אחוזים יועברו כפיצוי נפשי לרוכשי המנויים ולבודדים שראו את המשחקים בטלוויזיה.

- זה הכל יניב? ומה עם שאר הדברים שדיברנו עליהם? מה עם ההתנצלות הפומבית לאוהדים? מה עם הדרישה לתקציבים מאוזנים? מה עם מודל כלכלי חדש שיתבסס רק על הכנסות ועל הישגים? מה עם קנסות גבוהים לתצוגות מחפירות? מה עם כל זה יניב? מתי אוכל לחזור לישון עם מצפון נקי?

- אל דאגה ברק, סמוך עליי. תמיד אפשר לסמוך עליי. קורצתי מחומר מיוחד, אני מנהיג בנשמתי, וגם הפעם אתעלה על עצמי ברגעים הקשים. לך תתאמן על פנדלים. אני, כמו תמיד, אסדר פה את העניינים.