פקרמן או ביאנצ'י- מי יהיה אלוף העולם בשנת 2006?

האדם שעתיד הכדורגל הארגנטינאי, ברמת הנבחרת הלאומית בעידן הפוסט-מונדיאלי, נתון בידיו הוא חוליו גרונדונה, מין גרסה משוכללת של מיודענו גברי לוי, ההחלטות שלו, גם אם הן מגובות באופן פורמאלי ע"י גוף מכהן כזה או אחר בהתאחדות לכדורגל, נופלות אצלו בשיחה של אחד על אחד, חוליו עם גרונדונה.
בימים טרופים אלו גרונדונה עתיד לחזור מיפן והוא יהיה עסוק בדיונים מרתונים עם עצמו בנוגע לאיוש התפקיד של מאמן הנבחרת, כשעל הפרק עומדים שני מועמדים אפשריים: פקרמן וביאנצ'י.

אם נבחן את הכוחות העומדים מאחורי השניים להתמנות למשרה, הרי שניתן לומר בהכללה שביאנצ'י הוא המועמד של העם ואילו פקרמן הוא המועמד של גרונדונה.

חוסה פקרמן (כן, כן, גם הוא "משלנו"), הוא מאמן הנבחרת הצעירה והמצליחה של ארגנטינה בשנים האחרונות, האיש שניחן בעין הזהב לאתר כשרונות צעירים ומבטיחים ולסדר להם מדליה של אלופי עולם עוד לפני הגילוח הראשון שלהם, רוצה כעת לעשות את אותו הדבר עם הילדים הגדולים.

בנבחרות הצעירות שלו (קטאר 95, מאלזיה 97 ובארגנטינה 2002) פקרמן הצליח לעקור מהשורש את הרעות החולות שפקדו את הנבחרות הצעירות של ארגנטינה (מאז הנבחרת של מרדונה ושל ראמון דיאז): מריבות פנימיות בגין חיכוכי אגואים, סקנדלים שמקורם בהפרעות משמעת (נשמע מוכר מאיפשהו?) וגרוע מכל, כשלונות שרדפו אחד אחרי השני.

פקרמן לימד את הכשרונות הענקיים שלו לחשוב ראשית כל על טובת הקבוצה ועל הצלחתה, הוא העמיד אותם על המגרש בצורה פשוטה למדי, בלי יותר מדי טקטיקות מסובכות, תוך כדי שהם משחקים כדורגל התקפי על הקרקע ולשם שינוי, הוגן מאוד.

שבע השנים שבילה במחלקה הצעירה של הנבחרת נותנות לו יתרון גדול במירוץ למשרת המאמן, הוא מכיר את המערכת ואת הנפשות הפועלות בה (גרונדונה כבר אמרנו?) יותר מזה, השחקנים שמיועדים לחולל את חילופי המשמרות בנבחרת הארגנטינאית הם השחקנים "שלו" (סאביולה, סולארי, קולוצ'יני, ד'אלסנדרו וכו'), הם יודעים מה הוא רוצה ולמה הוא מצפה מהם, הם מכירים את סגנון המשחק שלו וחשוב מכל, הם כבר טעמו איתו את הטעם המתוק של הניצחון, הם יודעים שאיתו, הכל אפשרי.

אולם הוא לוקה בחסך רציני בכל הנוגע לאימון בוגרים (למען האמת, בפעם היחידה שאימן נבחרת פחות או יותר בוגרת- בטורניר הקדם אולימפי בשנת 2000, הוא נכשל כישלון חרוץ), אין לו רקורד משמעותי של אימון בליגה הארגנטינאית ובגלל תפקידו האחרון בהתאחדות (מנהל טכני של הנבחרות) הוא מסומן כאיש של המערכת, שנחלה, כפי שכולנו יודעים, כישלון צורב אך לאחרונה (זוכרים את המונדיאל ההוא במזרח הרחוק?).

מול פקרמן מתמודד על התפקיד הנחשק, גם אם כפוי הטובה הזה, קרלוס ביאנצ'י (הידוע גם בכינויו "אל ויריי"), המאמן המצליח של בוקה בשנות האליפות וגביעי הליברטדורס שלה (הקבוצה של פלרמו, בארוס-שלוטו וריקלמה) ושל ולז סארספילד בעונתה הגדולה האחרונה (עם צ'ילאברט והאחים הוסאין), האיש עם הפריזורה של בן-גוריון שהוזכר כמועמד לאימון ברצלונה.

היתרון הגדול של ביאנצ'י הוא בגישה שלו אל שחקניו, הוא מסוג המאמנים ששחקנים אוהבים (ביאנצ'י אמר שהוא מעדיף לתת לשחקן הוראה אחת ולא לבלבל אותו בעשר הוראות רק כדי שיצליח למלא חמש), הוא נאמן לשחקנים המובילים שלו (אצלו לא היינו רואים את הטנגו המבלבל בהרכב הארגנטינאי במונדיאל בין קילי לבין הפיוחו לופז, או בין ורון לאיימר), אבל הוא יודע גם לקדם שחקנים לא מוכרים אל קדמת הבמה תוך שהוא נותן להם את מלוא התמיכה (ריקלמה עשה אצלו את הקפיצה המשמעותית ביותר ביכולתו ובמעמדו בקבוצה).

במצבה הנוכחי ארגנטינה מחפשת מאמן שאפשר לסמוך עליו, וביאנצ'י, עקב נסיונו במעמדים עתירי לחץ של "להיות או לחדול" (הוא הוביל את קבוצותיו שלוש פעמים לפסגת הכדורגל הדרום אמריקאי -גמר גביע הליברטדורס) יכול להביא עמו את הביטחון שהיה כל כך חסר למשוגע ביאלסה על הקווים ביפן.

ההבדל בין שני המאמנים אינו טמון רק בסגנון המשחק שלהם או בבחירת השחקנים, הבחירה היא בין המשך השיטה הקיימת בנבחרת (פקרמן כממשיך דרכו של ביאלסה) לבין מהפך תפיסתי שיתן ביטוי למגמות הרווחות בליגה הארגנטינאית בשנים האחרונות (ביאנצ'י כנציג המשחק הארגנטינאי המקומי/הקלאסי).

הבעיה היחידה שיכולה להפיל את כל התסריט הזה על דו-קרב בשמש בין שני מועמדים ראויים ולהוטים לתפקיד, היא שאף אחד מהם לא גילה עד עתה התלהבות מיוחדת להתמנות למאמן הנבחרת, הרי הכסף לא משהו (ביאלסה עדיין מנסה לסחוט מהכיס של גרונדונה את הדולרים שחייבים לו) הנבחרת במצב מוראלי ירוד אחרי הכישלון והציפיות, כמו תמיד, יהיו בשמיים (וכמו שראינו, לפעמים כגודל הציפיות ככה גודל האכזבה), פקרמן כבר דחה פעם את ההצעה להתמנות למשרה כי הוא הרגיש לא מספיק מוכן ולביאנצ'י ודאי קוסם הכסף הגדול של המועדונים בספרד ואיטליה,

אולם, כשבסופו של דבר תבוא השיחה ממשרדי ההתאחדות, קשה להאמין שמישהו מהם יהיה קשוח מספיק כדי לדחות על הסף את ההצעה של גרונדונה, לא כשעל הפרק עומד הסיכוי להיות אלוף עולם.