בזכות טורקיה

סוף סוף, אחרי הרבה זמן ומספר לא קטן של שעמומונים מדכאים, קיבלנו משחק חצי גמר ראוי שכיבד את המעמד. וזה אולי יפתיע אתכם, אך בעיני היה זה בעיקר בזכות טורקיה. למה? התשובות לפניכם.

1. טורקיה, בניגוד גמור להיגיון בו כל נבחרת אחרת היתה משתמשת (ומפסידה בכל מקרה), באה לשחק בשביל לנצח.היא הבינה והפנימה את העובדה, שכל מי שניסה להתגונן מול ברזיל 90 דקות ולשחק על מתפרצות בתקווה לגנוב גול אחד, נכשל. אז, אם בכל מקרה הסיכויים לנצח את ברזיל קטנים מאד, למה לא לנסות ולהכות את ברזיל בנשק שלה? למה לא להתקיף ישר משריקת הפתיחה וללחוץ את ברזיל בשטח שלה? זה בדיוק מה שטורקיה עשתה ובהצלחה לא מבוטלת.

2. הטורקים לא נפלו מברזיל בכמה פרמטרים חשובים של משחק הכדורגל, פרמטרים עליהם בהם נהוג לתת לברזיל זכויות יוצרים - הנעת כדור מהירה תוך שימוש בטכניקה מצויינת,החזקת הכדור ברגלי הקבוצה ונסיונות למצוא בסבלנות פירצה בהגנת היריב (וכאלה אכן נמצאו),יכולת אישית מבריקה, בעיקר מצד חסן שאש הנפלא, אך גם של בשטורק ואחרים (טורקיה החזיקה בכדור יותר מברזיל במהלך המשחק כולו). כל אלה הביאו לקצב משחק מצויין ולהתקפות מסוכנות שהניבו גם מצבי הבקעה לא מעטים לשני הצדדים.

3. היו רגעים לא מעטים במשחק, בעיקר ב-10 הדקות הראשונות וגם לאחר השער של רונאלדו, בהם טורקיה היתה ממש עדיפה על ברזיל, ושיתפה במשחק ההתקפה שלה גם את שני המגינים ואפילו את הבלם אלפאי, שהגיע מאחור לתמוך וגם לסיים פעמיים הגבהות מאגף ימין, שאילצו את מרקוס להתאמץ מאוד ולהדוף.

4. אפשר להסכים עם הבקורת על המאמן הטורקי שהמשיך לתת קרדיט לסוקור המאכזב, מכיוון שסוקור היה היום טוב יותר מאשר במשחקים הקודמים, אבל עדיין נראה חסר בטחון בפעולות הפשוטות, ובטח שלא ביצע דברים שיקפיצו את האפקטיביות של ההתקפה הטורקית בשתי רמות לפחות, דבר שבימים טובים יותר שלו הוא מסוגל לעשות. ובכל זאת, צריך להצדיע לגונש על האומץ ללכת עם ההחלטה שלו עד הסוף, דבר שבא לידי ביטוי בחילופים המדוייקים שלו, שגם בוצעו בטיימינג מצויין.

כל הסיבות הללו, שבגללן אפשר וצריך להחמיא לטורקים, לא עזרו להם בעיקר מסיבה אחת - חוסר המסורת והנסיון במעמדים כאלה, ונאיביות שזעקה לשמים בכל פעם בה הגיעו לאזור הרחבה של מרקוס.

והיתה גם ברזיל. ברזיל היפה כתמיד, מפוצצת בכשרון, אבל גם ברזיל שעושה לא מעט שטויות, כמו לוסיו, שמחזיק יותר מדי בכדור ואיפה שלא צריך ורוברטו קרלוס, שמתחכם בדקת הסיום, במה שנגד גרמניה אני מבטיח לכם, היה מסתיים בשער שוויון. בהתקפות המתפרצות, שהיו לה בשפע היום, ראינו עדיין יותר מדי אנוכיות, אבל בכל זאת, תענוג לראות את השימוש הנכון בשני המגינים קאפו ורוברטו קרלוס, את ריבאלדו הנפלא חוזר לעצמו בדיוק בזמן הנכון, וכמובן - רונאלדו, שתמיד יודע, בהברקה גאונית אחת, לגמור משחק.

לסיום, שמחתי שברזיל ניצחה, אבל לא שטורקיה הפסידה. מה שמנחם אותי זו הידיעה שלפחות זאת שניצחה היא היחידה שמסוגלת כנראה לנצח את הגרמנים, שבניגוד לטורקים, קרוב לוודאי יעשו את מה שאמרתי בפתיח.