פשוט כי אין לנו ברירה

זהו, עכשיו זה ברור – אם לא די בלבם ונשמותיהם של מאות מיליוני אוהדים ברחבי העולם, עכשיו מונח על כתפי נבחרת ברזיל עול חדש וכבד אף יותר – עתיד הכדורגל העולמי. הפסד של ברזיל לטורקיה, או בגמר לגרמניה, ינציחו את המונדיאל הזה, ובכך יקבעו את הכיוון של הכדורגל בשנים הקרובות – כטורניר של ענף ספורט תחרותי, קשוח ומפתיע, אבל משעמם, קמל וכזה שנראה כי איבד את הנשמה האמיתית שלו. הנשמה בה טמונה היכולת לרגש באמת, מעצם טבעו הפלאי של המשחק ומעבר לשמחת המנצחים ותוגת המפסידים, מיליארדים של אנשים שונים ומשונים בכל רחבי העולם הגדול-קטן שלנו.

המונדיאל הזה, שהתחיל בקול תרועה רמה ומשובבת נפש של כדורגל התקפי ונטול מעמדות, הופך אט אט למועקה מייבשת (וממש לא רק בגלל ערוץ 1), של 0:1 גרמני קטן ואפופת ריחות לא נעימים של ארגון פוליטי מסואב בהיקף לא קטן בכלל.

אז נכון, לטורקיה יש איכויות התקפיות לא מבוטלות וניצחון אפשרי שלה בגמר על האחות הגדולה, שמשעבדת מיליונים מבניה על מזבח ההזדמנויות הבלתי נגמרות של מרצדס וב.מ.וו, יהיה ברירת מחדל נעימה בהחלט, אבל, עם כל הכבוד, באמת, היחידה שמסוגלת לייצר חוויית כדורגל שתאפיל על פרשיות השיפוט ועל המשחקים המדכאים הנופלים עלינו זה אחר זה בשלבי ההכרעה, היא ברזיל.

תואר גרמני ואף אחד לא יזכור איך מרבית הנבחרות ששיחקו זהיר מדי, ובראשן איטליה וספרד, נענשו בבעיטה הביתה. מה שיזכרו כולם יהיה איך אפשר היה לעשות זאת טוב יותר - לנטרל את היריב ואת המשחק ולנצח – להיות גרמניה. תואר גרמני, ויסלחו לי כולם שאני לא מאמין (ולא רוצה להאמין, נכון) בטורקיה, והכדורגל עלול לעטות בשנים הקרובות פנים מתוכנתות, זהירות וקרות, מעין גרסה מעוטת שערים ופסקי זמן של הפוטבול האמריקאי.

ניצחון ברזילאי, והדגש הוא על ניצחון ברזילאי, לא רק ניצחון של ברזיל, יוכל להשאיר את הכדורגל "המנצח" במקומו הטבעי – כעוד תופעה שקיימת בכדורגל העולמי, לצד בעיות השיפוט, לצד צמצום הפערים ותחת להכרה שבכדורגל, בצורתו האמיתית, החיה והנושמת, ללכת עם הכשרון ואהבת המשחק עד הסוף זה עדיין (גם) יותר משתלם מלהרוג את המשחק ולגנוב ניצחון.

אחרי המונדיאל מערער היסודות שעברנו, המאבק בימים הקרובים הוא הרבה מעבר למרוץ אחרי הגביע הזהוב, זהו מאבק, במה שנראה כצומת דרכים מרכזי בהיסטוריה של הכדורגל, מכל הבחינות, על אופיו ועל רוחו של הספורט הממכר הזה. ובנקודה הזאת, רק טבעי שנציגות שתי האופציות המרכזיות יהיו ברזיל וגרמניה.

אז ריבאלדו, רונאלדו, רוברטיניו והחברים, תעשו לי ולכל מי שבאמת אוהב כדורגל טובה – אל תשאירו את העבודה הזאת לטורקים. הם נראים אחלה חבר'ה אחד אחד, יש להם כדורגל מצוין והם כמעט משלנו, אבל לכולנו הרי ברור שהעבודה הזאת, ועם קאן בכושר כזה, היא חתיכת תיק, עדיין קצת גדולה עליהם.

מילה אחרונה לסקולארי. פליפאו יקר, אל תחשוש מהחיסרון, עד כמה שהוא קשה לשנינו, של רונאלדיניו. תן לקלברסון וסילבה להרוג את אמרה, תוגאי ובשטורק עם האנרגיות שלהם באמצע, תוודא שלוסיו, אדמילסון ורוקה ג'וניור מגיעים ערים ופיכחים למשחק, שים את אדילסון ליד רונאלדו, ואת ריבאלדו צעד מאחוריהם ואל תשכח להושיב אותו מול הווידאו ולהראות לו איך נגמרו ההתקפות בהן הוא הרים את הראש וחיפש את רונאלדו. עם התמיכה של קאפו וקרלוס מהאגפים והמהירות של אדילסון, מול הגנה, שכמו שהראו לפרקים שחקני סנגל ובעיקר קוסטה ריקה, מתקשה לעמוד במשחק מתוחכם לעומק – זה הזמן של מספר 9 להוכיח שהוא כאן במלוא גדולתו. לגמר – אינשאללה (בכדורגל, מותר לגייס גם את האלים של היריב), יחזור גם הניניו. רק שנהיה שם בשבילו.