אגווירה נלחץ וטעה

תעתועי המונדיאל הזה לא נגמרים, אם חשבנו שאחרי תצוגה מרשימה של נבחרת מקסיקו נגד איטליה במשחק האחרון של שלב הבתים, ולעומת זאת תצוגת הנפל של ארה"ב מול פולין (הפסד 3:1), נקבל משחק שבו ארה"ב תהיה רק תפאורה לוחמת לסומבררו המקסיקני המלהיב, חזינו שוב בתופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב לאורך 17 יום של משחקים.

נבחרות רבות לא מצליחות לשמור ולשחזר יכולת טובה, שבצידה גם תוצאות טובות, לאורך יותר ממשחק אחד או מקסימום שניים. זה קרה לאיטליה, שפתחה מצויין מול אקוודור ונפלה נגד קרואטיה. קרואטיה עצמה, אחרי ההישג נגד איטליה, נפלה נגד אקוודור. זה קרה לברזיל, שהתקשתה נגד טורקיה וניצחה בקושי (ותודה לשופט) ואחר כך התאוששה נגד סין וקוסטה ריקה. ספרד נראתה מצויין בשלב הבתים ופתאום לא כל כך שיכנעה מול אירלנד בשמינית.

התופעה הזו חזרה גם היום, כשמקסיקו לא הצליחה להביא לידי ביטוי את היכולת ההתקפית הנהדרת שהיתה לה במשחק נגד איטליה ונראתה חסרת אונים והשראה אל מול ההתגוננות הכמעט מושלמת של ארה"ב. תכנית המשחק של ברוס ארינה היתה להתגונן סגור מאוד על ידי כל עשרת שחקני השדה ובכך ליצור מגרש קטן ככל האפשר, שיגרום לצפיפות וחוסר שטח לקישור וההתקפה של מכסיקו. ארינה קיווה למשוך את מקסיקו ב-0:0 כמה שיותר לעבר דקות ההכרעה ואז באחת ההתקפות המתפרצות לעקוץ את מקסיקו ולנצח.

התכנית שלו קיבלה חיזוק בלתי צפוי, כשבהתקפה הראשונה שלה (ולפני האחרונה במחצית הראשונה) ארה"ב כבשה במבצע קבוצתי מצויין. אגווירה, מאמן מקסיקו, נלחץ, לדעתי, יתר על המידה, וביצע חילוף בדקה ה-27, שהיה גם מוקדם וגם מיותר בשלב כזה. הוא הוציא את מוראלס, שהיווה בעיה לארה"ב באגף שמאל, והכניס את הרננדז המזדקן כחלוץ שני ליד ברוגטי. בכך שינה אגווירה לחלוטין את שיטת המשחק, שהצליחה כל כך בשני המשחקים הראשונים של מקסיקו. שחקניו איבדו לחלוטין את השליטה באגפים ושני מגיני ארה"ב, סנה וברהלטר, היו פנויים מלשמור על שחקני אגף ויכלו כל הזמן לעזור בסגירות לשני הבלמים פופ ומסטרואני.

אומרים על מאמנים, שהם צריכים אומץ ומעוף בכדי לבצע חילוף כל כך משמעותי בשלב מוקדם מאוד של המשחק וזה נכון, אבל ממש לא במקרה הזה. אגווירה יכול היה בשקט לתת להרכב שפתח להמשיך ולנסות להשוות לפחות עד ההפסקה, כי הרי מקסיקו היתה בשליטה מלאה במשחק לאחר השער שספגה. על כך נאמר, כי "על טעויות - משלמים".

שלוש סיבות עיקריות גורמות לחוסר היציבות של הנבחרות, עליה כתבתי בתחילת המאמר:

1.הפערים מצטמצמים בין הנבחרות. למעט סעודיה וסין החלשות יחסית, אף נבחרת היא לא בשר תותחים.

2. היכולת הטקטית של מאמנים מוכשרים והדרך בה הם מיישמים את הטקטיקה, (בעיקר בהתגוננות) גורמת לסעיף 1 לבוא לידי ביטוי.

3. העייפות הפיזית והנפשית, בה שרויים רוב השחקנים במונדיאל, בעיקר בשל הסמיכות לסיום העונה האירופית, באה לידי ביטוי בחוסר ריכוז וחוסר יכולת לעמוד במעמסה המנטלית, מה שגורם בסופו של דבר לחוסר יציבות.