אנגליה סוגרת פערים

הסיפור הגדול של המונדיאל בסוף השבוע, הוא ללא ספק בית 4. פורטוגל היתה המועמדת הברורה להעפיל לשמינית הגמר מהמקום הראשון, פולין היתה אמורה לסיים במקום השני ועל דרום קוריאה, המארחת, דיברו המומחים והפרשנים כעל נבחרת שעשויה לעשות צרות לשתי הנבחרות שיצגו את יבשת אירופה. על ארצות הברית, כרגיל, דיברו כולם בסימפטיה.

ובכן, עם מלוא הסימפטיה, את סוף השבוע העבירו שתי הנבחרות הללו בטיסות ארוכות ומיגעות מהמזרח הרחוק לליסבון ולוורשה. זמן לא חסר להם כדי להרהר בעבר הרחוק והמפואר של שתי הנבחרות בגביעי העולם.

דרום קוריאה וארצות הברית בשמינית הגמר. הן כבר עשו את שלהן בעצם ההעפלה לשלב השני היוקרתי. קוריאה אומנם ניצחה 0:1 את פורטוגל, אחרי שזו נותרה עם תשעה שחקנים והאמריקאים הפסידו לפולין 3:1, אבל השורה התחתונה היא שקובעת. אם הקוריאנים הלחיצו את הפורטוגלים עד כדי כך שהרחיקו להם שני שחקנים, זו בעיה מנטלית ומקצועית של האחראים לנבחרת, שבשנים האחרונות עשתה רושם כאילו היא חוזרת לצמרת העולמית. פולין התעוררה מאוחר מדי והאמריקאים עשו את שלהם כבר במשחק הפתיחה, בניצחון 2:3 על פורטוגל.

דרום קוריאה וארצות הברית מהוות סימן נוסף לכך שהכדורגל כבר לא יהיה מה שהיה. אחרי הכל, אין מדובר במשחק אחד שבו התעלו האמריקאים והקוריאנים ואילו הפולנים והפורטוגלים נקלעו ליום חלש במיוחד, אלא בתוצאה של שלושה משחקים, המהווים אינדיקציה ברורה לכך שהימים בהם נבחרות חלשות הובסו על ידי יריבות בעלות שם, ששחקניהן מככבים בקבוצות נוצצות. חלפו והם כנראה לא ישובו עוד.

כמעט אותם הדברים אמורים לגבי בית מספר 8, שגם בו התמודדו שתי נבחרות אירופיות בעלות עבר מפואר מול שתי נבחרות נחותות. על הניר כמובן. רוסיה ובלגיה לעומת יפן וטוניס.

הטוניסאים איכזבו, אם למישהו בכלל היו ציפיות מהנבחרת שסבלה בשנים האחרונות מניהול כושל של ראשי ההתאחדות בטוניס. בלגיה הפתיעה לטובה במיוחד במשחק האחרון נגד הרוסים, שבו הפגינו וילמוטס וחבריו יכולת גבוהה וניצחו 2:3 אחרי משחק מרתק ודרמטי.

אבל את ההפתעה היותר גדולה סיפקו היפנים. ניצחון 0:1 על רוסיה, תיקו 2:2 נגד בלגיה ושוב ניצחון על תוניסיה 0:2. תוצאות של מעצמת כדורגל. רוסיה למוסקבה, בלגיה לברזיל, יפן מהמקום הראשון נגד טורקיה. כן, הכדורגל כבר לא יהיה מה שהיה.

שמינית הגמר. אין חופש בן יומיים כבעבר. אין זמן. מיליארדים ברחבי העולם מזריקים מונדיאל. החששות התבדו. מדובר בהצלחה כבירה. אחד המונדיאלים הטובים והמרתקים ביותר. יש עוד סיכוי שיכנס להיסטוריה כמונדיאל הטוב מכולם. הרבה תלוי ברמת המשחקים בשבועיים שנותרו עד לסיום.

המשחק בין גרמניה לפראגוואי דווקא איכזב. מעט ארועים ליד שני השערים, כמעט ללא הברקות. מאלדיני חזר לסורו. נלסון קואבס שנכנס כמחליף נגד סלובניה, כבש שני שערים והעלה את המאמן האיטלקי של פראגוואי לשלב הבא, הוחזר לספסל. לא מובן, לא רציני, בלתי נתפש.

קואבס נכנס בדקה האחרונה, מיד אחרי השער של אוליבר נויביל. מעט מדי ומאוחר מדי. מאלדיני הביתה. גם צ'ילאברט. מספיק. כבר לא מעניין אף אחד לראות שוער שנוטש את עמדתו ורץ לבעוט כדור חופשי. הם גם לא נכנסים הכדורים האלה. מצד שני, צ'ילאברט סופג
שערים מגוחכים והוא גם לא מפחיד אף אחד. מדליה והביתה.

רודי פלר כבר ברבע הגמר. ברירת מחדל מוצלחת ביותר. בשקט, בצינעה, עם הרבה חיוכים וראש פתוח, הוליך פלר את גרמניה לרבע הגמר והוא כבר ממתין למנצחת בין מכסיקו לארצות הברית בשמינית הגמר. עדיין לא כדורגל מבריק, אבל נסבל. עדיין נלחצים מכדרור דרום אמריקאי, אבל שורדים.

ההישג הגדול של גרמניה הוא בעצם ההעפלה לרבע הגמר. כשלון כבר לא יהיה נחלתו של פלר. רבים דיברו על הנסיגה הגדולה של נבחרת גרמניה. היה מי שדיבר על נסיגה ברמת הבונדסליגה. בקיצור, אם הגרמנים היו מפסידים לסעודיה היה ההפסד מתקבל בשתי מלים: אמרנו לכם. הסעודים כזכור ספגו שמינייה והפוטנציאל של באלאק ושניידר עדיין לא נחשף במלוא עוצמתו.

הקלות הבלתי נסבלת שבה ניצחה אנגליה את דנמרק. ללא מאמץ וללא מאבק. בלי שיטה ובלי טקטיקה. בלי שמירות אישיות ובלי לחץ. בהליכה.

דנמרק, עד אתמול הנבחרת הטובה במונדיאל, ספגה ולא הגיבה. השוער תומאס סורנסן, עד אתמול השוער הטוב בטורניר, אשם בשניים מתוך שלושת השערים של אנגליה. את הראשון הוא הדף לתוך שערו ואת השלישי הוא צריך ויכול היה לעצור. כדורים קשים ומסוכנים מאלה שבעט האסקי, סורנסן כבר עצר. הגשם השוטף שירד במחצית הראשונה לא אמור להוות תירוץ. סורנסן משחק באנגליה, לא באל-אהלי.

יון דאל תומאסון, דניס רומאדל, אבה סנד, סטיג טופטינג, ייספר גרונקיאר. שמות שהכניסו ללחץ את אוהדי ושחקני אנגליה. המאמן השבדי של אנגליה סוון גוראן אריקסון, אמר על השחקנים הדנים כי הם מהטובים בעולם. בוודאי בכושרם הנוכחי. מי שמכיר את אריקסון יודע שפאניקה והגזמה אינם נכללים ברפרטואר שלו. לא רק אריקסון חשש. גדולי המומחים הסבירו למה ומדוע, ואיך דנמרק פייבוריטית נגד אנגליה.

אריקסון העלה הרכב ושיטה מוכרים וידועים. ארבעה שחקנים בקו האחורי, שכמעט לא נזקקו למאמץ מיוחד כדי לסגור את תומאסון (במרכז), גרונקיאר ורומאדל (באגפים). גם לארבעה בקישור לא היו בעיות מיוחדות. באט, בקהאם, סקולס וסינקלייר השקיעו באימון האחרון לקראת המשחק מאמץ רב מזה שהשקיעו במשחק אתמול אתמול בניאיגאטה.

אין מצטיינים במשחק של אנגליה, אבל אריקסון חשף שני שחקנים מרשימים באגף השמאלי. המגן אשלי קול והקשר טרבור סינקלייר. השניים אינם מתרשמים מלחץ ואינם חוששים להסתער קדימה כאשר צריך. העולם קיבל תזכורת ממייקל אואן, שכבש את שערו הראשון, אבל מעבר לכך הוא עדיין לא בא לידי ביטוי. כמו במשחקים הקודמים. אואן, החלוץ מספר אחת בעולם, זקוק לא רק לחילופי מסירות כפולות כדי לכבוש שערים, אלא גם למרחבים כדי להביא לידי ביטוי את מהירותו הרבה. בקהאם אמור לעבוד בשרותו של אואן בנושא זה שעדיין לא בולט בנבחרת האנגלית. אולי כי אנגליה הסתדרה יפה גם כך.

כפי שהיא מסתדרת בהגנה. בתחום זה חל שיפור ניכר במשחק האנגלי. נגד שבדיה זה עדיין היה מביך, נגד ארגנטינה זה היה בונקר ונגד דנמרק כבר התגוננו האנגלים כפי שכל נבחרת אירופית ממוצעת מתגוננת. בשיקול דעת, ללא הרחקות ליציע וללא מסירות ארוכות וסתמיות.

אנגליה סוגרת פערים? כן, וזו אולי הוכחה נוספת שהכדורגל כבר לא יהיה מה שהיה. את ההוכחה להשלבותה במרחב אמורה אנגליה לספק ברבע הגמר נגד ברזיל. אלא אם כן בלגיה תעניק את החותמת לכך שהכדורגל כבר לא וגו'.