אנחנו גרמנים ראויים

שיזואוקה, יפאן

כריסטוף מטזלדר, מגן נבחרת גרמניה, נתן ציטוט יפהפה בסיום, כשנשאל על המעבר הכפוי של גרמניה מארבעה לשלושה אנשים בקו ההגנה האחרון. "השיטה היא רק תוספת קטנה לרצון", הוא ענה. מכאן הוא עבר להתחשבנות די חמורת סבר. "העיתונות לא האמינה בנו. אמרו שאנחנו נבחרת לא ראויה של גרמניה. אבל בטורניר מלא הפתעות עלינו בצורה מרשימה. מכאן הכל אפשרי".

בחוברת הרשמית שחילקה ההתאחדות הקמרונית לפני המשחק לעיתונאים כתוב, בלי שום אנדרסטייטמנט, כי במשחק האחרון של קמרון במונדיאל ב-1998, כשקמרון הייתה זקוקה לניצחון על צ'ילה, היא לא עלתה בגלל רמאות של השופט ההונגרי ווגנר, וכי למרות הזעם העולמי על ההחלטה, הטורניר המשיך כרגיל". תיאור טיפה בומבסטי לפסילת שער שהייתה באמת שגויה. הקמרונים חזרו ודיברו על כך במספר הזדמנויות מאז תחילת הטורניר ושלשום התלוננו כלפי פיפ"א על כך שלא קיבלו את הזכות לבחור ראשונים את זמן השימוש באיצטדיון למרות שבאופן פורמלי הם הנבחרת הביתית במשחק.

הלחץ הרציף הזה על השיפוט השפיע כנראה על השופט אנטוניו לופז מיאטו מספרד, שהוציא תשעה כרטיסים צהובים במחצית הראשונה, מהם שישה לגרמנים ומהם שניים לכריסטיאן רמלאו שהורחק. ההרחקה באה במהלך התקפות רציפות של קמרון ומספר הזדמנויות טובות. אבל דווקא יתרון השחקן כנראה הוציא אותם מהריכוז. "הלוואי שזה לא היה קורה", אמר מאמן קמרון, הגרמני וויני שיפר, בסיום.

רודי פלר ניסה בכלל להתחמק מהעיתונאים שקטלו אותו בלי סוף מאז התבוסה ההיא לאנגליה. הוא איגף את אזור ראיונות הטלוויזיה ורק ביציאה נתפס על ידי צוות רדיו איטלקי. "איטליה היא היריבה המסוכנת ביותר עבורנו. בטורניר שבו אנחנו רואים אבולוציה של הכדורגל, המשחקים הם קשים מאד לנבחרת הגדולות. לכן אני חושב שההישג שלנו מצוין". אולי הוא צודק. שתי אלופות עולם (צרפת ואורוגוואי) נשלחו אתמול הביתה. שתיים אחרות (איטליה וארגנטינה) בצרות צרורות. וגרמניה עם הפרש שערים של 1:11.

פלר דייק מאד בהחלטות מרגע ההרחקה. הוא לא הכניס מגן במקום חלוץ למרות שתיקו הספיק לו. הוא לא נתן לקמרונים את יתרון האדם שלהם במרכז השדה. הוא לא החליף שחקן בדקות המועדות לפורענות לפני המחצית, ומיד אחריה החליף את סוג החלוץ שלו. במקום יאנקר הדוחף-רומס, את בודה החמקמק יותר. ובודה באמת התחמק מההגנה הקמרונית כדי לגמור את העניין. קמרון לא הצליחה להתמודד עם מעמד של נבחרת גדולה בטורניר, ולא עם היתרון המספרי.

השחקנים הקמרונים ברובם חמקו במהירות לאוטובוס. רק פטריק אמבומה לבש מצנפת בצבעי קמרון, יצא בראש זקוף, והשיב במשך דקות ארוכות לתקשורת של ארצו. באופן מוזר הוא נראה אדם די שמח. ליד אוטובוס הנבחרת חיכתה לו אישה שהניקה תינוק. הוא ליטף את ראש התינוק ונישק אותו על ראשו. ואז עלה לאוטובוס שלקח אותו אל החופשה.

האיצטדיון המארח את גביע העולם בחבל שיזואוקה (חבל מתועש, טויוטה והונדה החלו בו את נסיקתן) נמצא באזור די מרוחק ומוקף הרים ירוקים. תור שטוף גשם באורך של כשני קילומטר התפתל וירד מההרים שעתיים לפני המשחק הראשון שהחבל מארח בגביע העולם.

"שיזואוקה היא מקום הלידה של הכדורגל היפני", מסבירה מיטורי את ההתלהבות של העומדים בתור. היא וחברותיה כולן עובדות בחברת ביטוח, הגיעו למשחק לבושות בבגדי נבחרת גרמניה, "בגלל קרסטן יאנקר". הבנות מצאו את חזותו האימתנית של השפיץ הגרמני אטרקטיבית.

מאחורי הקלעים של היום ההיסטורי של חבל שיזואוקה מסתתר סיפור קצת עצוב. הוטה טטסוג'י, האיש שבזכותו טוענים המקומיים לראשוניות בכדורגל היפני, לא הוזמן למשחק על ידי הוועדה המארגנת המקומית (לכל איצטדיון בגביע העולם ועדה מארגנת משלו).

טטסוג'י שימש כמחנך בעיר שימיזו והיה הראשון להנחיל את המשחק בבתי ספר יפנים. זה היה ב-1960, שנים רבות לפני הכדורגל המקצועני ובתקופה שהמשחק ביפן התנהל למעשה כליגה למקומות עבודה. בעקבות הצלחת המשחק החלו מפעלי האזור לממן קבוצות כדורגל. טטסוג'י המשיך להיות האדם הבולט בכדורגל המקומי במשך שלושה עשורים. הוא העמיד דורות של שחקנים ומאמנים לפני שמישהו ידע בכלל מה זה כדוררגל ביפן", אומר קונושי קאזויושי, עיתונאי מקומי של "הקיודו ספורט".

אבל ב-1990 טטסוג'י הואשם במעילה בכספי ציבור. "זה אף פעם לא הוכח", אומר קאזויושי, אבל הוא נאלץ לפרוש מכל תפקיד ציבורי. טטסוג'י הפך ללא קיים בשיזואוקה וגם שתי הקבוצות המקצועניות של האזור - "שימיזו אס-פולס" ו"ג'ובילו איווטה" - לעולם לא מזמינות אותו לאירוע רשמי.

קאזויושי אומר שהרבה אנשים בשיזואוקה לא שלמים עם ההתעלמות הזו מהאיש ששם את האזור על מפת הספורט של יפן. הוועדה המארגנת של אוסאקה הזמינה אותו למשחק מחרתיים בין יפן לתוניס. "גם אם ההאשמות היו נכונות, הוא לא הואשם במעילה כל כך גדולה. לא צריך לקרוא על שמו רחוב או משהו. אבל להזמין אותו ליום הכי גדול בכדורגל של שיזואוקה היו יכולים".

את ההדחה הצרפתית סיכם קלוד אסקולוביץ מה"נובל אובזרווטר": "תודה לאל. הכדורגל הצרפתי לא היה בנוי להצלחה הזו בשנים האחרונות. אין לנו תרבות כדורגל אמיתית ברוב צרפת, כזו שמבינה שלפעמים גם מפסידים. מסע ההתלהבות הזה גרם להכחשה של כל מה שהיה לפני ה-12 ביולי 1998. אנשים שכחו שהיה פעם אדם בשם מישל פלטיני, או ריימונד קופה, או ז'יסט פונטיין או אריק קנטונה. זה היה טוטאליטרי לחלוטין. חבר שלי, עיתונאי ב"ל'אקיפ", שקטל את צרפת על הכדורגל המכוער שלה ב-1998 נאלץ להתפטר. מאז הוא לא כתב מילה כמעט בעיתונות הצרפתית. טוטליטרי לגמרי. ההיסטוריה שלנו קיבלה היום קצת פרופורציות. וזה דבר טוב".