1. נדמה לי, אני לא סגור על זה, שקלטתי את המבטים של פיל ג'קסון ושאקיל כשהלייקרס עלו להתחמם לפני משחק הגמר הראשון. "מי האנשים האלו, עם התלבושת בצבע עכבר?" הם שאלו את עצמם. "למה יש שם כל כך הרבה ג'ינג'ים. ולמה ההוא ממשיך ללבוש את המסכה המפחידה הזו, למרות שהרופאים אישרו לו מזמן לשחק בלעדיה?". סדרת הגמר הולכת להיות נפילה גדולה, גדולה יותר מהנפילה מהציפיות לפני הסיבוב השני.
2. מדובר בשתי קבוצות שלא משחקות באותה ליגה. הסדרה של הלייקרס נגד סקרמנטו היתה סדרה של מנתחי מערכות, מפצחי מנעולים, אהוד ברקית. הסדרה של הנטס נגד בוסטון היתה בוחן פלוגה של גבעתי נגד גולני. ועכשיו?
מי שירצה, יוכל להתנחם במשחק הראשון, הצמוד לכאורה. אבל בואו ונסתכל באמת על המשחק: הלייקרס פתחו פער והתיישבו לנוח (הנטס ניצחו בכל אחד משלושת הרבעים הבאים); שניים משלושת השחקנים המובילים של הלייקרס, ברייאנט והורי, לא פגעו. נגד הג'ינג'ים הללו, מקאלה ווויליאמס, שאקיל לא באמת צריך אותם; המשחק הראשון הוא המשחק בו עוד אפשר לתפוס את הלייקרס. פילדלפיה עשתה זאת בשנה שעברה. הנטס היו פחות עייפים, הלייקרס נחו יומיים פחות, ועדיין הלייקרס ניצחו. לא כוחות.
ועוד מילה אחת: אם מישהו פעם יבדוק את זה באופן מקצועי, הוא יגלה שרוברט הורי עשה את הטעות האחרונה שלו במשחק ה-33 של עונת 1999. גם כשהוא טועה (ומדובר, לדוגמא, בהחטאה), הוא לא טועה.
יש גם מתח ספורטיבי
וכיוון שאין הרבה מה לומר על כדורסל, אז הנה סידור העבודה לשבת: בבוקר ישחקו שתי אחיות שחורות על אליפות צרפת בטניס, מילימטר מהאף של לה פן; בצהריים ינסה "וור אמבלם" לזכות בתואר הטריפל קראון; וכקינוח, בלילה בלילה, ינסה מייק טייסון לרצוח את לנוקס לואיס.
ומהמונדיאל: האמריקאים, כמו הקוריאנים והיפנים, גלשו על גל הפטריוטיות והשיגו נקודות. בבית של קוריאה ופולין, הם כנראה גם יעלו לסיבוב הבא. שם, הם כבר יצטרכו לגלות עוד איזה משהו, מעבר למורעלות של חבורת רובאים, לא בטוח שיש להם את זה.
ועוד: אמר השדרן האמריקאי: "ראול התאים בדיוק לתחזיות שלנו לפני המשחק וגם לסטטיסטיקה שמצויה בידינו". אמר ההיספני: "ג-ווווווווו-ל".