החוויה האמריקאית

את מה שעשתה היום ארה"ב אפשר בהחלט להגדיר כסנסציה. הסיבות שהביאו לכך היו רבות ומגוונות. נתחיל עם פורטוגל, הנבחרת הכל כך מוכשרת ומשופעת בכוכבים בעלי שם, שלא הצליחה להתחבר ולהיות 'קבוצה'.

המערך בו שיחקה פורטוגל ואופן הצבת השחקנים בעמדות שלהם, כמו שראינו במחצית הראשונה, היו בעייתיים. כל חוליית ההגנה הפורטוגלית שיחקה באופן מחריד מבחינת יכולת וביטחון עצמי. השוער ויטור באיה ספג שער בדקה ה-4, שאמנם לא היה באשמתו הישירה, אבל השפיע על המשך המשחק שלו, שהפך לתצוגת חוסר ביטחון בהדיפות וביציאות לכדורים שהוגבהו מצויין מהאגפים האמריקאים.

בנוסף לבאיה, גם שאר שחקני החלק האחורי של פורטוגל היו כבדים וטעו פעם אחר פעם בהרחקות למרכז במקום לצדדים. ארה"ב חגגה במרכז ההגנה עם קאוטו וזורזה אנדרדה, שלא הסתדרו עם המהירות והניידות של דונובן, בייסלי ומקברייד. המגנים הפורטוגלים לא הצליחו ליצור יתרון מספרי על חלוצי ארה"ב ולכן פורטוגל נחשפה שוב ושוב למצבים מסוכנים מאוד ליד השער של באיה.

הפיאסקו הגדול מבחינתי היה הבלאגן שחגג בקישור ובהתקפה של פורטוגל. קונססאו נתקע באגף ימין וכמעט ולא היה אפקטיבי, רוי קוסטה שיחק כל הזמן רחוק מהשער ולא השכיל להביא את היכולת שלו למסור כדורים מתוחכמים לעומק. ז'ואאו פינטו כמעט ולא שותף במשחק ונסגר מצויין על ידי הצפיפות של הגנת ארה"ב, וה-אס הפורטוגלי, לואיס פיגו, התרוצץ כל הזמן בין אגף שמאל למרכז ויצר בלאגן בכל מערך הקישור, כי כל הכדורים נמסרו לכיוונו והוא כבר היה עמוק בתוך הצפיפות. תוסיפו לכך את העובדה שפיגו לא נמצא בחודשים האחרונים בשיא כושרו, וברור שהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לבטא את חכמת המשחק והיכות הטכנית הגבוהה שלו. ואם זה לא מספיק, אז גם הסקורר של פורטוגל, פאולטה, היה אנמי ולא מדויק וכל כדור שהגיע אליו לא נוצל בצורה טובה.

מנגד, את משחקה של ארה"ב צריך לחלק בהתאם לשתי המחציות, אחת התקפית ונועזת ואחת נסוגה ולחוצה. הקלות שבה עלו האמריקאים ל-0:3 הפתיעה אפילו אותם, נטעה בהם ביטחון עצום וגרמה להם להאמין שאפשר וצריך לאור התוצאה והיכולת של פורטוגל, לנצח את המשחק. ה-2:4:4 של ארה"ב עבד מצויין כאשר ההגנה משחקת בקו אחד ומצמצמת מרחקים בצורה מצויינת בינה לבין הקישור, בעוד יתר מערכי הקבוצה, ובעיקר האגפים, עובדים נהדר ומספקים את הסחורה גם מבחינה הגנתית. יותר מכל, השער השלישי של ארה"ב היה דוגמא מצויינת לכך שיש לנבחרת הזו, מעבר לנשמה ואגרסיביות, גם מה למכור בכל מה שקשור לטכניקה וביצוע פעולות ברמה הגבוהה.

במחצית השניה, כשפורטוגל כבר הייתה עם שער מצמק, נסוגה ארה"ב לשער ופורטוגל ניסתה ללחוץ, אבל לא הצליחה לבקע את הצפיפות שיצרה ארה"ב. ברור שהעייפות המצטברת מהמאמץ האדיר שארה"ב השקיעה במחצית הראשונה התחילה לתת את אותתיה בשחקנים האמריקאים, אך הרצון והנחישות עזרו להם להישאר מנצחים לאחר שריקת הסיום, על אף שער עצמי חסר מזל, שהובקע בשלהי המחצית השניה.

אפשר לסכם ולומר שהניצחון של ארה"ב הושג בצדק ובצורה מעוררת כבוד וחשף בפעם המי יודע כמה שפורטוגל, נכון לעכשיו, לא השתנתה ונשארה הבטחה בלתי ממומשת.